אלה שמצִיצִים בשירי-מוות, ממהרים על-פי-רוֹב לברוח מפניהם כמפני אש. לא כל-כך משום היותם בלתי-ראוייים, כמוֹ בשל הפּחד המתנחשל בטוּריהם. וכי מי זה מעוניין, אחר הכל, בווריאציוֹת רבות ומשונות כל-כך על קץ ועל רחש המעֵבר? מפני מהות עצמם הם בורחים, כבריחתם מפני האלוֹה שלָש אוֹתם מן העפר. יש להידבר, להתוודע אל המוות, כהתוודע אל האלֹהים, שהלא זה כל הנצחי שבָּנוּ. כל תאוותנוּ לחיים–הטבעית ומובנת מאליה–אינה אלא הידבּקות בצד אחד בלבד מריבּוֹי-פניה של “הישות הקוֹסמית”. אם לֹא נסגל עצמנו לחוּש את המעֵבר ולהסכּין עם מציאוּתוֹ-בהכּרה וללמוד לגשש את חביונו–לא נתעלה לעולם אל ממעל לעליית-הגג של כּלאנוּ הקטן. מוטב לנו אזי כי נכרע ברך בענווה בפני כסא-הכבוד ונחזיר בלית-דין-וּדברים את העיטור שקיבלנו כנזר-הבּריאה.
לחיות רַק עם החיים במוּבנם המוּחשי, הרי זה כאילו שיקרנו מדעת לעצמנו בלא הפוּגה, כל עוֹד אנו בהכּרה. המוות, כמוהו כצִדוֹ האפל של הירח. אין הוא חשוּף לאוֹר ואין אנוּ מוּדעים לוֹ כמעט, כאל ישוּת לעצמה. האִם משוּם כך אינו קיים, או האין הוא חלק אינטגרלי של הקיום במודע? והיש מי שיתקע לידינו כי ביום מן הימים לא נצנח על עפרו בספינת-חלל של ישותנו, המצליחה להגיע–כפי שמלמדנו הנסיון–אל מחוזות הבּל-ייאמן ובלתי-אפשרי? למה, אפוא, לא נתחיל כבר מעכשיו בתמרוֹני הכּוֹננוּת– להמראה? להקל מעט מעוֹמס חלחלותינו?
1964
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות