ככל שמזקין האדם, מתחיל קלסתרו להיות דומה יותר ויותר לשלד שממנו נברא ועל-פיו תוּכּן. חוטמו מאבּד צורה ומשתפל על סנטרו, שארוֹ צוֹמק ועורו צופד, ועיניו מסתלקות אט-אט מחוֹריהן. רק המבט נותר. רק המבט, שהוא אורו הגנוז של אלים, ואיננו קניינו של הארצי. לבסוף חדל גם המבט, בּכלוֹת כּוֹחוֹ של הבשר להחזיק בו, ומתחיל לחיות את חייו בנעלם, בָּעַל –אַרְצִי. אולי משום כך נדמה לנו במחיצתם של מתים, שהדוֹמם מביט בנו… מכל מקום, בו ברגע שמסתלק המבט החי מעיני הבשר, הרינו בחינת פגר מוּבס, ואין נבלתנוּ שווה קליפּת השוּם.
רק עם ההתפוררוּת המלאה, בשוּב היסודות אל מקורם, נותר השלד–שלם, או שבוּר–תבניתוֹ הקדמונית של הבורא, כּמין מפה ישנה, שלפיה בנו אי-פעם קרת לתפארת, או היכל לתלפיות. אנחנו המביטים בשלדים אלה, ואור אלהים עדין בעינינו, מנסים לראות בּם סמל של חיים אשר היו למוות, ובאמת אין זה כך.
שלד, כמוהו כענן, או כאבן בשדה, או כמים באגם. כמוהם ממשיך גם הוּא לחיות בפורמוּלה אחרת, שאין לנו עִמהּ לשון מובנת ומשותפת. זה הכל. כשנשׂכיל ביום מן הימים, ונדע לדבּר עם חיה ועוף, ולבין סוֹד-שִׂיח דשא ואילן, יבוֹאוּ אולי מוּשׂגי החיים והמוות שלנו לפוּרקנם המלא והמאושר ביותר, משום שרק אז נבין משמעותה של נצחיוּת, ונשיג אל נכון כי אין אנו מתים אף פעם.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות