פורסם ב־“דבר” 20 פברואר 1959
ספרים 🔗
ארץ ישראל, ארץ הצבי, כפשוּטה, תאורי נופיה באו בספרים רבים, בפרוזה ובשיר, של מחברים יהודים ולא יהודים. וודאי טעמים עמוקים לכך, שמאז ומתמיד עוררה היא, הארץ, השתאות והתפעמוּת, חליפות גווניה ומראותיה, קמטי אדמתה והרריה, יסוד הקדוּשה והאַסוֹציאַציוֹת ההיסטוריות הצפוּנות בה, מנעו מן היוצרים שלווה אֶפית, הסעירו הלב והנפש. ורבות לאין ספוֹר הדוּגמאות בספרות העמים וישראל.
כל שכּן שהדים עזים להתפעמות זו נענים בסופר הטובל מכחולו בצבעיה של ארץ ישראל בתקוּמתה. ממורדות הלבנון ועד למפרץ אילת סייר בה אפרים תלמי, ראה אותה בעיני בשר ורוח, נשם בשׁמיה ונצרב בלהטה ודבק באהבתה. ואת רשמיו הביע בספר 1, המבקש להעלות קטעים מן הדראמה של החלוּץ הנאבק על כיבוּש ארצו, אהובת־לבו, לחוננה ולהפרותה. אוכלוסיה שלמה חולפת לעיניך – הנוסע ממטולה, הרועה בעמק, בונה הסכר, הטרקטוריסט, החוצב במכרות אורון, זוג ה“רובינזונים” בהר הבודד הסמוך לצפת – ואולם – הם נבלעים בנופים, מיטשטשים ונמוגים, כי הם אינם אלא כתוספת מועטה לעיקר: השיכרון הארץ־ישראלי, החן והחסד הרועפים ברחבי הארץ וכובשים את הלב והעין.
ואתה נזכר, בלי משים, בספרי המסעות שהניחו לנו נוסעים יהודים לדורותיהם כרבנו עובדיה מבארטנורה ואחרים, הרצופים תיאורי נוף ואדם חושפי צפוּנות ומפועמי אהבה. הנה כותב א. תלמי, ומה עמוקה תחושת המולדת בדברים:
“הערב ירד עלינו בלב ההרים. השמש צנחה אל מעבר לרכס הרים, החוסם את אופק המערב. נאסף אורה העז, החם, וצינת־ערב אפפה אותנו במפתיע. ופתאום חשנו בדידות עמוקה, כזו הבאה על אדם, הנתוּן באור, בחום, בתנועה מהירה, ואינו מעלה על דעתו כי פתאום לפתע יחול שינוי. הרי הגליל האפירוּ, זוהרם עמם, כאילו נתכווצו אל עצמם. שוב לא היו אלה ההרים העטופים הוד־פיוט ושגב־עוז. הרי־סלע רגילים היו אלה, הרים, הנסגרים אל תוך עצמם עם רדת הערב, ומצטופפים זה אל זה כמבקשים מחסה והרגשת צוותא”.
נראה, כי הפרקים הנאים ביותר והמראות המושלמים ביותר כלולים ב“גלויות” המספרות על הפגישה עם הנופים השוממים ביותר, החשופים והערומים, נופי הבראשית והתלאובות: מראות בישימון, בנגב, בסדום, בערבה, בדרך לאילת. ואופף מעין הרגש שפקד אותך בנעוריך למקרא “ברכת האדמה” להמסון, או לתיאורי־הנוף המופלאים של ארץ ישראל הקדומה לפלובּר, או ב“הנוצרי” לשלום אֵש, משל אָצרו בקרבם נופי־הפרא דוקא את מלוא יפעתה, נגינתה, פוֹעם דמה וחייה של הארץ המסוערת, ארץ הברכה והקללה – לב הארצות כלשונו של יהודה הלוי.
והנה, חינה המיוחד, הלוהט, הסוער של הארץ השוכנת בין ים למדבר, שפוּך על הספר הזה, כתוב בידו של אחד מאוהביה־נאמניה. ערכיה האסתטיים והלאומיים כמזוּגים יחד, וחותמו אהבה.
-
“גלויות מן המולדת”, הוצאת עמיחי, תשי"ט ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.