השיעור לעזרה ראשונה, להעברת פּצועים – על הדשא הירוק, מול שמי שבת רועפי חסד, בתוך עיגול פּנים מחייכים ועליזים.
הכל מבוּים בדייקנוּת קפּדנית. הפּצוּעים מועברים, הידים מעמיסות, חובקות, תומכות. פּני המועברים מופשלים אל על, אל פּני התכוֹל והשמש, אל מול עיגול חיוּכים מתקשר מסביבם.
הנה ה"פּצועה בגב" שכוּבה על הדשא. משני צדיה כורעים על ברכם שני בחורים. המורה מקפּיד על הכריעה הנכונה. דומה: שני אבירים מתחרים בהכנעתם לפני גברתם. ו"הגב הפּצוּע" אינו אלא חולצת שבת מצחירה ושתי צמות ארוכות ושחורות. הידים מושטות בזהירוּת. קמים מכריעתם באיטיוּת חגיגית, כבאיזה טכס מוּפלא. הגוף הקל מורם ללא מאמץ, הצמות השחורות משתלשלות ותלוּיות, העינים ממצמצות מול עצמת השמש ולהטה.
והרי בחור שכוּב אפרקדן, “נפגע בחוּט שדרתו”. שלוש ארבע בחורות כורעות מסביבו. בששה, שבעה, שמונה יתרים תקשורנה אותו לכל אורך גופו. שלוש ארבע “דלילות” קושרות את “שמשון” אחד. בשקידה, בזהירוּת. והקשרים נעשים בנאמנוּת, ביסודיות – אין לנתקם, ואין מוחה בידיהן.
והנה יש להעביר פּצוע בישיבה על הידים. ארבע ידים שזוּפות מתבלבלות וטועות, נפגשות ונפרדות – אינן מצליחות להשתלב ולהסגר לכיסא קטן ובטוח. נמים בכפּות ידים אלה זכרונות רחוקים של ימי ילדוּת, עת היו נשלבות לנשיאת אחים ואחיות קטנים. נמים הזכרונות האלה, מגששות הידים בחיפוּש השילוּב הנכון…
צוחקת השמש, צוחקים השמים, צוחקים המַעבירים על כל “פּצוּעיהם”.
(1940)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות