שיחה עם ישעיהו ליבוביץ – יוסי זיו

במלאת 90 שנה לפרופ' ישעיהו ליבוביץ, הוא מתראיין ל"מחשבות" על מכלול נושאים, שדי בהיקפם כדי להעיד על ייחודו כהוגה ואיש אשכולות. ליבוביץ גורס שתורת הקוואנטים כפויה על הכרתנו, למרות שהיא מציגה לנו קשרים פונקציונליים בין אובייקטים רחוקים, בלתי אפשריים מבחינה לוגית ופיסיקלית. הוא עומד על אי יכולתנו להבין את הטבע שמחוץ למציאות הנתפסת בהכרתנו, ועל כך שכל ידע הוא בהכרח חלקי מאחר שהעולם הוא אינסופי. ייתכן, אומר ליבוביץ, שכל המתרחש בעולם נעשה על פי רצון האל, אבל גם אם זוהי האמת הגדולה, אין היא ניתנת להפרכה ועל כן איננה מדעית. בביולוגיה הוא מתעכב על אנטינומיה הקשורה בהתפתחות העובר, וקובע שהגורם הצורני בתהליך ההתפתחות אינו יכול להיות חלק מהמערך התורשתי שלנו. ליבוביץ מעיד על עצמו שמעולם לא ביקש למצוא מובן או טעם בעצם עובדת קיומו של העולם או בעובדת קיומו שלו בעולם. העולם קיים, הוא אומר, וזוהי עובדה שאין לה שום משמעות ערכית. בענייני אמונה, הוא דוחה את השאלה איך יכול אלוהים, שלא ניתן להכירו, להשפיע על חייו, ושואל: “מי אמר שהוא משפיע?”.

שיחה עם ישעיהו ליבוביץ – יוסי זיו

אדם, אדמה, דומה – עדה למפרט

שני מנגנונים מכוונים את נטייתנו לבחור בבני/בנות זוג מסוימים: האחד גורם לנו להימשך לדומים לנו ככל האפשר, ואילו השני בולם את המשיכה הזאת על סף המשפחה הגרעינית כדי למנוע גילוי עריות. גם האבולוציה של החי והצומח מונעת על ידי שני כוחות מנוגדים: שמרנות וחידושיות. ביסוד החיים עומד תהליך שמרני של שיכפול החומר הגנטי, החייב להיות מהימן ואמין, כדי להבטיח שהדנ"א המשוכפל יהיה זהה למקור. אולם, אם כל העתק היה זהה למקור שהשתכפל ממנו לא היו מופיעות בטבע תכונות חדשות ולא היו נוצרים מינים חדשים. הצלחת הרבייה המינית חבה אפוא את הצלחתה לשונות הגנטית בין ההורים מצד אחד, ולדמיון ביניהם מצד שני. שונות גדולה מדי מונעת הפריה, אבל גם קירבה גנטית רבה מדי בין ההורים – כמו בין אחים ואחיות, הורים וילדים – אינה רצויה, מאחר שהיא מביאה להתבטאות של גנים רצסיביים אצל הצאצאים. ד"ר למפרט סוקרת את פרשיות חייהם של אדיפוס ושל גיבוריהם של מכס פריש (הומו פאבר) ותומס מאן (הנבחר), שחטאו בגילוי עריות בגלל ניטרול מנגנון ההטבעה השלילית.

