אַרְבָּעִים שָׁנָה תָּעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, כִּי חָטֹא חָטְאוּ לֵאלֹהִים וְלֹא עָמְדוּ בַּמַּסּוֹת, בָּהֶן נִסָּה אוֹתָם לִרְאוֹת אִם רְאוּיִים הֵם לָבוֹא אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר הִבְטִיחַ לַאֲבוֹתֵיהֶם לְתִתָּהּ לָהֶם. אַךְ יָרַד מֹשֶׁה מִן הָהָר וְהִנֵּה רָאָה שֶׁהָעָם עָשָׂה לוֹ עֵגֶל זָהָב לְהִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ. אַף־עַל־פִּי־כֵן הִתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים שֶׁיִּסְלַח לָהֶם, אַךְ גַּם לְאַחַר מִזֶּה לֹא הֵיטִיב הָעָם קְשֵׁה־הָעֹרֶף אֶת דְּרָכָיו. לַשָּׁוְא בָּנָה לָהֶם מִשְׁכָּן, לַשָּׁוְא הֵקִים לָהֶם שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים, כַּעֲצַת יִתְרוֹ חוֹתְנוֹ. הֵם הִסְכִּינוּ לְעַבְדוּתָם וְהוֹסִיפוּ לַחֲטֹא. וְכַאֲשֶׁר כְּבָר עָמַד לַהֲבִיאָם אֶל אֶרֶץ נַחֲלָתָם וְשָׁלַח מְרַגְּלִים לָתוּר אוֹתָהּ – חָזְרוּ אֵלֶּה וְהוֹצִיאוּ אֶת דִּבָּתָהּ רָעָה וְרִפּוּ אֶת יְדֵי הָעָם. אָז רָאָה מֹשֶׁה כִּי עַם עֲבָדִים הֵמָּה וְחִכָּה אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד שֶׁיָּמוּת כָּל הַדּוֹר הַזֶּה וְדוֹר חָדָשׁ אֲשֶׁר לֹא יָדַע עַבְדוּת יָקוּם וְיִנְחַל אֶת הָאָרֶץ. וְכַמָּה צָרוֹת שָׂבַע בְּכָל הַשָּׁנִים הָרַבּוֹת הָאֵלּוּ! הִנֵּה קָמוּ עָלָיו קֹרַח וּבְנֵי עֲדָתוֹ וְלֹא נָחוּ מֵרִיבָם עַד שֶׁהָאֲדָמָה פָּתְחָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אוֹתָם; הִנֵּה בָּאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמָקוֹם שֶׁמַּיִם אֵין בּוֹ וּמֹשֶׁה, בִּמְקוֹם לְדַבֵּר אֶל הַסֶּלַע, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אוֹתוֹ אֱלֹהִים – הִכָּה עָלָיו בְּמַטֵּהוּ. בִּגְלַל הַחֵטְא הַזֶּה וְהַחֵטְא אֲשֶׁר חָטָא בְּשָׁעָה שֶׁהִתְנַכֵּר כְּשֶׁאָמְרָה עָלָיו צִפּוֹרָה, כִּי מִצְרִי הוּא, – אָמַר לוֹ אֱלֹהִים כִּי לֹא יָבוֹא אֶל הָאָרֶץ שֶׁנַּפְשׁוֹ כֹּה נִכְסְפָה אֵלֶיהָ. וְאַחֲרֵי כָּל אֵלֶּה בָּאוּ מַכַּת הָאֵשׁ וְהַנְּחָשִׁים שֶׁפָּשְׁטוּ בְּמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וּמוֹת אַהֲרֹן אָחִיו, הַמִּלְחָמוֹת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וּבְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, הָעֲנָק רַב­­־הַכֹּחַ שֶׁבִּקֵשׁ לְהָטִיל הַר גָּדוֹל עַל הַמַּחֲנֶה וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא הָיָה עוֹשֶׂה זֹאת אִלְמָלֵא מִהֵר הוּא, משֶׁה בְּעַצְמוֹ, לִכְרֹת אֶת רַגְלָיו בְּחַרְבּוֹ – וְעַתָּה מִקֵּץ כָּל שְׁנוֹת הַטֹּרַח וְהַסֵּבֶל הָאֵלֶּה, כְּשֶׁהֵקִים דּוֹר חָדָשׁ אוֹהֵב חֵרוּת וְעוֹשֶׂה מִצְווֹת אֱלֹהָיו, אוֹמֵר לוֹ אֱלֹהִים: "עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ, כִּי־לֹא תַעֲבֹר

אֶת־הַיַּרְדֵּן הַזֶּה…" לַשָּׁוְא הִתְחַנֵּן וְקָרָא: " אֶעְבְּרָה־נָא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה״ – אֱלֹהִים לֹא שָׁמַע הַפַּעַם לִתְחִנָּתוֹ.

רָאָה מֹשֶׁה כִּי נֶחְתַּם גְּזַר דִּינוֹ, בֵּרַךְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְחִזֵּק אֶת יְדֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאַחַר עָלָה אֶל הָהָר לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ מֵרָחוֹק. רָאָה אֶת הָרֵי הַגָּלִיל, אֶת הַכִּנֶרֶת וְאֶת כָּל כִּכָּר הַיַּרְדֵּן, אֶת הָרֵי אֶפְרַיִם וְאֶת הָרֵי יְהוּדָה וְאֶת הַשְּׁפֵלָה וְאֶת כָּל אֶרֶץ הַנֶּגֶב וְלִבּוֹ יוֹצֵא אֶל הַמַּרְאוֹת הַנִּפְלָאִים הָאֵלֶּה. וְגַם הֶעָרִים הָעֲתִידוֹת לְהִבָּנוֹת בָּהּ נִגְלוּ לְפָנָיו וְאֶת יְרוּשַָׁלַיִם, בִּירַת מַלְכֵי עַמּוֹ, רָאָה וְאֶת מִקְדָּשָׁהּ אֲשֶׁר יָקוּם בָּהּ, אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי שֶׁיֶּחֶרְבוּ בָּהּ וְגַם אֶת הָאַחֲרוֹן, שֶׁיַּעֲמֹד בָּהּ עַד עוֹלָם. עָג מֹשֶׁה מַעְגָּל קָטָן מִסְּבִיבוֹ, נָשָׂא אֶת כַּפָּיו וְקָרָא: “ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתַי, לֹא אָזוּז מִפֹּה עַד שֶׁתְּבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה וְתִתֵּן לִי לָבוֹא לָאֶָרֶץ…” נִזְדַּעְזְעוּ הַשָּׁמַיִם לְקוֹל תְּפִלָּתוֹ, אַךְ מִיָּד צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִסְגֹּר אֶת כָּל שַׁעֲרֵי הַתְּפִלָּה. אוּלָם קוֹל מֹשֶׁה קָרַע אֶת שַׁעֲרֵי הָרָקִיעַ: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כַּמָּה צַעַר נִצְטַעַרְתִּי עֲלֵיהֶם עַד שֶׁלִּמַּדְתִּי אוֹתָם אֶת תּוֹרָתְךָ וְעַכְשָׁו כְּשֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה וְהֵם נִכְנָסִים סוֹף־סוֹף לְאַרְצָם אַתָּה אוֹמֵר לִי: “לֹא תַעֲבֹר? אִם לֹא אֶכָּנֵס חַי, הַכְנִיסֵנִי מֵת, הַכְנֵס אֶת עַצְמוֹתַי כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנְסוּ עַצְמוֹת יוֹסֵף!” וֵאלֹהִים עוֹנֶה לוֹ: “יוֹסֵף לֹא הִתְנַכֵּר לְעַמּוֹ וְאַתָּה שָׁתַקְתָּ בְּשָׁמְעֲךָ אוֹמְרִים עָלֶיךָ, כִּי אִישׁ מִצְרִי אַתָּה”. אַךְ משֶׁה מוֹסִיף לְהִתְחַנֵּן: “אִם אֵינְךָ מַכְנִיס אוֹתִי לָאָרֶץ תֵּן לִי לִחְיוֹת בָּהּ כְּחַיַּת הַשָּׂדֶה!” – אַךְ אֱלֹהִים לֹא שָעָה לְבַקָּשָׁתוֹ.

פָּנָה משֶׁה אֶל הַשָּׁמַיִם וְאֶל הָאָרֶץ וְקָרָא אֲלֵיהֶם: – “בַּקְשׁוּ אַתֶּם רַחֲמִים עָלַי!” וְהֵם עוֹנִים לוֹ: “גַּם אָנוּ זְקוּקִים לְרַחֲמִים!” הָלַךְ אֶל הַחַמָּה וְאֶל הַיָּרֵחַ וְאֶל הַכּוֹכָבִים, אֶל הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת:

– “בַּקְּשׁוּ אַתֶּם רַחֲמִים עָלַי!” וְגַם הֵם עוֹנִים לוֹ: “מָה אָנוּ וּמִי אָנוּ כִּי יִשְׁמַע אֱלֹהִים בְּקוֹלֵנוּ אִם בְּקוֹלְךָ לֹא שָׁמַע!” הָלַךְ אֶל הַיָּם: – “בַּקֵּשׁ עָלַי רַחֲמִים!” תָּמַהּ הַיָּם: “אַתָּה שֶׁהִכִּיתָ אוֹתִי בְּמַטְּךָ מְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי רַחֲמִים?”

וְהִנֵּה רָאָה משֶׁה שֶׁעֲנַן ה' יוֹרֵד עַל יְהוֹשֻׁע וְלֹא עָלָיו. חָשַׁשׁ שְֶׁמָּא יַתְחִיל לְהִתְקַנֵּא בּוֹ וְקָרָא: “אֶלֶף מִיתוֹת וְלֹא קִנְאָה אַחַת, הִנֵּה נַפְשִׁי נְתוּנָה לְךָ!…”

שָׁלַח אֱלֹהִים אֶת גַּבְרִיאֵל מַלְאָכוֹ לְהָבִיא אֶת נִשְׁמָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְגַבְרִיאֵל אוֹמֵר לוֹ: – “לֹא אוּכַל לִרְאוֹת בְּמוֹתוֹ, כִּי שָׁקוּל הוּא כְּנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל!” שָׁלַח אֱלֹהִים אֶת מִיכָאֵל וְזֶה עוֹנֶה לוֹ: “לֹא אוּכַל לִרְאוֹת בְּמוֹת תַּלְמִידִי, רַבּוֹ הָיִיתִי!” שָׁלַח אֶת הַשָּׂטָן, יָרַד אֶל משֶׁה לָקַחַת אֶת נִשְׁמָתוֹ, אַךְ משֶׁה סִפֵּר אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּחַיָּיו, וְגַם הַשָּׂטָן בָּרַח כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּא. שְׁלָחוֹ אֱלֹהִים פַּעַם נוֹסֶפֶת – הֵרִים עָלָיו משֶׁה אֶת מַטֵּהוּ הַקָּדוֹשׁ וֶהֱנִיסוֹ גַּם הַפַּעַם. יָצְאָה בַּת־קוֹל וְאָמְרָה: “הִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁאַתָּה נִפְטָר מִן הָעוֹלָם, אֲנִי בְּעַצְמִי יוֹרֵד לְקַחְתְּךָ”. – פָּנָה משֶׁה אֶל הָעָם וְקָרָא: "זִכְרוּ אוֹתִי כְּשֶׁתִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ וְאִמְרוּ: “הוֹי לוֹ לְבֶן־עַמְרָם, שֶׁרָץ לְפָנֵינוּ כְּסוּס וְנָפְלוּ עַצְמוֹתָיו בַּמִּדְבָּר…”

יָצְאָה בַּת־קוֹל וְאָמְרָה: “הִגִּיעַ הָרֶגַע שֶׁאַתָּה נִפְטָר מִן הָעוֹלָם!” – מִיָּד הִנִּיחַ משֶׁה אֶת יָדָיו עַל לִבּוֹ, וּשְׁלשָׁה מַלְאָכִים יָרְדוּ אֵלָיו. הָאֶחָד הִצִיעַ אֶת מִטָּתוֹ, הָאֶחָד שָׂם שַׂלְמַת בֹּץ לִמְרַאֲשׁוֹתָיו – וְהָאֶחָד – לְמַרְגְּלוֹתָיו. יָרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקָרָא: “משֶׁה, עֲצֹם עֵינֶיךָ!” עָצַם אֶת עֵינָיו. “הַקֵּף רַגְלֶיךָ” – הִקְרִיב רַגְלָיו זוֹ לְזוֹ. וְאַחַר קָרָא לְנִשְׁמָתוֹ: “מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה הָיִית בְּגוּפוֹ שֶׁל משֶׁה, עַכְשָׁו צְאִי, צְאִי!” אָמְרָה הַנְּשָׁמָה: – “אָהַבְתִּי אוֹתוֹ וְאֵינִי רוֹצָה לְעָזְבוֹ!” אָמַר לָהּ: “צְאִי, צְאִי וַאֲנִי מוֹשִׁיבֵךְ תַּחַת כִּסֵּא כְּבוֹדִי!” וּבְאָמְרוֹ זֹאת נָשַׁק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה וְנָטַל אֶת נִשְׁמָתוֹ.

רָאוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, כִּי מֵת משֶׁה, הִתְחִילוּ בּוֹכִים וְאוֹמְרִים: “צִדְקַת ה' עָשָׂה”. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ בּוֹכָה אַף הִיא, בּוֹכָה וּמְקוֹנֶנֶת: “לֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה”…

וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בּוֹכִים בְּכִי גָדוֹל וּמִתְאַבְּלִים עַל מוֹתוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵבֶל כָּבֵד מְאֹד.

וּמִשֶּׁנִּקְבַּר משֶׁה בְּהַר נְבוֹ נֶעְלַם קִבְרוֹ וְלֹא נִמְצָא עוֹד, וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבוּרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.