רקע
ברל כצנלסון
אמר ה"קונטרס"

אמר ה“קונטרס” / ברל כצנלסון


(לשאלת השׂפוֹת)

חזקה על הועד הפּוֹעל של “אחדוּת-העבוֹדה” שעשׂה מצדוֹ את הדרוּש, למען הסבּיר בּהסתדרוּיוֹת-בּריתנוּ שבּחוּץ-לארץ את עמדתנוּ, את המצב הנכוֹן של שאלת-הלשוֹן בּארץ, את מַהוּת ההחלטה של האסיפה המכוֹננת 1 בּשעתה, וּכמוֹ כן, את כּל ההפסד ואי-הכּבוֹד שהתגלוּ בּפּוּלמוֹס שהתעוֹרר סביב להחלטת האסיפה המכוֹננת בּעתוֹנוּת היהוּדית בּאמריקה, פּוּלמוֹס שר היתה לוֹ רק כּוָנה אחת: תחת מַסוה “הדמוֹקרטיה” להבאיש את ריח העברית והעברים בּעיני הקוֹראים.

אוּלם ה“קוּנטרס”, בּהביאוֹ את דברי ההחלטה של ועידת-לידז 2 כּצוּרתה, מוֹצא לנחוּץ ללַווֹתם בּדברים אחדים על פּי הכּתוֹבת של שוֹלחיהם. דברים מעטים – וּברוּרים:

בּעוֹלמוֹ של הפּוֹעל העברי בּארץ-ישׂראל אין שאלת-לשוֹנוֹת קיימת. ההיסטוֹריה העברית נתנה לעמנוּ פּעם אחת את ארץ-ישׂראל ואת הלשוֹן העברית. וּתקוּמת ישׂראל השלמה היא בּהתחדשוּת חיי העם בּארצוֹ וּבלשוֹנוֹ, וּבחידוּש חיים שלמים אוֹרגניים. בּשבילנוּ קיימת רק שאלה אחת, מעשׂית, בּלשוֹן: כּיצד להחיש את תחיית הלשוֹן הגמוּרה בּפי כּל העם, כּיצד לעשׂוֹת את אוֹצרוֹת התרבּוּת העברית לנחלה לא רק ליחידי-סגוּלה כּי אם לנחלת העם כּוּלוֹ, כּיצד להכניס את המוֹני העם בּתוֹר כּוֹח פּוֹעל לתוֹך טויית התרבּוּת העברית החדשה, כּיצד לעבוֹד בּנידוֹן זה את הפּעוּלה הכי-נמרצת והכי-פּוֹעלת.

החלטת האסיפה המכוֹננת, הדוֹרשת מאת הנבחר לאסיפה את ידיעת הלשוֹן העברית נתקבּלה, לא על פּי לחץ של מי שהוּא מן החוּץ, כּי אם על פּי הסכּמה כּללית, שאנוּ, פּוֹעלי ארץ-ישׂראל, השתתפנוּ בּה ותמכנוּ בּה. החלטה זוֹ אינה בּאה לשם שלילת זכוּיוֹת ממי שהוּא. האסיפה, אשר קבעה את חוֹק הבּחירה, לא שללה שוּם זכוּת מאת הבּוֹחרים. אסיפה זוֹ היא שנתנה את זכוּת-הבּחירה לחברי הגדוּדים העברים מאנגליה, אמריקה, ארגנטינה וקנַדה, מבּלי לשאוֹל לידיעתם בּעברית. החלטה זוֹ שנתקבּלה מבּיעה את הכּרתנוּ המוּחלטת – ואנוּ בּטוּחים כּי זוֹהי ההכּרה של העם העברי – כּי שׂפת בּית המחוֹקקים העברי בּארץ-ישׂראל היא רק אחת: עברית. ואת ההכּרה הזאת החיה בּקרבּנוּ לא ישנוּ כּל מלכי מזרח וּמערב. למעשׂה, מַתאימה ההחלטה שנתקבּלה לדרישת צֶנז-השׂכּלה מינימַלי. אין כּאן דרישת “לַמדנוּת” וּבחינוֹת, כּי אם ידיעת שימוּש-הלשוֹן בּדיבּוּר. וקַנדידַט, הנמצא בּארץ לא פּחוֹת משנה (לפני זה אין לוֹ, על פּי החוֹק, הזכוּת להיבּחר) ואת שׂפת-העם לא למד, זאת אוֹמרת, את עניני הארץ לא יֵדע, את הכּתוּב בּספרים ובעתוֹנים לא יקרא, את המדוּבּר בּאסיפוֹת, וּבאסיפה המיַסדת עצמה, לא יבין, – לשם מה הוּא יבָּחר, וּמה יהיה תפקידוֹ? רק תפקיד אחד נשאר לוֹ – לסדר אוֹבּסטרוּקציוֹת לעברית, ולדרוֹש לשוֹן אחרת. אוּלי יש בּחוּץ-לארץ מי שרוֹצה להעסיק את האסיפה המיסדת בּענינים כּגוֹן אלוּ. פּה הם אינם.

זוֹהי איפוֹא ההחלטה הנוֹראה, “הגזירה”, אשר מתוּבּלת ומפוּלפּלת בּצירוּף עוֹד כּמה שמוּעוֹת-שוא 3, הרתיחה את העתוֹנוּת היהוּדית בּאמריקה, גרמה צער לכמה אנשים תמימים, הרימה את הצעקה: עברים עליך, ישׂראל! ונתנה בּפיוֹת יהוּדים דברי בּוּז וקַלָסה ללשוֹן, לארץ וּלעוֹבדיה, דיבּוּרים אשר הזכּירוּ את תקוּפת הטריטוֹריאַליזם, עליו השלוֹם.

ואל חברינוּ שבּחוּץ-לארץ כּה יֵאָמר: חדלוּ לכם משׂרידי האוֹפּוֹרטוּניזם הלאוּמי. התנוּעה הציוֹנית-הסוֹציאַלית היא תנוּעה רבוֹלוּציוֹנית בּמוּבנה הכי-נעלה. היא גברה על המוּשׂגים השוֹלטים בּרחוֹב-היהוּדי, מוּשׂגי ההסתגלוּת והסוֹציאַליוּת של שיווּי-זכוּיוֹת וּביטוּל התחוּם, היא עמדה בּפני מַגפת הטריטוֹריאַליוּת, השכלית וההגיוֹנית, האוּמנם תיכָּנע היא לפני האוּגָנדיזם הלשוֹני? בּרבוֹלוּציה העברית הגדוֹלה תוֹפסת תקוּמת הלשוֹן העברית את מקוֹמה. ואַל נא, אַחי, תבזבּזוּ כּוֹחוֹת, כּוֹחוֹת הדרוּשים כּל כּך לעבוֹדת הגאוּלה, בּמלחמה בּנוּ, אשר עברנוּ לפניכם. אם הדברים האלה בּגוֹלה עוֹד אינם מוּבנים לכם למדי, הרי אנוּ מבטחים לכם, כּי בּבואכם לארץ – תאזינוּ ותבינוּ. האוּמנם תזרקוּ אבנים בּאוֹתוֹ מַעין הבּרכה והגאוּלה, אשר תבוֹאוּ בּקרוֹב לשתוֹת ממימיו? המעבר של הפּוֹעל הבּא לארץ אל שׂפתנוּ הוּא טבעי, פּרי ההכרח הפּנימי, – למה תכבּידוּ עליו את המעבר הזה בּהרכּבת מוּשׂגים כּוֹזבים בּגוֹלה? טבעי הוּא הדבר, שאתם שם עוֹבדים את העבוֹדה החינוּכית בּכל לשוֹן שהעם שוֹמע. אוּלם הפּוֹעל היהוּדי צריך כּבר מעתה להתחנך על ההכּרה, כּי פּה קמה לתחיה שׂפת-העם, השפה היחידה. והכּרה זוֹ תָקֵל עליו גם את המעבר. הנה קיבּלתם החלטה על “החלוּץ” ועל הכשרת חלוּצים על ידי עבוֹדת-אדמה ושיעוּרי-עברית. זוֹהי הדרך!


סיון תרע"ט.


  1. אסיפה זוֹ אשר הניחה את היסוֹד לארגוּן הישוּב, נתכּנסה, סמוּך לכיבּוּש יהוּדה וירוּשלים בּידי צבאוֹת בּריטניה, בּי“ח בּטבת תרע”ח בּתל–אביב. עיין “הארץ והעבוֹדה” א(ב), תרע"ח, עמוּד 67.  ↩

  2. ועידת מפלגת “פּוֹעלי–ציוֹן” בּאנגליה. עיין “קוּנטרס” ה', עמוּד 25.  ↩

  3. כּגוֹן הבּדוּתה אשר עברה את כּל העוֹלם, כּי אין מקבּלים לעבוֹדה החקלאית המסוּדרת בּשביל אנשי–הצבא בּמקוה–ישׂראל (בּזמן חניית הגדוּדים העברים בּארץ, בּסוֹף המלחמה הקוֹדמת, סוּדרוּ בּמקוה–ישׂראל שיעוּרי השתלמוּת בּעבוֹדה חקלאית וּבעברית בּשביל קבוּצוֹת חיילים). אלא את היוֹדעים עברית וּבפני השאר נעוּלה הדלת, בּשעה שלאמיתוֹ של דבר, אין בּוֹדקים לשוּם ידיעוֹת, ועוֹד לא נפסל איש למקוה מפּני אי–ידיעתוֹ עברית, ואדרבּא עשׂרוֹת–עשׂרוֹת חסרי ידיעת עברית נכנסים לשם ויוֹצאים אחרי שני חדשים כּשהם מדבּרים עברית.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 49467 יצירות מאת 2733 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21102 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!