אדם, אדמה, דומה – עדה למפרט

הדבר כשלעצמו – דוד טולדנו

מעבר לתכונות הפיסיקליות של העצם הנקלט בחושינו ולתמונתו הרשומה בהכרתנו, אומר דוד טולדנו, מצוי “העצם כשלעצמו”, המייצג את מהותו האמיתית, האובייקטיבית והבלתי תלויה בחושינו ובהכרתנו. המחבר מתפלמס עם האסכולות הפילוסופיות שניסו להתמודד בחוסר הצלחה עם סוגיית הממשות של המציאות. העובדה שה"אני" לא זקוק לתיווכם של החושים כדי לדעת שהוא קיים מביאה אותו לקבוע, כי מערכת העצבים לא מייצגת ממשות ריאלית, אלא את ההיררכיה האירגונית של הנפש – כפי שהיא מצטיירת בהכרת הצופה. ממסקנה זו, שלפיה הנפש היא הממשות הריאלית, מגיע טולדנו למסקנה, שהיש הפיסיקלי ביקום כולו – על תכונותיו, תופעותיו וחוקיו – אף הוא ביטוי להיררכיה אירגונית של הנפש. ההסבר המלא של היררכיה זו מפורט בתורת משה. היררכיית החוקים שביקום, המתוארת על ידי המדע, אומר טולדנו, אך משקפת את היררכיית החוקים הערכית של התורה. כל שצריך לעשות הוא לפענח את הקוד הצפון בדברי התורה.

הדבר כשלעצמו – דוד טולדנו

אמריקה כאוטופיה אמריקנית – אביהו זכאי

ב־1516 הקדיש המדינאי האנגלי המהולל תומס מור את ספרו “אוטופיה” למדינה אידיאלית המבוססת על עקרונות התבונה, שחברתה נשלטת על ידי דחף עמוק לסדר ושאיפה להציל את העולם מהבילבול וחוסר הסדר השוררים בו. רעיון נשגב זה, שחוזק על יד גורלן המר של תנועות ההתחדשות הדתית שנרדפו באירופה, הביא לכינונה של מושבה פוריטנית בניו אינגלנד בשנת 1620, האוטופיה הראשונה בעולם החדש. האוטופיה שביקשו הפוריטנים לכונן באמריקה היתה תיאוקרטיה, משטר אידיאלי שבו כל תחומי החיים, הדתיים והחילוניים כאחד, נתונים במישרין תחת שלטון האל. ב־1629 החלה ההגירה הפוריטנית הגדולה לניו אינגלנד. בתוך עשר שנים היגרו אליה כעשרים אלף פוריטנים, הקימו את מושבת מאסאצ’וסטס, ומאוחר יותר את קונטיקט, ניו הייבן ורוד איילנד. מהגרים אלה זיהו את עצמם עם בני ישראל היוצאים משיעבוד לגאולה, כדי לייסד בעולם החדש את הדת האמיתית, אנטיתזה לכנסייה הנוצרית המסואבת באירופה.

אמריקה כאוטופיה אמריקנית – אביהו זכאי

צמחים המהמרים על חייהם – אבישי שמידע

מדוע רוב הצמחים ובעלי החיים שונאים סיכון, ולמה אנשים צעירים פזיזים יותר מאנשים מבוגרים? כיצד יודעים צמחים לאמץ תוכניות פעולה מתוחכמות למרות שהם נטולי מחשבה והכרה? התשובות לשאלות אלו טמונות במנגנונים אבולוציוניים, שעברו תהליך של ברירה טבעית. תהליך זה, מסביר פרופ' שמידע, בורר עבור החיות והצמחים את אסטרטגיית ההימור האופטימלית בתהליך ארוך של ניסוי וטעייה. לדוגמה, חומרים מעכבי נביטה המצויים בקליפת הזרע מבטיחים תגובה נאותה לכמויות הגשם המשתנות בעונות השנה. בקיץ, רוב הזרעים נמנעים מלנבוט גם אחרי גשם של 20 מ"מ, ואילו בחורף די בכמות קטנה מזו כדי לגרום להם לנבוט, כיוון שההסתברות לגשם שני גדולה יותר. דורות על גבי דורות מנסים הצמחים אסטרטגיות שונות של נביטה בטמפרטורות שונות, באורכי יום שונים, בכמויות גשם שונות ובאחוזי נביטה שונים. במרוצת תהליך ממושך זה של ניסוי וטעייה, שורדת האסטרטגיה המביאה למירב הצלחה. שנאת סיכון, אומר שמידע, משותפת לצומח ולחי.

‏צמחים המהמרים על חייהם – אבישי שמידע