בצפת של מרדכי לבנון נתקלתי עוד הרבה שנים לפני שהכרתיו בגלריה ברחוב דיזנגוף. ראיתי הרבה תמונות שנושאן אחד. ראש הר זקוף ובראשו עיר חלומית, שלא מעולם זה. מתנשאה ונוהרת כלפי מעלה. והנושא חוזר וחוזר בוואריאציות שונות.
כשבנה ביתו, הוא בית הציור שלו, חדר מקומר וחדר עבודה ובתווך חצר שגפן משתרגת מעליה בקריית הציירים בצפת בצל המסגד כלומר בתחתית ממש מול בית הקיץ שלנו באותה שכונה הכרתיו לראשונה לאחר שכבר הכרתי ואהבתי את ציוריו.
אלה היו שנותיו האחרונות. אנו בעבר המערבי של הככר הקטנה שבתווך הסופר בר-יוסף בעברה הצפוני ולבנון בעברה המזרחי. חלונותיו הדרומיים כמעט נשקפים אלינו.
באותם הימים היה נכנס אלינו לפרקים בשעת אחר הצהריים לאחר שעייף מעבודתו. הוא שלא פתח דלת לשום אדם, לא לתיירים ולא לסקרנים שבאו לקריה לחזות ביושביה ודלתו היתה מוגפת תמיד התיר לנו, התר מיוחד להכנס אליו לראות את עבודותיו האחרונות.
חסד עשה עמנו שהיה נכנס אל החצר הצפתית המרווחת שלנו, הסגורה והמסוגרת סביב ורק מעברה המערבי היא נשקפת באמצעות חצר שניה מבעד לסורג גדול לעבר הר מרון הנישא. לבנון היה מסב על ספת האבן שלנו אשר רפדנוה במזרון ובשטיחים פשוטים ושותה עמנו על שולחן האבן תה של אחר הצהריים. והוא השתקן, כבד הפה היה מתאמץ לדבר, לספר, לספר לבתנו הקטנה על דיג שערך בים כנרת (בנו כנראה היה חבר קיבוץ על שפת אותה ימה או בקרבתה) איך יצא לדיג בלילה ומה ראו עיניו. כל שסיפר במאמץ ובמבטא כמעט בלתי מובן היה אפוף איזו חלומיות קודמת. כמו הביא את הימה התכולה כולה הנשקפת אלינו מצפת למטה אל חצרנו. לרגע אחד לא ישבנו בחצר צפתית ואבני החומה סביב לה אלא בטבורו של ים כנרת זוהר, מתנצנץ, קורן ושעון על הרים וורודים-תכולים.
רציתי לספר לו שראשית חלומותי על צפת לא מזקן סבי שבא לשבת בה בראשית המאה הקודמת ושלח לבנו גביע כסף משם אלא מציוריו, ציורי הפסגה הצפתית החלומה והמעולפת סוד.
יחד היינו עולים על גג ביתנו לראות מרחוק את הר התבור. כשבקשנוהו להצטרף אלינו לטיול למטה אל וואדי טבחין וואדי למון אמר שאינו מסוגל כבר ללכת הליכה כה מיגעת. והוא יצא עמנו ללוותינו במקצת בדרכנו.
כאמור התיר לנו, היינו מעטים שבמעטים, להכנס לביתו ולראות תמונה באמצע העבודה. כמובן תמונת סמטא צפתית.
שאלתי, די במורך: “לבנון, לא קורה לך באמצע העבודה שמתרחש עמך משהו שלא חזית מראש כשם שמתרחש עמנו אותו הדבר בסיפור” והוא הבין מיד:
“כן, בהחלט. פתאום חל איזה מפנה, איזה דבר לא משוער, איזו סייעתא דשמיא”
אותו הרגע היתה לי הרגשת הבנה עמו כשם שלא היתה לי מעודי אף שהרבה לשבת עמנו בביתנו.
כשראיתיו לאחר מכן במילוא לוגם קצת לגימה, שר ואפילו יוצא בגפו במחול, כלומר מתנועע לפי הקצב ושר וכובע הקסקט לראשו וגופו הכבד כבר במקצת מתנועע בדי עמל הרהרתי בחלומיות הבלתי צפויה המתרחשת אצל איש כבד גו זה בסוף ימיו, חלומיות שלא משה ממנו עד סוף ימיו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.