הם מתהלכים עתה תמיד יחד. היא והוא. הוא והיא. ימים שלמים יתהלכו על פני החצר ולכל פּינות המשק יציצו. וכי מה יש להם לעשות, כשרגליהם צעירות וקלות וידיהם הפּצועות חבוּשות?
מבהיקות תחבושותיהם מול השמש, בקרני אור היום, ובלילה תבהרנה ככתמים חיוורים למרחוק. חבושות ידיהם והדוּקות ללא תנועה בחיבוק לוּחות העץ והגבס. וזוֹך התחבושת כאילו כפּר יכפּר ברוֹך קישוּריו על קשי הצבת הלופתת, הגוף הזר, המשנה את מקום הכאב.
בליל קיץ צונן הורמה ידו מול שמים כהים משוּבצי כוכבים, מול מות, הקרוב עד כדי תחוּשת הנשימה – לסוֹכך על חבריו שרבצו פּזוּרים בשרשרת לארכו של התלם הצר, לגוֹנן על מרחב השדות הפרושׂים מאחורי גביהם1.
נמשך ניד עפעף כשנה, כמו נצח. אל מול אש זונקת שלחו את אִשם העֵרה ללא הרף, ורק תלם לא־עמוק וצנוע מסתור לראשם. והיד שהורמה והטילה את נפץ השלהבת אל מול התוֹקף בתנופה רבה – נוּקבה כבחוד של ברק בכדור שורק וצנחה אל שחוֹר תלם, מַזלת דמה האדום.
מול שמי ליל משוּבצי כוכבים נשלחה יד דקה צעירה לחסוֹם דרך לנשימת אבדוֹן, ותשא אתה את פּצעה המאדים אל מול בקרים ארוּכים ורבים מוּארי קרני שמש, לובן ענן וצחר תחבושת.
וידה היא הורמה בתנופה חפשית ורחבה, בתנופת צהלה מתרוננת אל מול שמי תכלת רועפת שלום, שקוּית שמש, לקלוט את מעופו המהיר של כדור־עוֹר גדול ומלא. מתוך חבורה של ראשים פורחי לחָיים וצוהלי מבטים הוּשטה זרוע שזוּפה אמיצה לתפוס את הכדור הנושר מן התכוֹל – וחובלה. ותבוא לבנת התחבושת לחפּות על עלבון הסטירה שסטר זה שובב, כרסתן ועגוֹל, על פני יד נשלחה לקראתו.
והנה שניהם מתהלכים לארכה של החצר ולבנת תחבשתם מרחוק מכריזה על בואם. ועליה כאילו כתובה פּרשת כל כדורי העולם אשר הועפו ועודם מועפים: אלה שמן השחור האורב נשלחים בזמזוּם, ואלה שאל רוּם האור והתכול נזרקים בצהלה.
(1938)
-
בימי התנפּלויות הערבים על ישובי היהודים בשנות תרצ"ו–תרצ"ט. ↩︎
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות