(באספת “חובבי שפת עבר” באודיסה, מרחשון תרע"ד)
לא להקשות ולא להעיר על דברי אורחנו הנכבד באתי הפעם. אפשר להיות משורר טוב ולבלי להיות מבקר טוב… ובכלל אין שום חובה לשמוע בקורת של משורר להלכה ממש. מה שנוגע לבקורת השירה בכלל, דעתי, שהשירה היא, במובן ידוע, אגדה ואין מקשים על דברי אגדה. כשאני לעצמי אני נהנה מקיומה והויתה של שירת כל אחד ואחד מהם, ואף משירת אותו המשורר, שדבר זה עתה על שניהם יחד… חפץ אני הפעם לתבוע את עלבון השירה העברית בזה, שהעם מתיחס אליה כאל דבר שעשועים.
השירה היא מרום היכולת של הביטוי להרגשה ולמחשבה האנושית. במקום שתקצר יד הבטוי הרגיל – תבוא לעזרתו השירה.
בלכתנו על פני מישור הפרוזה הפשוטה שב"נביאים הראשונים", אנו מתנשאים לפעמים לגובה של שירה, כעין שירת דבורה. האם עולה על דעת הקורא, יהיה מי שיהיה, שעבר למדרגה של קלות ראש? וישעיהו ותהלים, המכניסים הם אותנו לתחום של שעשועים ומשחק־מלים? ובכל זאת נקבעה בלבות רבים מדורנו האחרון הדעה, שהשירה היא בלוי־זמן, ענין של בדיחות ו"השלמה" קלה.
האדם הקדמוני, הטבעי והבריא, לא חשב כלל ע"ד יחוסיו אל השירה. השירה היתה באה אליו ברגע של אין־ברירה, בשעת תגבורת הרגש, והיתה קורעת ותולשת ממעמקי נשמתו את הבטויים היותר מתאימים למצב נפשו ונותנת לו הבעה. לפעמים מלת קריאה אחת מביעה איזו הרגשה באופן יותר מוצלח מאשר כמה וכמה מלים. ביחוד מגעת השירה לידי מדרגה יותר עליונה של רצינות בשעה שהיא באה לכבוש. לעולם יש ברגעי המלחמה נקודה עמוקה אחת המביאה את הנצחון. ודוקא ברגעי הכבוש של השירה, אם תמצא לומר כך, מתרוממת הלשון למצב של פראות, המתנגד לכל מה שהוא קבוע ועומד עד אותו הזמן.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות