(ספור יסודתו בדברי הימים)
בשנת 1786 טרם נבנתה עוד מסלת הברזל ודרך המלך טרם תהיה בארץ צרפת, בימים ההם בימי הסתיו כאשר ירדו גשמים על הארץ התקלקלו הדרכים גשמו המסלות, והולכי ארחות לא על נקלה יכלו לעבור מפאריז לווערסאיל, וגם עגלה רתומה לארבעה סוסים אבירים התנהלה לאטה, כי מרוב הגשמים כסו הטיט והרפש בימים ההם את פני הדרך ורגלי הסוסים הטבעו בבוץ והעגלה משרכת דרכה.
באחד הימים ההם, ביום סגריר והמלך לודוויג הששה עשר נסע מפאריז לווערסאיל, והנה פתאם עמדו הסוסים על אם הדרך ולא משו ממקומם, הרכב המנהיג את הסוסים צעק בקול ויקלל ויחרף ויגדף, אבל לשוא, שומע לא היה לו, השליש אשר המלך נשען על ידו השקיף בעד החלון לראות מדוע זה עמדו הסוסים פתאם מלכת, ויפן אל המלך ויאמר: יהודים נוסעים בעגלה ועליה ארון מת, והעגלה טבעה בבוץ וממקומה לא תמוש.
– נרדה נא מהעגלה – קרא המלך – ונראה ונתאמץ להושיע להאמללים!
שניהם, המלך והשליש, ירדו מהעגלה, והמלך קרא את היהודי השמש לגשת אליו.
עלינו להעיר את אזני הקורא, כי בימים ההם נשאו בני ישראל אות על בגדיהם, אות חרפה ובזיון. האות הזה הראה לכל כי יהודים נבזים המה, חדלי אישים וחלק ונחלה אין להם בין האזרחים, האות – אות קין – הזה נשאו בני ישראל ממעל לבגדיהם למען יהיו למשל ולשנינה. ומבלי אגיד יבין הקורא כי בימים ההם לא היה חזון נפרץ כי המלך ידבר דברי אהבה באזני יהודי, והשמש אשר ידע את המלך – כי ראה את פניו בחוצות פאריז – נגש אליו וישתחוה לפניו ביראת הכבוד. על פני השמש נראו תום וצדק, בגדיו הקרועים והטלואים לא השחיתו את פניו המפיקים חן ותמימות, והמלך הישר באדם הביט עליו בעינים מפיקות חסד, ואחרי כן שאל את פיו:
– הגידה נא לי מאין ולאן?
– מהעיר ווערסאיל עבדך – ענה היהודי – שמה מקום מגורי, ואת הארון אני מוליך לפאריז אל קבר ישראל.
– האם אין אחוזת קבר ליהודים בווערסאיל? – שאל המלך.
– הוד מלכות! – ענה היהודי – יושבי העיר לא יחפצו לתת לנו אחוזת קבר בעד כל מחיר.
במרוצת דבריהם חקר המלך ודרש לדעת את שלום היהודים בווערסאיל, ואחרי כן שאל את השמש:
– האם זה כבר נאחזו היהודים בווערסאיל?
–משנת המאה החמש עשרה! – השיב השמש – אבות אבותינו אשר הגלו מארץ ספרד מצאו בחסדי מלכי בית בורבאן מנוחה לכף רגליהם בעיר ווערסאיל, ומאז ועד עתה לא זכינו עוד לקנות כברת ארץ לאחוזת קבר.
טרם כלו לדבר שאל המלך לשמו ויאמר:
– לבך יהיה סמוך ובטוח אדון, פולד, (בשם הזה נתודע השמש להמלך) כי בקרוב תנתן ליהודים אחוזת קבר בווערסאיל.
בין כה וכה ובעזרת סוסי המלך אשר פתחו למוסרותם ממרכבת הכבוד וירתמום אל עגלת היהודי, הסיעו ממקומה את העגלה והארון אשר עליה, ואח"כ עלה המלך על מרכבתו הוא ושלישו, ויאמר: אנשים אמללים! אף לאחר מותם לא ימצאו מנוחה ומרגוע…
ויהי כאשר באו לווערסאיל, ויצו המלך את שלישו לקנות אחוזת קרקע לבני ישראל לקבור שם את מתיהם, השליש הלך במצות המלך וידבר באזני אצילי העם, והם השיבו אותו דבר, כי גם בעד כל מחיר לא יתנו אחוזת קרקע לבני ישראל. ויבוא השליש ויספר להמלך את דברי האצילים.
– אמנם כן! – הוסיף השליש – במחיר מצער נוכל לקנות קרקע בתולה, אבל השם “בית הקברות ליהודים” יביא פחד ובהלה בלב יושבי העיר.
– אם כן – השיב המלך – אתן להם במתנה חלק גדול בגני, ושמה יקברו את מתיהם מלפניהם.
ויהי ממחרת והשמש פולד קבל פקודה מאת המלך בלוית כתב הרשאה מאת המיניסטריום כי המלך בחסדו נתן חלק גדול בגנו לאחוזת קבר ליהודים.
יהי שם המלך החסיד הזה מהֻלל וזכרונו לברכה! –.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות