פעמים נדמה לי שהחיה יודעת יותר מאתנו, אולי משום כך היא אכזרית יותר, משום שכּבר הסיגה את גבול הנעלם ויודעת מה מאחריו. מי יודע, שמא היא רואה אותנו כיצוּרים נחותי-דרגה, המבקשים בּנפשי וברוחני מפלט מפּני הפחד שבַּסָּמוּי. המוסר שלנו נראה לה ודאי ילדותי ביותר בּמציאות הברורה שמעבר לדעת. אולי משום תחושת-הגורל העילאית, שהגיעה אליו החיה זמן רב כל-כך לפנינו, מקבלת היא את מרות-הצייד שלנו ואינה תאבה כלל להינות מהישגי התרבות, או ליצור תרבות משל עצמה. וכי לשם מה כדאי כל זה, בעולם שכולו הַשְלָמָה עם חוסר-התכלית והודאה מלאה בו?
אדרבה, נסו-נא להישיר עיניכם אל תוך עיני הנמר ולשער כמעט-רגע שהוא מבין יותר מכּם ונסיונו עשיר משלכם ותרבותו עתיקה מחכמתכם, וכי פראותו היא סובּלימציה עליונה של הישגיכם, שהיו אי-פעם הישגיו. התוכלו אחר-כך להחזיק מעמד זמן רב תחת מסווה ההוֹמוֹ-סַאפּיֶנס, בּלי שתתבלבל הדעת, או שתאחז בכם אימה גדולה מנשׂוֹא?
האם לא זוֹ הסיבה שאנו מרבים לבקש משלים לעצמנו בחיות ועופות, משום שרק בהם אנו מדמים למצוא את האמיתי שבקרבּנו? מדוע אומרים אנו “עָרוּם כנחש” ו"תמים כַּכֶּבֶשׂ" ו"נאמן ככלב"? מדוע לא נדמה את עצמנו לעצמנו? האם לא משום שבאמת אין אנו עצמנו? כלומר אותן תכונות אבּסולוטיות שאנו סוברים כי יש להגיע אליהן באמצעות הזיכּוּך השִׂכלי והמוסרי, ואשר אותן אנו מבקשים למצוא בעצמנו, מצויות לאמיתו של דבר – בצורתן העליונה – דווקא אצל הברואים הנחשבים כפרימיטיביים, ואילו מי יתקע לידינו שאין הם השלב העליון והבראשיתי של הקיום האלֹהי, ולמה לא נשער – דרך משל – כי ככל שהזמן חולף, מתמעט האלֹהי שבַּקִיוּם והקדְמָה אינה אלא צעידה לאחור?
עתים אני סבור שהבורא עשה את עולמו מעוּלֶה ושלם מלכתחילה, ואילו אנו – איפּכא מיסתבּרא – השלב הנמוך בסולמה של הבריאה. אנחנו חטטנים מדי בסודותיה ופטפטנים מדי על כִּבשׁוֹניה. משום מה נדמה לנו שהלשון היא מֶדיוּם-של-תרבות ושל קירוב האנושי לאלהי, ואילו עובדות ההיסטוריה טופחות על פנינו ומוכיחות ההיפך מזה. למעשה, מרחיקה אותנו הלשון מזולתנו והופכת את סודות הבריאה למטבע שחוק ופשטני, כביכול, כדי תפישתו של כל בּור ועם-הארץ. צירופי האלכימיה הלשונית של הקבּלה, והמיסטיציזמים שבכוחם לברוא יֵשׁ מֵאַיִן מרוּכּזים ומתומצתים כמעט בכל מיתוס לאומי בהברות ספורות, או במלים בודדות. כביכול מצובר באותן הברות יחידיות כּוחו האטומי של רוח הבּורא, ואילו הלשון כולה, על מירב אביזריה, אינה אלא פּירוּט האנרגיה הזאת וּרְפִיסָתָהּ. מסתבר ש"לֹא בָּרַעַשׁ יְהֹוָה", אלא ב"קוֹל דְּמָמָה דַקָּה", וכי הקרובים יותר לַמַּלְכוּת שתקנים הם מטבעם. אולי משום כך שותקות החיות?…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות