¹

יצירתו הספרותית של שלום-עליכם נעשתה נכס-צאן-ברזל לא רק של הספרות האידית, ובאמצעות תרגומי-המופת של י. ד. ברקוביץ – גם של הספרות העברית; יתרה מזו: לכשנבדוק נמצא, שכל אותם הדמויות וגזרי-המאורעות ופתחי-השיחות כבר נכנסו לאוצר החוויות הלאומיות של כל אחד מאתנו ושל העם כולו. הן ידוע, ששמותיהם של סיפורי שלום-עליכם, גיבוריהם ומקומות מגוריהם ונדודיהם, נהפכו לראשי-הגדרות של האופי היהודי, הטיפוס היהודי והמצב הכלכלי והרוחני של הגולה היהודית. מנחם-מנדל, טוביה החולב, כתריאליבקה, “אשרי, יתום אני”, שיינה שיינדיל, ועשרות שמות ותארים אחרים, שוב אינם כינויים פרטיים, אלא יצאו ללמד על הכלל כולו. זה שנים שהם משמשים כלים להכיל בהם את תוכן הווייתה של האומה ומפתח לתודעתה. ואין זה מקרה; הן שלום-עליכם היה מטיף לציונות לא רק בעקיפין, באמצעות סיפוריו, אלא גם במישרין, ע"י חוברות מיוחדות.

סופר, שתמצית חיונית כזאת ממנו נמזגה לתוך הרגשת האומה ומחשבתה, כבר מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

שלום-עליכם היה אמן גדול. וככל שאנחנו מתרחקים הימנו בזמן ובמקום, אנו מתקרבים אל יצירתו. סוד גדולתו לא היה מובן כל צרכו לבני דורו. האריות שבספרות העברית והמשכיל העברי קבלוהו בהסתייגות-מה. אפשר שפשטותו וצלילותו גרמו לכך ואפשר שהיו גם סיבות אחרות. אולם עתה, כעבור שני דורות, הכל יודעים שאותה פשטות ואותה צלילות מעלה יתרה הן לו ומוסיפות על הערך האמנותי של יצירתו. בזכותן קוראים ילדי ישראל בספרי שלום-עליכם במשנה-הנאה, קוראים בהם בילדותם וחוזרים וקוראים בבגרותם. הם נעשו כספרי-המופת, המיניקים אותם חלב אמונה ותקווה, דעת העם וחייו, וגם דבש הרפתקאות של עניי-רכוש ועשירי-דמיון, עליזים בעצבותם ועצובים בעליזותם. יש בה ביצירת שלום-עליכם כל מסכת היסודות של ספרות מחנכת ומענגת, מזון לרוח ולדמיון, משען אישי ולאומי.

ושבעתיים ייקרו לנו ספרי שלום-עליכם לאחר שאותו עולם ואותה עיירה שקעו, והכורת עלה על הנפשות הפועלות בהם. בהמית לב אנו נכנסים להיכל הדמויות הלזה, שגופותיהן נשרפו אך נשמותיהן שוקקות חיים ותנועה. בדחילו ורחימו אנו נושקים לאנדרטה חיה זו, שחום ואהבה שופעים הימנה.

ובאותה שעה עצמה, שבה אנו מחיים את שלום-עליכם, בישראל ובתפוצות הגולה, אי אפשר לנו שלא להרהר בצער במנהגה של ברית-המועצות עם שלום-עליכם. שלום-עליכם לא יצוייר בלי ספרות יהודית, בלי קורא יהודי, בלי הווי יהודי ובלי הלצה יהודית. הן הוא תיבל את החיים היהודיים, שאב מהם ואל תוכל חזר ויצק מרוחו. הוא אף היה ציוני. ואם חגיגות שלום-עליכם בברית-המועצות לא יביאו עמהן דרור גם לתרבות היהודית, ואם השלטונות לא יתקנו את המעוות הגדול שעיוותו לעם שלם – אי אפשר יהיה להשתחרר מן הרושם, שחגיגות אלו מתכוונות לשמש “אליבי” למה שעוללו ברוסיה לסופרים היהודיים ולתרבות היהודית.

זכות גדולה היא למדינת ישראל, למשרד החינוך והתרבות ולאגודת הסופרים, שהעלו את דיוקנו הספרותי והחינוכי של שלום-עליכם וכנפי נשמתו ויצירתו מרחפות עכשיו בחללה של ארצנו, בבתי הספר, במשפחה, בעצרות-עם ובבמות הספרותיות. על ידי כך חודשה ירושה גדולה ונכנסה מן המחבוא שלו שחוק ובדיחות-דעת ואף אזהרה חשאית, אנו חשים עצמנו עשירים יותר ובטוחים יותר בעתידנו.