לְפָנִים, כַּאֲשֶׁר הָיָה בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם – הָיְתָה הָרַקֶּפֶת גְּדֵלָה בַּגִּנָּה. הִיא לֹא גְָדְלָה בַּשָּׂדוֹת וְאַף לֹא בֶּהָרִים. אָז הָיְתָה הָרַקֶּפֶת גְּדוֹלָה גְדוֹלָה וְעַלְעֲלי הַפֶּרַח שֶׁלָּהּ הָיוּ מִתְרוֹמְמִים לְמַעְלָה-לְמַעְלָה.

אוּלָם הָרַקָּפוֹת הַיָּפוֹת בְּיוֹתֵר הָיוּ גְדֵלוֹת דַּוְקָא בְּגִנַּת הַמֶּלֶךְ. שָׁם בַּגִּנָּה היוּ אָמְנָם הַרְבֵּה הַרְבֵּה פְּרָחִים: הָיוּ שָׁם צִפָּרְנֵי-הֶחָתוּל הַצְּהֻבִּים, הָרִכְפָּה הָרֵיחָנִית, הַכַּרְכֹּם הַחָרְפִּי וְגַם לֹעַ-הָאַרְיֵה הָעֲנָק. אֲבָל הַכֹּל אָמְרוּ, כִּי הָרַקֶּפֶת הִיא הַיָּפָה בֵּינֵיהֶם. שׁוּם פֶּרַח לֹא הָיָה דוֹמֶה לָהּ לְנוֹי. כָּל הַפְּרָחִים קִנְּאוּ בָּהּ וּבְיָפְיָהּ וְכֻלָּם גַּם אָהֲבוּ אוֹתָהּ, כִּי אָכֵן יָפָה וְנֶהְדָּרָה הָיָתָה¹. קָרְאוֹ לָהּ בְּשֵׁם: מַלְכַּת-הַפְּרָחִים.

כָּל הַמְּלָכִים וְיַלְדֵי הַמְּלָכִים אָהֲבוּ מְאֹד מְאֹד אֶת הָרַקֶּפֶת וְכֻלָּם הָיוּ יוֹצְאִים אֶל הַגִּנָּה יוֹם יוֹם לִרְאוֹת בַּפֶּרַח הַיָּפֶה הַזֶּה. אַךְ יוֹתֵר מִכֻּלָּם אָהַב אֶת הָרַקֶּפֶת הַיֶּלֶד שְׁלֹמֹה בֶּן דָּוִד, וְאָז הָיָה עוֹדֶנּוּ נָסִיךְ צָעִיר.

בְּכָל בֹּקֶר הָיָה שְׁלֹמֹה בָּא אֶל הַגִּנָּה וְקוֹטֵף לוֹ מִפִּרְחֵי הָרַקֶּפֶת. אֶת הַפְּרָחִים הָיָה קוֹלֵעַ לְזֵר וְשָׂם עַל רֹאשׁוֹ. וּשְׁלֹמֹה הֶחְלִיט בְּלִבּוֹ: כְּשֶׁאֶגְדַּל וְאֶהְיֶה לְמֶלֶךְ – אֲצַוֶּה לַעֲשׂוֹת לִי זֵר זָהָב מַמָּשׁ בִּדְמוּתָהּ שֶׁל הָרַקֶּפת.

וְאָכֵן! כַּאֲשֶׁר הֻכְתַּר שְׁלֹמֹה לְמֶלֶךְ, רָאוּ אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם וְהִנֵּה נוֹשֵׂא הַמֶּלֶךְ עַל רֹאשׁוֹ מִין כֶּתֶר מְשֻׁנֶּה, וַיִּשְׁאַלוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ: מָה הַכֶּתֶר הַמּוּזָר, אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הַמֶּלֶךְ? אַךְ הַיְלָדִים הִכִּירוּ תֵּכֶף וּמִיָּד אֶת פִּרְחָם הָאָהוּב וְקָרְאוּ בְּקוֹל רָם: יְחִי הַמֶּלֶךְ שֶׁלְּרֹאשׁוֹ כֶּתֶר שֶל רַקֶּפֶת! מֵאַָז הֵחֵלּוּ הַיְלָדִים לִקְרֹא לָרַקֶּפֶת בְּשֵׁם “נֵזֶר-שְׁלֹמֹה”. וְשֵׁם זֶה נִשְׁאַר לָהֶם, לְפִרְחֵי הַרַקֶּפֶת, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

אוּלָם בָּאוּ יָמִים קָשִׁים עַל אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלָיִם. עָבְרוּ יָמִים, חָלְפוּ שָׁנִים וְהָאוֹיֵב הַנּוֹרָא עָלָה עַל הָאָרֶץ. הוּא הָרַס אֶת הַבָּתִּים, הִשְׁחִית אֶת הַכְּרָמִים וְלֹא חָמַל אֲפִילוּ עַל הַפְּרָחִים הַיָּפִים – פִּרְחֵי הַגִּנּוֹת, אֲשֶׁר יַלְדֵי יְרוּשָׁלַיִם אָהֲבוּ אוֹתָם כָּל-כָּךְ וְטִפְּלוּ בָּהֶם בְּאַהֲבָה רַבָּה. וְהָאוֹיֵב הִתְגַּבֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִצַּח אוֹתָם. הוּא הִגִּיעַ עַד יְרוּשָׁלַיִם וְשָׂם עָלֶיהָ מָצוֹר. זְמַן רַב אָרַךְ הַמָּצוֹר. בְּנֵי יְרוּשָׁלַיִם נִלְחֲמוּ בִּגְבוּרָה, אַךְ לֹא יָכְלוּ לַעֲמוֹד בִּפְנֵי חֵיל הָאוֹיְבִים הָעֲצוּמִים, וְסוֹף-סוֹף נָפְלָה חֹומַת יְרוּשָׁלַיִם. הַאוֹיֵב פָּרַץ אֶל הָעִיר וְאֶת בֵּית הַמִּקְדָשׁ הֶחֱרִיב.

וּכְשֶׁהִגִּיעוּ הָאוֹיְבִים אֶל גִּנַּת הַמֶּלֶךְ שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, עָמְדוּ וְהִתְפַּלְאוּ עַל יָפְיָהּ: “אֶצְלֵנוּ אֵין כְּלָל פְּרָחִים נֶהְדָּרִים כָּאֵלֶּה” – אָמַר אַחַד הַשָּׂרִים בְּעֶצֶב. "אֵין דָּבָר! – אָמַר הַשֵּׁנִי – “אֲנִי אֲצַוֶּה לְהַעֲבִיר אֶת כָּל הַפְּרָחִים הַיָּפִים הָאֵלֶּה לְעִירֵנוּ וְהֵם יְקַשְּׁטוּ אֶת הַגִּנּוֹת שֶׁלָּנוּ בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁהֵם מְקַשְּׁטִים עַתָּה אֶת גִּנּוֹת יְרוּשָׁלָיִם. עוֹד תִּרְאוּ שֶׁהַפְּרָחִים יִגְדְּלוּ אֶצְלֵנוּ וְיִיפוּ פִּי אֶלֶף מֵאֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָיִם. אֲנַחְנוּ נִתֵּן לָהֶם הַרְבֵּה-הַרְבֵּה מַיִם וְזֶבֶל וְהֵם יִגְדְּלוּ בְּאֹפֶן נֶהְדָּר”.

אָמְרוּ וְעָשׂוּ: בְּאוֹתוֹ יוֹם עָקְרוּ הָאוֹיְבִים מֵהַגִּנּוֹת אֶת כָּל הָרַקָּפוֹת הַיָּפוֹת וְאֵת כָּל יֶתֶר הַפְּרָחִים וְהֶעֱבִירוּ אוֹתָם לְאַרְצָם: הֵם שָׁתְלוּ אוֹתָם בְּכַדִּים גְּדוֹלִים – בַּעֲצִיצִים וְהִטְעִינוּ אוֹתָם בַּעֲגָלָה לָלֶכֶת בַּגּוֹלָה יַחַד עִם יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל הַגּוֹלִים.

