בפעם ההיא מילאתי את האמבטיה במים הכי רותחים שהיו בבית. הדם על הרגליים ישר נעלם, אבל לא ידעתי מה לעשות עם הגרביים. בסוף החלטתי לגזור אותם לקטן קטן עם המספריים של השערות של האף של אבא. אחר כך זרקתי לשירותים ושפכתי את המים, זה לקח בערך עשרים פעמים עד שהכול נעלם פנימה.
אמא שאלה מה קרה אבל לא עניתי לה. כשגמרתי להתקלח אני חושב שירד לי עוד דם, אבל בעיקר בשביל שאף אחד לא יראה את הסימנים של הדם של קודם – נכנסתי שוב למים. כשיצאתי ראיתי שכולי נורא אדום, אז פתחתי את המים הקרים ונכנסתי עד שהרגשתי דקירות מתחת לגרון איפה שאבא אמר לי פעם שזה הלב.
כשיצאתי אבא נחר בסלון, ואמא קראה לי לאמבטיה, באתי אבל הגוף שלי נשאר בחדר. אבל היא רק אמרה על הטפטופים של המים על הרצפה ובכלל לא ראתה את הכתמים של הדם.
אבא אומר שיותם נורא מוזר, אבל לי זה בכלל לא אכפת כי כבר כשנולדתי הייתי בגודל של עכשיו. אמא מנסה לנשק אותי אבל הידיים שלה רכות ודביקות. ובכלל כשהיא שם, אני מתגלגל לכדור קטן בגודל של אגרוף ונכנס לתוך הבטן.
ההוא אמר שנשים רעות. ההוא גם אמר שאם אני אגלה הוא יהרוג אותי אבל לי זה בכלל לא אכפת, כי גם עכשיו אני יכול להיות בכל מיני מקומות ואף אחד לא רואה אותי. אמא שואלת למה אני לא משחק עם טלי וכבר שבוע שהיא לא באה אלינו.
אבל אני יודע שעם בנות אני לא משחק יותר. שהן כמו הבובות חרסינה שיש לסבתא של רן שאומרת שלא נתקרב שלא יישבר.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות