רשמים מהכנס העולמי ה־39 למד"ב – DENVENTION II – דנבר², ארה"ב, 2–7 לספטמבר 1981

מאז הקונגרס העולמי הראשון למד"ב שהתקיים בניו־יורק בשנת 1939, עברו על העולם תהפוכות רבות, וגם ספרות המד"ב של היום שונה לאין ערוך מזו של אז. אך ה’מוסד' של כנס כללי של כל הנגועים ב’חידק' המד"ב קנה לו אחיזה של קבע בקרב ציבור החובבים, וכיום נערכים כנסים עירוניים, אזוריים, ארציים ובינלאומיים למיניהם, כמעט מדי חודש בחודשו. אך הארוע הממקד את התעניינותם של כל קוראי המד"ב בעולם כולו, הוא הכנס העולמי השנתי שבסופו מחולקים פרסי ‘הוגו’, ואשר התקיים השנה בתחילת ספטמבר בעיר דנבר, קולורדו.

הכנס העולמי השנה היה השני ברציפות שבו היתה נציגות ישראלית פעילה. בשנה שעברה, בבוסטון, היה זה ד"ר נחמן בן־יהודה מהאוניברסיטה העברית שקשר את הקשרים הראשונים עם חוגי המד"ב בחו"ל על מנת לשתפם בכנס הבינלאומי ‘ג’רוקון 82’, שיתקיים בירושלים ביוני 1982. השנה השתתף בכנס שלדון טייטלבאום, אשר ניסה לחדש את הקשרים ולהפיץ בקרב המשתתפים (6000 במספר!) חומר הסברה מעודכן על ישראל בכלל ועל הכנס הירושלמי בפרט³. שלדון טייטלבאום חזר עמוס רשמים וחוויות וחלק מהם אנו מביאים בקצרה בכתבה זאת.

אורחי הכבוד: ק. ל. מור וקליפורד סימאק. מימין (עומד): אדוארד בראיינט

הנציגות הישראלית בפתח מרכז הקונגרסים של דנבר: שלדון טייטלבאום, ג'ניס גלב וג'ון ד'אלסנדר

כרגיל בכנסים אלה התקיימו במקביל פעילויות שונות כמו הרצאות, סימפוזיונים, תערוכות, הקרנות סרטים נון־סטופ – וכמובן שבן־תמותה רגיל אינו יכול להשתתף בכל אלה, וחייב לברור לו את המינימום ההכרחי. מה גם שהפעילויות התקיימו בשני מקומות די מרוחקים זה מזה (מרכז הכנסים קוריגן, מלון הילטון ומלון קוסמופוליטן). ריחוק זה יצר את ההפרדה (האופיינית, בדרך כלל) בין חובבי הסרטים, שנהרו לאולמות ההקרנה של המלונות הילטון וקוסמופוליטן, לבין שוחרי ההרצאות והדיונים שהתקבצו במרכז הכנסים ‘קוריגן’. הפרדה זו היתה אחד מנושאי הדיון ‘קולנוע מד"ב בשנות ה־80’ בהשתתפות פרדריך פול, אלן דין פוסטר, ג’יימס גאן, וגארי קורץ (המפיק של ‘מלחמות כוכבים’ ו’האימפריה מכה שנית'.) פרדריק פול, שפרסם לאחרונה יחד עם בנו ספר על קולנוע מד"ב, הצביע על כך שרוב החובבים המבליטים את הסממנים החיצוניים של ‘פולחן המד"ב’ כמו תלבושות מטורפות, ותחפושות ואביזרים למיניהם, הם אלה הנמשכים במיוחד אל סרטי המד"ב ורובם כמעט ולא קראו שום יצירת מד"ב סיפרותית רצינית. “אנו מדברים למעשה על שני ז’אנרים נפרדים,” אמר פול. “אחד מהם הוא מה שקרוי סַיי־פַיי (Sci-Fi)⁴, ואליו משתייכים רוב הסרטים המופקים כיום והשני הוא SF, שהוא החומר הספרותי הטוב.” פול הזכיר לנוכחים שכאשר בכנס העולמי בשנת 1977 פנה גארי קורץ, המפיק של ‘מלחמות כוכבים’, אל הקהל במילים “חובבי סַיי־פַיי”, הוא זכה לקריאות בוז נזעמות. הפרדה זו לז’אנר ‘נחות’ ו’נעלה' יותר לא הפריעה לקבוצות של חובבים לשוטט בעיר דנבר במשך חמשת ימי הכנס, כשהם מחופשים לגיבורי סרטים כמו ‘בטלסטר־־גלקטיקה’, ‘הנוסע השמיני’ וכו'. ובעצם, לחובבי המד"ב בישראל יש סיבה טובה לקנא בחובבי הסרטים שהגיעו לכנס. הצצה בתוכניית הסרטים שהופצה שם מגלה סרטים רבים שמעולם לא הוקרנו בישראל וספק אם יוקרנו אי־פעם. הנה מבחר לדוגמא, מבין עשרות הסרטים שהוצעו למשתתפים:

‘כדור־הארץ נגד הצלחות המעופפות’ (סרט משנות ה־50 לפי ספרו של קורט סיודמק), ‘מלחמת העולמות’ (על פי ה. ג'. וולס), ‘כפר הארורים’ (על פי ג’ון וינדהם), ‘כוכב אפל’, ‘מוחו של דונובן’, ‘ריצה באין־קול’, ‘היום בו עמדה האדמה מלכת’, ‘ברברלה’, וכמובן, הסרט שהפך כבר לאגדה, ‘כוכב־לכת אסור’. זאת בנוסף לסרטי אימים טובים וישנים משנות ה־30 כמו ‘דרקולה’, ‘פרנקנשטיין’ ו’איש־הזאב', הרבה סרטים קצרים ונסיוניים, וכן אטרקציה מיוחדת: סרט בשם ‘STAR TREK BLOOPERS’ (‘פליטות־פה של מסע־בין־כוכבים’), שהוא פשוט אוסף של קטעים שצולמו ולא נכללו בגירסה הסופית של הסרט ‘מסע בין כוכבים’.

צמד חמד בתחרות התחפושות

סימפוזיון בהשתתפות (משמאל לימין): פרדריק פול, ג'יימס גאן, גארי קורץ, ואלן דין פוסטר

את אולמות ההרצאות אכלס, בדרך כלל, קהל בוגר ורציני יותר, שלרשותו עמד גם כן מבחר מגוון של נושאים כמו ‘הצד הפואטי של המד"ב’, ‘לימוד מד"ב בבתי־ספר ואוניברסיטאות (בהנחיית ג’יימס גאן), ‘כיצד להציל את הציביליזציה וגם לעשות קצת כסף’ (ג’רי פורנל), ‘עתיד הערים’ (רוברט סילברברג), ‘המד"ב כעסק מסחרי’, ‘מה אתה עושה כשיורקים על הז’אנר שלך: האיזון הקריטי בין מדע ואמנות’ (בהנחיית גרגורי בנפורד), ‘ביקורת מד"ב: מי צריך אותה?’, ‘תולדות אמנות הפנטסיה’, ‘מעבר לערפילית הפאנק: רוק מד"ב’, ‘שורשי מלחמת העולם השלישית’ (הרצאה של ג’ו הלדמן, מחבר ‘מלחמה לנצח’), ‘האקדמיה מכה שנית’, ועוד כהנה וכהנה הרצאות רציניות יותר ורציניות פחות, כולל נושאים מדעיים טהורים כמו אנרגיה וחקר החלל. סימפוזיון פיקנטי, שזכה להתעניינות מיוחדת מצד המשתתפים ואמצעי התקשורת היה… ‘מגזין המד"ב של רונלד רייגן’, בו נטלו חלק צ’רלס פלאט, ג’יימס גאן וג’רי פורנל (האחרון היה רוב הזמן בגילופין, והוא לא היה היחיד…) ובהשתתפות פעילה של הקהל. בין מסקנות הדיון: כתב־עת למד"ב בעריכת הנשיא רייגן יהיה מאופיין על־ידי סיפורים פשטניים יתר־על־המידה, המסתיימים ב’הפי־אנד’, ויהיה בו טור אופנה קבוע בעריכת ננסי רייגן. כנהוג בכנסים כגון אלה, נבחרו מראש שתי דמויות בולטות מתחום המד"ב, והוזמנו כאורחי כבוד. הפעם היו אלה הסופרת הוותיקה קתרין ל. מור, בת ה־70, וסופר וותיק נוסף המוכר יותר לקהל הקוראים הישראלי – קליפורד סימאק, שהשנה מלאו לו 77 שנים. השניים פעילים בשדה המד"ב החל מתחילת שנות ה־30. כמקובל, הם הוזמנו לשאת את דברם באוזני באי הכנס.

גורדון דיקסון מקבל את הפרס מג'ו הלדמן

כתמיד שיאו של הכנס היה נשף המסכות המסורתי וטכס חלוקת פרסי ה’הוגו'. פרסים אלה מוענקים, כידוע, על ידי חובבי המד"ב האמריקניים הבוחרים את היצירות מבין רשימת מועמדים הנקבעת קודם לכן. הפרס קרוי על שמו של הוגו גרנסבק, לזכרו של עורך מגזין המד"ב הראשון, ומי שטבע לראשונה את המונח ‘מד"ב’. הפרס מחולק אחת לשנה, החל משנת 1953. במשך השנים צצו פרסים שונים נוספים, שהחשוב בהם הוא ה’נביולה', המוענק מטעם אגודת סופרי המד"ב של אמריקה. מטבע הדברים, לא תמיד יצירות שזכו בפרס ה’נביולה' זוכות גם ב’הוגו', ולהיפך. כך קרה גם הפעם. הספר ‘בריחת־זמן’ שזיכה את מחברו, הפיסיקאי הצעיר מאוניברסיטת ברקליי גרגורי בנפורד, בפרס ה’נביולה' השנה, לא היה אפילו מועמד ל’הוגו'. “האיש כתב ספר שהוא אחת התרומות החשובות לספרות האנגלית בשנים האחרונות,” ציין במרירות רוברט סילברברג, “ולא נבחר אפילו למועמד לפרס ה’הוגו'. הבעיה עם פרסים המוענקים ע”י חובבים היא שלפעמים הרמה הספרותית חשובה בעיניהם פחות מהפופולריות." גרגורי בנפורד עצמו נכח בכנס, וכמובן הקפיד שלא להזכיר את אי־מועמדותו לפרס. נראה לו שציבור קוראי המד"ב יכול היה לגדול יותר, אך הבעיה היא שציבור זה משתנה מעת לעת: “אנשים חולפים דרך הז’אנר, מפיקים ממנו מה שהם רוצים, עד שנמאס להם והם ממשיכים לצפות בטלוויזיה… עם זאת, יותר ויותר אנשים קוראים מד”ב, בעיקר בזכות ספרים שיכולים למשוך גם קורא שלא קרא מד"ב מעולם. כזה הוא, למשל, ספרי ‘בריחת־הזמן’ שכן הוא בעצם מתאר כיצד נעשה מדע. אולי זה נושא מעניין גם בשביל קורא שאינו קורא מד"ב." בהמשך השיחה עימו סיפר גרגורי בנפורד שיש לו חברים רבים בישראל, והוא מעוניין מאוד לבוא ולהשתתף ב’ג’רוקון 82', אך הדבר מותנה בהתחייבויותיו האחרות.

חיוך של אושר: ג'ואן וינג' מקבלת את ה’הוגו' עבור ספרה 'מלכת השלג'

הנושא של עתידה של ספרות המד"ב ומקומה בקרב הספרות הכללית נידון בכמה וכמה דיונים, והושמעו דעות מגוונות שלא כאן המקום לפרטן באריכות. היו שדיברו על טישטוש התחומים בין המד"ב לזרם ה’עיקרי' בספרות, ועל המיזוג הצפוי בין השניים. היו שדיברו על ‘צנזורה עצמית’ במד"ב ועל נסיגה לאחור, לעומת שנות ה־60 וה־70 בהם פרחו רעיונות רדיקליים ונסיונות רעיוניים וסגנוניים חדשניים. צ’רלס פלאט, מבקר ספרות ועורך ספר הראיונות ‘יוצרי החלומות’ טען ש’הרוב המוסרי' שהשפעתו גוברת כעת בארה"ב משפיע גם על סופרי המד"ב, הנמנעים היום מלכתוב על מין ולהעלות רעיונות רדיקליים. “הרי הם צריכים לדאוג לפרנסתם,” ציין פלאט בארסיות.

גרגורי בנפורד (מזוקן) עם ג’יימס גאן

יהיה עתידה של ספרות המד"ב אשר יהיה, לפי שעה ממשיך הכנס להיות מקום מפגש מפתה לסופרים ולמ"ולים לשם עריכת חוזים ‘שמנים’ ביותר, ומוקד משיכה לאלפי חובבים. הכנס השנתי הוא הסממן הבולט ביותר של מה שקרוי ‘תרבות המד"ב’, של כל אותן הפעילויות הבאות בנוסף על הקריאה. סממן זה הוא מבוסס וממוסד עד כדי כך שיש חובבים הסבורים שאפילו אם ספרות המד"ב היתה, משום מה, חדלה מלהתקיים (חלילה וחס!), החובבים היו ממשיכים לחגוג ולהתכנס עד סוף כל הדורות.

המפיק גארי קורץ מקבל את ה'הוגו' עבור סרטו 'האימפריה מכה שנית'

זוכי ה’הוגו' לשנת 1981

הספר הטוב ביותר: ‘מלכת השלג’, מאת ג’ואן וינג'.

הסיפור הארוך הטוב ביותר: ‘דורסאי האבודים’, מאת גורדון דיקסון.

הסיפור הבינוני הטוב ביותר: ‘הגלימה והמטה’, מאת גורדון דיקסון.

הסיפור הקצר הטוב ביותר: ‘מערת האייל המרקד’, מאת קליפורד סימאק.

יצירת העיון הטובה ביותר: ‘קוסמוס’, מאת קארל סגאן.

העורך הטוב ביותר: אדוארד פרמן (עורך המגזין ‘Fantasy and S.F.’, שהוא מגזין־האם של ‘פנטסיה 2000’).

האומן הטוב ביותר: מייקל וולאן.

מגזין החובבים (‘פנזין’) הטוב ביותר: ‘לוקוס’.

המופע הדרמטי הטוב ביותר: הסרט ‘האימפריה מכה שנית’.

פרס ג’ון קמפבל לסופר החדש הטוב ביותר הוענק לסומטוב סוצ’ריטקול (בנו של שגריר תאילנד בישראל).