אַךְ הָרַקֶּפֶת לֹא רָצְתָה לִפְרֹחַ בַּגּוֹלָה. הִיא לֹא רָצְתָה בְּשׁוּם אֹפֶן לְקַשֵּׁט גַּנֵּי זָרִים – גַּנֵּיהֶם שֶׁל אֵלֶּה, שֶׁהָרְסוּ אֶת גַּנֵּי מוֹלַדְתָּהּ. בְּבוֹא הַחֹרֶף חִכּוֹ הָאוֹיְבִים וְצִפּוּ יוֹם-יוֹם לִרְאוֹת אֶת הָרַקֶּפֶת בִּפְרִיחָתָהּ. הַגַּנָּנִים הִשְׁתַּדְּלוּ לְסַפֵּק לַצֶּמַח הֶעָדִין מִמֵּיטַב הַזְּבַלִים וְהַמְּלָחִים – אַךְ לַשָּׁוְא. עָבַר כְּבָר חֹדֶשׁ כִּסְלֵו וְאֵין כָּל זֵכֶר לִפְרָחִים. חֹדֶשׁ טֵבֵת אַף הוּא עָבַר, הִגִּיעַ גַּם אֲדָר וְלִפְרָחִים אֵין זֵכֶר. אָמְנָם עָלוּ כַּמָּה עָלִים, אַךְ פְּרָחִים… אָיִן! לַשָּׁוְא הִתְנַחֲמוּ הַגַּנָּנִים בְּלִבָּם: תַּעֲבֹר עוֹד שָׁנָה וְהָרַקֶּפֶת תָּשׁוּב וְתִפְרַח כַּאֲשֶׁר פָּרְחָה בְּגַנֵּי יְרוּשָׁלַיִם – הֵם טָעוּ.

וּבִירוּשָׁלַיִם נִשְׁאֲרוּ רַק רַקָּפוֹת מִסְפָּר. פָּחֲדוּ הָרַקָּפוֹת, שֶׁמָּא יָשׁוּבוּ הָאוֹיְבִים וְיוֹצִיאוּן עַל מְנָת לְהַעֲבִירָן לֵאֲרָצוֹת זָרוֹת, וַתַּחְלֵטְנָה לְהִסְתַּתֵּר עַד אֲשֶׁר יָשׁוּבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ. וַתֵּצֶאנָה הָרַקָּפוֹת וַתִּתְחַבֶּאנָה בֵּין הַסְּלָעִים וְהַנְּקִיקִים. וְנֶדֶר נָדְרוּ הָרַקָּפוֹת: מֵעַתָּה לֹא נִפְרַח יוֹתֵר בַּגִּנּוֹת. בֵּין הַסְּלָעִים נִשְׁכּוֹן עַד שׁוּב הַבָּנִים – בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית לְמוֹלַדְתָּם.

מֵאָז הִתְכּוֹפְפָה קוֹמָתָהּ שֶׁל הָרַקֶּפֶת, הִיא הִתְבַּיְּשָׁה מֵהַבִּיט לְמַעְלָה אֶל הַשָּׁמָיִם. מֵרָאשֵׁי הַסְּלָעִים מַשְׁפִּילָה הָרַקֶּפֶת אֶת מַבָּטָהּ לְמַטָּה לְמַטָּה אֶל הָעֵמֶק. מְבַקֶּשֶׁת הִיא הָרַקֶּפֶת לִרְאוֹת: הֲשָׁבִים כְּבָר יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל לְמוֹלַדְתָּם? הֲנִרְאִים כְּבָר יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל הַמְטַפְּסִים עַל הֶהָרִים וְהַמְבָקְּשִׁים אֶת הָרַקֶּפֶת? וְהַצֶּמַח שׁוֹמֵר בְּאַהֲבָה אֶת הַשָּׂרִיד הָאַחֲרוֹן – הַמַּזְכֶּרֶת, אֲשֶׁר הִשְׁאִירוּ לוֹ יַלְדֵי יְרוּשָׁלַיִם לְזִכָּרוֹן, הֲלֹא הֵן דִּמְעוֹתֵיהֶם שֶׁל הַיְלָדִים אֲשֶׁר נָשְׁרוּ מֵעֵינֵיהֶם וְנָפְלוּ עַל עֲלֵי הַצֶּמַח בְּשָׁעָה שֶׁבָּאוּ לְהִפָּרֵד מֵהֶם. דְּמָעוֹת אֵלֶּה – הֵן הַטִּפּוֹת הַלְּבָנוֹת, אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ עַל הֶעָלֶה מִלְמָעְלָה. דְּמָעוֹת לְבָנוֹת אֵלֶּה הַמֻקָּפוֹת בְּזֵר יָרֹק – אוֹת וּמוֹפֵת הֵן לָאַהֲבָה, אֲשֶׁר נִכְרְתָה בֵּין הָרַקֶּפֶת וְיַלְדֵי יְרוּשָׁלָיִם. זָכְרָה הָרַקֶּפֶת אֶת רִגְעֵי הַפְּרִידָה וְהֶאְדִּימוּ עָלֶיהָ מִתַּחַת, כַּאֲשֶׁר אָדְמוּ עָלֶיהָ לְפָנִים מֵרֹב בֶּכִי.

בְּרֵאשִׁית יְמֵי הַחֹרֶף, בְּשָׁעָה שֶׁכָּל הַצּוֹמֵחַ קָם לִתְחִיָּה, הָעֲמָקִים מִתְכַּסִים בְּשֶׁפַע פְּרָחִים וְהָאִכָּרִים יוֹצְאִים לַעֲבוֹדָתָם, אָז תִּתְעוֹרֵר הָרַקֶּפֶת הַצְּנוּעָה אַף הִיא מִשְּׁנָתָהּ. מִבֵּין הַסְּלָעִים תּוֹצִיא אֶת עָלֶיהָ הָאֲדֻמִּים מִלְּמַטָּה וּבְהִירִים-לְבָנִים-יְרֻקִּים מִלְמָעְלָה. אַחֲרֵיהֶם יַעֲלוּ וְיוֹפִיעוּ גַם הֵם, הַפְּרָחִים נִזְרֵי-שְׁלֹמֹה, כְּשֶׁהֵם מַבִּיטִים לְמַטָּה, אֶל הָעֵמֶק. רוֹצִים הֵם לָדַעַת: הַאִם כְּבָר שָׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאַרְצָם? הַאִם כְּבָר נִרְאִים אִכָּרִים עִבְרִים הַחוֹרְשִׁים אֶת אַדְמָתָם? הַאִם הֵחֵלּוּ כְּבָר לִנְטֹעַ שֵׁנִית גַּנֵּי חֶמֶד בִּירוּשָׁלָיִם.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר יַעֲלוּ הַבָּנִים – בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – אֶל הֶהָרִים לְהַצִּיב מֵחָדָשׁ אֶת הַמַּדְרֵגוֹת בֶּהָרִים וְלָשׁוּב וְלַעֲבוֹד אֶת הָאֲדָמָה כְּמִקֶּדֶם. אָז תְּקַדֵּם הָרַקֶּפֶת פְּנֵיהֶם בְּגִיל. אָז תָּבוֹא וְתַכֶּה גַם הִיא שָׁרָשִׁים בֵּין הָאֲבָנִים – אַבְנֵי הַמַּדְרֵגוֹת.

וּבְבוֹא עוֹנַת הַטִּיּוּלִים, יַעֲלוּ הַיְלָדִים לֶהָרִים, יִקְטְפוּ מִפִּרְחֵי הָרַקֶּפֶת, לְמַעַן קַשֵּׁט רָאשֵׁיהֶם בַּעֲטָרוֹת שֶׁל רַקָּפוֹת נֶהְדָּרוֹת. כָּכָה פּוֹרַחַת לָהּ הָרַקֶּפֶת חֳדָשִׁים אֲחָדִים בְּעוֹנַת הַחֹרֶף וְהָאָבִיב. אַךְ בִּרְאוֹתָהּ כִּי טֶרֶם שָׁבוּ הַבָּנִים הַבּוֹנִים – הַרֵיהִי מוֹרִידָה אַט-אַט אֶת פְּרָחֶיהָ בְּצַעַר. נוֹבְלִים הַפְּרָחִים, נוֹבְלִים גַּם הֶעָלִים וְהָרַקֶּפֶת שׁוֹקַעַת בְּתַרְדֵּמָה עֲמֻקָּה לְחֳדָשִׁים מִסְפָּר.

כִּי עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתָהּ שֶׁל הָרַקֶּפֶת. מְקַוָּה הִיא, כִּי יָבוֹא סוֹף-סוֹף הַיּוֹם, אֲשֶׁר בּוֹ תִּהְיֶה כָּל הָאָרֶץ עִבְרִית. אָז תֵּצֵא הָרַקֶּפֶת מִבֵּין הַסְּלָעִים, תֵּרֵד מִן הֶהָרִים וְתִשְׁכּוֹן שֵׁנִית בַּגַּנִּים, בְּגַנֵּי יְרוּשָׁלַיִם וְבַעֲמָקֶיהָ. אָז תִּתֵּן הָרַקֶּפֶת פְּרָחִים בְּכָל יְמוֹת-הַשָּׁנָה. וּגְדוֹלִים יִהְיוּ הַפְּרָחִים וְיָפִים יִהְיוּ, כַּאֲשֶׁר הָיוּ יָפִים עֵת שָׁכְנוּ בְּגִנַּת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה.