גֶּשֶׁם בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ 🔗
שמיליק וחיליק מורידים גשם בעזרתה הנדיבה של ציפי הגננת
יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁהַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ הָיָה יֶלֶד קָטָן, הוּא יָצָא לַחֲצַר בֵּיתוֹ לְשַׂחֵק בַּחֲמוֹר עִם הַמְנַהֵל, מַר יִחִיאֵל חָגָב. שְׁמוֹ הַפְּרָטִי שֶׁל הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ הָיָה חַיִּים, עַל־שֵׁם סַבָּא שֶׁלּוֹ, אֲבָל כֻּלָּם קָרְאוּ לוֹ בְּחִבָּה שְׁמִילִיק עוֹד כְּשֶׁהָיָה תִּינוֹק. הַמְנַהֵל, מַר חָגָב, הָיָה בְּאוֹתָם יָמִים יֶלֶד קָטָן וְשׁוֹבָב, שֶׁכֻּלָּם קָרְאוּ לוֹ חִילִיק, גַּם שְׁמִילִיק. שְׁמִילִיק יָרַד לֶחָצֵר אַחֲרֵי שֶׁחִילִיק קָרָא לוֹ לָרֶדֶת לְשַׂחֵק בִּקְפִיצוֹת עַל חֲמוֹר. עָשׂוּ “אֶן־דֶן־דִינוֹ” וְהַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ זָכָה לִהְיוֹת הַחֲמוֹר. כּוֹפֵף שְׁמִילִיק אֶת גַּבּוֹ וְצָעַק לְחִילִיק: “קָדִימָה!”. הַמְנַהֵל חָגָב לֹא חִכָּה הַרְבֵּה, רָץ וְדִלֵּג כְּמוֹ תַּיִשׁ מֵעַל גַּבּוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה. פִּתְאֹם, אַחֲרֵי הַקְּפִיצָה הַחֲמִשִּׁית, הִזְדַּקֵּף שְׁמִילְקִיָּהוּ וְהִכְרִיז:
“כְּשֶׁאֶהְיֶה גָּדוֹל אֶהְיֶה הָאִישׁ הֲכִי חָשׁוּב וַהֲכִי חָכָם בָּעוֹלָם!”
“לֹא נָכוֹן”, אָמַר הַמְנַהֵל, “אֲנִי אֶהְיֶה יוֹתֵר חָשׁוּב, כִּי אֲנִי אֶהְיֶה טַיָּס וְאָטוּס מֵעַל הָעֲנָנִים”.
“וַאֲנִי אֶהְיֶה קוֹסֵם”, אָמַר הַמּוֹרֶה, “וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַכֹּל, אֲפִלּוּ אוֹרִיד מֵהָעֲנָנִים גֶּשֶׁם, גַּם בַּקַּיִץ!”
“מַה פִּתְאֹם?” אָמַר חִילִיק, “גֶּשֶׁם יוֹרֵד רַק בַּחֹרֶף”.
“אָז מָה?” אָמַר שְׁמִילִיק, “אֵצֶל קוֹסְמִים הוּא יָכוֹל לָרֶדֶת גַּם בַּקַּיִץ”.
“לֹא נָכוֹן!” אָמַר הַמְנַהֵל חָגָב.
“כֵּן נָכוֹן!” אָמַר שְׁמִילְקִיָּהוּ הַמּוֹרֶה.
“כֵּן נָכוֹן!” “לֹא נָכוֹן!” “כֵּן נָכוֹן!” “לֹא נָכוֹן”… כָּךְ צָעֲקוּ הַמְנַהֵל וְהַמּוֹרֶה זֶה עַל זֶה, צָעֲקוּ וְצָעֲקוּ עַד שֶׁהַגַּנֶּנֶת צִפּוֹרָה, שֶׁהָיְתָה אָז יַלְדָּה קְטַנָּה בַּת חָמֵשׁ, יָצְאָה לַמִּרְפֶּסֶת וְקָרְאָה: “שֶׁקֶט! שְׁכַחְתֶּם שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי יְשֵׁנָה בַּצָּהֳרַיִם?”
דְּבוֹרָה, אִמָּא שֶׁל צִפּוֹרָה הַגַּנֶּנֶת, הָיְתָה יְשֵׁנָה כָּל יוֹם בֵּין שְׁתַּיִם לְאַרְבַּע וְהָיְתָה כּוֹעֶסֶת מְאֹד אִם מִישֶׁהוּ הָיָה עוֹשֶׂה רַעַשׁ בְּשָׁעָה זוֹ.
“מִי מְפַחֵד מֵאִמָּא שֶׁלָּךְ!” קָרָא הַמְנַהֵל חָגָב בְּעֹז.
“אֲנַחְנוּ מְצַפְצְפִים עָלֶיהָ”, הִכְרִיז הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ בְּאֹמֶץ, “וְנִפְתַּח אֶת הַבְּרָזִים מָתַי שֶׁנִּרְצֶה!”
“אָז אֲנִי אַשְׁפְּרִיץ עֲלֵיכֶם מַיִם מִלְּמַעְלָה!” הוֹדִיעָה הַגַּנֶּנֶת צִפּוֹרָה.
“אָז בּוֹא נַשְׁפְּרִיץ עָלֶיהָ בַּחֲזָרָה!” אָמַר שְׁמִילִיק וְתָפַס אֶת צִנּוֹר־הַגּוּמִי, שֶׁהָיָה מֻנָּח בֶּחָצֵר.
“רַעְיוֹן נֶהְדָּר!” הֵרִיעַ חִילִיק וְרָץ לִפְתֹּחַ אֶת הַבֶּרֶז.
צִפּוֹרָה הַגַּנֶּנֶת שָׁפְכָה מֵהַקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה אֶת כּוֹס הַמַּיִם, וְאֵלֶּה יָרְדוּ יָשָׁר עַל שׁוּרַת הַתַּחְתּוֹנִים שֶׁשּׁוּלַמִּית, הַמּוֹרָה לִפְסַנְתֵּר, תָּלְתָה עַל חֶבֶל הַיִּבּוּשׁ. הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ מִהֵר לְכַוֵּן אֶת הַצִּנּוֹר לְעֶבְרָהּ שֶׁל צִיפִּי, אַךְ הַזֶּרֶם הָיָה חַלָּשׁ וְנִכְנַס רַק לְמִרְפֶּסֶת הַקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁל שׁוּלַמִּית.
“לֹא פָּגַעְתָּ וְלֹא פָּגַעְתָּ!” לִגְלְגָה צִפּוֹרָה הַגַּנֶּנֶת בְּשִׂמְחָה.
“תֵּן לִי, אֲנִי אֶפְגַּע!” קָרָא הַמְנַהֵל חָגָב וְנִסָּה לְהוֹצִיא מִמַּר שְׁמִילְקִיָּהוּ אֶת קְצֵה הַצִּנּוֹר.
“לֹא רוֹצֶה!” אָמַר שְׁמִילִיק, “אֲנִי תָּפַסְתִּי קֹדֶם!”
הֶחֱזִיקוּ הַשְּׁנַיִם בִּקְצֵה הַצִּנּוֹר, בְּעוֹד הַמַּיִם מִתְפָּרְצִים מִתּוֹכוֹ, עוֹלִים לְמַעְלָה וְיוֹרְדִים עַל רֹאשָׁם.
“טוֹב לָכֶם וְטוֹב לָכֶם!” צָחֲקָה הַגַּנֶּנֶת צִפּוֹרָה וְחָשְׂפָה אֶת שִׁנֵּי־הֶחָלָב הַיָּפוֹת שֶׁלָּהּ.
“צִפּוֹרָה!” נִשְׁמַע פִּתְאֹם קוֹלָהּ הַזּוֹעֵם שֶׁל אִמָּא־דְּבוֹרָה, “שָכַחַתְּ שֶׁעַכְשָׁו בֵּין שְׁתַּיִם לְאַרְבַּע!?”
כְּשֶׁשָּׁמְעוּ שְׁמִילִיק וְחִילִיק אֶת הַקּוֹל הַמַּפְחִיד שֶׁל הַשְּׁכֵנָה, הִרְפּוּ מִן הַצִּנּוֹר וְרָצוּ לְהִתְחַבֵּא מֵאֲחוֹרֵי שִׂיחַ הַלַּנְטָנָה. עָמְדוּ הַשְּׁנַיִם רְטֻבִּים וְנוֹטְפֵי מַיִם וְהִסְתַּכְּלוּ זֶה עַל זֶה.
“מַה נַּגִּיד לְאִמָּא אִם תִּשְׁאַל לָמָּה נִרְטַבְנוּ?” שָׁאַל שְׁמִילִיק הַמֻּדְאָג.
“נַגִּיד לָהּ שֶׁיָּרַד פִּתְאֹם גֶּשֶׁם”, אָמַר הַמְנַהֵל חָגָב, שֶׁהָיָה לוֹ כִּשְׁרוֹן מְצֻיָּן לְהַמְצִיא שְׁקָרִים בִּן־רֶגַע.
“בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ?” הִשְׁתּוֹמֵם הַמּוֹרֶה, וּפִתְאֹם אוֹרוּ עֵינָיו. “אַתָּה רוֹאֶה”, אָמַר לְחִילִיק, “אַתָּה רוֹאֶה שֶׁאֶפְשָׁר לְהוֹרִיד גֶּשֶׁם בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ?”
“נָכוֹן”, הוֹדָה הַמְנַהֵל, “אָז אוּלַי כְּשֶׁאֲנִי אֶהְיֶה גָּדוֹל גַּם אֲנִי אֶהְיֶה קוֹסֵם”.
“וַאֲנִי אוּלַי אֶהְיֶה טַיָּס”, אָמַר הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ אַחֲרֵי שֶׁחָשַׁב קְצָת, “כִּי אָבִי אוֹמֵר שֶׁטַּיָּסִים לֹא צְרִיכִים לְשַׁלֵּם כֶּסֶף בִּשְׁבִיל הַכַּרְטִיס”.
שְׁנֵי הַחֲבֵרִים הַטּוֹבִים עָמְדוּ וְחָשְׁבוּ עַל עֲתִידָם עוֹד כַּמָּה דַּקּוֹת וְאַחַר־כָּךְ הָלְכוּ לִסְגֹּר אֶת בֶּרֶז הַמַּיִם, כְּדֵי שֶׁצִּפּוֹרָה הַגַּנֶּנֶת לֹא תַּלְשִׁין עֲלֵיהֶם לְאִמָּא שֶׁלָּהּ.
נַהַג הָרַכֶּבֶת הוֹלֵךְ לַגַּן 🔗
לכל האמאות היושבות בגן בפינה עד שהילד יתרגל.
כְּשֶׁהִתְחִילָה שְׁנַת לִמּוּדִים חֲדָשָׁה, נִרְשְׁמוּ הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ וְהַמְנַהֵל חָגָב לְגַן־הַיְלָדִים שֶׁל אֶסְתֵּר. דְּבוֹרָה, אִמָּא שֶׁל צִפּוֹרָה, סִפְּרָה שֶׁזֶּהוּ גַּן נֶחְמָד וְצִיפִּי שֶׁלָּהּ הוֹלֶכֶת אֵלָיו בְּשִׂמְחָה זוֹ הַשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה. חִילִיק פָּחַד מְאֹד לָלֶכֶת לְגַן מָלֵא יְלָדִים שֶׁהּוּא לֹא מַכִּיר, וְאָמַר לְאִמּוֹ שֶׁהוּא מוּכָן לְהִשָּׁאֵר בַּמִּטָּה וּלְחַכּוֹת, בְּלִי לָזוּז, עַד שֶׁהִיא תַּחֲזֹר מֵהָעֲבוֹדָה. הִיא בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא הִסְכִּימָה וְאָמְרָה לוֹ שֶׁאִם שְׁמִילִיק לֹא מְפַחֵד לָלֶכֶת לַגַּן גַּם הוּא יָכוֹל.
שְׁמִילִיק בֶּאֱמֶת לֹא פָּחַד מֵהַגַּן, כִּי אִמָּא שֶׁלּוֹ אָמְרָה לוֹ שֶׁהִיא תֵּשֵׁב אִתּוֹ שָׁם כָּל הַזְּמַן. הִיא לֹא הָיְתָה יְחִידָה. הָיוּ עוֹד חָמֵשׁ אִמָּהוֹת, שֶׁהַיְלָדִים שֶׁלָּהֶן פָּחֲדוּ לְהִשָּׁאֵר לְבַד וְהֵן יָשְׁבוּ בַּצַּד וְסִפְּרוּ כַּמָּה שֶׁהַיְלָדִים שֶׁלָּהֶן חֲכָמִים וְגִבּוֹרִים בַּבַּיִת. אַחֲרֵי יוֹמַיִם נִשְׁאֲרוּ רַק שָׁלשׁ אִמָּהוֹת וְאַחֲרֵי שָׁבוּעַ נִשְׁאֲרָה רַק אִמָּא אַחַת וְסַבְתָּא, שֶׁמִּמֵּילָא לֹא הָיָה לָהּ מַה לַּעֲשׂוֹת. הָאִמָּא הָיְתָה אִמּוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ – וְהוּא לֹא הִרְשָׁה לָהּ לָזוּז מֵהַגַּן אֲפִלּוּ לְרֶגַע.
“אֲבָל, אֲנִי רַק הוֹלֶכֶת לְבַשֵּׁל אֲרוּחַת צָהֳרַיִם וּכְבָר חוֹזֶרֶת!” אָמְרָה אִמָּא.
“לֹא רוֹצֶה”, פָּרַץ שְׁמִילִיק בִּבְכִי, “לֹא רוֹצֶה צָהֳרַיִם, רוֹצֶה אִמָּא…”
“אַתָּה לֹא מִתְבַּיֵּשׁ לִבְכּוֹת?” שָׁאֲלָה אִמָּא, תִּרְאֶה אֵיךְ שֶׁכָּל הַיְלָדִים מִסְתַּכְּלִים עָלֶיךָ. אֲפִלּוּ חִילִיק כְּבָר לֹא מְפַחֵד לְהִשָּׁאֵר לְבַד. אוּלַי תֵּלֵךְ לְשַׂחֵק אִתּוֹ בְּאַרְגַּז־הַחוֹל?"
“רַק אִם תִּשָּׁאֲרִי”.
אִמָּא נִשְׁאֲרָה וּשְׁמִילִיק הָלַךְ לַחֲפֹר בּוֹרוֹת בְּאַרְגַּז הַחוֹל.
“תִּרְאִי כַּמָּה שֶׁהַיֶּלֶד מְאֻשָּׁר כָּאן”, אָמְרָה אֶסְתֵּר הַגַּנֶּנֶת לְאִמָּא שֶׁל שְׁמִילִיק אַחֲרֵי רֶבַע שָׁעָה, “הוּא לֹא הִסְתַּכֵּל עָלַיִךְ אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת, שֶׁאַתְּ יְכוֹלָה לָלֶכֶת בְּשֶׁקֶט הַבַּיְתָה”.
“וְאִם הוּא יִבְכֶּה?”
“אָז יִבְכֶּה כַּמָּה רְגָעִים וְיַפְסִיק. יֵשׁ לִי כְּבָר נִסָּיוֹן אִתָּם”.
“בְּסֵדֶר, אֲנִי אֵלֵךְ. אֲבָל, אִם הוּא לֹא יַפְסִיק לִבְכּוֹת תְּטַלְפְּנִי אֵלַי וַאֲנִי אָבוֹא”.
אִמָּא הָלְכָה וּשְׁמִילִיק אֲפִלּוּ לֹא הִרְגִּישׁ. שָׁקוּעַ הָיָה בַּחֲפִירַת בּוֹר חָדָשׁ וְשׁוּם דָּבָר לֹא עִנְיֵן אוֹתוֹ. מִי שֶׁכֵּן הִרְגִּישׁ בְּהֵעָלְמוּתָהּ שֶׁל הַגְּבֶרֶת שְׁמִילְקִיָּהוּ הָיָה חִילִיק וְהוּא מִהֵר לְסַפֵּר זֹאת לִשְׁמִילִיק.
“לֹא נָכוֹן!” אָמַר הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ, הִפְנָה רֹאשׁוֹ לְפִנַּת הַחֶדֶר וּפָרַץ בִּבְכִי נוֹגֵעַ לַלֵּב.
“אִמָּא!” יִבֵּב, “אֲנִי רוֹצֶה אֶת אִמָּא… אִמָּא…”
“הִיא רַק הָלְכָה לְבַשֵּׁל צָהֳרַיִם וְתֵכֶף תַּחֲזֹר”, אָמְרָה אֶסְתֵּר, וְלָקְחָה אֶת שְׁמִילִיק עַל הַיָּדַיִם. “הִיא לֹא תַּחֲזֹר!” אָמַר חִילִיק, “גַּם אִּמָּא שֶׁלִּי אוֹמֶרֶת תָּמִיד שֶׁהִיא תֵּכֶף, וְהִיא לֹא”.
אֶסְתֵּר הַגַּנֶּנֶת נִסְּתָה לְהַרְגִּיעַ אֶת הַבַּכְיָן הַקָּטָן עוֹד זְמַן־מָה, אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁצִּיפִּי סִפְּרָה לָהּ שֶׁשְּׁמִילִיק יָכוֹל לִבְכּוֹת גַּם יוֹם שָׁלֵם מִהֲרָה לְטַלְפֵּן לְאִמָּא, וְזוֹ חָזְרָה מִיָּד לַגַּן.
“טִפְּשׁוֹן שֶׁלִּי”, אָמְרָה לִבְנָהּ רְטֹב־הַלְּחָיַיִם, “לָמָּה בָּכִיתָ?” הֲרֵי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אֶעֱזֹב אוֹתְךָ".
“אֲנִי יוֹדֵעַ”, אָמַר שְׁמִילִיק, “אֲבָל אַל תֵּלְכִי”.
“בְּסֵדֶר, בְּסֵדֶר, לֹא אֵלֵךְ יוֹתֵר”, אָמְרָה אִמָּא וְחָזְרָה לָשֶׁבֶת בַּפִּנָּה, עַל־יַד הַסַּבְתָּא שֶׁנִּרְדְּמָה בֵּינְתַיִם.
בַּגַּן הָיָה נֶחְמָד מְאֹד. חִילִיק הָיָה נַהַג רַכֶּבֶת וּשְׁמִילִיק עִם צִיפִּי יָשְׁבוּ מֵאָחוֹר וְעָשׂוּ שָׁלוֹם.
“טוּ… הִגַּעְנוּ לְחֵיפָה!” קָרָא חִילִיק, “כָּל הַנּוֹסְעִים לָרֶדֶת!”
כֻּלָּם יָרְדוּ מֵהַכִּסְאוֹת, הָעוֹמְדִים בְּטוּר, וּשְׁמִילִיק מִהֵר לִתְפֹּס אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל חִילִיק וְהִכְרִיז:
“עַכְשָׁו אֲנִי הַנֶּהָג. מִי שֶׁרוֹצֶה לִנְסֹעַ – שֶׁיַּעֲלֶה!”
“גַּם אֲנִי יְכוֹלָה לִנְסֹעַ?” שָׁאֲלָה אִמָּא.
“בְּסֵדֶר”, אָמַר הַנֶּהָג, “לְאָן אַתְּ רוֹצָה?”
“אַתָּה יָכוֹל לָקַחַת אוֹתִי הַבַּיְתָה לִרְחוֹב הַשְּׂדֵרָה?”
“בְּסֵדֶר, תַּעֲלִי, אֲבָל אַל תּוֹצִיאִי אֶת הָרֹאשׁ מֵהַחַלּוֹן. טוּ…” צָפַר בְּקוֹל, הוֹבִיל אֶת הָרַכֶּבֶת יָשָׁר לִרְחוֹב הַשְּׂדֵרָה וְשָׁם אָמַר: “הִגַּעְנוּ. מִי שֶׁגָּר כָּאן יָכוֹל לָרֶדֶת!”
“תּוֹדָה”, אָמְרָה אִמָּא, “זֶה בְּדִיּוּק הָרְחוֹב שֶׁלִּי. אִם אֵלֵךְ הַבַּיְתָה לֹא תִּפְחַד לְהִשָּׁאֵר לְבַד?”
“לֹא”, אָמַר שְׁמִילִיק בְּאֹמֶץ־לֵב שֶׁהִפְתִּיעַ גַּם אוֹתוֹ, “אֲנִי כְּבָר גָּדוֹל. אַתְּ לֹא רוֹאָה שֶׁאֲנִי נַהַג־קַטָּר?”
כְּשֶׁהַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ רָאָה אֵיךְ אִמָּא לוֹקַחַת אֶת סַל־הַסְּרִיגָה וּפוֹנָה לָלֶכֶת בֶּאֱמֶת, רָצָה לִפְרֹץ בִּבְכִי, אֲבָל הִתְבַּיֵּשׁ מִצִּיפִּי וּמֵחִילִיק וְקָרָא: “לַעֲלוֹת לָרַכֶּבֶת. אֲנִי נוֹסֵעַ!”
בַּהַתְחָלָה הָרַכֶּבֶת נָסְעָה בְּשָׁלוֹם, אֲבָל אַחֲרֵי כַּמָּה סִבּוּבִים מְסֻכָּנִים בֶּהָרִים בָּקַע פִּתְאֹם מִתּוֹכָהּ קוֹל בְּכִי, שֶׁהָלַךְ וְגָבַר. הַגַּנֶּנֶת מִהֲרָה לָרוּץ לְעֶבְרָהּ וְנִגְּשָׁה יָשָׁר לִשְׁמִילִיק. לְהַפְתָּעָתָהּ, הָיָה נַהַג־הַקַּטָּר שָׁקֵט לְגַמְרֵי. הִסְתַּכְּלָה הָלְאָה וְרָאֲתָה שֶׁהַמְנַהֵל חָגָב הוּא הַבּוֹכֶה.
“מַה קָּרָה, חִילִיק?” שָׁאֲלָה, “קִבַּלְתָּ מַכָּה?”
“לֹא”, הֵשִׁיב הַמְנַהֵל וְהִגְדִּיל אֶת יִלְלוֹתָיו, “אֲנִי רוֹצֶה אֶת אִמָּא. אִמְמְמָא! תִּקְרְאִי לְאִמָּא!”
“אֲבָל אִמָּא שֶׁלְּךָ עוֹבֶדֶת, אִי־אֶפְשָׁר לִקְרֹא לָהּ”.
“אֲנִי יוֹדֵעַ”, אָמַר חִילִיק הַבּוֹכֶה, “אֲבָל אִמָּא שֶׁל שְׁמִילִיק לֹא עוֹבֶדֶת, שֶׁהִיא תָּבוֹא!”
לָקְחָה אֶסְתֵּר אֶת הַמְנַהֵל חָגָב עַל יָדֶיהָ וְנִסְּתָה לְהַרְגִּיעוֹ, אַךְ הוּא לֹא פָּסַק מִלִּטְעוֹן וּלְיַבֵּב:
“לָמָּה קֹדֶם, כְּשֶׁשְּׁמִילִיק בָּכָה, אָז אִמָּא שֶׁלּוֹ בָּאָה תֵּכֶף. אֲנִי רוֹצֶה שֶׁגַּם עַכְשָׁו הִיא תָּבוֹא…”
אֶסְתֵּר הַגַּנֶּנֶת לֹא יָדְעָה מַה לַּעֲשׂוֹת, אֲבָל לְצִיפִּי, שֶׁתָּמִיד רָצְתָה לְשַׂחֵק בְּאִמָּא וְאַבָּא, הָיָה רַעְיוֹן:
“אֲנִי אֶהְיֶה הָאִמָּא, שְׁמִילִיק יִהְיֶה הָאַבָּא וְחִילִיק יִהְיֶה הַיֶּלֶד שֶׁלֹּא רוֹצֶה לָלֶכֶת לַגַּן”.
“לֹא רוֹצֶה! לֹא רוֹצֶה!” אָמַר חִילִיק הַבּוֹכֶה, “אֲנִי רוֹצֶה הַבַּיְתָה לְאִמָּא…”
“אֲבָל אֲנִי אִמָּא שֶׁלְּךָ, שָׁכַחְתָּ?” הִזְכִּירָה צִיפִּי, וּשְׁמִילִיק הוּא אַבָּא שֶׁלְּךָ".
“לֹא נָכוֹן”, אָמַר הַמְנַהֵל, “אַתֶּם בִּכְלָל לֹא אַבָּא וְאִמָּא שֶׁלִּי. אִמָּא וְאַבָּא שֶׁלִּי בָּעֲבוֹדָה!”
“טוֹב, אָז נֵלֵךְ לָעֲבוֹדָה!” אָמַר שְׁמִילִיק, שֶׁכְּבָר רָצָה לַחֲזֹר לָרַכֶּבֶת.
“לֹא, אַל תֵּלְכוּ!” צָעַק חִילִיק, “תִּשָּׁאֲרוּ כָּאן וְתֵשְׁבוּ בַּפִּנָּה!”
“אֲנִי לֹא”, אָמַר שְׁמִילִיק, “רַק הָאִמָּא יוֹשֶבֶת שָׁם. אֲנִי הוֹלֵךְ לָרַכֶּבֶת!”
“גַּם אֲנִי הוֹלֵךְ!” קָרָא חִילִיק וְהִצְטָרֵף לִשְׁמִילִיק. הַשְּׁנַיִם נָסְעוּ בָּרַכֶּבֶת רָחוֹק־רָחוֹק, עַד שֶׁנִּמְאַס לָהֶם, וְאָז אָמַר חִילִיק פִּתְאֹם:
“הֵי! אֲנִי בִּכְלָל לֹא צָרִיךְ כְּבָר אֶת אִמָּא שֶׁלִּי בַּגַּן. שֶׁתֵּלֵךְ כְּבָר הַבַּיְתָה!”
הַשְּׁנַיִם נִגְּשׁוּ לְפִנַּת הַחֶדֶר, אֲבָל מָצְאוּ שָׁם רַק אֶת הַסַּבְתָּא הַיְשֵׁנָה. אִמָּא צִיפִּי כְּבָר מִזְּמַן הָלְכָה לְפִנַּת הַצַּעֲצוּעִים, לְשַׂחֵק עִם הַבֻּבּוֹת.
הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ נוֹבֵחַ עַל הַמְנַהֵל חָגָב וְהַגַּנֶּנֶת צִפּוֹרָה עוֹשָׂה קוּ קוּ רִיקוּ! 🔗
ספור טבע המלמד למה לא כדאי להיות חיה בעלת מקור
כְּשֶׁהַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ הָיָה יֶלֶד קָטָן הוּא אָהַב לְשַׂחֵק בֶּחָצֵר שֶׁל צִפּוֹרָה, עַל הַדֶּשֶׁא הַיָּפֶה שֶׁצָּמַח שָׁם. פַּעַם אַחַת כְּשֶׁיָּשַׁב עַל הַדֶּשֶׁא וְחִכָּה לַחֲבֵרוֹ חִילִיק, הִגִּיעַ אֶל הֶחָצֵר כְּלַבְלָבָהּ הַקָּטָן וְהַמְתֻלְתָּל שֶׁל נוֹעָה מֵהַבַּיִת מִמּוּל.
“בּוֹא אֵלַי, אַמִּיץ!” קָרָא שְׁמִילִיק לַכֶּלֶב, אֲבָל זֶה הָיָה עָסוּק בִּלְהָרִיחַ אֶת הַדֶּשֶׁא וְלֹא בָּא.
אוּלַי אִם גַּם אֲנִי אֶהְיֶה כֶּלֶב אָז הוּא יָבוֹא אֵלַי, כָּךְ חָשַׁב הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ וּמִיָּד יָרַד עַל אַרְבַּע וְהִתְחִיל לְהָרִיחַ אֶת הַדֶּשֶׁא וְלִנְבֹּחַ. אַחֲרֵי הַנְּבִיחָה הַשְּׁלִישִׁית הוֹפִיעַ פִּתְאֹם הַמְנַהֵל חָגָב, שֶׁהָיָה צָעִיר קְצָת מִשְּׁמִילִיק אֲבָל הַרְבֵּה יוֹתֵר שׁוֹבָב מִמֶּנּוּ.
“הָאוּ הָאוּ!” אָמַר לוֹ הַמּוֹרֶה, “תִּזָּהֵר מִמֶּנִּי, אֲנִי כֶּלֶב”.
“וַאֲנִי חָתוּל!” אָמַר הַמְנַהֵל, כְּשֶׁהוּא יוֹרֵד לַעֲמֹד עַל בִּרְכָּיו, “וְלֹא מְפַחֵד מִכְּלָבִים. מְיָאוּ מְיָאוּ…”
“אֲבָל אֲנִי כֶּלֶב מַפְחִיד”, אָמַר שְׁמִילְקִיָּהוּ, “הָאוּ! הָאוּ! הָאוּ!…”
“וַאֲנִי חֲתוּל־בִּצּוֹת”, אָמַר חִילִיק חָגָב, “וַאֲנִי טוֹרֵף כְּלָבִים. מְיָאוּ מְיָאוּ מְיָאוּ!”
בְּעוֹד הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ וְהַמְנַהֵל חָגָב נוֹבְחִים וּמְיַלְּלִים זֶה עַל זֶה, הוֹפִיעָה הַגַּנֶּנֶת צִפּוֹרָה כְּשֶׁהִיא מְלַקֶּקֶת אַרְטִיק־לִימוֹן שֶׁאִמָּהּ קָנְתָה לָהּ רַק עַכְשָׁו.
“אַתֶּם הִשְׁתַּגַּעְתֶּם?” שָׁאֲלָה אֶת חִילִיק וּשְׁמִילִיק, “חָשַׁבְתִּי שֶׁאַתֶּם חַיּוֹת אֲמִתִּיּוֹת”.
“אֲנַחְנוּ בֶּאֳמֶת חַיּוֹת אֲמִתִּיּוֹת”, אָמַר הַמְנַהֵל, “אֲנִי חֲתוּל־בִּצּוֹת. מְיָאוּ…”
“וַאֲנִי כֶּלֶב־אֲגַמִּים”, אָמַר הַמּוֹרֶה, הָאוּ…"
“אָז אֲנִי אֶהְיֶה תַּרְנְגוֹל־יָם!” הִכְרִיזָה צִפּוֹרָה הַגַּנֶּנֶת בְּשִׂמְחָה וְהִתְחִילָה לַעֲשׂוֹת קוּקוּרִיקוּ.
כָּךְ עָמְדוּ שְׁלשֶׁת הַחֲבֵרִים בֶּחָצֵר כְּשֶׁהֵם מְקַרְקְרִים, נוֹבְחִים וּמְיַלְּלִים זֶה עַל זֶה. פִּתְאֹם אָמַר שְׁמִילִיק: “מַה פִּתְאֹם תַּרְנְגוֹל אוֹכֵל אַרְטִיק? הָאוּ הָאוּ!”
“נָכוֹן”, אָמַר חִילִיק, “מְיָאוּ! עוֹפוֹת לֹא מְלַקְּקִים אַרְטִיק, כִּי אֵין לָהֶם לָשׁוֹן, רַק מַקּוֹר. מְיָאוּ! אָז אַתְּ צְרִיכָה לֶאֱכֹל אֶת הָעֵשֶׂב! מְיָאוּ!”
“לֹא רוֹצָה!” אָמְרָה צִפּוֹרָה הַגַּנֶּנֶת, “קוּקוּרִיקוּ! אֲנִי תַּרְנְגוֹל שֶׁאוֹהֵב אַרְטִיק”.
כַּיָּאוּת לַחֲתוּל־בִּצּוֹת אַמִּיץ שָׁלַף חִילִיק לְעֵבֶר צִפּוֹרָה הַתַּרְנְגוֹל אֶת צִפָּרְנָיו וְהִתְקַדֵּם לְעֵבֶר הָאַרְטִיק. צִפּוֹרָה הַקְּטַנָּה נִבְהֲלָה בֶּאֱמֶת, נָסוֹגָה אָחוֹרָה, נִתְקְלָה בְּמַמְטֵרָה וְנָפְלָה עַל הַדֶּשֶׁא, הִיא וְהָאַרְטִיק, כָּל אֶחָד לְחוּד. הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ עָמַד בְּדִיּוּק עַל אַרְבַּע, כַּאֲשֶׁר רָאָה אֵיךְ הַקֶּרַח הַצָּהֹב מִתְגַּלְגֵּל וּבָא לְעֶבְרוֹ. בְּלִי לַחְשֹׁב וּלְהָרִיחַ הַרְבֵּה, שָׁלַח אֶת לְשׁוֹנוֹ וְהֵחֵל לְלַקֵּק אֶת הָאַרְטִיק הַקַּר.
“גַּם אֲנִי רוֹצֶה!” אָמַר חֲתוּל־הַבִּצּוֹת, “זֶה אֲנִי הִפַּלְתִּי אֶת צִיפִּי”.
“בְּסֵדֶר”, אָמַר כֶּלֶב־הָאֲגַמִּים, “רַק תִּזָּהֵר, מָכְרוּ לָהּ אַרְטִיק מָלֵא חֲתִיכוֹת עֵשֶׂב”.
כְּשֶׁרָאֲתָה צִיפִּי אֵיךְ שְׁמִילִיק וְחִילִיק יוֹשְׁבִים וּמְלַקְּקִים אֶת הָאַרְטִיק שֶׁלָּהּ הִיא רָצְתָה כִּמְעַט לִבְכּוֹת, אֲבָל שְׁמִילִיק הִסְבִּיר לָהּ שֶׁאִם הִיא תִּהְיֶה חַיָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ לָשׁוֹן – הֵם יַרְשׁוּ גַּם לָהּ לְלַקֵּק…
“טוֹב”, הִסְכִּימָה צִפּוֹרָה, “אָז אֲנִי אֶהְיֶה עֵז. מֶה… מֶה… לְעֵז יֵשׁ לָשׁוֹן אֲרֻכָּה מְאֹד”.
“זֶה נָכוֹן”, אָמַר חִילִיק, אֲבָל אֲנִי אַף־פַּעַם לֹא רָאִיתִי עֵז שֶׁאוֹכֶלֶת אַרְטִיק".
“גַּם אֲנִי לֹא”, אָמַר שְׁמִילִיק וְלִקֵּק אֶת הָאַרְטִיק מִלְּמַעְלָה עַד לְמַטָּה.
“אֲבָל אֲנִי כֵּן רָאִיתִי”, אָמְרָה צִפּוֹרָה הָעֵז, וּבְלִי לְבַקֵּשׁ רְשׁוּת, נָגְסָה בְּשִׁנֶּיהָ אֶת קְצֵה הָאַרְטִיק. כַּאֲשֶׁר רָאוּ חֲתוּל־הַבִּצּוֹת וְכֶלֶב־הָאֲגַמִּים בְּאֵיזוֹ מְהִירוּת הָעֵז אוֹכֶלֶת אֶת הָאַרְטִיק, הִפְסִיקוּ עִם הַלִּקּוּקִים וְהִתְחִילוּ עִם הַנְּגִיסוֹת. תּוֹךְ דַּקָּה לֹא נִשְׁאַר מֵהָאַרְטִיק כְּלוּם, רַק הַמַּקֵּל. יָשְׁבוּ הַשְּׁלשָׁה עַל הַדֶּשֶׁא וְלִקְּקוּ אֶת שִׂפְתֵיהֶם.
“מַה נַּעֲשֶׂה עַכְשָׁו?” שָׁאַל הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ.
“אוּלַי נִהְיֶה בַּחֲזָרָה יְלָדִים!” הִצִּיעַ הַמְנַהֵל חָגָב.
“כֵּן כֵּן!” אָמְרָה הַגַּנֶּנֶת צִפּוֹרָה, “נִהְיֶה יְלָדִים אֲמִתִּיִּים וּנְשַׂחֵק בְּרוֹפֵא, בְּחוֹלֶה וּבְאִמָּא שֶׁלּוֹ”.
כֻּלָּם הִסְכִּימוּ לַהַצָּעָה בְּשִׂמְחָה, אֲבָל אַף אֶחָד לֹא רָצָה לִהְיוֹת הָאִמָּא. כֻּלָּם רָצוּ לִהְיוֹת הָרוֹפֵא. הִתְחִילוּ לָרִיב וְלִצְעֹק וּלְבַסּוֹף גַּם לִבְכּוֹת, מַמָּשׁ כְּמוֹ יְלָדִים קְטַנִּים אֲמִתִּיִּים.
מַעֲשֶׂה בְּיֶלֶד שֶׁהָלַךְ לְאִבּוּד 🔗
הצעה מיוחדת לילדים שחלום חייהם הוא אוטו זבל צעצוע.
כְּשֶׁהַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ הָיָה יֶלֶד, הוּא הָיָה אוֹהֵב מְאֹד לָלֶכֶת לְאִבּוּד, בִּצְחוֹק כַּמּוּבָן. הוּא הָיָה מִתְחַבֵּא מִתַּחַת הַשֻּׁלְחָן אַחֲרֵי אֲרוּחַת־הָעֶרֶב וְקוֹרֵא: “אֵיפֹה אֲנִי?”
“אוֹי, אֵיפֹה שְׁמִילִיק?” הָיָה אַבָּא מְשׁוּלָם קוֹרֵא.
“אֲנִי לֹא יוֹדַעַת”, הָיְתָה אִמָּא חַנָּה אוֹמֶרֶת, “רַק לִפְנֵי רֶגַע הוּא יָשַׁב אִתָּנוּ לְיַד הַשֻּׁלְחָן. אוּלַי הוּא יָצָא בְּלִי רְשׁוּת לֶחָצֵר וְאֵיזֶה אִישׁ רַע לָקַח אוֹתוֹ?”
“כַּמָּה חֲבָל”, הָיָה אַבָּא אוֹמֵר וּמַדְלִיק לְעַצְמוֹ סִיגָרְיָה, “כַּמָּה פְּעָמִים אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁלֹּא יֵלֵךְ עִם אֲנָשִׁים זָרִים. כָּעֵת, מִי יוֹדֵעַ מָתַי נִרְאֶה אוֹתוֹ שׁוּב…”
“אַל תְּדַבֵּר כָּכָה”, הָיְתָה אִמָּא אוֹמֶרֶת, כְּשֶׁהִיא לוֹגֶמֶת בַּהֲנָאָה מֵהַקָּפֶה הַמֻּנָּח לְפָנֶיהָ, “אֲנִי רוֹצָה לִרְאוֹת אוֹתוֹ כְּבָר עַכְשָׁו. אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לִחְיוֹת בִּלְעָדָיו. שְׁמִילִיק! שְׁמִילִיק שֶׁלִּי! אֵיפֹה אַתָּה? הַגֵּד לִי מַהֵר, כִּי הַדְּמָעוֹת חוֹנְקוֹת אֶת גְּרוֹנִי…”
“הִנֵּה אֲנִי כָּאן!” הָיָה שְׁמִילִיק קוֹרֵא בְּקוֹל גָּדוֹל וְיוֹצֵא מְחַיֵּךְ מִתַּחַת הַשֻּׁלְחָן.
“הִנֵּה הוּא, הַמָּתוֹק שֶׁלָּנוּ!” הָיָה אַבָּא קוֹרֵא בְּפֶה מָלֵא עוּגַת־גְּבִינָה.
“הִנֵּה הַיֶּלֶד הַטּוֹב שֶׁלָּנוּ!” הָיְתָה גַּם אִמָּא קוֹרֵאת, כְּשֶׁהִיא מְחַבֶּקֶת וּמְנַשֶּׁקֶת אֶת הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ בִּשְׁתֵּי לְחָיָיו הַוְּרֻדּוֹת.
לִפְעָמִים הָיָה שְׁמִילִיק אוֹהֵב לָלֶכֶת לְאִבּוּד בְּשַׁבָּת אַחַר־הַצָּהֳרַיִם, כְּשֶׁאִמָּא וְאַבָּא הָיוּ שׁוֹכְבִים לָנוּחַ. הוּא הָיָה אָז מִתְחַבֵּא מֵאֲחוֹרֵי דֶּלֶת חֲדַר־הַשֵּׁנָה וְצוֹעֵק: “אֵיפֹה אֲנִי עַכְשָׁו?”
“אוֹי, אֵיפֹה שְׁמִילִיק עַכְשָׁו?” הָיָה אַבָּא קוֹרֵא וּמִסְתַּכֵּל עַל הַתִּקְרָה.
“לְאָן הוּא נֶעְלַם?” הָיְתָה אִמָּא שׁוֹאֶלֶת בְּבֶהָלָה, כְּשֶׁהִיא חוֹלֶצֶת נְעָלֶיהָ וְנִשְׁכֶּבֶת עַל הַמִּטָּה, "מִי יוֹדֵעַ אִם הוּא לֹא מִסְתּוֹבֵב עַכְשָׁו בִּרְחוֹבוֹת רְחוֹקִים וְקוֹרֵא בִּבְכִי: ‘אִמָּא, אִמָּא שֶׁלִּי! אֲנִי רוֹצֶה הַבַּיְתָה…’ “גַּם אֲנִי רוֹצָה שֶׁתַּחֲזֹר הַבַּיְתָה, שְׁמִילִיק שֶׁלִּי. אֲנִי מְלֵאָה דְּאָגוֹת. דְּמָעוֹת חוֹנְקוֹת אֶת גְּרוֹנִי מֵרֹב רַחֲמִים עָלֶיךָ. אֵיפֹה אַתָּה שְׁמִילִיקִי?…”
כְּשֶׁהַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ הָיָה שׁוֹמֵעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הָיוּ הַדְּמָעוֹת מִתְפָּרְצוֹת מִתּוֹךְ עֵינָיו וְהוּא הָיָה יוֹצֵא מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת וְקוֹרֵא בְּגִיל: “הִנֵּה אֲנִי! מָצָאתִי אוֹתִי!”
אִמָּא וְאַבָּא הָיוּ מְחַבְּקִים אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה וּמְשַׁכְנְעִים אוֹתוֹ לִשְׁכַּב לִישֹׁן יַחַד אִתָּם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵלֵךְ שׁוּב לְאִבּוּד. שְׁמִילִיק דַּוְקָא הָיָה רוֹצֶה לָלֶכֶת לְאִבּוּד עוֹד פַּעַם אַחַת וְדַי, אֲבָל אַבָּא אָמַר שֶׁהוּא לֹא מַרְשֶׁה לָלֶכֶת לְאִבּוּד יוֹתֵר מִפַּעַם אַחַת בְּיוֹם.
יוֹם אֶחָד הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ הָלַךְ לְאִבּוּד בֶּאֱמֶת. זֶה הָיָה בְּכָל־בּוֹ שָׁלוֹם. אִמָּא מָדְדָה לְעַצְמָהּ שִׂמְלָה חֲדָשָׁה וּשְׁמִילִיק הַמְשֻׁעֲמָם הָלַךְ, בְּלִי שֶׁהִרְגִּישׁ, וְהִגִּיעַ לְמַחְלֶקֶת הַצַּעֲצוּעִים. הָיְתָה שָׁם מְכוֹנִית־זֶבֶל צַעֲצוּעַ, שֶׁמָּצְאָה חֵן בְּעֵינָיו וְהוּא רָצָה שֶׁאִמָּא תִּקְנֶה לוֹ אוֹתָהּ. אֲבָל, אֵיפֹה אִמָּא? חִפֵּשׂ שְׁמִילִיק וְלֹא מָצָא. הִתְחִיל לִבְכּוֹת. בָּאוּ אֲנָשִׁים וְשָׁאֲלוּ: “לָמָּה אַתָּה בּוֹכֶה, יֶלֶד?”
אָמַר הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ: “בִּגְלַל אִמָּא שֶׁלִּי. הִיא כָּל־כָּךְ אוֹהֶבֶת אוֹתִי וְלֹא יוֹדַעַת אֵיפֹה אֲנִי. הִיא בֶּטַח חוֹשֶׁבֶת שֶׁאִישׁ רַע לָקַח אוֹתִי – וְעוֹמֶדֶת וּבוֹכָה…”
שָׁאֲלוּ הָאֲנָשִׁים אֵיפֹה הִיא הָיְתָה מִקֹּדֶם. אָמַר שְׁמִילִיק: “עַל־יָדִי, הִיא מָדְדָה שִׂמְלָה אֲדֻמָּה…”
שָׁמְעָה מוֹכֶרֶת הַצַּעֲצוּעִים אֶת הַדָּבָר, לָקְחָה אֶת שְׁמִילִיק אֶל מַחְלֶקֶת־הַשְּׂמָלוֹת וְשָׁם מָצְאוּ אֶת אִמָּא, עוֹמֶדֶת וּמוֹדֶדֶת שִׂמְלָה יְרֻקָּה.
“אִמָּא!” קָרָא הַמּוֹרֶה בְּשִׂמְחָה, “הִנֵּה אֲנִי! הָלַכְתִּי לְאִבּוּד בֶּאֱמֶת!”
“מָתַי?” שָׁאֲלָה אִמָּא, שֶׁלֹּא הִרְגִּישָׁה כְּלוּם.
“עַכְשָׁו! הַדּוֹדָה שֶׁל הַצַּעֲצוּעִים מָצְאָה אוֹתִי! אֲנִי רוֹצֶה אוֹטוֹ־זֶבֶל קָטָן!”
“לֹא!” אָמְרָה אִמָּא בְּכַעַס, “לֹא תְּקַבֵּל כְּלוּם בִּגְלַל שֶׁהָלַכְתָּ לְאִבּוּד! אָסוּר לָלֶכֶת לְאִבּוּד בֶּאֱמֶת, רַק בִּצְחוֹק!”
הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ פָּרַץ בִּבְכִי מַר וְכָל הַדֶּרֶךְ הָיָה בְּרֹגֶז עִם אִמָּא וְלֹא דִבֵּר אִתָּהּ בִּכְלָל. גַּם אַבָּא אִכְזֵב אוֹתוֹ. בִּמְקוֹם לִשְׂמֹחַ שֶׁהוּא הָלַךְ לְאִבּוּד בֶּאֱמֶת וּמָצָא אֶת עַצְמוֹ, אָז אַבָּא כָּעַס וְאָמַר שֶׁאָסוּר לִילָדִים קְטַנִּים לְהִתְרַחֵק מֵאִמָּא וְיוֹתֵר הוּא לֹא מַרְשֶׁה לִשְׁמִילִיק לָלֶכֶת לְאִבּוּד, לֹא בֶּאֱמֶת וְלֹא בִּצְחוֹק. שְׁמִילִיק רָצָה לְהַתְחִיל לִבְכּוֹת מֵחָדָשׁ, אֲבָל אִמָּא אָמְרָה לוֹ: “רֶגַע, שְׁמִילִיק. לִפְנֵי שֶׁאַתָּה מַתְחִיל, בּוֹא תִּרְאֶה אֵיזוֹ הַפְתָּעָה מְחַכָּה לְךָ מִתַּחַת לַכָּרִית”.
שְׁמִילִיק מִהֵר לְהָרִים אֶת הַכָּרִית וְלֹא הֶאֱמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו: אוֹטוֹ־זֶבֶל צַעֲצוּעַ שָׁכַב שָׁם בְּתוֹךְ קוּפְסַת פְּלַסְטִיק שְׁקוּפָה. כַּמָּה שָׂמַח אָז הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ הַקָּטָן.
סוּסִיתָא בַּבֶּטֶן 🔗
שיטה מעשית להזנת ילדים שְבעים במרק חם של אמא.
כַּאֲשֶׁר הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ הָיָה יֶלֶד קָטָן הוּא לֹא אָהַב לֶאֱכֹל מָרָק בַּאֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם. סֻכָּרִיּוֹת וְשׁוֹקוֹלָד הָעוֹשִׂים חוֹרִים בַּשִּׁנַּיִם הוּא הָיָה מוּכָן לֶאֱכֹל בְּלִי סוֹף, אֲבָל מָרָק בָּרִיא וּמְעוֹרֵר תֵּאָבוֹן הָיָה מַגְעִיל אוֹתוֹ. יוֹם אֶחָד בִּשְּׁלָה אִמָּא מְרַק אִיטְרִיּוֹת צַח וְטָעִים וְקָרְאָה לִשְׁמִילִיק לָבוֹא לֶאֱכֹל. שְׁמִילִיק דַּוְקָא הָיָה רָעֵב, אֲבָל הוּא רָצָה לְהַתְחִיל אֶת הָאֲרוּחָה מֵהַמָּנָה הַשְּׁנִיָּה: קְצִיצוֹת, תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה וּמְלָפְפוֹן חָמוּץ.
“אִי אֶפְשָׁר” – אָמְרָה לוֹ אִמָּא חַנָּה – “כִּי הָאוֹטוֹ שֶׁיֶּשְׁנוֹ לְךָ בַּבֶּטֶן לֹא יָכוֹל לִנְסֹעַ אִם הוּא לֹא מְקַבֵּל מָרָק בְּתוֹר דֶּלֶק”.
“מָה? יֵשׁ לִי אוֹטוֹ בַּבֶּטֶן?” – נִפְעַם הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ – “מֵאֵיזֶה סוּג?”
“סוּסִיתָא לְבָנָה כְּמוֹ לְאַבָּא שֶׁל צִיפִּי”.
“לֹא יָדַעְתִּי” – אָמַר שְׁמִילִיק, וְלָגַם כַּף מָרָק רִאשׁוֹנָה – “וְזֶה אוֹטוֹ אֲמִתִּי שֶׁנּוֹסֵעַ עַל בָּטֶרִיּוֹת?”
“לֹא, הוּא נוֹסֵעַ עַל מָרָק. תִּקַּח עוֹד כַּמָּה כַּפּוֹת וְתַרְגִּישׁ אֵיךְ הוּא מַתְחִיל לָזוּז”.
שְׁמִילִיק לָגַם עוֹד שָׁלשׁ כַּפּוֹת, אֲבָל שׁוּם דָּבָר לֹא זָז לוֹ בַּבֶּטֶן.
“אוּלַי אֵין לוֹ שָׁם כְּבִישִׁים וְקָשֶׁה לוֹ לָזוּז”, הִסְבִּיר לְאִמּוֹ.
“דַּוְקָא יֵשׁ” – אָמְרָה אִמָּא – “יֵשׁ לְךָ כְּבִישׁ אָרֹךְ שֶׁמַּתְחִיל בַּגָּרוֹן וְיוֹרֵד לַקֵּבָה, יוֹצֵא מִמֶּנָּה, מִתְפַּתֵּל בְּתוֹךְ הַבֶּטֶן, עוֹלֶה וְיוֹרֵד, עוֹלֶה וְיוֹרֵד, וּבַסּוֹף נִגְמָר בַּחֵלֶק הַתַּחְתּוֹן שֶׁל הַגַּב”.
“אָז אוּלַי הַסּוּסִיתָא נִמְצֵאת בְּדִיּוּק בַּעֲלִיָּה וְקָשֶׁה לָהּ לָזוּז”, אָמַר הַמּוֹרֶה הַנָּבוֹן.
“נָכוֹן” – אָמְרָה אִמָּא – “וְהוּא צָרִיךְ יוֹתֵר דֶּלֶק שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֹּחַ. קַח עוֹד שְׁתֵּי כַּפּוֹת וְגָמַרְנוּ אֶת הַמָּרָק”.
שְּמִילִיק גָּמַר אֶת כָּל הַמָּרָק, אֲפִלּוּ אָמַר שֶׁהוּא הָיָה טָעִים מְאֹד, אֲבָל בַּבֶּטֶן לֹא זָז לוֹ שׁוּם דָּבָר. אִמָּא הַמֻּדְאֶגֶת הִצְמִידָה אֶת רֹאשָׁהּ לְבִטְנוֹ הַמְּתוּחָה שֶׁל הַמּוֹרֶה, הִקְשִׁיבָה זְמַן מָה בְּמֶתַח רַב וּפִתְאֹם הִכְרִיזָה: “הוּא זָז! אֲנִי שׁוֹמַעַת שֶׁהוּא זָז!”
“אֵיפֹה?” שָׁאַל שְׁמִילִיק בְּחֶדְוָה.
“הִנֵּה כָּאן” – אָמְרָה אִמָּא וְנָגְעָה בְּאֶמְצַע הַבֶּטֶן – “וְעַכְשָׁו הוּא נוֹסֵעַ לְכָאן וְעַכְשָׁו זָ… זָ… זְזְזְ… הוּא זָז וְהוּא זוֹרֵם יַחַד עִם כָּל הַתְּנוּעָה בִּכְבִישׁ הַמְּעִי הַדַּק וְהוּא מִתְפַּתֵּל מִצַּד אֶחָד שֶׁל הַבֶּטֶן אֶל הַצַּד הַשֵּׁנִי…”
אִמָּא הִמְשִׁיכָה לְטַיֵּל עִם אֶצְבָּעָהּ עַל הַבֶּטֶן שֶׁל הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ, כַּאֲשֶׁר הִיא פּוֹלֶטֶת זִמְזוּמֵי מְכוֹנִית מִפִּיהָ וּבְיָדָהּ הַשְּׁנִיָּה הִיא דּוֹחֶפֶת לְפִיו הַפָּעוּר שֶׁל בְּנָהּ קְצִיצָה אַחַר קְצִיצָה.
כְּשֶׁנִּגְמְרָה הָאֲרוּחָה נָסְעָה הַסּוּסִיתָא אֶל הַחַנְיוֹן הַמֶּרְכָּזִי מִתַּחַת לַקֻּרְקְבָן וְשָׁם חָנְתָה כְּדֵי לָנוּחַ מְעַט. שְׁמִילִיק לְעֻמָּתָהּ לֹא רָצָה בִּכְלָל לָנוּחַ, וְהוּא רָץ אֶל חִילִיק חֲבֵרוֹ וְסִפֵּר לוֹ בְּגַאֲוָה עַל הַסּוּסִיתָא הַחוֹנָה אֶצְלוֹ בַּבֶּטֶן.
“לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת” – אָמַר חִילִיק – “סוּסִיתָא לֹא יְכוֹלָה לִהְיוֹת בַּבֶּטֶן. הִיא צְרִיכָה כְּבִישׁ”.
“יֵשׁ לִי גַּם כְּבִישׁ” – הִכְרִיז שְׁמִילִיק – “הוּא מַתְחִיל בַּגָּרוֹן וְנִגְמָר בַּתַּחַתְּוֹן. תִּשְׁאַל אֲפִלוּ אֶת אִמָּא שֶׁלִּי, הִיא נָתְנָה לַמְּכוֹנִית דֶּלֶק, וְאָז הִיא הִתְחִילָה לִנְסֹעַ”.
“מָה? נָסַעְתָּ לְתַחֲנַת דֶּלֶק וְשָׁתִיתָ בֶּנְזִין?” הִתְפַּלֵּא הַמְנַהֵל חָגָב.
“לֹא, מַה פִּתְאֹם?” – אָמַר הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ – “סוּסִיתָא־בֶּטֶן לֹא נוֹסַעַת לֹא עַל דֶּלֶק וְלֹא עַל בָּטֶרִיּוֹת, הִיא נוֹסַעַת רַק עַל מָרָק. אִמָּא הֶרְאֲתָה לִי בְּדִיּוּק אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁהִיא עָשְׂתָה. אִם אַתָּה רוֹצֶה, אֲנִי אַגִּיד לָהּ שֶׁתִּתֵּן גַּם לְךָ מָרָק וְנִרְאֶה אִם גַּם לְךָ יֵשׁ מְכוֹנִית בַּבֶּטֶן”.
חִילִיק רָצָה מְאֹד וְהָלַךְ אַחֲרֵי שְׁמִילִיק לְאִמָּא שֶׁלּוֹ.
“אִמָּא, חִילִיק רוֹצֶה שֶׁתִּתְּנִי דֶּלֶק גַּם לַמְּכוֹנִית שֶׁיֶּשְׁנָהּ בַּבֶּטֶן שֶׁלּוֹ”.
חַנָּה, אִמּוֹ שֶׁל שְׁמִילִיק גָּמְרָה בְּדִיּוּק לְנַקּוֹת אֶת הַמִּטְבָּח וּלְהַכְנִיס אֶת שְׁאֵרִית הָאֹכֶל לַמַּקְרֵר, לָכֵן לִטְּפָה אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל חִילִיק וְהִבְטִיחָה לוֹ שֶׁמָּחָר בַּצָּהֳרַיִם הוּא מֻזְמָן לָבוֹא לָאֲרוּחָה, וְאָז הִיא תִּתֵּן לוֹ צַלַּחַת מְלֵאָה דֶּלֶק מְכוֹנִיּוֹת.
“אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה לִנְסֹעַ הַיּוֹם!” – אָמַר הַמְנַהֵל חָגָב – “לָמָּה שְׁמִילִיק נָסַע הַיּוֹם?”
“בְּסֵדֶר בְּסֵדֶר” – אָמְרָה אִמָּא – “יֵשׁ לִי רַעְיוֹן, חַכּוּ רֶגַע”.
הַשְּׁנַיִם חִכּוּ לְאִמָּא חַנָּה שֶׁנִּגְּשָׁה לָאָרוֹן וְהוֹצִיאָה מִתּוֹכוֹ שְׁנֵי מִכְסִים שֶׁל סִיר. נָתְנָה לְכָל יֶלֶד מִכְסֶה וְאָמְרָה: “זֶהוּ, יֵשׁ לָכֶם הֶגֶה בַּיָּד, אַתֶּם יְכוֹלִים לִנְסֹעַ כַּמָּה שֶׁאַתֶּם רוֹצִים”.
“טְרְ… רְ… רְ…” – הִכְרִיז הַמְנַהֵל חָגָב – “אֲנִי אוֹטוֹ פוֹלְקְסְוַאגֶן, קָדִימָה לַדֶּרֶךְ!”
“וַאֲנִי מֶק דִיזֶל!” – הוֹדִיעַ הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ – “פַּאפְּם פַּאפְּם! הַצִּדָּה, אֲנִי נוֹסֵעַ!”
שְׁנֵי הַחֲבֵרִים הֶחֱזִיקוּ חָזָק חָזָק בַּהֶגֶה וְנָסְעוּ בְּכָל חַדְרֵי הַבַּיִת וּבְכָל הַמִּסְדְּרוֹנוֹת. נָסְעוּ בִּזְהִירוּת רַבָּה, כְּשֶׁהֵם עוֹצְרִים וְצוֹפְרִים בְּמַעַבְרֵי חֲצִיָּה כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. פַּעַם אַחַת כִּמְעַט הִתְנַגְּשׁוּ כַּאֲשֶׁר הַמֶּק־דִיזֶל יָצָא מִבֵּית־הַשִּׁמּוּשׁ וְהַפוֹלְקְסְוַאגֶן בָּא מוּלוֹ מֵחֲדַר הָאַמְבַּטְיָה. בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן הִסְפִּיקוּ לַעֲצֹר וְשׁוּם נֵזֶק לֹא קָרָה.
“אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהַפוֹלְקְסְוַאגֶן שֶׁלִּי זָקוּק לְדֶלֶק” – אָמַר חִילִיק – “יֵשׁ לָכֶם מִיץ פֶּטֶל?”
“בֶּטַח שֶׁיֵּשׁ” – אָמַר שְׁמִילִיק – “בּוֹא נִסַּע לַמִּטְבָּח”.
הַשְּׁנַיִם נָסְעוּ לַמִּטְבָּח, מִלְּאוּ אֶת הַמְּכַלִּים שֶׁלָּהֶם בְּדֶלֶק וְהִרְגִּישׁוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כֹּחַ לִנְסֹעַ כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה.
מְגָרֵד בָּרֹאשׁ אָז מָה 🔗
בעיות התיסכול של ילד המגדל כינים עם המלצה למשחק החלפות.
יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁהַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ הָיָה יֶלֶד קָטָן, הוּא חָזַר מִגַּן־הַיְלָדִים בְּמַצַּב־רוּחַ לֹא טוֹב.
“קָרָה משֶּׁהוּ?” שָׁאֲלָה אמָּא.
“כֵּן”, הוֹדָה הַקָּטָן וְהִשְׁפִּיל אֶת עֵינָיו.
"חִילִיק הִרְבִּיץ לְךָ! נִחֲשָׁה אִמָּא.
“לֹא, בִּכְלָל לֹא”.
“אַתָּה הִרְבַּצתָּ לוֹ!?”
“גַּם כֵּן לֹא”.
“אָז מָה?”
“הָיְתָה אֶצְלֵנוּ הַיּוֹם הָאָחוֹת, זֹאת שֶׁבּוֹדֶקֶת אִם אֲנַחְנוּ בְּרִיאִים”.
“אֲבָל אַתָּה בָּרִיא!” אָמְרָה אִמָּא בִּדְאָגָה.
“נָכוֹן” – אָמַר הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ – אֲבָל הִיא מָצְאָה שֶיֵּשׁ לִי כִּנִּים בָּרֹאשׁ…"
אִמָּא הִסְתַּכְּלָה בִּפְלִיאָה עַל רֹאשׁוֹ הֶחָמוּד שֶל בְּנָהּ, וּבַהַתְחָלָה לֹא יָדְעָה מַה לְּהַגִּיד, אֲבָל תֵּכֶף הִתְאוֹשְׁשָׁה וְאָמְרָה: “בֶּטַח שֶׁיֵּשׁ לְךָ כִּנִּים, כִּי בְּרֹאשׁ כָּל כָּךְ מָתוֹק כְּמוֹ שֶׁלְּךָ כָּל אֶחָד רוֹצֶה לִחְיוֹת. לְאָן אַתָּה רוֹצֶה שֶׁהֵם יֵלְכוּ לָגוּר? בָּרֹאשׁ הַפָּרוּעַ וְהַמְלֻכְלךְ שֶׁל חִילִיק?”
“אֲבָל גַּם אֵצֶל חִילִיק הִיא מָצְאָה כִּנִּים!”
“כֵּן?” – אָמְרָה אִמָּא בְּסִפּוּק וְהוֹסִיפָה: “אֲנִי בִּכְלָל לֹא מִתְפַּלֵּאת, הֲרֵי הַיֶּלֶד הַזֶּה אַף פַּעַם לֹא רוֹחֵץ אֶת הָרֹאשׁ. אַתָּה רואֶה מַה קּוֹרֶה כְּשֶׁלֹּא חוֹפְפִים וְלֹא מְסָרְקִים אֶת הַשְּׂעָרוֹת?”
“אָז לָמָּה לְצִיפִּי, שֶׁהִיא הֲכִי מִסְתָּרֶקֶת וַהֲכִי מִתְרַחֶצֶת, הָיוּ גַּם כֵּן כִּנִּים?”
“מָה אַתָּה אוֹמֵר?” – אָמְרָה אִמָּא, כְּשֶׁצְּלִיל חָבוּי שֶל שִׂמְחָה מִסְתַּנֵּן לְקוֹלָהּ – “לַבַּת הַמְסֻדֶּרֶת והַמְחֻנֶּכֶת שֶׁל הַגְּבֶרֶת דְּבוֹרָה יֵשׁ כִּנִים בָּרֹאשׁ? קָשֶׁה לִי לְהַאֲמִין אֵיךְ אַתָּה יוֹדֵעַ? הַגַּנֶּנֶת סִפְּרָה לָכֶם?”
“לֹא, אֲבָל לְמִי שֶהָיוּ כִּנִּים קִבֵּל פֶּתֶק לְאִמָּא שֶׁתָּבוֹא אֵלֶיהָ לִפְגִישָׁה, אָז יוֹדְעִים. הִנֵּה שֶׁלִּי!”
אִמָּא חַנָּה קָרְאָה אֶת הַפֶּתֶק וְאַחַר־כָּךְ לָקְחָה אֶת שְׁמִילִיק אֶל הַמִּרְפֶּסֶת הַמּוּאֶרֶת כְּדֵי לִבְדֹּק אוֹתוֹ. תְּחִלָּה לֹא רָאֲתָה דָּבָר, אֲבָל אַחַר־כָּךְ, כְּשֶבָּחֲנָה אֶת הַשֵּׂעָר הַקָּרוֹב לָרַקָּה, הִבְחִינָה בְּבֵיצִים קְטַנּוֹת וּשְׁחוֹרוֹת הַדְּבוּקוֹת לשֵּׂעָר וּבְשָׁלשׁ כִּנִּים הַצּוֹעֲדוֹת בְּטוּר בַּשְּׁבִיל הַמֶּרְכָּזִי. אוֹתוֹ רֶגַע צִלְצֵל הַטֶּלֶפוֹן וְהַגְּבֶרֶת דְּבוֹרָה, אִמָּא שֶׁל צִפּוֹרָה, שָׁאֲלָה אוֹתָהּ מַה דַּעְתָּהּ עַל הָאָסוֹן.
“זֶה שׁוּם אָסוֹן” – אָמְרָה הַגְּבֶרֶת שְׁמִילְקִיָּהוּ – “לֹא שָׁמַעַתְּ בַּטֶּלֶוִיזְיָה שֶׁבְּכָל הָאָרֶץ יֵשׁ כִּנִּים – וְדַוְקָא בַּמִּשְׁפָּחוֹת הֲכִי מְכֻבָּדוֹת – אֵין מַה לְּהִתְבַּיֵּשׁ בָּזֶה. גַּם לַיֶּלֶד שֶׁל מִשְׁפַּחַת חָגָב יֵשׁ”.
“עָלָיו אֲנִי כְּלָל לֹא מִתְפַּלֵּאת” – אָמְרָה הַגְּבֶרֶת דְּבוֹרָה – “אֲנִי סְבוּרָה שֶׁהַיֶּלֶד הַפִּרְחָח הַזֶּה הוּא שֶׁהֶעֱבִיר אֶת הַכִּנִּים לְרֹאשָׁהּ הַנָּקִי שֶׁל צִפּוֹרָה כַּאֲשֶׁר שִׂחֲקוּ בְּמִשְׂחַק הַשָּׁעוֹן!”
“אוֹי, נָכוֹן!” – נִזְכְּרָה אִמָּא שְׁמִילְקִיָּהוּ – “גַּם אֶצְלִי הֵם שִׂחֲקוּ בַּמִּשְׂחָק הַטִּפְּשִי הַזֶּה!”
מִשְׂחַק הַשָּׁעוֹן דַּוְקָא לֹא הָיָה כָּל כָּךְ טִפְּשִי. אַבָּא שֶׁל שְׁמִילִיק הִמְצִיא אוֹתוֹ כַּאֲשֶר שְׁלֹשֶת הַיְלָדִים הָיוּ בַּבַּיִת, וְצִיפִּי רָצָה כָּל רֶגַע לִשְׁאֹל מָה הַשָּׁעָה כְּדֵי שֶׁתַּחֲזֹר בַּזְּמַן הַבַּיְתָה.
“בִּמְקוֹם שֶׁתְּבַלְבְּלוּ לִי אֶת הַמֹּחַ, תִּהְיוּ אַתֶּם שָׁעוֹן וְלֹא תִּצְטָרְכוּ לָרוּץ אֵלַי כָּל פַּעַם”, אָמַר, וְהוֹרָה לָהֶם לִשְׁכַּב עַל הַשָּׁטִיחַ, רֹאשׁ מוּל רֹאשׁ. אַחַר חִלֵּק תַּפְקִידִים: שְׁמִילִיק יִהְיֶה הַמָּחוֹג הַקָּטָן, חִילִיק הַמָּחוֹג הַגָּדוֹל וְצִיפִּי מְחוֹג הַשְּׁנִיּוֹת הַמִּסְתּוֹבֵב הֲכִי מַהֵר. שְׁלשֶׁת הַיְלָדִים הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת “תּוּק תּוּק” וּלְהִסְתּוֹבֵב כְּמוֹ שָׁעוֹן, כְּשֶׁהֵם שׁוֹכְבִים עַל הַגַּב ונוֹגְעִים רֹאש בְּרֹאשׁ, וּמִסְתּוֹבְבִים בְּעֶזְרַת תְּנוּעוֹת הָרַגְלַיִם וְהַיָּדַיִם כְּשֶׁמְּחוֹג הַשְּׁנִיּוֹת עוֹלֶה בְּכָל סִבּוּב עַל שְׁנֵי הַמְּחוֹגִים הָאֲחֵרִים. הַיְלָדִים אָהֲבוּ אֶת הַמִּשְׂחָק מֵהָרֶגַע הָרִאשׁוֹן, וְכָל אוֹתוֹ שָׁבוּעַ לֹא הִפְסִיקוּ מִלְּשַׂחֵק בּוֹ. כָּל אֶחָד רָצָה לִהְיוֹת מְחוֹג הַשְּׁנִיּוֹת הָעוֹלֶה עלַ כֻּלָּם ובְיִחוּד אָהַב אֶת הַתַּפְקִיד הַזֶּה חִילִיק, שֶׁלָּמַד לַעֲשׂוֹת “אֶן דֶּן דִּינוֹ” בְּצוּרָה שֶׁהוּא תָּמִיד יְנַצַּח. פַּעַם נִכְנְסָה הַגְּבֶרֶת דְּבוֹרָה לַחֶדֶר שֶׁל בִּתָּהּ הָעֲדִינָה, וְנִבְהֲלָה לִרְאוֹת אֵיךְ צִיפִּי שֶׁלָּהּ שׁוֹכֶבֶת עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁמִּתַּחְתֶּיהָ שׁוֹכֵב שְׁמִילִיק וּמֵעָלֶיהָ חִילִיק.
“מָה אַתֶּם עוֹשׂים לָהּ?” – קָרְאָה דְּבוֹרָה בְּפַחַד – תֵּרְדוּ מִמֶּנָּה מַהֵר!"
“אֲבָל אֲנַחְנוּ מְשַׂחֲקִים בְּשָׁעוןֹ” – הִסְבִּירָה צִיפִּי – וַאֲנִי עַכְשָׁו הַמָּחוֹג הַגָּדוֹל".
“וַאֲנִי הַקָּטָן” – הִסְבִּיר הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקיָּהוּ מִלְמַטָּה – וְחִילִיק הוּא מְחוֹג הַשְּׁנִיּוֹת!"
“תָּקוּמוּ מֵהָרִצְפָּה תֵּכֶף וּמִיָּד!” צָעֲקָה דְּבוֹרָה חָזָק כָּל כָּךְ, עַד שֶׁשְּׁלשֶׁת הַמְּחוֹגִים קָמוּ בְּבֶהָלָה וּבָרְחוּ מֵהַבַּיִת.
עֶרֶב הַכִּנִּים אֵצֶל אֶסְתֵּר הַגַּנֶּנֶת הָיָה מְעַנְיֵן מְאֹד, וְהָאִמָּאוֹת שָׂמְחוּ לִפְגּשׁ שָׁם הַרְבֵּה אִמָּאוֹת יְדִידוֹת. אֶסְתֵּר סִפְּרָה לָאִמָּאוֹת שֶׁהִיא שׂוֹחֲחָה עִם הַיְלָדִים וְהִסְבִּירָה לָהֶם שֶׁהַכִּנִּים הֵן חֲרָקִים קְטַנִּים וּבִלְתִּי מַזִּיקִים וְאֵין בָּזֶה שוּם בּוּשָׁה. אַחַר־כָּךְ הִסְבִּירָה אֵיךְ לַחְפֹּף אֶת הָרֹאשׁ וְאֵיךְ לְהַרְגִּיעַ אֶת הַיְלָדִים שֶלֹּא יִתְבַּיְּשׁוּ:
“אָז מָה אִם יֵשׁ לִ כִּנִּים בָּרֹאשׁ” – אָמַר הַמְנַהֵל חָגָב – “הֵן רַק מְטַיְּלוֹת וְלֹא עוֹשׂוֹת כְּלוּם”.
“נָכוֹן” – אָמְרָה צִפּוֹרָה הַגַּנֶּנֶת – “הַכִּנִּים שֶׁלִּי לֹא נוֹשְכוֹת בִּכְלָל”.
“וְשֶלִּי רַק מְדַגְדְּגוֹת” – הוֹסִיף הַמּוֹרֶה שׁמִלְקִיָּהוּ – “וְזֶה דַּוְקָא נֶחְמָד”.
אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה סִפֵּר שְׁמִילִיק לַמָּחֳרָת לְאִמּוֹ כְּשֶחָזְרָה מִבֵּית־הַמִּרְקַחַת עִם כָּל מִינֵי סַבּוֹנִים וּמְשָׁחוֹת. גַּם אִמָּא אָמְרָה שֶׁהַכִּנִּים הֵן בַּעֲלֵי־חַיִּים טִבְעִיִּים שֶׁאֵין לָהֶן בַּמֶּה להִתְבַּיֵּשׁ וְאַחַר־כָּךְ הִרְטִיבָה אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל בְּנָהּ בְּמַיִם חַמִּים וחָפְפָה אוֹתוֹ טוֹב טוֹב. “אֲבָל אֲנִי לֹא מֵבִין” – הִתְפָּרֵץ הַמּוֹרֶה שׁמִילְקִיָּהוּ, כְּשֶׁהוּא עוֹצֵם אֶת עֵינָיו בּחָזְקָה – “אִם כֻּלָּם אוֹמְרִים עַל הַכִּנִּים רַק דְּבָרִים טוֹבִים, אָז לָמָּה לְהוֹצִיא אוֹתָן מִמֶּנִּי?”
אִמָּא גֵּרְדָה אֶת רֹאשָׁהּ בִּמְבוּכָה, גֵרְדָה גֵּרְדָה, וְלֹא יָדְעָה מַה לְּהָשִׁיב.
לָלֶכֶת יָחֵף 🔗
חשיבותם של הכלבים באילוף ילדים שובבים האוהבים ללכת ללא נעלים.
יוֹם אֶחָד סִלְּקָה הַשֶּׁמֶשׁ אֶת הָעֲנָנִים שֶׁעָטְפוּ אוֹתָהּ וְשָׁלְחָה אֶל הָרְחוֹב שֶׁל הַמּוֹרֶה שְמִילְקִיָּהוּ קַרְנַיִם חֲמִימוֹת וּנְעִימוֹת. “בְּיוֹם כָּזֶה חֲבָל לְהִשָּׁאֵר בַּבַּיִת”, אָמְרָה שׁוֹשַׁנָּה, אִמָּא שֶׁל חִילִיק, אֶל חַנָּה, אִמָּא שֶל שְמִילִיק, וּשְׁתֵּי הָאִמָּהוֹת יָצְאוּ עִם יַלְדֵיהֶן לִנְשֹׁם אֲוִיר צַח בְּגַן הַיַּרְקוֹן. יָשְׁבוּ הַנָּשִׁים לְפַטְפֵּט עַל סַפְסָל בַּצַּד, בְּעוֹד חִילִיק וּשְׁמִילִיק רָצִים וְקופְצִים מִמִּשְׂחָק לְמִשְׂחָק. אַחֲרֵי כַּמָּה רִיצוֹת אָמַר חִילִיק: “נִמְאָס לִי עִם הַסַּנְדָּלִים! אֲנִי מוֹרִיד אוֹתָם!” אָמַר וְהוֹרִיד. בָּא שְׁמִילִיק לְאִמּוֹ וְאָמַר לָהּ: “גַּם אֲנִי רוֹצֶה לְהוֹרִיד אֶת הַנַּעֲלַיִם!” אָמְרָה אִמָּא: “אָסוּר! יִכָּנְסוּ לְךָ קוֹצִים לָרַגְלַיִם!”
“אָז לָמָּה לְחִילִיק לֹא נִכְנָסִים?”
“כִּי הוּא כְּבָר רָגִיל וְהוּא נִזְהָר”.
“גַּם אֲנִי אֶזָּהֵר!”
“אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ לְהִזָּהֵר. אֲנִי בְּטוּחָה שֶתִּדְרֹךְ עַל קוֹצִים וְתָבוֹא אֵלַי בּוֹכֶה כָּרָגִיל”.
“לֹא נָכוֹן! אֲנִי לֹא אֶדְרֹךְ עַל קוֹצִים וַאֲנִי לֹא אֶבְכֶּה!” אָמַר הַמּוֹרֶה שְמִילְקִיָּהוּ וּפָרַץ בִּבְכִי מַר כָּל־כָּךְ עַד שֶׁאִמָּא חַנָּה הֵרִימָה אֶת יָדֶיהָ וְאָמְרָה: “בְּסֵדֶר, בְּסֵדֶר, תּוֹרִיד לְךָ אֶת הַנַּעֲלַיִם אִם אַתָּה רוֹצֶה, אֲבָל אַחַר־כּךְ אַל תָּעֵז לָבוֹא אֵלַי בִּבְכִי.”
הוֹרִיד שְׁמִילִיק אֶת הַנַּעֲלַיִם וְאֶת הַגַּרְבַּיִם וְהִרְגִּישׁ אֵיךְ הַחֹפֶשׁ מְטַיֵּל בְּכפּוֹת רַגְלָיו.
“חַכֵּה לִי!” קָרָא לְחִילִיק וְרָץ אַחֲרָיו אֶל הַנַּדְנְדוֹת. הִתְנַדְנְדוּ כְּרֶבַע שָׁעָה וְהֶחְלִיטוּ לָלֶכֶת לְטַפֵּס עַל גֶשׁר־הַקּוֹפִים.
“אֵיזוֹ אִמָּא פַּחְדָנִית יֵשׁ לִי”, אָמַר שְׁמִילִיק, “הִיא רַק מְפַחֶדֶת מִקּוֹצִים”.
“מַזָּל שֶׁאַתָּה לֹא קִפּוֹד!” אָמַר חִילִיק וּשְׁנֵי הַחֲבֵרִים פָּרְצוּ בִּצְחוֹק גָּדוֹל. הָלְכוּ וְצָחֲקוּ, הָלְכוּ וְצָחֲקוּ, עַד שֶׁפִּתְאֹם הִרְגִּישׁ שְׁמִילִיק שֶׁקָּרָה לוֹ מַשֶּׁהוּ. הוּא הוֹרִיִד אֶת רֹאשׁוֹ לְעֵבֶר כַּפּוֹת רַגְלָיו, נִסָּה לְהִתְאַפֵּק רֶגַע, אֲבָל הַדָּבָר הָיָה כָּל־כְּך בִּלְתִּי צָפוּי עַד שֶהוּא שָׁכַח מַה שֶּׁהִבְטִיחַ לְאִמָּא וּפָעַר אֶת פִּיו בְּקוֹל גָּדוֹל.
אוֹתוֹ זְמַן יָשְׁבָה הַגְּבֶרֶת שְׁמִילְקִיָהוּ, יַחַד עִם הַגְּבֶרֶת חָגָב, עַל הַסַּפְסָל וְדִבְּרָה אִתָּהּ עַל כָּל מִינֵי דְבָרִים לֹא חֲשׁוּבִים, כְּמוֹ כַּמָּה עוֹלָה הַיּוֹם כִּכַּר־לֶחֶם וְכַמָּה הִיא שִׁלְּמָה בִּשְׁבִיל הַשִּׂמְלָה שֶׁלָּהּ.
שְׁתֵּי הַנָּשִׁים הָיוּ כָּל־כָּךְ שְׁקוּעוֹת בַּשִּׂיחָה הַבִּלְתִּי־מְעַנְיֶנֶת הַזֹּאת עַד שֶׁשָּׁכְחוּ שֶׁשְּׁנֵי הַיְלָדִים שֶׁלָּהֶן מִתּרוֹצְצִים יְחֵפִים בְּתוֹךְ הַגַּן. פִּתְאֹם הָיָה נִדְמֶה לְאִמָּא שֶׁל חִילִיק שֶׁהִיא שׁוֹמַעַת קוֹל צְרִיחָה. הִיא הִפְסִיקָה לְדַבֵּר וּבַשֶּׁקֶט שֶׁיָּרַד נִשְׁמַע קוֹל בְּכִי הָעוֹלֶה וְגוֹבֵר.
“זֶה חִילִיק!” אָמְרָה בְּבֶהָלָה.
“לֹא, זֶה שְמִילִיק!” אָמְרָה חַנָּה שְׁמִילְקִיָּהוּ, שֶׁהִכִּירָה הֵיטֵב אֶת קוֹל הַבְּכִי שֶׁל בְּנָהּ. הַשְּׁתַּיִם נֶעֶמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶן וְרָאוּ מֵרָחוֹק אֵיךְ שְׁמִילִיק עוֹמֵד עִם רֶגֶל אַחַת בָּאֲוִיר וְאֵיךְ חִילִיק מִתְכּוֹפֵף וּמִסְתַּכֵּל עָלֶיהָ מִקָּרוֹב.
“זֶה קוֹץ”, אָמְרָה אִמָּא חַנָּה, “טוֹב מְאֹד. מֵעַכְשָׁו הוּא יִלְמַד לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלִי”.
“וְאַתְּ לֹא רוֹצָה לָגֶשֶׁת אֵלָיו?” הִתְפַּלְּאָה שׁוֹשַׁנָּה.
“אֲנִי רוֹצָה, אֲבָל מִתְאַפֶּקֶת. תִּרְאִי תֵּכֶף אֵיךְ שֶׁהוּא בָּא אֵלַי בְּעַצְמוֹ”. כָּךְ אָמְרָה אִמָּא שְׁמִילְקִיָּהוּ וְחָזְרָה לָשֶבֶת עַל הַסַּפְסָל. לֹא עָבַר זְמַן רַב וּנְבוּאָתָהּ הִתְקַיְּמָה. קוֹל בִּכְיוֹ שֶׁל שְׁמִילִיק נִשְׁמַע הוֹלֵךְ וְקָרֵב. עַד מְהֵרָה נִרְאָה הַפָּעוֹט כְּשֶהוּא מִתְקָרֵב צוֹלֵעַ. רַגְלוֹ הַיְמָנִית יוֹרֶדֶת כֻּלָּהּ עַל הָאֲדָמָה אַךְ הַשְּׂמָאלִית דּוֹרֶכֶת רַק עַל הֶעָקֵב. כְּשֶׁרָאָה שְׁמִילִיק אֶת אִמּוֹ, הַמִּסְתַּכֶּלֶת בּוֹ בִּדְאָגָה, הִגְבִּיר אֶת קוֹל בִּכְיוֹ וְרָץ לְעֶבְרָהּ.
“תִּבְכֶּה, תִּבְכֶּה”, אָמְרָה אִמָּא, כְּשֶׁהִיא מִשְׁתַּדֶּלֶת לְהִשָּׁאֵר בִּמְקוֹמָהּ, “כְּשֶׁאֲנִי אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁיֵּשׁ כָּאן קוֹצִים וְשֶאָסוּר לָלֶכֶת יָחֵף, אָז הִתְעַקַּשְׁתָּ וְאָמַרְתָּ לִי שֶׁתִּזָּהֵר, אָז תִּרְאֶה מַה קּוֹרֶה כְּשֶׁאַתָּה נִזְהָר! מִי יוֹדֵעַ אִם נַצְליחַ עַכְשָׁו לְהוֹצִיא לְךָ אֶת הַקּוֹץ”.
“אֲבָל לֹא דָּרַכְתִּי עַל שׁוּם קוֹץ!” אָמַר הַקָּטָן, מִקּוֹצִים אֲנִי לֹא מְפַחֵד בִּכְלָל".
"אָז עַל מַה דָרַכְתָּ? שָׁאֲלוּ שְׁתֵּי הָאִמָּהוֹת בְּבַת אַחַת.
“עַל קָקָא שֶׁל כֶּלֶב!” אָמַר הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ וְהֵרִים אֶת כַּף רַגְלוֹ הַפְּגוּעָה. שְׁתֵּי הָאִמָּהוֹת נִרְתְּעוּ מְעַט אָחוֹרָה וְלֹא יָדְעוּ אִם לִבְכּוֹת אוֹ לִצְחֹק. שְׁמִילִיק דַּוְקָא יָדַע וְקוֹל יִבְבָתוֹ מָשַׁךְ אֵלָיו כַּמָּה יְלָדִים שֶׁהִתְרוֹצְצוּ בַּגַּן.
“מַה קָּרָה לוֹ?” שָׁאֲלָה יַלְדָּה שְׁמַנְמַנָה, זְהֻבַּת שֵׂעָר.
“הוּא דָּרַך עַל קָקָא שֶׁל כֶּלֶב” הִסְבִּיר לָהּ הַמְנַהֵל חָגָב.
“אָז מַה יֵּשׁ”, אָמְרָה הַיַּלְדָּה הַנְּבוֹנָה, “רוֹחֲצִים אֶת הָרֶגֶל וְדַי”.
“מַה פִּתְאֹם רַק אֶת הָרֶגֶל”, אָמַר הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ, “אַתְּ לֹא מַכִּירָה אֶת אִמָּא שֶׁלִּי. הִיא עַכְשָׁו תַּעֲשֶׂה לִי אַמְבַּטְיָה, תִּרְחַץ לִי אֶת הַגּוּף וְגַם תַּחְפֹּף לִי אֶת הַשְּׂעָרוֹת…”
בַּלַיְלָה, אַחֲרֵי שֶאִמָּא גָּמְרָה לִרְחֹץ אֹותֹו, לָקַח הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ אֶת הַמּוֹצֵץ וְהָלַךְ לִישֹׁן. הוּא הָיָה עָיֵף מְאֹד, נִרְדַּם עוֹד לִפְנֵי שֶׁכִּבּוּ אֶת הָאוֹר וְחָלַם שֶׁהַגַּנֶּנֶת אֶסְתֵּר בָּאָה לְבִקּוּר אֶצְלוֹ בַּבַּיִת. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר בַּבֹּקֶר רָץ לִרְאוֹת אִם הִיא עוֹד יוֹשֶבֶת בַּסַּלּוֹן וְשָׁכַח לְגַמְרֵי עַל מַה הוּא דָּרַךְ אֶתְמוֹל, כְּשֶׁהָלַךְ יָחֵף בְּגַן הַיַּרְקוֹן.
מְאַלֵּף הַחַיּוֹת הָאַמִּיץ 🔗
שמיליק הקטן כדוגמה לילד גיבור ההולך בחרוף נפש לעשות בדיקות במעבדה רפואית.
לַיְלָה אֶחָד הִתְחִיל הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ לְהִשְׁתָּעֵל. הֵבִיאָה אִמָּא כּוֹס תֵּה עִם לִימוֹן, אֲבָל שְׁמִילִיק לֹא רָצָה לִשְׁתּוֹת. “אֲנִי לֹא רָעֵב!” אָמַר.
“אֲנִי חוֹשֶבֶת שֶׁיֵּשׁ לַיֶּלֶד חֹם”, אָמְרָה לְאַבָּא, “נִצְטָרֵךְ מָחָר לָקַחַת אוֹתוֹ לָרוֹפֵא”
לַמָּחֳרָת, כְּשֶׁלָּקְחוּ אוֹתוֹ לְד"ר אֶגֶר, אָמַר הָרוֹפֵא: “יִתָּכֵן שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּלֶּקֶת־רֵאוֹת!”
רָשַׁם פֶּתֶק וְאָמַר לְאִמָּא לָקַחַת אֶת הַמּוֹרֶה לְבֵית־הַחוֹלִים, לַעֲשׂוֹת לוֹ בְּדִיקוֹת דָּם, שֶׁתֶן, וְצִלּוּם־רֶנְטְגֶן. כַּאֲשֶׁר שָׁמַע שְׁמִילִיק אֶת הַמִּלָּה “רֶנְטְגֶן” נִבְהַל וּפָרַץ בִּבְכִי:
“לֹא רוֹצֶה טֶנְגֶּן”, אָמַר בִּדְמָעוֹת, “לֹא רוֹצֶה טֶנְגֶּן…”
“טִפְּשׁוֹן שֶׁלּי”, אָמְרָה אִמָּא, זֶה לֹא טֶנְגֶּן, זֶה רֶנְטְגֶן. וְזֶה רַק צִלּוּם. בִּכְלָל לֹא כּוֹאֵב".
שְׁמִילִיק נִרְגַּע מְעַט וְלַמָּחֳרָת הָלַךְ עִם אִמָּא לְבֵית־הַחוֹלִים לְהִבָּדֵק. אָחוֹת יָפָה, לְבוּשָׁה בְּחָלוּק לָבָן, חִיְּכָה אֵלָיו וְאָמְרָה: “אֵיזֶה יֶלֶד חָמוּד!”
“וְגַם גִּבּוֹר!” אָמְרָה אִמָּא, “הוּא לֹא מְפַחֵד מִבְּדִיקוֹת וּמִצִּלּומִים”.
“כְּשֶׁאֲנִי אֶהְיֶה גָּדוֹל”, הֶחְלִיט שְׁמִילִיק בְּאוֹתוֹ רֶגַע, “אֶהְיֶה מְאַלֵּף־חַיּוֹת”.
הָאָחוֹת הַנָּאָה הֶחֳלִיקָה עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל הַמְאַלֵּף הַאַמִּיץ, אַחַר שָלְפָה מִתּוֹךְ הַשֻּׁלְחָן גָּבִיעַ לָבָן שֶׁל פְּלַסְטִיק וּבִקְּשָׁה מִשְּׁמִילִיק לַעֲשׂוֹת פִּיפִּי לְתוֹכוֹ.
“מָה?” נִדְהַם הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ, וְהִסְתַּכֵּל תָּמֵהַּ עַל אִמּוֹ, “לַעֲשׂוֹת פִּיפִּי לְתוֹךְ הַכּוֹס?”
“כֵּן”, הִרְגִּיעָה אוֹתוֹ אִמָּא, “רוֹצִים לִשְׁלֹח אֶת הַשֶּׁתֶן שֶׁלְּךָ לִבְדִיקָה בַּמַּעְבָּדָה. זוֹ לֹא כּוֹס שֶׁשּׁוֹתִים מִמֶּנָּה, זֶה גָּבִיעַ מְיֻחָד שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ רַק פַּעַם אַחַת”.
שְׁמִילִיק נִשְׁאַר נָבוֹךְ וּמְבֻלְבָּל גַּם אַחֳרֵי הַהֶסְבֵּר וּמֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת לֹא הִצְלִיחַ לְהוֹצִיא אֲפִלּוּ טִפָּה אַחַת.
“פְּשׁ פְּ… פְּשׁ…פְּשׁ…” נִסְּתָה אִמָּא לַעֲזֹר לוֹ בְּקוֹלהּ הַחַם.
“פְּשׁ… פְּשׁ… פְּשׁ…”, פִּשְׁפְּשָׁה בִּשְׂפָתֶיהָ גַּם הָאָחוֹת הַיָּפָה.
“פְּשׁ… פְּשׁ… פְּשׁ…”, הִצְטָרְפוּ כָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ בַּמַּעְבָּדָה וְרָצוּ לַעֲזֹר. אַךְ לַמְרוֹת כָּל הַפִּישׁ־פּוּ־שִׁים הָרַבִּים נִשְׁאַר הַגָּבִיעַ יָבֵשׁ וּשְׁמִילִיק הִתְנַצֵּל: “אֲנִי רוֹצֶה אֲבָל זֶה לֹא יוֹצֵא…”
כְּשֶרָאֲתָה הָאָחוֹת שֶׁהַמּוֹרֶה מִתְבַּיֵּשׁ, הִצִּיעָה לִדְחוֹת אֶת בְּדִיקַת הַשֶּׁתֶן לְאַחַר־כָּךְ וְלָקַחַת קֹדֶם אֶת הַגִּבּוֹר הַקָּטָן לַחֳדַר הָרֶנְטְגֶן. כַּאֲשֶׁר רָאָה שְׁמִילִיק אֶת הַמַּצְלֵמָה הַעֲנָקִית וְשָׁמַע אֶת הַמִּלָּה רֶנְטְגֶן נִבְהַל מְאֹד וְהִתְחִיל לִבְכּוֹת, לַמְרוֹת שֶׁכֻּלָּם אָמְרוּ לוֹ שֶׁצִּלּוּם זֶה לֹא דָּבָר כּוֹאֵב.
“וְחוּץ מִזֶּה”, אָמְרָה לוֹ אִמָּא, “שָׁכַחְתִּי לְסַפֵּר לְךָ שֶׁמְּאַלְּפֵי־חַיּוֹת לֹא בּוֹכִים אַף פַּעַם”.
“נָכוֹן מְאֹד”, אָמַר שְׁמִילִיק בְּקוֹל בּוֹכֶה וְהוֹלֵךְ, “מְאַלְּפִים לֹא בּוֹכִים… מְאַלְפִים לֹא בּוֹכִים… לֹא בּוֹכִים… לֹא… בּוֹכִים… לֹא בּוֹכִים… לֹא… בּוֹכִים… א…”
כָּאן הָיָה כְּבָר דִּקְלוּמוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה קוֹל־בְּכִי שֶׁל מַמָּשׁ, שֶׁהָפַךְ לִילָלָה מְקֻטַּעַת כְּשֶׁמַּכְשִׁיר הַצִּלּוּם הִתְקָרֵב אֶל חָזֵהוּ הָעֵירֹם.
“זֹאת פַּעַם רִאשׁוֹנָה שֶׁאֲנִי מְצַלֵּם מְאַלֵּף־חַיּוֹת”, אָמַר הַצַּלָּם, “וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁהֵם יוֹדְעִים כָּל־כָּךְ טוֹב לִבְכּוֹת. אַתָּה רוֹצֶה לַעֲמֹד יָשָׁר, יֶלֶד, וְלֹא לָזוּז!”
שְׁמִילִיק רָצָה לִבְרֹחַ וְלֹא לַעֲמֹד יָשָׁר, אֲבָל קוֹלוֹ שֶׁל הַצַּלָּם כָּל־כָּךְ הִפְחִיד אוֹתוֹ עַד שֶׁקָּפָא בִּמְקוֹמוֹ וְלֹא זָז.
“יֹפִי!” אָמַר הַצַּלָּם, “גָּמַרְתִּי. אַתָּה בֶּאֳמֶת יֶלֶד אַמִּיץ מְאֹד!”
“הוּא גָּמַר?” שָׁאַל הַמְאַלֵּף הַקָּטָן בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת, אֲפִלּוּ לֹא הִרְגַּשְׁתִּי כְּלוּם".
“וּמָה אָמַרְתִּי לְךָ”, אָמְרָה אִמָּא, “בּוֹא נֵלֵךְ עַכְשָׁו לַעֲשׂוֹת בְּדִיקַת־דָּם”.
הָאָחוֹת הַיָּפָה קִבְּלָה אֶת שְמִילִיק בִּמְאוֹר־פָּנִים וְהִסְבִּירָה לוֹ שֶׁהוּא יַרְגִּישׁ דְּקִירָה קַלָּה וְזֶה יַעֲבֹר תֵּכֶף.
“מְאַלְּפֵי־חַיּוֹת לֹא מְפַחֳדִים מִדְּקִירוֹת וְלֹא מִשּׁוּם דָּבָר”, אָמַר שְׁמִילִיק וְהוֹשִׁיט אֶת אֶצְבָּעוֹ בְּעֹז.
כְּשֶׁהִרְגִּישׁ אֶת הַדְּקִירָה עֲדַיִן לֹא בָּכָה, אֲבָל כְּשֶׁרָאָה אֶת טִפּוֹת הַדָּם הַזּלְגוֹת לְתוֹךְ צִנּוֹרִית־הַזְכוּכִית פָּרַץ בִּבְכִי כָּל־כָּךְ חָזָק, עַד שֶׁכָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ בַּמִּרְפָאָה הִסְתַּכְּלוּ עָלָיו וְשָׁאֲלוּ מַה קָּרָה.
“שׁוּם דָּבָר”, הִתְנַצְּלָה אִמָּא, “זֹאת בְּדִיקַת־הַדָּם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלּוֹ, אָז הוּא קְצָת נִבְהַל. תֵּכֶף הוּא יֵרָגַע. נָכוֹן, שְׁמִילִיק, שֶׁזֶּה כְּבָר לֹא כּוֹאֵב?”
“נ… נָכוֹן”, אָמַר הַקָּטָן, “עַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה שֶׁזֶּה בֶּאֳמֶת לֹא כּוֹאֵב…”
“אַתָּה בֶּאֳמֶת יֶלֶד גִּבּוֹר”, אָמְרָה הָאָחוֹת, “כָּעֵת נַעֲשֶׂה לְךָ אֶת בְּדִיקַת־הַשֶּׁתֶן וְתוּכַל לָלֶכֶת הַבַּיתָה”.
כְּשֶׁאִמָּא לָקְחָה אֶת הַגָּבִיעַ וְרָצְתָה לְהוֹרִיד לִשְמִילִיק אֶת הַמִּכְנָסַיִם, הִתְפַּלְּאָה לִרְאוֹת שֶׁמִכְנָסָיו רְטֻבִּים. גַּם הָאָחוֹת הִתְפַּלְּאָה מְאֹד, רַק שְׁמִילִיק לֹא.
“אֲנִי חוֹשֵב, שֶעָשִׂיתִי אֶת בְּדִיקַת־הַשֶּׁתֶן יַחַד עִם בְּדִיקַת הַדָּם”, הִסְבִּיר בְּקוֹלוֹ הַצָּלוּל.
כָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ בַּמִּרְפָּאָה פָרְצוּ בִּצּחוֹק גָּדוֹל, וְגַם שְמִילִיק צָחַק עִמָּם. בַּדֶּרֶך חֲזָרָה שָׁאַל אֶת אִמָּא: “מָתַי נֵלֵךְ שׁוּב לַמִּרְפָּאָה?” נוֹרָא נֶחְמָד שָׁם…
מַכּוֹת בֶּחָצֵר 🔗
לחם וחמאה עם כוס חלב כמקור הכח של האומה.
כְּשֶׁהַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ הָיָה יֶלֶד קָטָן הוּא לֹא כָּל־כָּךְ אָהַב לִשְתּוֹת חָלָב. תָּמִיד רָצָה דַּוְקָא לִשְׁתּוֹת קָפֶה, כְּמוֹ הַגְּדוֹלִים. אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ:
“אִם תִּשְׁתֶּה חָלָב תִּהְיֶה הַיֶּלֶד הֲכִי חָזָק בַּגַּן!”
“גַּם יוֹתֵר מֵחִילִיק?” שָׁאַל שְׁמִילִיק.
“וַדַּאי”, אָמְרָה אִמָּא חַנָּה בְּבִטָּחוֹן, “הֶחָלָב הוֹפֵךְ כָּל חַלָּש לְחָזָק וַעֲנָק. תִּשְׁתֶּה מַהֵר וְנִבְדֹּק לְךָ אֶת השְּׁרִירִים”.
מִהֵר שְׁמִילִיק לִגְמֹר אֶת הֶחָלָב וּמִיָּד עָשָׂה שְׁרִיר. בָּדְקָה אִמָּא אֶת הַזְּרוֹעַ וּפָלְטָה בְּהִתְפָּעֲלוּת:
“יָהּ, כַּמָּה חָזָק! יוֹתֵר חָזָק מִבַּרְזֶל! מַמָּשׁ פּוֹפַּאי! אַתָּה רוֹאֶה כַּמָּה חָשׁוּב לִשְׁתּוֹת חָלָב כָּל בֹּקֶר?”
זֶה הָיָה בַּבֹּקֶר, וְאַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם הָלַךְ הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ לַחֲצַר בֵּיתָהּ שֶׁל צִפּוֹרָה הַגַּנֶּנֶת, כְּדֵי לְגָרֵשׁ אֶת הַחֲתוּלִים הַמְנַמְנְמִים בַּשֶּׁמֶשׁ לִפְנֵי שֶׁחִילִיק יָבוֹא לְשָׁם וְלֹא יַשְׁאִיר לוֹ אַף חָתוּל. כְּשֶׁרַק עָבַר אֶת שַׁעַר הַגָּדֵר חָלַף לְיָדוֹ חָתוּל גִ’ינְגִ’י מְבֹהָל, וּשְמִילִיק יָדַע שֶׁחִילִיק כְּבָר יֶשְׁנוֹ.
“גֵּרַשְׁתִּי אֶת כָּל הַחֲתוּלִים לְבַדִּי”, אָמַר הַמְנַהֵל חָגָב, שֶהָיָה אָז כִּמְעַט בֶּן אַרְבַּע, “אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי הַיֶּלֶד הֲכִי חָזָק בָּעֹוֹלָם אַחֲרֵי גִּילְגִי”.
“מַה פִּתְאֹם אַתָּה?” נֶעֳלַב הַמּוֹרֶה, שֶׁהָיָה גָּדוֹל מֵחִילִיק בְּחָדְשַיִם, “אֲנִי הַרְבֵּה הַרְבֵּה יוֹתֵר חָזָק, כִּי אֲנִי שׁוֹתֶה חָלָב כָּל בֹּקֶר! תִּשְׁאַל אֲפִלּוּ אֶת אִמָּא שֶׁלִי מִי הֲכִי חָזָק!”
“וַאֲנִי אוֹכֵל לֶחֶם וְחֶמְאָה”, אָמַר חִילִיק, “תִּשְׁאַל אֲפִלּוּ אֶת אִמָּא שֶׁלִּי לְמִי יֵשׁ הַשְּׁרִירִים הֲכִי חֲזָקִים בָּעוֹלָם”.
“לִי!” אָמַר שְׁמִילִיק, “אַתָּה יָכוֹל לִבְדֹּק. מִי שֶׁשֶּׁוֹתֶה חָלָב, יֵשׁ לוֹ שְׁרִירִים שֶׁל בַּרְזֶל”.
“וּמִי שֶׁאוֹכֵל לֶחֶם וְחֶמְאָה יֵשׁ לוֹ שְׁרִירִים שֶׁל פְּלָדָה”, אָמַר חִילִיק וְהוֹשִׁיט אֶת זְרוֹעוֹ.
בָּדַק שְׁמִילִיק אֶת חִילִיק וְאָמַר: “חֶמְאָה!” בָּדַק חִילִיק אֶת שְׁמִילִיק וְאָמַר: “חָלָב!”
אָמַר חִילִיק: “יֵשׁ לִי רַעְיוֹן יוֹתֵר טוֹב. בּוֹא נֵלֵךְ מַכּוֹת וְנִרְאֶה מִי יִבְכֶּה קֹדֶם”.
אָמַר שְׁמִילִיק: “לֹא רוֹצֶה, אֲבָל אִם אַתָּה מְפַחֵד מֵאִמָּא שֶׁלִּי בּוֹא נִקְרָא לְצִיפִּי וְנִשְׁאַל אוֹתָהּ”.
צָעֲקוּ הַשְּׁנַיִם לְצִפּוֹרָה הַגַּנֶּנֶת, צָעֲקוּ וְצָעֲקוּ עַד שֶׁיָּצְאָה לַמִּרְפֶּסֶת וְאָמְרָה:
“אִם תִּצְעֲקוּ חָזָק, אָז אִמָּא שֶׁלִּי תִּתְעוֹרֵר וּתְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מֵהֶחָצֵר שֶׁלָּנוּ!”
“אוֹי, שָׁכַחְתִּי”, הוֹדָה שְׁמִילִיק בְּלַחַשׁ, “אָז אוּלַי תַּגִּידִי מִי יוֹתֵר חָזָק, אֲנִי אוֹ חִילִיק? נָכוֹן שֶׁאֲנִי?”
“לֹא נָכוֹן!” הִתְעָרֵב חִילִיק, “לִי יֵשׁ שְׁרִירִים חֲזָקִים כְּמוֹ לַסּוּס שֶׁל גִּילְגִי. תִּרְאִי אֵיךְ שֶׁאֲנִי מַפִּיל אֶת שְׁמִילִיק!”
הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ לֹא הִסְפִּיק לַעֲנוֹת, כַּאֲשֶׁר הִרְגִּישׁ אֵיךְ הוּא מְקַבֵּל מַכָּה בֶּחָזֶה וְנִדְחָף אָחוֹרָה. בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן לִפְנֵי שֶׁנָּפַל הִסְפִּיק לְהֵאָחֵז בַּיָּד הַדּוֹחֶפֶת וְהִפִּיל לֹא בְּכַוָּנָה אֶת חִילִיק. הִתְחִילוּ שְׁנֵי הַיְלָדִים לְהֵאָבֵק, כְּשֶׁהֵם מִתְגַּלְגְּלִים עַל הַדֶּשֶׁא וּמְנַסִּים לַעֲלוֹת זֶה עַל זֶה. פַּעַם חִילִיק רוֹכֵב עַל כְּתֵפָיו שֶׁל שְׁמִילִיק, וּפַעַם שְׁמִילִיק יוֹשֵׁב עַל בִּטְנוֹ שֶׁל חִילִיק.
