אותו “חבל-נביאים” שבמקרא, עם יצר התגוֹדדוּת שבּוֹ והנהיה אחר שכרוֹנוֹתיו ושכחת-הַיֵש שהושגה בחברתו, האם אין הוא מין אב-טיפוס לביטניקים ול"הִיפִּים" של ימינו? אלה כאשר אלה נקעה נפשם ממִמסדהּ ואורח-חייה של החברה בת זמנם. אלה כאשר אלה יצאו חוצץ נגדה ונגד שליטיה. כל ההבדל הוא במהוּת מחאתם. מבחינת הצוּרה והאמצעים, אפשר בנקל לנטות קַו מקביל ביניהם לבין עמיתיהם בני ימינו. הופעתם של הקדמונים היתה תמהונית לא פחות. השֵׂער והבגדים הבלואים ויצר הסיגוּף והמחול הדֶרְוִישִׁי, הארוך והמתיש עד לעִרבוב החושים, וכן אותם נֵבֶל ותוף וחליל וכינור, כנגד הגיטארות ושאר כלי-זמר של ימינו. מבחינת המַהוּת שבמרידתם, כאמור, השוֹני הוא קוטבי. אפשר שגם בימי המקרא היו אנשי “חבל הנביאים” ניזוֹנים מסמים משׁכּרים כלשהם, שלא ידענו לכנותם בשֵם, אבל השפעתם היתה מביאה לידי הזיה והתמַכּרוּת. שמא משהו הכרוך ב"קְטוֹרֶת", שכֹּה מרבים להזכּירהּ בתנ"ך. מי יודע איזה “פיטוּם הקטורת” היה זה?… גם מאבקיהם של הַ"הִיפִּים" בימינוּ אינם חדלי תכלית לחלוטין, אלא שתכלית זוֹ בלתי מודעת להם, בשל שלילתם את האמונה-מהכרה. המכַנה המשותף, אחר הכל, היא האמונה, שהחליפה פנים, אבל משמעותה לא נשתנתה, והיא: הרצוֹן להשתייך אֶל ולהזדהות עִם הכוחות הנעלמים והיוצרים של הבריאה. כל ההבדל–והוא העיקר–בתופעת אדישותם ונואשותם של ה"היפִּים" לחפש, על מנת למצוא, את מרכז-המעגל שסביבוֹ הם חגים בחוסר-מוצא אומלל כזה ובלא כל גילוי-של-כוונה להיחלץ ממַגניטו. דומה כאילו ניחא להם וטוב להם במצב רפיסתם. מסתבר שרָצון פאסיבי לעשות טוֹב, או “לעשות אהבה”, או “לעשות שלום” אינו מספיק בעולמנו. בריחתם העקרה ועיוורת מן המציאוּת, הביאה אותם לפריקת-עול והסתגרות עצמית מפני נטל כלשהו של אחריות ציבורית. זוהי כפירה שהפכה לְקִישְׁקִישְׁקַרְיָא גדולה, נטוּלת כל אידיאה מרכזית, לבד מן ההנאה הרגעית שבקיום הפיזי. כנגד זה יש בהתגודדות הנבואית משום התפשטות הגשמיות לשם ענין נעלה וברור, המשווה לעיניו יום שבּו ישלטו בחברה מוסר אנושי צרוף ועולם המתוקן במלכות שדי, להבדיל מעולם המתוקן במלכות שָׁדַיים ו"עשׂיית אהבה". כאן אין, אפוא, בריחה מן האחריות. היפוכו של דבר–בחירה יש כאן, בין הקל לכבד, בין הפסול לבין הראוי. הסמים מקנים לך עולם של שעה, ואילו האקסטזה הנבואית מקנה לך עולם של נצח שיש בו תכלית. אין זו הרדמה חלקית או הלם מקומי. באווירת המסתורין הנבואית יש משום מסע נועז אל הנִכְסף הרוחני, במטרה לשמש דוגמה ומורה-דרך במבוכיה של האנושוּת.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות