קול העם – קול אלהים הוא (משל הרומים).

הלא יזרע ולא יקצר, – התאוננו רבים בספרותנו, – הלא ינטע ופרי לא נראה; הלא כל אשר נֻסּה לטובת העם עלה בתהו מבלי הביא כל תועלת, אין זאת, – יחליטו רבים, – אין זאת כי אם יען כבד לב העם ואזניו אטומות משמוע לעצת החפצים באשרו. אין זאת, – נחשוב אנחנו,– אין זאת כי אם יען יטיב העם לראות מבלי דרישה וחקירה, רק ברגש-טבעי, מכל מאשריו ומדריכיו יחד¹.

כי רק לשוא יאמר אחד הסופרים במ“ע “הקול”, כי היודע רוח עמנו הוא יודע כי העם אינו יודע +ג”פ יודע – לסגולה) מה הוא חפץ. האומנם כן, סופר נכבד? האומנם לא ידע העם מה חפץ בהתנגדו, בימי הבית, בכל כחו לאוהבי היונים או ההילנים, אשר סופם הוכיח על תחילתם מה היו המה ללאמת העברים? בשאט נפש שטה העם מעליהם, ואם כמים נשפך דמו, בניו ובנותיו ראה הולכים בשבי, הוא גלה מארצו, – אך ברוחו לא נתן העם לנגוע אף כמלוא השערה!

האמנם לא ידע העם מה חפץ בהפכו ערף להשכלת בן-מנחם, אף כי התחפש ויכרע ברך לפני ר' יעב"ץ ואפים ארצה השתחוה לו? האמנם לא ידע העם מה חפץ בשלחו מעליו את ההשכלה אשר אמרו אוורו-לילנתל לתת לו? ברגשו הטבעי הרגיש העם כי תחת המסוה הזה יסָתר חפץ להרוס את היסוד אשר כל חיי העברים בנויים עליו ולעשות כלה את התלמוד, כאשר אמר בפה מלא למלכו; ויראה העם כי לא כבהמה בבקעה ירד אחרי איזה אנשים (כאשר יאמר הסופר) וישים לאל כל מפעלות אוורו-לילנתל יחד. בתי ספר בנו לו – וימנע את בניו מהם; ספרים הדפיסו למענו – וישליכם בבתי המרחאות; בתי ספר לרבנים נתנו לו – והוא לא נתן לתלמידי הבתים האלה כל משרת רבנות עד כי נסגרו הבתים האלה; ובשמחת כל הצדיקים והחסידים נשמח גם אנו לדבר הזה, כי תורה תצא ממנו אשר רק אם לרוח העם נפעל רק אז נצליח.

בהתנגדותו אל השכלת בן-מנחם כן להשכלה האוורו-לילנתל-מנדלסטמית הראה לעם לדעת, כי ברגשו לבד ירגיש מי אויבו – ובשאט נפש ישטה מעליו; כי הלא קטרו המשכילים לבן-מנחם קטרת עד למדי, וישימוהו לאדמור“ם, ויקראו בקול: “ממשה עד משה לא קם כמשה!”. כן הלא הריעו המשכילים תרועת שמחה להשכלת אוורו-לילנתל ובכל מקום בוא לילנתל קראו: “ברוך הבא, ברוך הבא”. אך העם ראה ויבין מה המה מבקשים ויפנו להם עורף. ועתה אחרי ראינו פרי שתי אלה ההשכלות יחד מי עוד מאתנו יתעקש לאמר כי לא צדק אז העם? ולכן נעזב נא אנחנו, המשכילים, גאותנו זאת להביט מגבוה על העם, כי הלא לא לתפארת היא לנו; נעזב נא את גאותנו ונהפך המשפט אשר הוציא סופרנו הנ”ל ונאמר: היודע את רוח עמנו הוא יודע כי העם (ככל עם ועם) יודע מאד מה הוא חפץ.

*

אם יאות נאות למשפט הזה אז יֵראו לנו מעשים רבים הנעשים בינינו העברית בתמונה אחרת מאשר הסכנו לראותם עד כה. כי הנה כעשב הארץ תצוצנה חברות רבות אשר מטרות שונות להנה, אשר בשם אהבת העם ודתו תדגולנה כלן; אך רובן בין לילה תהיינה, בין לילה תאבדנה, וגם אלה אשר תארכנה ימים ידיהן לא תעשינה תושיה, כי העם לא יתן ידיו להן ומנגדן יעמד כמו לא לו היה הדבר, – ובגאותנו ובחפזנו נוציא משפט מעוקל כי לא ידע העם, כי לא יבין העם וכו' וכו'; אך חלילה לנו מחשוב מחשבת פגול על החברות האלה (במטרותיהן אשר הציבו להן) להעלות ארוכה למחלתו; חלילה לנו מחשוב כדבר הזה, כי הלא ככופרים בהשכלה נהיה אז בעיני המשכילים ומי יודע אם לא יתנונו לנסוגי-אחור, לקנאים, לבני דור הישן, – השמות אשר יתנו חתיתם בלבנו וכמפני בלהות צלמות נפחד מהם; כי הן אם שקר יענו בנו שונאינו לאמר, כי מראה להט החרב יביא מֹרך בלבבינו ומפני רעם כלי תותח ברכונו תלכנה מים, הלא אמת נכון הדבר כי השם “בן הדור הישן” וכדומה דיו לשום מחסום למו פינו לבלי דבר דבר נגד כל אשר בשם ההשכלה ידגל.

בי אדוני הסופרים! ישאלכם נא עבדכם דבר ואל יחר אפכם בעבדכם: הידוע ידעתם מה חפצכם אתם? החשב חשבתם אדוני, כי רב לנו הסופרים להרבות פטפוטי מלים ולגבב דברים של מה בכך על דבר היהדות בעינים עצומות ובלי חפץ להביט בפני הרעה הנשקפת עליה עין בעין?

מה חפצכם אדוני?

החפץ תחפצון בקיום הלאם או אין? האבה תאבו כי יתבולל ישראל בין העמים או אין?

הלאם מי הוא, – אנחנו המעטים או העם כלו?

לאום מבלי רוחו הלאומית – מה הוא?

בי אדוני, ענו נא!

ואם אבה לא תאבו לנתק פתיל לאומתנו, ואם קיום הלאם יקר לכם, – מדוע איפא תחזו לנו מחזות שוא ומדוחים? מדוע איפא תוָספו גם אתם על אויבי הלאום בחפצכם להמית אל רוחו בקרבנו? מדוע איפא לא פקחתם עיניכם לראות כי באה העת להניח אבן הראשה לבנין הלאמות, לתקוע לה יתד במקום נאמן, לתת לה אדמה אשר עליה תשלח יונקותיה? מדוע איפא לא תצאו חלוצים כלכם לעורר את העם לדבר הזה, לדבר על לב עשיריו, מדריכיו ומאשריו, להזהירם להיות מתונים במעשיהם, לבלי עשות דבר אשר ירד דעיני העם כלו ולשית את רוח העם למשקלת למעשיהם?

בי אדוני, ענו נא!

*

ישוב ארץ ישראל!

רק הדבר הזה לבדו יוכל הושיע את הלאום כלו.

אך היש לאל ידינו להוציא דבר גדול כזה אל הפועל אם נתיצב כאויבים לעם אשר אותו נחפוץ להושיע? היש לנו צדקה להתיאש יען נסיונותינו הראשונים לא הצליחו? היכל לא נוכל לראות מראש כי מכשולים ופגעים רבים נמצא בדרך הזאת, כי רק במתינות ובארך אפים, בהרימנו כלנו תרומה מכספינו, כחותינו וכשרונותינו, – רק אז נצליח? החטא לא נחטא להעם חטאת לא נוכל כפרה אם נתרפה לעת כזאת, עת המשבר, ונשעה בדברי שקר?

בי אדוני, ענו נא!

זכר נזכר כי אם לא נעשה היום את אשר יש לאל ידינו לעשות, – מחר יעבור הזמן ודבר לא נוכל עשות.

החפץ תחפצו אדוני כי ישאלוכם בניכם אחריכם לאמר: מדוע לא עשיתם בהיות לאל ידכם? החפץ תחפצון כי תרבץ בכם קללת הדור הבא, אשר יראה בעיניו את קץ העם הזה, אשר השליך נפשו מנגד במשך אלפים שנה, אשר עבר באש ובמים, אשר נתן גוו למכים, אשר שבר בדמו את צמאון חיתו טרף אשר סבוהו מכל צד, ואשר יגוע בחטאתכם, אדוני, – יען הפכתם לו עורף בעת גסיסתו, בעת פרש ידו לכם כי תושיעוהו?

בי אדוני, ענו נא! ²

פאריז…³