עד כמה מצליחים אותם סיפורי מד"ב העוסקים בעתיד לנבא את העתיד הצפוי לנו באמת? יש המשתעשעים בנסיונות לאמת סיפורי מד"ב בודדים (כמו אותו סיפור נודע שחזה את הפצצה האטומית ואף נקט בשם המפורש ‘פרויקט מנהטן’ כשכל הנושא היה עדיין סוד כמוס ביותר), אך ברוב המקרים התוצאה מאכזבת. שהרי, כפי שציינו כבר לא פעם אנשים כמו ארתור סי. קלארק, קרל סגאן ואחרים – המציאות תהא תמיד דמיונית יותר מכל דמיון הרואה אור בדפוס. אולם גם אם המד"ב אינו מצליח לדייק ב’נבואותיו' (והרי בעצם הוא אינו מתיימר לכך, ובימינו קיימת לשם כך עתידנות מדעית), הוא לבטח מקנה לקוראיו ‘תודעה של עתיד’; מודעות לתמורות הפוקדות את עולמנו במידה גוברת והולכת. אלבין טופלר, בספרו הנודע ‘הלם העתיד’, כתב: “נוכל להפיק מן המדע הבדיוני תועלת עצומה כאמצעי להרחבת טווח ההתבוננות וליצירת הרגלי ניבוי. על ילדינו ללמוד את כתבי ארתור סי. קלארק, וויליאם טֶאן, רוברט היינליין, דיי ברדבורי ורוברט שקליי, לא מפני שסופרים אלה יכולים לספר להם על ספינות־חלל ומכונות־זמן, אלא משום שהם עשויים להעניק להם דבר חשוב הרבה יותר – מסע דמיוני לאותו עולם סבוך של שאלות פוליטיות, חברתיות, פסיכולוגיות ומוסריות, העתידות להתייצב לפניהם בהגיעם לבגרות. ספרי מדע בדיוני ראוי שיכללו כספרי חובה בשעורי העתיד.” האם האמת העמוקה הטמונה בדברים אלה חזרה לתודעת המחנכים והמורים בארץ?

אלבין טופלר לא היה הראשון שהבין את חשיבות המד"ב להבנת העתיד האנושי. בשנת 1966, שנים אחדות לפני הופעתו של ‘הלם העתיד’ ראה אור ספרו המצויין של ארתור סי. קלארק, ‘פני העתיד’, שהיה אולי הספר הרציני הראשון שעסק בעתידנות טכנולוגית ולא נרתע מספקולציות נועזות (הספר עומד לצאת לאור בעברית בעוד חודשים אחדים). קלארק הרחיק לכת יותר מטופלר וקבע: "רק כותבי מדע בדיוני וקוראיו כשירים באמת לדון באפשרויות הצפונות בעתיד. אין עוד צורך כפי שהיה עד לפני שנים אחדות, להגן על הז’אנר הזה מפני מתקפותיהם של בורים ושל מבקרים מרושעים. היצירות המעולות בשטח זה עומדות ברמה אחת עם יצירות הסיפורת הטובות ביותר הרואות אור כיום… קריאה ביקורתית של המדע הבדיוני היא אמצעי חיוני למי שמבקש לראות את פני העתיד בטווח של יותר מעשר שנים קדימה. אלה אשר אינם אמונים על הפנטסיות של העבר יתקשו לשוות בנפשם את עובדות העתיד… הדעת נותנת שכל אדם שדמיונו מספיק לו להתייחס אל העתיד בצורה ריאליסטית, יימשך – בצורה בלתי נמנעת – אל סוג זה של ספרות."

אלבין טופלר וארתור סי. קלארק מדגישים, כמובן, את ההיבטים העתידניים שבספרות המד"ב; טופלר את החברתי וקלארק את הטכנולוגי. לגבי רוב קוראי המד"ב של היום, מהווה הסיפורת הבדיונית (והכוונה למד"ב ולפנטסיה גם יחד) הרבה יותר מזה: פתח אל עולמות שונים, דמיוניים, מרוחקים במרחב ובזמן – ולא רק קדימה בזמן – מסע מופלא אל מציאות שונה. המדע הבדיוני העתידני פותח בפנינו פתח אל עולמות אפשריים (לפחות לכאורה) – ובזאת קסמו. הפנטסיה פותחת בפנינו פתח אל עולמות בלתי אפשריים (לפחות לכאורה) – ובזאת קסמה. כתב העת שבידיכם משתדל למזג את השניים, ולהעניק לקורא חוויה מעוררת־דמיון, גם אם סיפור זה או אחר איננו מוביל בהכרח למסקנות ברורות באשר לעולם המצפה לנו בעוד חמש, עשר, או מיליון שנים.

קריאה נעימה