“אַתָּה רוֹאֶה שֶׁאֲנִי יוֹתֵר חָזָק?” קָרָא הַמְנַהֵל, כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ בְּשַׂעֲרוֹתָיו שֶׁל הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ.
“אַי!!!” נֶאֱנַק הַמּוֹרֶה וּבִתְנוּפַת־כַּעַס הִתְהַפֵּךְ וְנִסָּה לַחֲנֹק אֶת צַוָּארוֹ הַדַּקִּיק שֶׁל חִילִיק. “אַתָּה רוֹאֶה שֶׁאֲנִי יוֹתֵר חָזָק?” שָׁאַג בְּקוֹל.
“אֲנִי! אֲנִי יוֹתֵר גִּבּוֹר!” צָעַק חִילִיק, אַחֲרֵי שֶׁהִצְלִיחַ לְהִשְׁתַּחְרֵר מִשְמִילִיק וְלִתְפֹּס אוֹתוֹ בְּחֻלְצָתוֹ. תָּפַס גַּם שְׁמִילִיק אֶת חֻלְצָתוֹ שֶל חִילִיק וְהִכְרִיז שֶׁהוּא־הוּא הֲכִי גִבּוֹר וַהֲכִי חָזָק.
הַשְּׁאָגוֹת וְהַהַכְרָזוֹת הַקּוֹלָנִיּוֹת הֵעִירוּ אֶת דְּבוֹרָה, אִמָּהּ שֶׁל צִפּוֹרָה, מִשְּׁנַת הַצָּהֲרַיִם שֶׁלָּהּ וְהִיא מִהֲרָה לָרֶדֶת לֶחָצֵר אֶל שְׁנֵי הַיְלָדִים הַצּוֹעֲקִים. בְּיַד אַחַת תָּפְשָׂה בְּצַוְּארוֹנוֹ שֶׁל שְׁמִילִיק, בַּשְּׁנִיָּה בָּזֶה שֶׁל חִילִיק, הֵרִימָה אוֹתָם בָּאֲוִיר כְּאִלּוּ הָיוּ שְׁנֵי שַׂקֵּי־נוֹצוֹת ונָשְׂאָה אוֹתָם הַחוּצָה, אֶל מֵעֵבֶר לַגָּדֵר.
הִיא הָיְתָה חֲזָקָה מְאֹד, אִמָּא שֶׁל צִיפִּי, יוֹתֵר מִשְּׁמִילִיק וּמִחִילִיק גַּם יַחַד, כִּי הִיא הָיְתָה כָּל בֹּקֶר שׁוֹתָה כּוֹס חָלָב וְגַם אוֹכֶלֶת לֶחֶם וְחֶמְאָה, הַרְבֵּה מְאֹד לֶחֶם וְחֶמְאָה.
הַנְּפִילָה 🔗
ספור אזהרה לילדים קטנים המתעקשים להחליף את הסיר הבטוח באסלה של הגדולים כמו חיליק.
כְּשֶׁהַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ הָיָה יֶלֶד, הוּא רָצָה תָּמִיד לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁהַגְּדוֹלִים עוֹשִׂים, אֲפִלּוּ אִם אָמְרוּ לוֹ שֶׁהוּא עוֹד קָטָן. בֹּקֶר אֶחָד הֵבִיאָה לוֹ אִמּוֹ הַטּוֹבָה, רִבְקָה, אֶת סִיר הַפְּלַסְטִיק עִם הָרֹאשׁ שֶׁל הַכֶּלֶב הֶעָצוּב, וְאָמְרָה לוֹ: “שֵׁב, יַלְדִּי!”
הִבִּיט שְמִילִיק בַּסִּיר הַלָּבָן וְהֶעָצוּב וְאָמַר: “לֹא!”
“לָמָּה לֹא?” הִתְפַּלְּאָה אִמָּא, “הֲרֵי צָעַקְתָּ לִי שֶׁאַתָּה צָרִיךְ”.
“אֲנִי בֶּאֱמֶת צָרִיךְ”, אָמַר הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ כְּשֶׁהָיָה יֶלֶד, “אֲבָל אֲנִי לֹא רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת קַקִי בַּסִּיר שֶׁל הַתִּינוֹקוֹת. אֲנִי רוֹצֶה לָשֶׁבֶת בַּסִּיר שֶׁל הַגְּדוֹלִים כְּמוֹ אַבָּא”.
"אַתָּה מְדַבֵּר שְׁטֻיּוֹת, חָמוּד שֶׁלִּי, אָמְרָה אִמָּא, “אִם תֵּשֵׁב עַל הָאַסְלָה הַגְּדוֹלָה, תִּפֹּל פְּנִימָה”.
“לֹא נָכוֹן”, אָמַר שְׁמִילִיק, אֲנִי אַחֲזִיק בַּצְּדָדִים וְלֹא אֶפֹּל, כְּמוֹ שֶׁחִילִיק מַחֲזִיק".
חִילִיק – הוּא יְחִיאֵל חָגָב, חֲבֵרוֹ שֶׁל שְׁמִילִיק מֵהַבַּיִת הַשָּׁכֵן – סִפֵּר בְּגַאֲוָה לְצִפּוֹרָה הַגַּנֶּנֶת (שֶׁהָיְתָה אָז רַק בַּת חָמֵשׁ) שֶׁהוּא כְּבָר עוֹשֶׂה כְּמוֹ הַגְּדוֹלִים, וְהַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ נִתְמַלֵּא קִנְאָה.
אִמָּא שֶׁל שְׁמִילִיק יָדְעָה שֶׁבְּנָהּ עַקְשָׁן גָּדוֹל, וְגַם לֹא הָיָה לָהּ זְמַן לְהִתְוַכֵּח, לָכֵן הֵסִירָה אֶת הַפִּיגָ’מָה שֶׁלּוֹ וְהוֹשִׁיבָה אוֹתוֹ עַל הָאַסְלָה בְּבֵית־הַשִּׁמּוּש.
“תִּקְרָא לִי כְּשֶׁתִּגְמֹר!” אָמְרָה לוֹ וְהָלְכָה לַמִּטְבָּח לְבַשֵּׁל בֵּיצִים לַאֲרוּחַת־הַבֹּקֶר.
בַּהַתְחָלָה הָיָה הַכֹּל בְּסֵדֶר. הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ הֶחֱזִיק בִּשְׁנֵי צִדֵּי הַמּוֹשָב, וְיָשַׁב גֵּאֶה וּמָלֵא חֲשִׁיבוּת, כְּמוֹ הַמְנַהֵל חָגָב. פִּתְאֹם בָּא אַבָּא, כְּשֶׁהוּא מַחֲזִיק בְּיָד אַחַת אֶת הַבֶּטֶן וּבַשְּׁנִיָּה אֶת הָעִתּוֹן, וְהִתְפַּלֵּא לִרְאוֹת שֶׁמִּישֶׁהוּ יוֹשֵׁב עַל הַמָּקוֹם שֶׁלּוֹ. רָצָה לְהוֹרִיד אֶת שְׁמִילִיק מִיָּד, אַךְ בְּנוֹ הָאַמִּיץ פָּרַץ בְּיִלְלוֹת מְחָאָה וְהוּא מִהֵר לְהַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ.
“בֵּית־שִׁמּוּשׁ זֶה לֹא מִשְׂחָק!” אָמַר אַבָּא, “תֵּרֵד לְבַד, אִם אַתָּה לֹא רוֹצֶה שֶׁאֲנִי אוֹרִיד אוֹתְךָ”.
“אֲנִי לֹא מְשַׂחֵק”, אָמַר שְׁמִילְקִיָּהוּ, “וְחוּץ מִזֶּה עֹוד לֹא גָּמַרְתִּי”.
“אַל תִּהְיֶה תִּינוֹק!” נָזַף אַבָּא בְּחֻמְרָה, “אַתָּה עוֹד קָטָן! יְלָדִים קְטַנִים יוֹשְׁבִים עַל סִיר.”
“תֵּשֵׁב אַתָּה בְּעַצְמְךָ עַל הַסִּיר!”
“אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים לֹא יוֹשְׁבִים עַל סִירִים!”
“וְגַם בֵּינוֹנִיִּים לֹא”, אָמַר שְמִילִיק, וַאֲנִי כְּבָר בֵּינוֹנִי כְּמוֹ חִילִיק וְצִיפִּי".
רָאָה אַבָּא שֶׁבְּנֹו, הַמּוֹרֶה שְמִילְקִיָּהוּ, לֹא מוּכָן לְוַתֵּר וְהֶחְלִיט לְשַׁנּוֹת אֶת שִׁיטַת הַמִּלְחָמָה.
“אִם תִּהְיֶה יֶלֶד טוֹב וְתֵרֵד”, אָמַר לוֹ בְּנֹעַם “אֶקְנֶה לְךָ כַּדּוּר”.
“לֹא רוֹצֶה כַּדּוּר”, אָמַר שְׁמִילִיק, “חִילִיק גּוֹנֵב לִי אֶת כָּל הַכַּדּוּרִים, רוֹצֶה אוֹפַנּוֹעַ”.
“בְּסֵדֶר, אֶקְנֶה לְךָ אוֹפַנּוֹע”.
“אֲבָל, לֹא שֶׁל תִּינוֹקוֹת. אֲנִי רוֹצֶה אֹופַנּוֹעַ כָּזֶה גָּדוֹל…”
אָמַר שְׁמִילִיק וּפָרַשׂ אֶת יָדָיו לַצְּדָדִים, לְהַרְאוֹת לְאַבָּא עַל אֵיזֶה גֹּדֶל הוּא מְדַבֵּר. בָּרֶגַע שֶׁיָּדָיו שֶׁל הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ נִפְרְשׂוּ הַצִּדָהּ, קָרָה הַדָּבָר. גּוּפוֹ הָעֵירֹם וְהֶחָמוּד הִתְקַפֵּל לִשְׁנַיִם, הוּא הֶחֱלִיק מַטָּה לְתוֹךְ הַבּוֹר וְרַק יָדָיו וְרַגְלָיו בִּצְבְּצוּ הַחוּצָה. כְּשֶׁאִמָּא שָׁמְעָה בַּמִּטְבָּח אֶת קְרִיאַת הָ"אוֹי!" שֶׁל אַבָּא וְאֶת יִלְלוֹת־הַפַּחַד שֶׁל שְׁמִילְקִיָּהוּ, הִיא סָפְקָה כַּפֶּיה וְאָמְרָה:
“אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁתִּפֹּל פְּנִימָה! אָמַרְתִּי לְךָ אוֹ לֹא?”
“אָמַרְתְּ” הוֹדָה שְׁמִילִיק בְּקוֹל עָצוּב, וְנָתַן לְהוֹרָיו לִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו וּלְהוֹצִיאוֹ מִתּוֹךְ קַעֲרַת הַחַרְסִינָה הַקָּרָה.
מֵאָז וְעַד כִּתָּה אָלֶ"ף הָיָה הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ יוֹשֵׁב רַק עַל הַסִּיר הַקָּטָן, לַמְרוֹת שֶׁהַמְנַהֵל חָגָב הָיָה עוֹשֶׂה עַל הָאַסְלָה הַגְּדוֹלָה כְּבָר מִגַן טְרוֹם־חוֹבָה…
הָעֲפִיפוֹן 🔗
ספור קיץ על ים ועפיפונים וארמונות בחול.
כְּשֶׁהַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ הָיָה עוֹד יֶלֶד קָטָן הָיוּ לוֹ כְּבָר אָז רַעְיוֹנוֹת גְּדוֹלִים, וְכַאֲשֶׁר צִפּוֹרָה הַגַּנֶּנֶת סִפְּרָה לוֹ שֶׁהִיא קִבְּלָה בְּמַתָּנָה עֲפִיפוֹן חָדָשׁ מִיָּד קָפַץ וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַעְיוֹן.
“אֵיזֶה?” שָׁאֲלָה צִיפִּי בְּסַקְרָנוּת.
“שֶׁנִּקְרָא לְחִילִיק וְנֵלֵךְ לְהָעִיף אֶת הָעֲפִיפוֹן עַל שְׂפַת הַיָּם. הוּא יוֹדֵעַ לְהָעִיף יֹפִי!”
“יֹפִי!” אָמְרָה צִפּוֹרָה בְּקוֹלָה הַמָּתוֹק, “אֲבָל תַּגִּיד לוֹ שֶׁיִתֵּן גַּם לִי לְהַחֲזִיק בַּחוּט”.
“בֶּטַח”, אָמַר הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ, “וְגַם אֲנִי רוֹצֶה לְהַחֳזִיק. אַף־פַּעַם חִילִיק לֹא נוֹתֵן לִי. תָּמִיד הוּא רוֹצֶה לְהַחֲזִיק כָּל הַזְּמַן”.
“אָז אוּלַי לֹא נִקַּח אוֹתוֹ?” הִצִּיעָה צִיפִּי בְּהִסּוּס.
“אִי אֶפְשָׁר”, אָמַר שְׁמִילִיק בְּעֶצֶב, אַחַר־כָּךְ הוּא מִתְרַגֵּז וְאוֹמֵר שֶׁאַבָּא שֶׁלֹּו יִקְנֶה לוֹ סוּס־נַדְנֵדָה וְהוּא לֹא יִתֵּן לָנוּ לְהִתְנַדְנֵד".
“בְּסֵדֶר”, אָמְרָה הַגַּנֶּנֶת, “נִקָּח אוֹתוֹ אֲבָל בִּתְנַאי שֶׁיִּתֵּן גַּם לָנוּ לְהִתְנַדְנֵד עַל הַסּוּס…”
לָקְחוּ שְׁלֹשֶת הַחֲבֵרִים אֶת הָעֲפִיפוֹן וְהָלְכוּ לִשְׂפַת הַיָּם, כְּדֵי לְהָעִיף אוֹתוֹ לַשָּׁמַיִם. בַּהַתְחָלָה הוּא לֹא רָצָה לָעוּף. חָבַט בַּחוֹלוֹת וְרָדַף אַחֲרֵי חָגָב הַמְנַהֵל, שֶׁהֶחֱזִיק בַּחוּט וְרָץ בַּחוֹלוֹת לְלֹא הַצְלָחָה.
“יֵשׁ לִי רַעְיוֹן”, אָמַר הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ אַחֲרֵי שֶׁהִשִּׂיג אֶת חָגָב.
“אֵיזֶה?” שָׁאֲלָה צִפּוֹרָה הַגַּנֶּנֶת שֶׁהִגִּיעָה לַמָּקוֹם מִתְנַשֶּׁמֶת בִּכְבֵדוּת.
“שֶׁעַכְשָׁו אֲנִי אָעִיף”, אָמַר שְׁמִילִיק וְשָלַח יָדוֹ לְעֵבֶר חֲבִילַת הַחוּטִים.
“גַּם אֲנִי, גַּם אֲנִי רוֹצָה!” קָרְאָה צִפּוֹרָה הַגַּנֶּנֶת, וְזֶה בִּכְלָל הָעֲפִיפוֹן שֶׁלִי!"
בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ רֶגַע הִתְחִילָה רוּחַ וְהַנְּיָר הַמְעוֹפֵף הִתְרוֹמֵם בָּאֲוִיר בְּעַצְמוֹ.
“תַּבִּיטוּ”! צָרַח הַמְנַהֵל חָגָב בְּשִׂמְחָה, “הֵעַפְתִּי אוֹתוֹ! הֵעַפְתִּי אוֹתוֹ!”
“גַּם אֲנִי רוֹצֶה לְהַחֲזִיק אֶת הַחֶבֶל!” קָרָא הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ.
“וְגַם אֲנִי”, הִכְרִיזָה צִיפּי, “גַּם הַחֶבֶל הוּא שֶׁלִּי!”
“בְּסֵדֶר”, אָמַר חִילִיק חָגָב, “תַּחֲזִיקוּ אֶת הַחֶבֶל יַחַד אִתִּי, הוּא מַסְפִּיק אָרֹךְ.”
זְמַן מָה עָמְדוּ הַשְּׁלֹשָה בְּיַחַד, כְּשֶהַמְנַהֵל חָגָב מַחֲזִיק רִאשׁוֹן אֶת הַחֶבֶל, אַחֲרָיו הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ וְאַחֲרוֹנָה אַחֲרוֹנָה חֲבִיבָה הַגַּנֶּנֶת צִפּוֹרָה, מַחֲזִיקָה אֶת כָּל הַפְּקַעַת שֶׁאַבָּא קָנָּה לָהּ. אַחֲרֵי כַּמָּה רְגָעִים הִרְגִישָה צִפּוֹרָה, שֶׁלְּהַחֲזִיק אֶת הַפְּקַעַת זֶה לֹא שָׁוֶה הַרְבֵּה, כָּל תִּינוֹק יָכוֹל.
“נָכוֹן”, הִסְִכִּים אִתָּה שְׁמִילִיק, “וְגַם לְהַחֲזִיק בָּאֶמְצַע זֶה לֹא שָׁוֶה. אֲנִי רוֹצֶה לְהַחֲזִיק אֶת הַחֶבֶל מֵהַתְחָלָה. תָּמִיד חִילִיק בּוֹחֵר לְעַצְמוֹ אֶת הַמְּקוֹמוֹת הֲכִי טוֹבִים, אֲפִלּוּ שֶׁהָרַעְיוֹן לָלֶכֶת לַיָּם הָיָה שֶׁלִּי.”
“בְּסֵדֶר בְּסֵדֶר”, אָמַר חָגָב. “אֲנִי בִּכְלָל לֹא רוֹצֶה לְהָעִיף. יוֹתֵר טוֹב לִבְנוֹת מִבְצָר בַּחוֹל”.
“הֵי, גַּם אֲנִי רוֹצָה לִבְנוֹת!” קָרְאָה הַגַּנֶּנֶת צִפּוֹרָה בְּשִׂמְחָה וְהִתְיַשְּׁבָה עַל הַחוֹל לְצִדּוֹ שֶׁל חָגָב.
הַמּוֹרֶה שְמִילְקִיָּהוּ נִשְׁאַר עוֹמֵד לְבַדּוֹ עִם הָעֲפִיפוֹן שֶׁרִחֵף בְּשַׁלְוָה בַּשָּׁמַיִם. יֶלֶד וְיַלְדָּה קְטַנִּים עָבְרוּ לְיָדוֹ, אֲבָל בִּמְקוֹם לְהִסְתַּכֵּל לְמַעְלָה הִסְתַּכְּלוּ לְמַטָּה, עַל אַרְמוֹן־הַחוֹל הַהוֹלֵךְ וְנִבְנֶה. שְׁמִילִיק הִתְחִיל לָרוּץ קָדִימָה וְאָחוֹרָה, כְּשֶׁהוּא מַשְׁמִיעַ קְרִיאוֹת־עִדּוּד לְעֵבֶר הָעֲפִיפוֹן, אֲבָל אַף־אֶחָד לֹא הִסְתַּכֵּל עָלָיו. כֻּלָּם הִסְתַּכְּלוּ עַל הַמְנַהֵל חָגָב וְעַל צִפּוֹרָה הַגַּנֶּנֶת, שֶׁבָּנוּ עַתָּה חוֹמָה גְּדוֹלָה סְבִיב הָאַרְמוֹן וְקִשְּׁטוּ אוֹתָהּ בִּצְדָפִים. נַפְשׁוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ יָצְאָה אֶל אַרְמוֹן־הַחוֹל. הוּא הִתְקָרֵב אֶל שְׁנֵי הַבַּנָּאִים וְאָמַר לָהֶם בְּקוֹל מוֹכִיחַ וּמְמֻרְמָר:
“זֶה לֹא יָפֶה מִצִּדְּכֶם! כָּל הַזְּמַן אֲנִי צָרִיךְ לַעֲמֹד וְלִשְׁמֹר לָכֶם עַל הָעֲפִיפוֹן, וְאַתֶּם מְשַׂחֲקִים לָכֶם לְּבַד בַּחוֹלוֹת”.
“אֲבָל זֶה הָיָה רַעְיוֹן שֶׁלְּךָ”, אָמְרָה צִפּוֹרָה הַגַּנֶּנֶת, “אַתָּה רָצִיתָ לְהָעִיף אֶת הָעֲפִיפוֹן”.
“כֵּן, אֲבָל שֶׁגַּם חִיליִק יַחֲזִיק קְצָת. לָמָּה לְעַצְמוֹ הוּא לוֹקֵחַ תָּמִיד אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים?”
הַמּוֹרֶה שְמִילְקִיָּהוּ כִּמְעַט בָּכָה, אֲבָל זֶה לֹא עָזַר לוֹ. אַף־אֶחָד לֹא רָצָה לְהַחֲלִיף אוֹתוֹ וְהוּא הָיָה מֻכְרָח לְהַמְשִׁיך לְהַחֲזִיק אֶת הַחוּט וְרַק לָתֵת עֵצוֹת.
בָּעֶרֶב, לִפְנֵי הַשֵּׁנָה, הִשְׁתַּפֵּר מְעַט מַצַּב־רוּחוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה וְכַאֲשֶׁר אִמָּא שָׁאֲלָה אוֹתוֹ אֵיךְ הָיָה בַּיָּם, מָתַח אֶת חָזֵהוּ וְאָמַר בְּגַאֲוָה: “אֵיזֶה כֵּיף! אֲנִי כָּל הַזְּמַן הֵעַפְתִּי אֶת הָעֲפִיפוֹן וְצִיפִּי עִם חִילִיק שִׂחֲקוּ בַּחוֹל כְּמוֹ תִּינֹוקוֹת! נָכוֹן שֶלְּהָעִיף זֶה יוֹתֵר?”
“הַרְבֵּה יוֹתֵר!” אָמְרָה אִמָּא וְנָתְנָה לוֹ נְשִׁיקָה בַּמֵּצַח. בִּשְׁבילָהּ לֹא הָיָה יֶלֶד יוֹתֵר יָפֶה וְיוֹתֵר חָכָם מֵהַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ שֶׁלָּהּ.
יוֹם־הַהֻלֶּדֶת שֶׁל שְׁמִילִיק 🔗
אביו של המורה שמילקיהו מנסה להצחיק את בנו בעזרת סיפור מבהיל, מזל ששמיליק הצליח להמציא תחבולה שהצילה אותו ברגע האחרון מבהלות חגיגת יום ההולדת.
“פַּעַם כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד קָטָן” – סִפֵּר אַבָּא שֶׁל שְׁמִילִיק לִשְׁמִילִיק – “עָשׂוּ לִי יוֹם־הֻלֶּדֶת…”
“מָה גַּם אַתָּה הָיִיתָ יֶלֶד קָטָן?” הִתְפַּלֵּא הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ.
“וַדַּאי” – אָמַר אַבָּא מְשׁוּלָם – “מֶה חָשַׁבְתָּ שֶׁנּוֹלַדְתִּי גָּדוֹל וְשָמֵן עִם קָרַחַת?”
“לֹא חָשַׁבְתִּי שֶׁנּוֹלַדְתָּ, חָשַׁבְתִּי שֶׁאַתָּה הָיִיתָ תָּמִיד”.
"לֹא לֹא – אָמַר מְשׁוּלָם שְמִילְקִיָּהוּ בְּבִטָּחוֹן – “אֲנִי נוֹלַדְתּי תִּינוֹק שֶׁעוֹשֶׂה פִּיפִּי בַּמִּכְנָסַיִם כְּמוֹ כָּל תִּינוֹק אַחֵר”.
“יוּ!” – קָרָא שְׁמִילִיק בְּחֶדְוָה – “גַּם אַתָּה הָיִיתָ עוֹשֶׂה פִּיפִּי בַּמִּכְנָסַיִם!? וְאִמָּא יוֹדַעַת?”
“וַדַּאי, הֲרֵי גַּם הִיא הָיְתָה פַּעַם תִּינֹקֶת שֶׁמַּרְטִיבָה בַּמִּטָּה”.
“אִמָּא לֹא הִרְטִיבָה בַּמִּטָּה” – אָמַר שְׁמִילִיק הַנָּבוֹן – “כִּי אַחַר־כָּךְ הִיא הָיְתָה צְרִיכָה בְּעַצְמָהּ לְכַבֵּס אֶת הַסְּדִינִים וְהִיא שׂוֹנֵאת לְכַבֵּס”.
“לֹא לֹא” – הִסְבִּיר אַבָּא – כְּשֶׁאִמָּא הָיְתָה תִּינֹקֶת הִיא לֹא עָשְׂתָה כְּבִיסָה, סַבְתָּא הָיְתָה אָז יוֹתֵר צְעִירָה וְהִיא עָשְׂתָה אֶת הַכְּבִיסָה וְלָקְחָה אֶת אִמָּא לַגַּן. וְעַכְשָׁו תִּישַׁן, שְׁמִילִיק, כִּי מָחָר יֵשׁ לְךָ יוֹם־הֻלֶּדֶת בַּגַּן וְאַתָּה צָרִיךְ לָקוּם מֻקְדָּם".
אֲבָל הַמּוֹרֶה שְׁמִילְקִיָּהוּ לֹא רָצָה עוֹד לִישֹׁן, אָבִיו הִתְחִיל לְסַפֵּר לוֹ עַל יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלּוֹ וּשְׁמִילִיק הָיָה סַקְרָן לִשְׁמֹעַ.
“כְּשֶׁאֲנִי הָיִיתִי בֶּן אַרְבַּע” – הִתְחִיל אַבָּא לְסַפֵּר מֵחָדָשׁ – “הִלְבִּישָׁה אֹוֹתִי סַבְתָּא בִּבְגָדִים חֲדָשִׁים, שָׂמָה לִי זֵר שֶׁל אַסְפָּרָגוּס עַל הָרֹאשׁ וּבָאָה אֶל הַגַּן יַחַד עִם סַבָּא. בַּגַּן הָיָה שָׂמֵחַ מְאֹד. הַגַּנֶּנֶת הוֹשִׁיבָה אוֹתִי עַל יָדָהּ וְהִתְחִילָה לָשִׁיר “הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים”, הַיְלָדִים שָׁאֲלוּ חִידוֹת, וַאֲנִי כָּל הַזְּמַן חִכִּיתִי לָרֶגַע שֶׁיָּרִימוּ אוֹתִי עִם הַכִּסֵּא גָּבֹהַּ גָּבֹהַּ. בַּסּוֹף הִגִּיעַ הָרֶגַע הַגָּדוֹל, הִתְיַשַּׁבְתִּי עַל הַכִּסֵּא וּבָחַרְתִּי עֲשָׂרָה יְלָדִים חֲזָקִים שֶׁיַּעַזְרוּ לְסַבָּא וְסַבְתָּא לְהָרִים אוֹתִי. אַרְבַּע פְּעָמִים רִאשׁוֹנוֹת הֵרִימוּ אוֹתִי רַק קְצָת, אֲבָל בַּפַּעַם הַחֲמִשִּׁית, הַפַּעַם שֶׁל הַשָּׁנָה הַבָּאָה, הֵרִימוּ אוֹתִי כִּמְעַט עַד הַתִּקְרָה. כַּאֲשֶׁר יָרַד הַכִּסֵּא לָאָרֶץ נִבְהֲלוּ כֻּלָּם לִרְאוֹת שֶׁהוּא רֵיק. הַיְלָדוֹת צָרְחוּ מִפַּחַד וְהַיְלָדִים שָׁאֲלוּ אֵיפֹה אֲנִי. וְאָז צָעַקְתִּי מִלְּמַעְלָה ‘אֲנִי פֹּה’. כְּשֶׁהֵרִימוּ אֶת הָרֹאשׁ רָאוּ אוֹתִי תָּלוּי עַל הַמְּנוֹרָה. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן כֻּלָּם נֶחְרְדוּ אֲבָל בָּרֶגַע הַשֵּׁנִי פָּרְצוּ בִּצְחוֹק כִּי רָאוּ לִי אֶת הַתַּחְתּוֹנִים. אִמָּא שֶׁלִּי רָצְתָה כְּבָר לִמְשֹׁךְ אוֹתִי לְמַטָּה, אֲבָל לְאָבִי הָיָה רַעְיוֹן יוֹתֵר טוֹב, הוּא הֵבִיא שְׂמִיכָה, כָּל הַיְלָדִים הֶחֱזִיקוּ אֹותָהּ מִסָּבִיב, וַאֲנִי אָמַרְתִּי 'אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלשׁ’ – וְקָפַצְתִּי לְתוֹכָהּ. יֹפִי שֶׁל יוֹם־הֻלֶּדֶת, נָכוֹן? וְעַכְשָׁו תִּישַׁן שְׁמִילִיק, תִּישַׁן…”
הַפַּעַם שְׁמִילִיק לֹא הִתְנַגֵּד. עָצַם אֶת עֵינָיו, וְלִפְנֵי שֶׁנִּרְדַּם, עוֹד הִסְפִּיק לִשְׁמֹעַ כַּמָּה נְחִירוֹת שֶׁל אַבָּא שֶׁיָּשַׁב עַל הַמִּטָּה בְּרֹאשׁ שָׁמוּט.
*
חֲגִיגַת יוֹם־הַהֻלֶּדֶת שֶׁל שְמִילִיק הָיְתָה נֶחְמָדָה מְאֹד. הַגַּנֶּנֶת אֶסְתֵּר שָׁרָה “הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים” וְהִזְמִינָה אֶת הַיְלָדִים לְבָרֵךְ אֶת חֲתַן הַשִּׂמְחָה. צִיפִּי הַקְּטַנָּה בֵּרְכָה אֶת שְׁמִילִיק שֶׁיָּעֲבֹר בִּזְהִירוּת אֶת הַכְּבִישׁ. סָפִי אִחֵל לוֹ שֶהַמַּעֲלִית אַף פַּעַם לֹא תִּתָּקַע לוֹ, תּוֹם בֵּרַךְ אוֹתוֹ שֶׁלֹא יְדַבֵּר בִּזְמַן הָאֹכֶל, וְחִילִיק בֵּרַךְ אוֹתוֹ שֶׁלּאֹ יִדְרֹךְ עַל קָקָה שֶׁל כֶּלֶב. הַבְּרָכוֹת הָיוּ רַבּוֹת מְאֹד, וְכֻלָּם חִכּוּ לָרֶגַע שֶׁבּוֹ יָרִימוּ אֶת שְׁמִילִיק עִם הַכִּסֵּא, כִּי אַחֲרֵי זֶה – כָּךְ הִבְטִיחָה הַגַּנֶּנֶת – יְחַלְקוּ אֶת הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים. כְּשֶׁהִגִּיעַ הָרֶגַע, רָצוּ כִּמְעַט כָּל הַיְלָדִים לְהִשְׁתַּתֵּף בַּהֲרָמַת הַכִּסֵּא, אֲבָל שְׁמִילִיק בָּחַר רַק אֶת הַחֲבֵרִים הַטּוֹבִים שֶׁלּוֹ וְאֶת אִמָּא וְאַבָּא. כָּל יֶלֶד עָמַד הָכֵן בִּמְקוֹמוֹ, אֶסְתֵּר הַגַּנֶּנֶת בִּקְּשָׁה שֶׁקֶט וְהִזְמִינָה אֶת שְׁמִילִיק לַעֲלוֹת עָל הַכִּסֵּא, וְאָז, לְהַפְתָּעַת הַכֹּל, פָּרַץ גִּבּוֹר הַיּוֹם בִּבְכִי וְאָמַר שֶׁהוּא לֹא רוֹצֶה שֶׁיָּרִימוּ אוֹתוֹ. אַף אֶחָד לֹא הֵבִין לָמָּה, חוּץ מֵאַבָּא שֶׁנִּגַּש לִשְׁמִילִיק וְאָמַר לוֹ: “מָה אַתָּה חוֹשֵׁב, יַלְדִּי, שֶׁמַּה שֶׁסִּפַּרְתִּי לְךָ אֶתְמוֹל עַל הַמְּנוֹרָה הָיָה בֶּאֱמֶת? בִּכְלָל לֹא. מַה פִּתְאֹם שֶׁאֲנִי אֶתְפֹּס בַּחוּט שֶׁל הַמְּנוֹרָה, הֲרֵי אֶפְשָׁר לְהִתְחַשְׁמֵל. סְתָם סִפַּרְתִּי לְךָ אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה, רַק בִּצְחוֹק, כִּי הָיִיתִי עָיֵף וְלֹא הָיָה לִי כֹּחַ לְהַמְצִיא סִפּוּר אֲמִתִּי. חוּץ מִזֶּה הִסְתַּכֵּל, בִּכְלָל שׁוּם מְנוֹרָה לֹא תְּלוּיָה מֵעַל הַכִּסֵּא”.
שְׁמִילִיק הִסְתַּכֵּל לְמַעְלָה וּבִקֵּש מֵאַבָּא שֶׁיִּתְכּוֹפֵף כְּדֵי לְהַגִּיד לוֹ סוֹד. אַבָּא הִתְכּוֹפֵף וּשְׁמִילִיק לָחַשׁ לוֹ בְּשֶׁקֶט שֶׁאַף אֶחָד לֹא יִשְׁמַע: “אֲנִי אֵשֵׁב רַק בִּתְנַאי שֶׁלֹּא תָּרִימוּ אוֹתִי גָּבֹהַּ, כִּי בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה כִּמְעַט נָפַלְתִּי”.
אַבָּא הִבְטִיחַ, וּשְמִילִיק הִתְיַשֵּׁב עַל הַכִּסֵּא לְשִׂמְחַת כָּל הַיְלָדִים. אַרְבַּע פְּעָמִים הֵרִימוּ אֶת הַכִּסֵּא לֹא כָּל כָּך גָּבֹהַּ, אֲבָל בַפַּעַם הַחֲמִשִּׁית, כַּאֲשֶׁר חִילִיק חָגָב קָרָא “וְעַכְשָׂו נִָרִים הֲכִי הֲכִי גָּבֹהַּ”, צָעַק הַמּוֹרֶה שְׁמִילִקִיָּהוּ: “רֶגַע! רֶגַע! גַּם אֲנִי רוֹצֶה לְהָרִים!” וְלִפְנֵי שֶׁאִישׁ הֵבִין מַה קּוֹרֶה הוּא קָפַץ לְמַטָּה, תָּפַס אֶת הַכִּסֵּא וְהֵרִים אֹותוֹ גָּבֹהַּ גָבֹהַּ, יַחַד עִם אַבָּא וְאִמָּא וְכָל הַיְלָדִים.
הַשִּׂמְחָה הָיְתָה גְּדוֹלָה, כָּל הַיְלָדִים הֵרִיעוּ בְּצָהֳלָה, וְלִפְנֵי שֶׁהַגַּנֶּנֶת אֶסְתֵּר הִסְפִּיקָה לְהַגִּיד מָה עוֹשִׂים עַכְשָׁו, כְּבָר הָיוּ כֻּלָּם לְיַד שֻלְחַן הַמַּמְתַּקִּים, מְחַכִּים לְמִלַּת הַנִּימוּס “בְּתֵאָבוֹן”.
אז 🔗
היום 🔗
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות
אין עדיין קישוריות מאושרות