אך לפני זמן לא רב עמדו השזיפים בלבלוּבם הלבן, הריחני. בשתי וערב ענוג הסתעפו השורות הצחורות על רקע אדמה דשנה, תחוּחה.
העינים התרפּקו על רוֹך הפּריחה עם כל הרוֹך שבזכרונות רחוקים שהזכירו גנים זרים, רחוקים, מוּקפי גדרות אטומות גבוהות.
בתוך ממשלת הצחר הזכה שהיתי בכל עצמת ההרגשה החוזרת מפּעם לפעם בכל חריפוּתה כחדשה, כמחודשת: שלי, שלי.
ירוקים העלים, כהים, מאדימים, משחירים ומכחילים השזיפים ומַשב ערפלים על לחים.
השקט רב. רק קול צפּור בחורש הסמוך. אך העין תרה אחר הפּרי הבשל. היד המוּשטת קוטפת בנחת, בחרדת חיבה. כאלמוגי ענק מופלאים הריהם צפוּפים בטנאים. והיד מוסיפה עוד ועוד עליהם.
הסולם נשען על הגזע. שם, למעלה, יש קבוצה משחירה וקוראת. יש לחוש אליה ובזהירות, בזהירות, לרדת אחר כך, ובשתי כפּות הידים כסגולת חמדה יקרה – הפּרי הבשל.
כה רב, כה רב השקט. כה עמוקה השלוה. העולם כולו, דומה, עצר את נשימתו ומרכז ההויה כולה תלוי על לחיו של השזיף המכחיל.
כי יש אי־שם געש אימים בעולם – מי האמן יאמין? דומה, אפשר לעמוד כך שעות, ימים, על יד העצים האלה ולהזין את העין ואת הנפש, למצוא מרפּא לכל יגון, לשכוח הכל.
ורק שערות השיבה שרבו, כה רבו, בבלוריות השוקדים על מלאכתם, אך הן בלבד ממאנות לשכוח…
(1940)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות