הזכרת גרמי השמים, ה’ירח' וה’כוכבים' (טורים 1–2) היא ברוח הנוהג של הֶעָדָתָם בעת הישבעות והשמעת קללות ואלות, ובייחוד הישבעותם של אוהבים. ראו למשל השירים (האודות), ב 8, 11–12: ‘בְּשֵׁם כָּל כּוֹכְבֵי הַחֶרֶשׂ/ בַּמְּרוֹמִים.’ (השוו ורגיליוס, איינאיס, ד 519–520). לירח ש’מרגל' אחרי פעילות לילית ובייחוד אחרי פגישות אוהבים ראו שירי קאטולוס, ז 7–8: ‘אוֹ כְּמוֹ צְבָא הַמְּאוֹרוֹת בִּדְמִי הַלַּיִל/ הַצּוֹפִים בְּדוֹדִים גְּנוּבִים בַּסֵּתֶר.’ ייתכן שבהזכרת ‘קיסוס’ (hedera helix, טור 3) שמזיק לפונדקאי שלו ה’אֵדֶר' (טור 3. אחד מזני האלון. במקור ilex, אלון הגלעין), נרמז לנזק שנאיירה תסב להוראטיוס (לנזק שהקיסוס מסב לעצים ראו פליניוס, מחקרי הטבע, טז 152: ‘[הקיסוס] יונק מהעצים וחונק אותם.’).  ↩︎

המילים ‘לבזות את שגב האלים’ (טור 4) מוסבות על הישבעות בשמם לשווא שעונש חמור בצידה, אלא אם מפייסים אותם בקורבן (ראו למשל שיר אפודי 5 הערה 13; ורגיליוס, איינאיס, ב 183–184). ואולם על שבועת שווא של אוהבים נטו האלים לסלוח. ראו למשל אובידיוס, מדריך לאהבה, א 633: ‘יופיטר מחייך ממעל למשמע שבועות השווא של אוהבים.’ לזאב (טור 7) בתור סמל לעוינות ואיבה ראו שיר אפודי 4, טור 1. למערכת כוכבי ‘אוריון’ (טור 7) כמבשרת סערות ראו שיר אפודי 10, טורים 9–10. לתיאורו של אפולו כצעיר נצחי ארוך שיער (‘שערו הארוך של אפולו’, טור 9) השוו השירים (האודות), א 21, 2, ששם תוארוֹ ‘ארוך הקוֻצות’. כך הוצג אפולו בפסלי התקופה היוונית הארכאית, כלומר כבן דמותם של הצעירים היוונים (kouros) בתקופה זאת. אך בספרות ובאמנות הפלסטית במאות החמישית והרביעית לפנה״ס הוצג אפולו כבן דמותם של הצעירים בני התקופה, כלומר עם שיער קצר ובתקופה ההלניסטית עם גלשי תלתלים על צווארו או עם שיער אסוף.  ↩︎

שמו המלא של הוראטיוס הוא קווינטוס הוראטיוס פלאקוס (Quintus Horatius Flaccus). מכיוון שמשמעות המילה ‘פלאקוס’ (טור 12), שם בית האב של הוראטיוס, היא רכרוכי וחלוש הקורא מחייך מן הסתם חיוך של ספקנות, כשהוא מתרברב שיוכיח לנאיירה את ה’גבריות' שלו (טורים 11–12). למילה פלאקוס' גם משמעות ‘שמוט אוזן’, ואת משחק המילים הזה מנצל הוראטיוס בעוד שתי הזדמנויות כדי לפעול פעולה קומית על הקורא: ראשית, כשהוא אומר בהומור העצמי האופייני לו שדבריו, דברי ‘שמוט האוזן’, יחדרו לאוזנו הזקורה של אוגוסטוס (שנמשל לסוס קצר רוח) רק כשהוא יאמר אותם ברגע מתאים. שנית, כשהוא מספר על נסיונות השווא שלו להיפטר מטרחן שנטפל אליו, ועל שמיטתו את אוזניו מתוך יאוש, כמו חמור כשמטילים עליו משא כבד (הוראטיוס, הסטירות, א 9, 20). את משחק המילים על ‘פלאקוס’ מנצל גם מארטיאליס בהשפעת הוראטיוס כשהוא כותב: ‘אתה, פלאקוס, עשוי מברזל, אם האיבר שלך מסוגל להזדקר, כשאהובתך מבקשת שתכבד אותה בחצי ליטר ציר דגים, או מבקשת ממך שתי פרוסות דג טוּנה או לטאה רזה, והיא אינה סבורה שהיא ראויה לאשכול ענבים.’ (אפיגרמים, יב 27, 1).  ↩︎

‘פלג פז’ (טור 20) הוא תרגום חופשי של פאקטולוס (Pactolus), נהר בלידיה (Lydia) באסיה הקטנה, שמימיו מוליכים אבקת זהב (ראו למשל הרודוטוס, היסטוריה, ה 101; ורגיליוס, איינאיס, י 142). ייתכן שהוראטיוס רומז להקבלה בין מאהבהּ החדש של נאיירה, ה’פלוני' העשיר (טורים 19–20), לקרויסוס (Croesus), מלך לידיה הנודע, שהיה דוגמה ומופת לעושר ואושר, אך מזלו התהפך עליו והוא סבל פורענויות רבות (הרודוטוס, היסטוריה, א 30–34).  ↩︎

הפילוסוף והמתמטיקאי פיתאגוראס (Pythagoras, טור 21) שחי במאה השישית לפנה״ס, נולד באי סאמוס והיגר לדרום איטליה. שם לימד בין השאר את משנתו בדבר גלגול נשמות המתים לגופים אחרים (ביוונית metempsychosis). במילים ‘שחי פעמיים’ מתייחס הוראטיוס לסיפור בדבר גלגול נשמתו של הטרויאני אופורבוס (Euphorbus) אל תוך גופו של פיתאגורס: בביקורו במקדש יונו־הֵרה בעיר ארגוס (Argos) ראה פיתאגוראס מגינים אחדים ועליהם הקדשות. כשראה את שמו של אופורבוס חרות בצידו הפנימי של אחד המגינים הוא טען שהמגן הזה היה מגינו שלו בגלגולו הקודם, כלומר שהוא היה אופורבוס. כך נתקבלה הוכחה ניצחת, לדעת הקדמונים, שפיתאגוראס חי חיים קודמים בדמותו של אופורבוס (השוו השירים (האודות), א 28, 10: ‘פיתגורס שמת פעמיים.’; אובידיוס, מטמורפוזות, טו 160 ואילך). ביוגרף הפילוסופים הקדמונים דיוגנס לאאֶרטיוס (חיי הפילוסופים, ח 5), שחי במאה השלישית לספירה, אף נוקב בשמם של עוד שלושה אנשים, חוץ מפיתאגוראס, שנשמתו של אופורבוס התגלגלה לגופם. האמונה בגלגול נשמות רווחה מאוד ברומא (ראו למשל ורגיליוס, איינאיס, ו 706–751), אלא שמשוררים כמו לוקרטיוס (ראו למשל על טבע היקום, א 115–126. ג 713–783) והוראטיוס (ראו למשל הסטירות, ב 4, 1–3. ו 63; האיגרות, ב 1, 52) היו ספקנים לגבי אמיתותה. ניראוס (Nireus, טור 22) היה לוחם יווני ‘שבא לאיליום [טרויה] בתור הגבר היפה בדאנָאים אחרי אכילס המצוין. אך הוא היה חלש, ומתי מעט הלכו אחריו.’ (הומרוס, איליאדה, ב 673–675).  ↩︎