(מעט פילוסופיא של חול-המועד)
שמתי אני אל לבי לשנות מעט את סדר לוחותי ומערכת חזיונותי. ותחת אשר עד עתה כתבתי חזון לוח עמנו, אכתוב מעתה חזון לוח העמים, שאנחנו מתגוררים בתוכם. כי, למה נכחד, והלוח שלנו כמעט שאין לנו צורך בו, והוא למותר. חלפו עברו הימים הטובים של “הלוח העברי”, עת היה באמת “דבר נחוץ” בבית כל איש יהודי, על פיו יצאו ועל פיו באו, על פיו פתחו את חנויותיהם ועל פיו סגרו אותן, על פיו עבדו את עבודתם ועל פיו שבתו, על פיו נשאו את נשיהם, חגגו את נשואיהם, את בריתותיהם ו“מזל-טוב”יהם, וקברו את מתיהם והתאבלו ב“יאהרצייט”יהם. מן הערש עד הקבר, בכל דרך חייו, לוה הלוח העברי את היהודי. והימים הטובים ההם חלפו עברו. כי מי ישתמש עתה בלוח העברים ומי זקוק לו? וישראל שבחוץ-לארץ – אם נודה או לא נודה – עובדי עבודה-זרה בטהרה הם. שבת ומועד לא נדע, ואת חגינו אנחנו לא נחוג. ורק חגי העמים, אשר בתוכם אנחנו מתגוררים, יחשבו לנו לחגים ושבתם לנו שבתון. גבוריהם לנו גבורים, וקדושיהם לנו קדושים. יום טוב ויום רע, עת לשמוח ועת לבכות, עת ספוד ועת רקוד, יום החתונה ויום הולדת וגם יום היארצייט, עת לעבוד ועת לנוח – מלוחותיהם ובלוחותיהם נלמד, ומה יסכון לנו עתה הלוח שלנו?
שאלו נא את איש עברי: מתי, לדוגמא, שבעה-עשר בתמוז? מתי עלה עזרא מבבל ויסוד המעלה? מתי נבנה הבית השני? מתי נצחו החשמונאים את אנטיוכס? מתי צר טיטוס הרשע על ירושלים? מתי נפלה המצודה האחרונה מסדה בידי הרומיים? מתי נהרג בר-כוכבא ונחרבה ביתר? מתי שר ר' יהודה הלוי את שירי ציון וכתב את ספר “הכוזרי”? מתי היו ר' שמואל הנגיד והרמב“ם ז”ל? מתי היתה גלות ספרד? מתי עלו העולים הראשונים לארץ-ישראל? וגם – מתי נתיסד הישוב החדש? ועוד כאלה וכאלה מקרים כבירים רבי הערך בדברי-ימינו. שאלו נא את איש יהודי מן השוק, ואפילו מבית-המדרש, על אודות כל הענינים הנכבדים האלה, ולא יגיד לך מאומה. לא יגיד, מפני שאינו יודע מאומה. אבל שאלו נא אותו: מתי, למשל, חג פלוני ופלוני של אומות-העולם, ומיד ישיב לך תשובה נכונה – בקי היא בסדר לוחותיהם הרבה יותר מב“אשרי”…
האם יפלא בעיניך, חביבי הקורא? ובעיני לא יפלא. כי חגינו ומועדינו קשורים ואחוזים בחסרון-כיס והוצאות יתרות, וחגיהם קשורים ואחוזים בירידים, בימי-שוק, בפרנסה, בפדיון, בריוח. ולזאת את חגינו אנו שוכחים ונתאמץ להסיח דעתנו מהם, ואת חגיהם נזכור היטב. ומתוך שלא לשמה, מתוך פדיון ופרנסה, נבואה לפעמים גם לידי זכרון לשמה.
לא טובה השמועה, אבל מה נעשה והאמת כן היא, אוי לנו אם נאמר, ואוי לנו אם לא נאמר, וישראל שבחוץ-לארץ עובדי עבודה-זרה בטהרה הם.
שבת ומועד – חולין הם לנו, ימי מעשה ועבודה, ודאגות ופרעון ותשלומים. החנויות ובתי-המסחר פתוחים, החנונים עצבים, המשרתים עמלים ויגעים מעוני ורוב עבודה, ובבתי-המלאכות רבה העבודה וישמע קול גזרן ומקבת.
וביום א', ובחגיהם הם – מנוחה שלמה, החנויות ובתי-המסחר ובתי-העבודה סגורים, ובו ינוחו המשרתים והעוזרים יגיעי-כח. ובני ישראל ובנותיו, זוגות-זוגות, איש ורעיתו, בחור ואהובתו, יוצאים לשוח ולטייל בגנים ובמעונות-הקיץ. שבת שבתון בתחום-המושב, ברחוב היהודים, וקדוש היום!…
כי תזכיר את איש יהודי למתי חג הפסח, הנה יתחיל להתגרד בקרחתו ובגבחתו וכמו עננה תעבור על פניו ויתאנח. זכור יזכור זכרונות הרבה, הזכרונות הנוראים של הוצאות מרובות וחסרון-כיס: מצות, שומן, מעות-חטים, יין ובגדים חדשים הנחוצים מאד לו, לאשתו, לבניו ולבנותיו – זכור יזכור ונפשו עליו תאכל. אבל אם תשוב ותזכיר אותו בדבר פסחם הם, מיד יאיר את פניו וישוב לתחיה. העננים יחלפו מעל מצחו ושחוק קל ירחף על שפתיו ובמחשבתו יעברו חזיונות של פדיון, של פרנסה – ולבו טוב עליו מאד.
ככה היא, כמו שנדע כולנו, התמונה הרוחנית של “יהודי בגולה”, שאין לו בעולמו מדגרמיה כלום, לא שדה ולא כרם – רק חי הוא מן הרוח ומתפרנס מן הפרורים הנופלים משולחנות של אדוני הארץ – עמי-הארץ. בנפשו, בכל “כחותיו הרוחניים”, בשבתיו, במועדיו, בחגיו יביא לחמו… כל ישעו, כל חפצו, כל תקוותיו, כי שולחן אדוניו יהיה מלא וגדוש, ולא יחוסו על הפרורים הנופלים מהם… גם כל תחנותיו, כל בקשותיו ותפלותיו, כי ישלח ה' הברכה במעשי ידיהם, כי ירד הגשם בעתו, יורה ומלקוש, ותהיה השנה שנת שובע, ירבו דגנם ותירושם, ועמי-הארץ יהיה לבם טוב עליהם, ויאכלו וישתו, ויקנו בגדים חדשים וכלי-בית. ואז יהיו שוקים הרבה וירידים גדולים, ופדיון מרובה בחנויות, ובני ישראל יהיו טרודים מאד, גם בשבתות וימים-טובים. ואין בשורה טובה לאיש יהודי מבשורת “יריד טוב”, ואין בשורה רעה מבשורת “יריד גדול” ב“ראש השנה” או ב“יום הכפורים”…
ממילא מובן, כי כל אחד יחפוץ להיות רק מבשר טוב, ומי זה יחפוץ להיות מלאך רע?
ובכן נתהפך הסדר. יבשרו לנו הגויים בשורות כאלו על דבר חגינו ומועדינו, ואנחנו נכתוב לעברים – לוחות העמים. ישמחו הם בחגינו, כי מי ירויח מחגי היהודים אל לא אינם-יהודים? למי יתן היהודי פדיון לפני החג? – לאינו-יהודי. את סחורתו יקנה בחנותו, כי החנוני הנוצרי נאמן עליו הרבה יותר מהחנוני העברי, ובעל-המלאכה אינו-יהודי, בודאי, בחזקת מלאכתו אלף פעמים יותר מבעל-המלאכה העברי. מי יהנה מפסח שלנו? – הגויים. מהם נקנה את החמץ ולהם נמכור אותו. ואת המצות ואת המרורים וגם את הד' כוסות?… הכל מידיהם. היהודים יש להם “עלילת דם” וחולי-מעים, והגויים – יש להם פרנסה וריוח. שבועות? – היהודים לא יישנו כל הלילה, יתקנו תקונים בשמי-מרומים, יבלעו תרי“ג מצוות ויגנו חלב וירקות מאת שכניהם. וסוכות? – סוכות, בודאי, כמעט שלא נברא רק בשבילם. היהודים יאכלו בסוכות ויתקררו, וידרשו ברופאים, ויאמרו: “הושענא”, ויקנו סכך ואתרוגים דוקא מאת הגויים, וישלמו להאיטלקים בפורגו ולהיונים בקורפו תרפ”ט אלפים דינרים עובר לסוחר. בקיצור, בכל אשר נפנה נראה, כי מחגי היהודים יהנו הגויים הרבה יותר מאשר היהודים בעצמם. ואם כן, למה לנו העבודה ההיא לכתוב את הלוח? – יכתבו הם בעדנו את לוחותינו וישמחו בחגינו, ואנחנו נכתוב לוחותיהם ונשמח בחגיהם. וגם זאת להגיד, שאראה בזה תקון נכבד לחזוק הדת. יודע, שכל מה שנקבל מאת הגויים יקר וחביב וקדוש לנו, ומטעם הזה יבשרו בשורות רעות על ידי גוי, מפני כי מאיש יהודי גם בשורות טובות לא נחפוץ לשמוע, וגם הרעות אינן רעות כל-כך, אם נשמע אותן מפי אינו-יהודי… אם יבשרו לנו העברים את חגינו – חולין הם לנו, כי גם המבשר ובשורתו כאין וכאפס בעינינו, אבל אם הגויים יבשרו לנו אותם – בודאי יהיו קודש לנו…
אדמה, כי יסכימו לדברי גם האדוקים שבנו, אשר לעתים לא רחוקות נכונים מה “להחזיק את הדת” גם על ידי גוי…
לוח עברי, לדעתי, נחוץ לנו רק בארץ-ישראל. שם הלוח העברי ישים משטרו בארץ, והכל – בעלי הישוב הישן והחדש – נזקקים לו. בעלי הישוב הישן צריכים לדעת, מתי משמיעים על הנדבות, מתי זמן קבלת החלוקה, מתי שלוחים יוצאים לחוץ-לארץ, מתי ערב יום הכפורים, מתי הזכרת-נשמות, מתי “יארצייטים” מפורסמים, ובכלל מתי טוב ויפה לשלוח מכתבים לאחיהם הרחמנים, “הגבירים והשועים, הטפסרים והרוזנים והאלופים” בכל תפוצות ישראל, ולעורר את לבותיהם לרחמים על אחיהם “היושבים לפני ה' בעיר הקודש ומתפללים לפני הכותל המערבי”… ויתר הלכות “שנורר”, הנהוגות מאז ומעולם על פי הלוח העברי. והעשירים שבהם גם בביתם ועסקיהם ינהגו על פי הלוח הזה וילוו את “הלואותיהם” לשבועות ויגבו את הרבית לפרשות השנה… על פי היתר-עיסקא, כשר וישר לכל הדעות, כמנהג מלוין יהודאין – היושבים לפני ה' בעיר הקודש.
ובעלי הישוב החדש – הלוח העברי בודאי לוחם הוא, כי החיים החדשים בהקולוניות חיי עברים הם. שבת וחודש, יום-טוב וחג, ברית ומזל-טוב, רקוד וספוד, עת לעבוד ועת לנוח, חריש וקציר, דיש ובציר, קיץ וחורף, עת לטעת ועת לעקור נטוע, יורה ומלקוש, טל ומטר, הכל כאשר לכל, שבתם וקומם, מנוחתם ועבודתם, תוגתם ושמחתם – על פי הלוח העברי יצאו ועל פיו יבואו, על פיו יזרעו ועל פיו יקצרו, על פיו ידושו ועל פיו יבצורו.
להם, רק להם, אחי הסופרים, כתבו לוח עברי. שם בארץ העברים עתידות טובים נשקפים לו ללוח הזה, אבל פה הלוח הזה למה הוא בא?
לנו פה נחוץ “מעט לוח” לסוחרים, לדעת את חגי העמים ושוקיהם, וירידיהם וראשי-חדשיהם, לזמן פרעון והכנת הסחורות לתקופות השנה; כי על זה, רק על זה, לדאבון לבבנו, עולמנו הקטן, עולמנו הדל, לעת-עתה עומד.
ובכן, חביבי, יתקע איוון בשופר!
אם ראש-השנה שלו הוא, וכל תפלותינו ותחנונינו ובקשותינו רק בעדו, בעד שלומו וטובתו, בעד אשרו והצלחתו, כי ירד הגשם בעתו ושדמותיו יפרחו ויעשו תבואה רבה, ויצלח בכל מעשי ידו; אם החיים בכלל – חייו הם, ואנו בעָנינו אין לנו מדגרמינו כלום; אם ראש-השנה שלו – וכל השנה כולה גם-כן שלו, וממנו, רק ממנו תוצאות לחיינו… אם כן – יתקע הוא בשופר, ויכתוב את לוחותינו.
ואנכי, כמו שעד-עתה קבלתי שכר על הדרישה, ככה אקבל מעתה שכר על הפרישה. בלבי אמנם אאמין ואקוה, כי עוד ימים יבואו ואשוב ואכתוב לכם חזיונותי כפלים, אם יתן ה' ונזכה ונחיה – לשנה הבאה בקולוניות עבריות בירושלים!
תמוז התרנ"ז, קאחאווקא.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.