יוֹם-הַכִּיפּוּרִים שלי. עם בני ליד בית-הכנסת. אפילו בחוץ, אפילו רק ליַד. פּעמים, כשאני עייף ואין בי כוח להוֹנוֹת עצמי, הוא הולך שם לבדו. הוא חש צורך, כעין משיכה פנימית. שיֵלֵךְ, שיֵלֵךְ, כל עוד הוא נִצְרך. כמה אני מקנא בו וחרד לו בה בשעה. הו, לוּ רק יכולתי ליהפך לאסקוּפה-של-מקדש למענו, לעפר-קודש כלשהו. אפילו מסוג זה שדורכים עליו התיירים. לוּ יכולתי להמשיך עליו, להאציל עליו למלוא אורך מהלכו מעט מן ההִתְעלוּת ורחש-הכבוד למגעים שמעבר לחומרי. את כל מה שנותר מחיי הייתי נותן כדי שיחוש בקמצוץ-של-קדושה.
אולי בבית-העלמין, באחד מימי הזכרון, אם יבוא אי-פעם להיזכר בי ולהציץ במצבתי, אולי רק אז יירָצה לו עֲפָרִי פתאום ותקם בו תחושת האלמוות שבּמוות, הזיקה הסמויה המגַצגֶצת ביו החיים לִישֵׁנֵי-עפר, שאמנם היא רק דַק בּנצח אבל יש בה משום שהוּת-של-קדושה.
בלי סליחות, בלי וידויים, בלי הפקעת חטאים מרשות אחת לאחרת, בלי מורא ובלי חנופּה-מדעת, אלא בשל יצר הנעלם ורתיעת-הכבוד שמפניו. בשל אלה בלבד, אפילו בשל אלה בלבד–אשרַי ואשרי בני, שיש לנו יום-כיפוּרים.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות