רקע
מיכה יוסף לבנזון
שְׁלֹמֹה וְקֹהֶלֶת
mנחלת הכלל [?]
tשירה

א. שְׁלֹמֹה

כשאדם נער אומר דברי זמר

(ילקוט קהלת)


בֵּין שַׁדְמוֹת עִיר צִיּוֹן וִירוּשָׁלָיִם

בָּעִיר שֶׁחֻבְּרוּ כָּל הַדְרֵי תִפְאֶרֶת;

כָּל חֶמְדַּת אֶרֶץ כָּל קָדְשֵׁי שָׁמָיִם

וַאֲרָזִים עָנְדוּ כוֹכְבֵי אֵל לַעֲטֶרֶת;


בָּעִיר רַבָּתִי, בַּתֵּבֵל הַגְּבֶרֶת,

שָׁם יָנֵץ זַיִת וּתְאֵנִים יָנוּבוּ;

שָׁם צוּפִים תִּטּוֹפְנָה גַּפְנֵי אַדֶּרֶת,

גַּם חָלָב וּדְבַשׁ מִגְּבָעוֹת יָזוּבוּ;


רוּחוֹת רַנֵּן וָגִיל סָבִיב יִסְחָרוּ,

בָּהּ גַּם לָאָבִיב הֲלִיכוֹת עוֹלָמִים;

וּלְמֵי הַיַּרְדֵּן בִּגְדוֹתָיו יֶחְמָרוּ

כָּל חֹדֶשׁ מוֹעֵד, אַךְ חַגִּים הַיָּמִים;


וּבְנוֹת הַשִּׁירָה בָּהּ שֶׁבֶת חָמָדוּ,

בָּהּ בֵּין פִּרְחֵי מוֹר יִנְוֶה שִׁיר גָּבֹהַּ;

שִׁירִים וּפְרָחִים בָּהּ יַחַד נוֹעָדוּ,

פִּרְחָהּ הוּא מִזְמוֹר, אַרְזָהּ שִׁיר אֱלֹהַּ;


בִּכְלִילַת-יוֹפִי זוֹ אֶרֶץ הַשִּׁירָה

כָּל אֶבֶן סֵפֶר, כָּל סֶלַע הוּא לוּחַ;

וּבְנֵזֶר הַיְּקוּם הִיא אֶבֶן מַזְהִירָה,

הִיא לִמְּדָה חִין אָדָם אַף רוּם הָרוּחַ –


בֵּין שַׁדְמוֹת עִיר צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם

הָלֹךְ יֵלֵךְ בֵּן עָלֵז גַּם שָׂמֵחַ;

גָּבֹהַּ כַּתָּמָר וִיפֵה עֵינַיִם,

בִּיפִי עֲלוּמִים כַּנִּצָּה פּוֹרֵחַ.


אָדֹם הוּא וָצַח וּפָנָיו יִנְהָרוּ,

לֶחְיוֹ כַשֶּׁלֶג וּשְׂפָתָיו שׁוֹשַׁנִּים;

וּקְוֻצּוֹת רֹאשׁוֹ כָּעוֹרֵב שָׁחָרוּ,

עֵינָיו כַּיּוֹנִים עֲלֵי מַעְיַן גַּנִּים.


גַּם הוֹד עַנְוָה-צֶדֶק לֹא יִבּוֹל נֶצַח

וּפְאֵר תֻּמַּת לֵב עַל פָּנָיו יָנוּחַ;

הַדְרַת עֹז רוּחוֹ לוֹ תּוֹפַע עַל מֵצַח,

כִּי כִיפִי גֵּווֹ יִיף בּוֹ גַּם הָרוּחַ.


וּכְשֶׁלֶג הַלְּבָנוֹן לֹא יָדַע רָגֶל

כֵּן זַכּוּ עֲלוּמָיו לֹא עוֹד הוּעָמּוּ;

עַל כֵּן לִבּוֹ יִחַד, נַפְשׁוֹ בוֹ תָגֶל,

כִּי עוֹד לֹא קִינִים עַל אָזְנוֹ רָעָמוּ.


אָמוּן עֲלֵי תוֹלָע בִּדְבִיר תִּפְאָרָה

אַךְ הוֹד וּצְבִי מַלְכוּת עֵינָיו חָזָיוּ;

עוֹדוֹ עַל עַרְשׂוֹ שִׁעֲשַׁע אֶת עֲטָרָה, 1

עַל כֵּן מוֹרָשָׁיו כַּמַּעְיָן יִשְׁלָיוּ.


עוֹד לֹא חָשׁ יָגוֹן יַפְרִישׁ כַּצִּפְעוֹנִי,

עוֹד לֹא יָדַע קִנְאָה בַּרְזֶל שִׁנֶּיהָ;

וּבְגֹעַל פָּנָיו לֹא נִרְאָה לוֹ עֹנִי,

גַּם לֹא צָרָה יֵרָקוֹן עַל פָּנֶיהָ.


אַךְ תִּקְוָה הַנְּעִימָה בַּת הַשָּׁמָיִם

עַל רֹאשָׁהּ זֵר עָלִים כַּגַּן נִטָּעוּ,

גַּם גִּילָה צוֹהֶלֶת תִּמְחָא כַּפָּיִם –

עַל יָדוֹ הִתְהַלְּכוּ לוֹ הִתְרוֹעָעוּ.


אַךְ כִּנְגֹהוֹת שַׂחַר חַיָּיו לוֹ עָלוּ,

עוֹד עַרְבָּם לֹא חָזָה עֵת כִּי יוּעָבוּ;

עַל כֵּן הַחַיִּים כָּעֵץ לוֹ נִמְשָׁלוּ –

כָּל יוֹם לִפְרִי חָדָשׁ עֵינָיו חָשָׁבוּ.


כִּמְנוּחָה נָעֵמָה נֶחְשָׁב לוֹ מָוֶת

וּכְעֶרֶשׂ שַׁאֲנַנָּה חָשַׁב הַקֶּבֶר;

גַּן עֵדֶן לוֹ תֵּבֵל, לֹא בּוֹר צַלְמָוֶת –

עוֹד לֹא הֵעִיר אָזְנוֹ קוֹל זַעֲקַת שֶׁבֶר.


וּשְׁאֵלַת “מַדּוּעַ?” עוֹד לֹא הִבִּיע,

כִּי אֵזוֹר מָתְנָיו אֱמוּנָה הָיָתָה;

אֱמוּנָה שֶׁעַל רֹאשָׁהּ אוֹר יוֹפִיעַ

וּבִצְעִיף עֲרָפֶל פָּנִים כִּסָּתָה.


וּלְאוֹרָהּ אַךְ טוֹבוֹת עַל תֵּבֵל חָלוּ

וּצְעִיפָהּ יַסְתִּיר רָע תַּחַת שָׁמָיִם –

וּשְׁלֹמֹה הוּא! – אִם בֵּן מִי זֶה תְּשְׁאָלוּ,

בֶּן דָּוִד הוּא מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלָיִם!

     *

עַל הַרְרֵי הַלְּבָנוֹן אוֹזְרֵי עֲרָפֶל

וּלְכוֹבַע עַל רֹאשָׁם שֶׁמֶשׁ תּוֹפִיעַ;

כָּל הַר רָם יִבְזוּ, חִשְּׁבוּהוּ כַּנָּפֶל

וּלְמֵזַח יַחְגּוֹרוּ גַלְגַּל רָקִיעַ.


עַל הַרְרֵי הַלְּבָנוֹן בֶּאֱשׁוּן הַלָּיִל

עֵת לַכֵּס אַרְצָה הַדְּמָמָה יָשָׁבָה –

שָׁם עָלָה הָעֶלֶם כַּצְּבִי, כָּאָיִל,

כִּי לַחֲזוֹת הוֹד מוֹרָא נַפְשׁוֹ יָאָבָה.


חָלַף לַיְלָה, כּוֹכְבֵי נִשְׁפּוֹ בָּרָחוּ,

סַהַר אָסַף נָגְהוֹ בִּשְׁמֵי עֲרָבוֹת;

עַל שַׁדְמוֹת חֶמֶד כַּר אֵלוֹן וָאָח

שַׁחַר אוֹר יִזְרֶה עַל בֹּקֶר לֹא עָבוֹת.


אָז צִלְלֵי אֹפֶל חִישׁ עָבְרוּ חָמָקוּ

וּמִנֹּגַהּ מִשְׁחָר יָפֹזּוּ הָרִים;

וּלְרֹאשׁ אַרְזֵי אֵל קַוֵּי אוֹר נָשָׁקוּ,

עֵרִים מִשְּׁנָתָם הַמְזַמְּרִים בַּיְּעָרִים.


וּשְׁלֹמֹה נִדְמָה, אַךְ עֵינָיו נָהָרוּ,

בִּשְׂעַר דַּלַּת רֹאשׁוֹ יִכָּנֵף רוּחַ;

וּקְרָבָיו עָמֹק תּוֹךְ לִבּוֹ יִסְעָרוּ;

מָה הוֹמָה רוּחוֹ! מַה נַפְשׁוֹ תָּשׁוּחַ!


עַל יִפְעַת הוֹד נוֹרָא עֵינָיו יַשְׁקִיפוּ,

הִיא קָפְצָה פִיהוּ, קוֹל מִלָּיו נֶחְבָּאוּ,

עוֹד מֵיתְרֵי כִנּוֹרוֹ צוּף בַּל יַטִּיפוּ,

נִתְּקוּ זִמּוֹתָיו, נוֹרָאוֹת נִפְלָאוּ.


וּרְגָעִים אֵלֶּה מָה רָמוּ נֶאְדָּרוּ!

עֵת רוּחַ תִּפָּעֵם יִרְחַב לֵב גֶּבֶר:

מִגִּילָה וּרְעָדָה עֵינָיו נִגָּרוּ,

אָז נַעֲרָץ אָדָם יִבֶז אֶרֶץ-קֶבֶר.


וּלְרֶגֶשׁ הַצְּדָקָה בּוֹ אָז יִוָּלֵד

לֹא יָבִין כָּל רֶשַע אֵיךְ אִישׁ יָרֵעַ;

הֵתְרַפֵּק אָז יֹאבֶה בִּזְרוֹעוֹת חָלֶד,

כִּי כָּל הַיְּקוּם בּוֹ אָז אָח לוֹ וָרֵעַ.


אַךְ אָז מָצָא אָדָם יוֹצֵר וֵאלֹהַּ,

רַעְיוֹנֵי אַל-מָוֶת אָז בּוֹ נוֹסָדוּ;

אַךְ בִּרְגָעִים אֵלֶּה יַעַל גָּבֹהַּ,

וּצְדָקָה הַנָּאוָה הֵם לוֹ יָלָדוּ.


הַשֶּׁמֶשׁ לַמְּרוֹמִים יָצְאָה הֵאִירָה,

זִיו אוֹרָהּ הֵפִיץ קָדִים עַל אֲדָמָה;

גַּם שַׁדְמַת שֶׁלֶג מִנָּגְהָהּ הִזְהִירָה

וּנְעִימֵי זִמְרָה פָּצְחוּ רֹן בָּרָמָה.


וּשְׁלֹמֹה גַּם הוּא רִגְשׁוֹתָיו אָז הָמוּ,

מִמַּחֲזֵה אֵל שַׁדַּי עֵינָיו יֶחֱזָיוּ;

וּלְאֵין עוֹד הָכִיל פָּרְצוּ גַם רָעָמוּ –

וַיַּךְ מֵיתְרֵי כִנּוֹרוֹ וַיֶּהֱמָיוּ.


זֶה כִנּוֹר לִשְׁלֹמֹה נֹעַם יַבִּיעַ –

לִנְעִים זִמְרַת-יָהּ הוּא דָוִד אָבִיהוּ,

עַד לִקְצוֹת תַּחְתִּיּוֹת קוֹלוֹ הִגִּיעַ

וּבִצְבָא הַמָּרוֹם נָגַע עַל פִּיהוּ.


בּוֹ נִגֵּן עַל גִּיל עַל עֲלִיצוּת מֶלֶךְ,

וּלְעִתּוֹת בַּצָּר בּוֹ הָגָה עַל שֶׁבֶר;

וּבְאֶרֶץ תַּלְאוּבוֹת עֵת בָּא כַּהֵלֶךְ

רָד בּוֹ בִּפְרִיץ חַיּוֹת וּבְרַהַב גֶּבֶר.


הוּא הִרְנִין בִּיהוּדָה מוֹצָאֵי עֶרֶב,

גַּם צֵאת חַכְלִיל שֶׁמֶשׁ מִפְּאַת קָדִימָה.

לוֹ הָשְׁלְמוּ אֲרָיוֹת וּכְפִירֵי אֶרֶב

וַחֲמָתָם אֶל קוֹלוֹ אִתּוֹ הִשְׁלִימָה.


מִשְּׂפַת יַם הַמֶּלַח הֵעִיר עִם שַׁחַר

לַאֲזִין זִמְרוֹתָיו מַנְגִּינוֹת שָׁמָיִם;

וּבְנֵי עַלְוָה רָגְזוּ עֵת אַפּוֹ יַחַר,

וּבְשָׂשׂוֹן שָׁאֲבוּ נִחוּמָיו כַּמָּיִם.


כִּנּוֹר זֶה הִנְחִיל לִבְנוֹ זֶה הַנַּעַר

עַל אֵמוּן דַּרְכּוֹ וּבְרוּחוֹ אֵין סֶלֶף;

וּבוֹ גַם עַתָּה הַבֵּן רוּחוֹ יַעַר

לָשִׁיר בּוֹ שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף.

          * 

הוֹי חֶמְדַּת נֹעַר, אֲבִיב חֶלֶד גָּבֶר!

הִנָּךְ גִּנַּת-אֵל לַבֵּן בָּךְ יָשׂוּחַ;

בָּןְ צִירֵי שָׁלוֹם יַחַז עַל כָּל עֵבֶר,

כֻּלָּךְ גִּילָה וָתֹם אַף נִקְיוֹן רוּחַ.


זוֹ רוּחוֹ תִּתְקְפֵהוּ לָרֹן וּלְשַׂמֵּחַ

וִירַנְּנוּ אִתּוֹ שָׁמָיִם גַּם אָרֶץ!

וּבְשִׁירֹו כָּל חַי יָשִׁיר וִינַצֵּחַ

מִן שַׂרְפֵי מָרוֹם עַד זוֹחֵל וֶָשֶרץ.


כִּי אֱמוּנָתוֹ לוֹ תִכְרֶה אָזְנַיִם

לִשְׁמוֹעַ מַעֲשֵׂי אֵל יָשִׁיר רָקִיעַ;

הַקְשִׁיב מַעֲלָלָיו יָרֹנּוּ שָׁמָיִם,

הַאֲזִין נוֹרְאוֹתָיו גַּם אֶרֶץ תָּרִיעַ.

           *

הַסְּתָו אָז חָלַף גַּם קָרָה יָצָאָה,

גֶּשֶֹם וָזֶרֶם צָפוֹנָה אָרָחוּ;

וּלְאַף כָּל הַיְקוּם נִשְׁמַת אָבִיב בָּאָה,

וּכְמוֹ אַךְ רָאוּהוּ אֵלָיו שָׂמָחוּ.


“תֵּן לָנוּ בִרְכָתְךָ!” קָרְאוּ כֻלָּמוֹ –

וּפְרִי נָתַן לָעֵץ, עָלֶה לֶעָנָף;

שָׂדוֹת בִּירַק דֶּשֶׁא מַהֵר עָטָמוֹ,

וּזְמִירֹות חָנַן כָּל צִפּוֹר כָּל כָּנָף.


כַּרְמֶל וּלְבָנוֹן יַלְדֵי שַׁעֲשׁוּעֵיהוּ

יָחֹן בַּעֲנָבִים וּכְפָרִים וּנְרָדִים;

וּלְגִלְעָד וּבָשָׁן יָאֵר פָּנֵיהוּ

תֵּת לָמוֹ דֶשֶן מֶתֶק צוּף וּמְגָדִים.


עַל הָרֵי מוֹר וּבְשָׂמִים נֵרְדְּ וּלְבוֹנָה

שָׁם כָּל עוֹף זָמִיר, וּשְׁלֹמֹה גַּם שָׁמָּה;

אָבִיב הֱבִיאוֹ עַל אֵבֶר כַּיּוֹנָה

אֶל מִשְׁכַּן רוֹעִים מִקִּרְיָה הָרָמָה.

לִבּוֹ לֹא יָנַח, עוֹד רוּחוֹ הוֹמִיָּה,

וּכְנַהֲרוֹת אֵיתָן רַעְיוֹנָיו יִסְעָרוּ;

מִקֶּרֶב לִבּוֹ יֵאָנַח דֻּמִיָה

בִּיקוֹד אַהֲבָה כָאֵשׁ עֵינָיו בָּעָרוּ;


תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ מוּל פָּנָיו יִשְׂמָחוּ,

וּבְקִרְבּוֹ רוּחַ גִּיל בָּאָה כַּמָּיִם;

לוֹ יָשִׂישׂ הַכַּרְמֶל, שָׁרוֹן וָאָחוּ,

לוֹ תָחוּל אֶרֶץ, יָחֹגּוּ שָׁמָיִם.


אֶת שׁוּלַמִּית רוֹעָה בָּרָה גַם תַּמָּה

יָפָה כַלְּבָנָה וּכשחר נשקפת.

הַיָּפה בַּבָּנוֹת, נָאוָה כַּחַמָּה,

בִּשְׂפָתָהּ קֶסֶם, אַךְ נֹפֶת נֹטֶפֶת –


אֶת שׁוּלַמִּית רָאָה בֶּן מֶלֶךְ נַעַר

עַל הַר הַלְּבָנוֹן רוֹעָה צֹאן אַחֶיהָ;

חִישׁ הֵטִילָה בוֹ אַהֲבָה רוּחַ סַעַר,

אֶל לֵב עֶלֶם תָּמִים כּוֹנְנָה חִצֶּיהָ.


אָז עַמּוֹ אַף כִּסְאוֹ נַפְשׁוֹ שָׁכָחָה

וּבְמַקֵּל רוֹעִים הֶחֱלִיף שֵׁבֶט מֶלֶךְ;

לִרְעוֹת אֶת שׁוּלַמִּית רוּחוֹ אָרָחָה,

אֶל הַר, אֶל עֵמֶק אִתָּה הָלֹךְ יֵלֶךְ.


כִּי יָפְיָהּ מַמְלַכְתִּי, כִּתְרוֹ עֵינֶיהָ,

וּמִמִּגְדַּל דָּוִד הִיא לוֹ נִשְׂגָּבָה;

גַּם הִיא אַךְ רָאַתְהוּ נִצָּב עָלֶיהָ –

וַתֶּאֱהַב הָעֶלֶם דָּגוּל מֵרְבָבָה.

               *

הֲלֹא הִיא הָאַהֲבָה רָאמוֹת עוֹלֵלָה!

הִיא גַם בָּאָדָם מֵחֹמֶר יִקָּרֵץ

רוּחַ גַּם נֶפֶשׁ אַךְ הִיא בוֹ חוֹלֵלָה;

הִיא טוּב שָׁמָיִם לוֹ נָתְנָה עַל אָרֶץ.


הִיא מִלַּת “נֵצַח” רִאשׁוֹנָה מִלֵּלָה;

כִּי לֹא יוּכַל הַאֲמֵן כָּל דּוֹד כָּל גֶבֶר

אִם רַעְיָה מֵתָה וּבְאִבָּהּ נָבֵלָה,

כִּי לֹא תוֹסִיף לָקוּם מִבְּלוֹת בַּקֶּבֶר.


וּבְנֵי אֱלֹהִים הִיא אַרְצָה הוֹרִידָה

לֶאֱהוֹב, לַחֲשׁוֹק בִּבְנוֹת אָדָם גֹּוֵעַ,

וּשְׁפָלִים וּגְבֹהִים יַחַד הִצְמִידָה,

מֶלֶךְ אֶת רוֹעֶה צִוְּתָה הִתְרוֹעֵעַ.


אַהֲבָה בַנֹּעַר מַה יָּקְרָה נָעֵמָה!

עֶלֶם כִּי יִינַק מִשֹּׁד תַּנְחוּמֶיהָ,

נַעַר כִּי יִשְׂמַח אַף יָגִיל בָּהֵמָּה –

כִּי נַעַר פֶּרַח, הִיא דִבְשׁוֹ הִנֶּהָ.


נַחֲלַת עֶלֶם אוֹהֵב מַה לּוֹ שָׁפָרָה!

הֵן חֵיל וּצְבָא מָרוֹם אִם גָּבְהוּ לָמוֹ

קִנְּאוּ בִנְעִים חֶבְלוֹ, בּוֹ עֵינָם צָרָה –

כִּי אַךְ הֵם שָׁמָּה גַלְמוּדִים הִנָּמוֹ.


הִיא אֶת דּוֹד עֶלֶם תַּעַל בִּכְנָפַיִם,

יַרְקִיעוּ לִשְׁחָקִים, יֵרְדוּ לַאֲדָמָה;

יָשׁוּר צַלְמָהּ בִּמְקוֹם יָעִיף עֵינָיִם,

אַף יָזִין הוֹד קוֹלָהּ נִשְׁמַע בָּרָמָה.


מַעְיָנִים הוֹמִים וּמְפַכִּים מֵימֵיהֶם,

יֶהֱמוּ בָרוּחַ אַלּוֹנֵי אַדֶּרֶת;

הַיּוֹנִים הוֹגִים עַל אֲרֻבּוֹתֵיהֶם –

קוֹל הָאַהֲבָה הוּא! אַךְ הִיא בָּם דּוֹבֶרֶת.


וּבְעוֹז חִשְׁקוֹ יַחֲשׁוֹב כִּי אֵין עַצֶּבֶת;

כִּי כָל אָדָם אוֹהֵב כֻּלּוֹ שָׂמֵחַ.

אֵיךְ לֹא תַם כָּל עֶצֶב, נִבְלַע הַמָּוֶת,

אִם הוּא וַאֲהוּבָתוֹ צֶמֶד צוֹלֵחַ?!

          *

הַיּוֹם יָפוּחַ וּצְלָלִים נִטָּיוּ

הוֹד וָהֶדֶר שִׁוְּתָה שֶׁמֶשׁ עַל עָבִים;

צִפּוֹר עֳפָאִים כַּחֲלִילִים יֶהֱמָיוּ

וּרְנָנִים נֶעֱלָסָה תָשִׁיר אֲהָבִים.


וּפְנֵי מֵי הַיָּם אָז שֶׁמֶשׁ נָשָׁקָה,

וַיָּפֹזּוּ הָרִים בִּיקוֹד שַׁלְהֶבֶת;

אֶת כָּל הַיְקוּם אַוַּת דּוֹדִים חָבָקָה,

אַךְ רוּחַ אַהֲבָה בַּתֵּבֵל נוֹשֶׁבֶת.


בֵּין צַמְרוֹת אֶרֶז, בֵּין שׁוֹשַׁנֵּי הָרִים

שָׁם סֻכַּת עֲנָפִים בָּדָד עוֹמֶדֶת;

בָּהּ עֶרֶשׂ רַעֲנָנָה בַּעֲצֵי הַתְּמָרִים

וּבָשְׂמָהּ יִזַּל אֶל תֵּימָן יוֹקֶדֶת.


וּשְׁלֹמֹה שָׁם עִם שׁוּלַמִּית הַצְּבִיָּה

יָד תַּחַת רֹאשָׁהּ וִימִינוֹ חִבְּקָתָּה;

סָבִיב אַךְ הַשְׁקֵט וּנְעִימוֹת דּוּמִיָּה,

גַּם הֵם נֶאֱלָמִים וּלְשׁוֹנָם נָשָׁתָּה.


הַדִּבֵּר אֵין בָּם, בִּשְׂפָתָם הַדְּמָמָה,

אַךְ לֵב דּוֹבֵר אַהֲבָה עַזָּה כַּמָּוֶת;

לֵבָב כִּי יָנַע גַּם רוּחַ נִפְעָמָה

הִיא שָׂפָה לִידִידִים חֶרֶשׁ דּוֹבָבֶת.


וּרְגָעִים אֲחָדִים כֹּה נִצְּבוּ יַחַד,

וּבְלֵב הָעֶלֶם אֵשׁ דּוֹדִים בּוֹעֶרֶת;

אַךְ חָרֵד הַמֶּלֶךְ, עוֹד מָלֵא פָחַד –

וּכְמוֹ עֶבֶד נִצָּב לִפְנֵי הַגְּבֶרֶת.


גַּם שׁוּלַמִּית תּוֹרִיד אַרְצָה עֵינֶיהָ,

בִּפְנֵי דוֹדָהּ לַחֲזוֹת אֵין עוֹז, אֵין רַהַב,

אַהֲבָה גַם בִּלְבָבָהּ עָרְכָה מוֹקְדֶיהָ,

לָכֵן עַל לֶחְיָהּ נִרְאָה אוֹת הַלַּהַב.


וּשְׁלֹמֹה אַךְ סַעַר עֹז יִמְלָאֵהוּ,

לִבּוֹ חִשֵּׁב הִשָּׁבֵר, נַפְשׁוֹ גָעָשָׁה;

אֶל לִבּוֹ הִגִּישָׁהּ לַשְׁקִיט אִשֵּׁהוּ –

אַךְ סַעֲרַת נַפְשׁוֹ כַּיָּם עוֹד רָעָשָׁה.


הִיא בִזְרוֹעוֹת מֶלֶךְ עֵינָהּ עוֹד שָׁחָה,

עֹז פָּנִים לֹא יָדְעָה וּגְאוֹן תִּפְאֶרֶת;

וּבְחִבֻּק מֶלֶךְ עַנְוָה לֹא שָׁכָחָה,

כִּי אַהֲבָה חָפְצָה לֹא בִקְשָׁה עֲטֶרֶת.


הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה תֵּט לִקְצוֹת שָׁמֶיהָ,

וּפְנֵי שׁוּלַמִּית נֹגַהּ נֶגְדָהּ עָטוּ;

וַתְּעַר יִפְעָתָהּ שֶׁמֶשׁ לִלְחָיֶיהָ

עַד כִּי קַרְנַיִם גַּם מֵהֵנָּה נָטוּ.


וּשְׁלֹמֹה אַךְ הִבִּיט מַחֲזֵה הַדְרָתָהּ

וּפִיהוּ עַל לֶחֱיָהּ – וְהִיא נִכְלָמָה;

מִנְּשִׁיקוֹת פִּיו יִשַּׁק פִּיהָ וּשְׂפָתָהּ –

“מִי יִתֶּנְךָ אָח לִי” אָז הִיא זָמָמָה.


מִי אַתְּ הַנְּשִׁיקָה, צִלְצַל הַשְּׂפָתַיִם

וּבְלֵב רֵעִים חֵץ כַּבָּרָק תִּשְׁלָחִי?

אַךְ פֶּה יִגַּע לַשָּׂפָה וּלְחָיַיִם

וּמֵעַל שִׂפְתֵי אִישׁ לִבּוֹ תִקָּחִי!

             *

הַלַּיִל אָתָא עִם חֶשְׁכַּת אֵימָתָה,

עַל הַרְרֵי כַרְמֶל סוּגִים בַּשּׁוֹשַׁנִּים;

חָדַל כָּל שָׁאוֹן, הֲמֻלָּה שָֹבָתָה,

הִרְגִּיעוּ גַם שָׁקְטוּ כָּל עֲצֵי גַנִּים.


אוֹר כּוֹכָבִים בִּמְסִלּוֹתָם זָרוּעַ,

יָקָר הוֹלֵךְ סַהַר בִּשְׁמֵי רָקִיעַ;

הַיַּעַר יִדּוֹם, לֹא עָנָף יָנוּעַ,

אַךְ הַמְזַמֵּר לַיְלָה בַּדְּמִי יָרִיעַ.


בִּמְלוֹן הַכְּפָרִים בַּעֲרוּגוֹת הַכְּרָמִים,

שָׁם פָּרְחָה גֶפֶן וּסְמָדַר פִּתֵּחַ;

תֵּימָן כִּי יָפִיחַ יִזְּלוּ הַבְּשָׂמִים,

דּוּדָאִים וַאֲהָלוֹת שָׁם יִתְּנוּ רֵיחַ.


בֵּין לִפְרִי הַמְּגָדִים תַּחַת תַּפּוּחַ

בֵּין צִלְלֵי לַיִל שָׁם שָׁאוֹן לֹא יַעַל!

וּשְׁלֹמֹה וִיפָתוֹ שַׁאֲנָן יָנוּחַ –

אַךְ עֵד בַּשַּׁחַק יָרֶחַ מִמַּעַל.


בּוֹ לִבּוֹ אַךְ שָׁלֵו, נַפְשׁוֹ בוֹטַחַת,

מַמְתַּקֵּי אַהֲבִים רוּחוֹ שׁוֹאֶפֶת;

“גִּיל עוֹלָמִים חֵלְקְךָ, חֶדְוָה וָנַחַת!”

הָאֱמוּנָה לִלְבָבוֹ אֹמֶר מַטֶּפֶת.


וּכְצֵל לִימִינוֹ הַתִּקְוָה נִצֶּבֶת,

אֲמָרֶיהָ יַאֲזִין כַּעֲרוֹב קוֹל נָבֶל;

מִנִּיב בִּלְשׁוֹנָהּ רוּחוֹ צוּף שׁוֹאֶבֶת;

“הוֹן עָתֵק עַל אַהֲבָה אַפִּיל לָךְ חֶבֶל”.


אַךְ גִּילַת תֹּם הִיא! עוֹד לֹא הוֹסִיף דַּעַת

עַל כֵּן אַךְ שׁוּלַמִּית לוֹ דַי וּמַדַּי;

וּבְחֵיק תַּמָּתוֹ אַךְ נַפְשׁוֹ נִרְגַּעַת,

כִּי דַעַת וּמַכְאוֹב עוֹד הִשּׁוֹ שַׁדַּי.


הִיא חוֹלַת אַהֲבָה עָלָיו מִתְרַפֶּקֶת,

וּבְרִשְׁפֵּי אֵשׁ לִבָּהּ עֵינָהּ בּוֹעָרֶת;

בֶּעֱזוּז אַהֲבִים צַוָּארוֹ חוֹבֶקֶת,

לֹא תִרְוֶה דוֹדִים, עוֹד נַפְשָׁהּ סוֹעָרֶת…


שִׁית כַּלַּיִל צִלְּךָ, עֵץ הַתַּפּוּחַ!

הַכּוֹכָבִים, רֶגַע קַל אַל תָּאִירוּ.

וּלְבוֹשׁ נָא קַדְרוּת, אוֹר סַהַר זָרוּחַ;

אַל נָא אֶת הָאַהֲבָה אַל נָא תָּעִירוּ.


נָחָה תֵּבֵל כֻּלָּהּ, אֶרֶץ תַּרְגִּיעַ,

חֶשְׁכַּת עָבִים כִּמְעִיל עָטוּ עֲרָבוֹת;

פֶּתַע קוֹל כִּנּוֹר יֵהוֹם אַף יָרִיעַ,

בִּדְמִי הַלַּיִל בֵּין סִבְכֵי עֵץ עָבוֹת.


כִּנּוֹר לִשְׁלֹמֹה הוּא הַמְשַׂמֵּחַ נוּגִים

וּלְקוֹל שִׁירוֹ יִקְּדוּ אֵלִים אַדִּירִים;

“מַה יָּפִית, נָעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים!”

לִשְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד הוּא שִׁיר הַשִּׁירִים.


  1. כי שלמה נועד מעת הולדו להיות יורש העצר (ד"ה א‘, כב ט’ י').  ↩

המלצות קוראים
תגיות