המשורר הרומי קווינטוס הוראטיוס פלאקוס (Quintus Horatius Flaccus, חי בשנים 65–8 לפנה״ס) רואה את עצמו ראשון בשירה הרומית שצועד בדרכי המשוררים היווניים הקדומים, הן בדרכי המשוררים הליריים האייאוליים אלקאיוס (Alcaeus) וסאפפו (Sappho), ילידי האי לסבוס (Lesbos),1 הן בדרכו של משורר ‘השירים האֵפּוֹדִיים’ (שמכונים גם ה’יַמבּים'), הלוא הוא ארכילוכוס (Archilochus) יליד האי פארוס (Paros, שחי במחצית השנייה של המאה השמינית, או בתחילת המאה השביעית לפנה״ס), וכך הוא כותב: ‘שַׁתִּי רִאשׁוֹן, בֶּן חוֹרִין, עִקְבוֹתַי עַל קַרְקַע לֹא נוֹשֶׁבֶת./ לֹא שְׂדֵה אַחֵר מִדְרָכִי. הַסּוֹמֵךְ עַל עַצְמוֹ יוֹרֶה דֶּרֶךְ,/ וּבִנְחִילוֹ יִמְשֹׁל. הֵבֵאתִי רִאשׁוֹן לְלַטְיוּם/ יַמְבִּים שֶׁל פָּרוֹס מֵאֵת אַרְכִילוֹכוּס. אֶפֶס חִקִּיתִי/ רַק מִקְצָבָיו וְרוּחוֹ – לֹא נוֹשְׂאָיו, לֹא רִיבוֹ עִם לִיקַמְבֶּס.’2 את חבותו לארכילוכוס מגביל אפוא הוראטיוס למשקליו (‘מקצביו’, numerus) ול’רוחו' (animus), אך לא ל’נושאיו' (res) ול’ריבו' (במקור ‘דברי שִׁמצה’, verba agentia) עם יריבו ליקאמבס.3 הוראטיוס אכן מחקה בנאמנות את משקליו של ארכילוכוס, כמתברר מבדיקת שרידי שיריו של ארכילוכוס, וכמו ארכילוכוס מכנה את ‘השירים האפודיים’ גם בשם ‘ימבים’ (iambus).4 שירים אלה שקולים בימבים או בהרכבי ימבים עם הֶקסָמֵטֶר דַקטילי (או חלקו הראשון של הקסמטר דקטילי). ואולם שמם המקובל יותר של השירים האפודיים גזור משם העצם אפודוס (epodos ביוונית ובלטינית) שמוסב בדרך כלל אל שיר שמשקלו משקל ימבי והוא בעל תבנית חוזרת של דו־טור (למעט דו־טור אֵלֵגי). יש להניח שבחירתו של ארכילוכוס, ובעקבותיו גם בחירתו של הוראטיוס, לשקול את שיריו דווקא בימבים נעוצה במנהג פולחני קדום לכבוד דמטר (Demeter-Ceres) ודיוניסוס (Dionysus-Bacchus-Liber), שהשמיעו בו דברי לצון, חידוד, שִׁמצה וניבול פה שקולים בימבים. הקדמונים קישרו את מקור המילה ימבוס עם הדמות המיתולוגית יַמבה (Iambe) שהצליחה להצחיק בעיירה אלאוסיס (Eleusis) את דֵמֵטֶר האבֵלה.
שבעה־עשר השירים הכלולים באסופת ‘השירים האפודיים’, שעתידים לצאת לאור במוסד ביאליק, עוסקים במגוון רחב של עניינים: עניני דיומא, יחסי מין, יחסי רֵעות, הוקעת יריבים, גינוי מאגיה וכשפים, ועוד כהנה וכהנה.
נושאו של שיר אפודי 15 הוא אהבה נכזבת ונעימתו משועשעת: נאיירה (Neaera) אמנם נשבעה לאהוב את הוראטיוס אהבת נצח, אך זה עתה היא עזבה אותו לטובת מאהב אחר. הוראטיוס מבטיח לנקום בה (נקמת סרק!) בבחירת אהובה שתשיב לו אהבה. וגם אם מאהבהּ החדש של נאיירה יצטיין בעושרו, בחוכמתו וביופיו, נאיירה תעזוב גם אותו, והוראטיוס יצחק למִשְבַּתּוֹ. בשיר אפודי זה, כמו בשירים ‘ארוטיים’ אחרים ב’השירים האפודיים' (ח, יא, יב, יד), מצויים מוטיבים ששכיחים באלגיות האהבה הרומית, שמייצגיהן העיקריים הם פּרופֶּרטיוס, טיבּוּלוס, אוֹבידיוס וקאטולוס' (בחלק משיריו). מוטיב הפרת השבועה מצוי גם אצל משורר היַמבים ארכילוכוס: נאיירה מפֵירה את שבועתה כשם שליקאמבֶּס (Lycambes) הֵפר את שבועתו לארכילוכוס כשסירב להשיא לו את בתו נאובּוּלה (Neoboule. ראו שיר אפודי 6, טורים 13–14).
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות