שְׁלֹמֹה בֶּן-דָּוִד מֶלֶךְ הָיָה בִּירוּשָׁלַיִם

וְגַם מֶלֶךְ הַחַיּוֹת, עוֹף הַשּׁמַיִם וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה – הָיָה.

וַיְהִי הַיּוֹם, כְּטוֹב לֵב שְׁלֹמֹה בַּיָּיִן,

צִוָּה אֶת עֲבָדָיו לְהָבִיא לְאַרְמוֹנוֹ

מֵחַיּוֹת-הַבָּר, מֵעוֹף הַשּׁמַיִם וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה.

כָּל אֵלֶּה צֻוּוּ לִרְקֹד לְפָנָיו וּלְשַׂמֵּחַ אֶת לִבּוֹ

וְאֶת לֵב כָּל אוֹרְחָיו הַקְּרוּאִים, הַיּוֹשְׁבִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנוֹ.

יָצְאוּ הָעֲבָדִים לַשּׂדוֹת, לַחֻרְשׁוֹת וְלַיְּעָרוֹת

לַגְּבָעוֹת וְלֶהָרִים, לַנְּחָלִים וְלַבִּצּוֹת,

דְּחוּפִים וּמְבֹהָלִים, לְהָבִיא נְצִיגִים מִכָּל הַיְּצוּרִים

לְאַרְמוֹן הַמֶּלַךְ.

כַּעֲבֹר שְׁלֹשָה יָמִים וּשְׁלֹשָה לֵילוֹת

הֵבִיאוּ אוֹתָם וְהִצִּיגוּם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְכָל כְּבֻדָּתוֹ

וְהֵם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם, בְּלֹא כְּבָלִים וּבְלֹא כְּלוּבִים.

עָמַד סוֹפֵר הַמֶּלֶךְ וְקָרָא בִּשְׁמוֹתֵיהֶם, בָּזֶה אַחַר זֶה.

יָשַׁב הַמֶּלֶךְ וְהִבִּיט בְּבַעֲלֵי-הַחַיִּים

וְרָאָה שֶׁהַדּוּכִיפַת בַּעֲלַת הַכַּרְבּוֹלֶת הַמְּעֻטֶּרֶת – נֶעְדֶּרֶת!

כָּעַס עַל עֲבָדָיו וְצִוָּה עֲלֵיהֶם לְמַהֵר

וּלְהָבִיא אֶת

הַסּוֹרֶרֶת.

עָמְלוּ הַרְבֵּה, עַד שֶׁהֵבִיאוּ אוֹתָהּ לִפְנֵי שְׁלֹמֹה.

כְּשֶׁרָאָה הַמֶּלֶךְ אֶת הַדּוּכִיפַת, כָּעַס עָלֶיהָ כַּעַס רַב

וְרָצָה לַחְבֹּל בָּהּ.

אָמְרָה לוֹ הַדּוּכִיפַת:"שְׁמַע, אֲדוֹנִי, מֶלֶךְ הָאָרֶץ,

זֶה שְׁלֹשָה חֳדָשִׁים אֵינֶנִּי נָחָה

וְאֵינִי נוֹתֶנֶת שֵׁנָה לְעֵינַי

וְהֲרֵינִי מִתְעוֹפֶפֶת בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ וּמְחַפֶּשֶׂת…"

“וְכִי אֶת מִי חִפַּשְׂתְּ, הַדּוּכִיפַת?”

“חִפַּשְׂתִּי,” הֵשִׁיבָה הַדּוּכִיפַת לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה,

"בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, אֵיזוֹ אֶרֶץ, אֵיזוֹ מְדִינָה

שֶׁאֵינֶנָּה נִשְׁמַעַת וְנִכְנַעַת לְךָ, הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה!"

“וּבְכֵן, הַאִם מָצָאת, הַדּוּכִיפַת?” צָחַק הַמֶּלֶךְ.

"אָכֵן, מָצָאתִי מְדִינָה אַחַת וּשְׁמָהּ קְטוּרָה,

שֶׁאֶת שֵׁמַע הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אֵינָהּ מַכִּירָה!"

“וְהֵיכָן הִיא אוֹתָהּ קְטוּרָה אֲרוּרָה?” נִזְעַם הַמֶּלֶךְ.

"מְקוֹמָהּ בַּמִּזְרָח,

עֲפָרָה כְּזָהָב יִזְרַח,

וְכֶסֶף בְּשׁוּקֶיהָ מִתְגַּלְגֵּל

וּבָהּ אִילָנוֹת-בְּרֵאשִׁית בְּרוּכֵי-אֵל

שׁוֹתִים מִמֵּי גַּן-עֵדֶן הַטּוֹבִים בַּתֵּבֵל…

אֲנָשֶׁיהָ שֶׁל קְטוּרָה רַבִּים וְעַטְרוֹת-זָהָב הֵם עוֹטְרִים,

אַךְ לַעֲמֹד בַּקְּרָב – אֵינָם יוֹדְעִים, וְלִירוֹת בְּקֶשֶׁת אֵינָם יְכוֹלִים…

וּמַלְכָּה לָהֶם – הוֹסִיפָה הַדּוּכִיפַת לְקַרְקֵר –

מַלְכַּת-שְׁבָא שְׁמָהּ

עַיִן לֹא רָאֲתָה אִשּׁה כְּיָפְיָהּ,

אֹזֶן לֹא שָׁמְעָה חָכְמָה כְּחָכְמָתָהּ…

וְאִם רְצוֹנְךָ, הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, לַחֲזוֹת בָּהּ בְּמוֹ עֵינֶיךָ," אָמְרָה הַדּוּכִיפַת,

"אָעוּפָה-ָנא, בִּרְשׁוּתְךָ, לִקְטוּרָה,

אֶת אֲנָשֶׁיהָ בִּכְבָלִים אֶקְשֹׁר, וְאֶת מַלְכַּת-שְׁבָא לְיָדֶיךָ אֶמְסֹר…"

כָּךְ הוֹסִיפָה וְקִרְקְרָה הַדּוּכִיפַת הַקְּטַנָּה

וְהַיְשֵׁר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אֶת מַבָּטָהּ לְלֹא-חָת נָתְנָה.

אָז צִוָּה הַמֶּלֶךְ עַל סוֹפְרָיו לִכְתֹּב לְמַלְכַּת-שְׁבָא אִגֶּרֶת

וְאֶת הָאִגֶּרֶת לִקְשֹׁר לְצַוַּאר הַדּוּכִיפַת – בְּשַׁרְשֶׁרֶת.

נָסְקָה הַדּוּכִיפַת לִשְׁמֵי מָרוֹם וּפָצְחָה בְּשִׁיר נִצָּחוֹן.

הִתְעוֹפְפוּ כָּל קְהַל הַצִּפֳּרִים בִּכְנָפֶיהָ, בְּרִנָּה אַדִּירָה,

כֻּלָּן יַחְדָּו, לְעֵבֶר אֶרֶץ קְטוּרָה.

לַמָּחֳרָת, בּשְׁעַת שַׁחַר וְרֻדָּה וּבְשׂוּמָה,

כְּשֶׁיָּצְאָה מַלְכַּת-שְׁבָא לְהַבִּיט בַּיְקוּם וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לִפְנֵי הַחַמָּה,

חָשְׁכוּ לְפֶתַע שְׁמֵי הַשּׁמַיִם

מֵחַשְׁרַת הָעוֹפוֹת שֶׁהִשְׁחִירָה פְּנֵי תֵּבֵל בְּהֶנֶף אַלְפֵי כְּנָפַיִם.

קָרְעָה מַלְכַּת-שְׁבָא אֶת בְּגָדֶיהָ נִדְהֶמֶת, תְּמֵהָה וּמְשְׁתּוֹמֶמֶת.

אָז נָחֲתָה הַדּוּכִיפַת עַל-יָדָהּ וּמוּל עֵינֶיהָ

אֶת הָאִגֶּרֶת הִצִּיגָה, הַקְּשׁוּרָה בִּכְנָפֶיהָ.

וּמַה קָּרְאָה מַלְכַּת-שְׁבָא בָּאִגֶּרֶת?

הַקְשִׁיבוּ וּשְׁמָעוּ:

"מִמֶּנִי, הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, לְמַלְכַּת-שְׁבָא הַגְּבִירָה הָאַדִּירָה,

שָׁלוֹם וּבְרָכָה!

אֶפְשָׁר אַתְּ יוֹדַעַת, וְאֶפְשָׁר שֶׁאֵין אַתְּ יוֹדַעַת,

שֶׁמֶּלֶךְ אֲנִי עַל כָּל הָעוֹלָם, עַל אָדָם וּבְהֵמָה,

חַיַּת-הַבָּר וְעוֹף הַשּׁמַיִם וְעַל כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה.

כָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב, צָפוֹן וְדָרוֹם

בָּאִים לְאַרְמוֹנִי אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם

שׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמִי וּמִשְׁתַּחֲוִים לִי אַפַּיִם.

וְעַתָּה, אִם יֵשׁ בִּרְצוֹנֵךְ, הָבָה וְאַזְמִינֵךְ לְאַרְמוֹנִי

לְדַבֵּר עִמִּי שָׁלוֹם

וְאִם אֵין זֶה רְצוֹנֵךְ,

אֵצֵא עָלַיִךְ בְּכָל חֵילִי וּפָרָשַׁי…

וְאִם תִּשְׁאֲלִי מַהוּ חֵילִי וּמִיהֵם פָּרָשַׁי,

זֹאת אָשִׁיב לָךְ:חַיּוֹת-הַבָּר הֵן חַיָּלַי

וְעוֹף הַשּׁמַיִם הֵם פָּרָשַי…"

הָלְכוּ פָּנֶיהָ הַיָּפוֹת שֶׁל מַלְכַּת-שְׁבָא וְהֶחֱוִירוּ כַּסִּיד

וְעֵינֶיהָ זָלְגוּ דְּמָעוֹת מָרוֹת.

עָמְדָה וְקָרְאָה לְכָל שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ לִשְׁמֹעַ מַה בְּפִיהֶם

נֹכַח הַצָּרָה הַצְּרוּרָה שֶׁנִּחֲתָה עֲלֵיהֶם.

לָעֲגוּ כֻּלָּם לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, שֶׁאֶת פָּנָיו לֹא יָדְעוּ

וְאֶת שִׁמְעוֹ לֹא שָׁמְעוּ.

“אַל תִּירְאִי וְאַל תִּפְחֲדִי וְאֶת הָאִגֶּרֶת לַמֶּלֶךְ הָשִׁיבִי!”

זָנְחָה מַלְכַּת-שְׁבָא אֶת עֲצַת יוֹעָצֶיהָ.

הִזְעִיקָה אֶת כָּל הַסַּפָּנִים וְיוֹרְדֵי-הַיָּם שֶׁל מַמְלַכְתָּהּ קְטוּרָה

צִוְּתָה לְהַטְעִין אֶת כָּל אֳנִיּוֹתֶיהָ זָהָב וְכֶסֶף וַאֲבָנִים טוֹבוֹת

וְצִוְּתָה לְהַעֲלוֹת עֲלֵיהֶן שֵׁשֶׁת אֲלָפִים נְעָרִים וּנְעָרוֹת

שֶׁבְּנֵי גִּיל אֶחָד הֵם וּפְנֵיהֶם דּוֹמוֹת וְקוֹמָתָם אַחַת

תִּסְרֹקֶת דּוֹמָה לְרָאשֵׁי כֻּלָּם

וְהֵם לְבוּשִׁים בִּגְדֵי אַרְגָּמָן.

כָּתְבָה גַּם הִיא אִגֶּרֶת לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְזוֹ לְשׁוֹנָהּ:

"מִמְּדִינַת קְטוּרָה לִירוּשָׁלַיִם הַבְּרוּכָה,

בִרְכַּת מַלְכַּת-שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה שְׁלוּחָה.

בֵין מְדִינוֹתֵינוּ מַהֲלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים יֵש,

וַאֲנַחְנוּ – בְּעוֹד שָׁלֹש שָׁנִים בְּאַרְמוֹנְךָ נִפָּגֵשׁ!"

נָשְׂאָה הַדּוּכִיפַת בִּכְנָפֶיהָ אֶת אִגֶּרֶת מַלְכַּת-שְׁבָא

אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלַיְמָה וְהוּא שָׁלַח אֶת הַדּוּכִיפַת לַחָפְשִׁי.

וְאֶת יֶתֶר מַעֲשֵׂי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וּמַלְכַּת-שְׁבָא

הֲלֹא תִּקְרְאוּ בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן הַבָּא עֲלֵיכֶם לְטוֹבָה…

[עַל-פִּי מְקוֹרוֹת שׁוֹנִים]