רקע
שושנה שרירא
ימימה מילוא

את ימימה מילוא שחקנית הקאמרי ורעיתו של יוסף מילוא הכרתי עוד בילדותה. אחותה הבכירה שולמית פרסיץ לימים שוקן למדה יחד אתי נגינה בכנור אצל המורה גליקסון הרץ, כנרית שחזרה מהשתלמותה בגרמניה ונחשבה אז לפדגוג הכנור הטוב ביותר בעיר תל-אביב. יום אחד התכוננו לקונצרט תלמידים ושולמית ואנכי נגנו יחד בשישיה של כנרים. אחותה הקטנה ימימה נלוותה אליה לחזרה זו. הסנובית הקטנה והעדינה נכנסה לחדר ומיד אמרה לי ולכולנו:

“אני הבת של שושנה פרסיץ”.

אמה היתה אז ראש מחלקת החינוך בעירית תל אביב ובעלת הוצאת הספרים “אמנות” ברחוב שנקין ושם דבר. אשה שהלכו עליה אגדות כגון ביאליק שאמר לה בבואה לבקרו “קחי בבקשה שני כסאות ושבי” בשל ממדי גופה הגדולים. הגב' שושנה זלטופולסקי-פרסיץ היתה לשם דבר בעיר וכיוון שאבי יחד עם מורים אחרים עסק בראשית עלותו ארצה בהפצת ספרי אמנות יפים ומהודרים ועורך ההוצאה סמיאטיצקי היה חברו, הכרנו המשפחה כולנו ולא התפלאנו על שימימה הציגה עצמה כך. ובכל זאת לא נהגה אחותה הבכירה כמותה.

עברו שנים. את שלומית הבכירה פגשתי גם בלונדון באגודת הסטודנטים הישראליים בשנות למודנו שם. את ימימה לא ראיתי עד שהוקם התיאטרון הקאמרי. תיאטרון הצעירים של אותם הימים בתל-אביב וימימה היתה שם לשחקנית ולאחר מכן למורה לתיאטרון. פגישתי הבאה עמה היתה בראותי אותה על במת הקאמרי בתפקיד “אנטיגונה” לאנואי, ואני כותבת לאחר הצגת הבכורה בקורת על ההצגה בעתון “הבוקר” שנמניתי אז על חברי המערכת שלו.

ימימה היתה בעיני לפתע יצור אחר לגמרי. לא עוד הסנובית הקטנה המתקשטת בנוצות אמה הנאורה ועסקנית התרבות הברוכה אלא יצור רגיש, מעונה, עם ניואנסים דקים של משחק מעולה. ודומה שכוחות הגוף בחולשתם לא עומדים לה לעזר לרגישותה הרגשית הרבה.

אהבתי את אנטיגונה של ימימה מילוא. כבתפקידי צעירים אחרים כגון ב“חיים של חיות” לצ’אפק, היתה גם כאן איזו חינניות נפשית אלגנטית, איזו גישה אצילה של אצילי נפש וגוף. ראיתי בה שחקנית רגישה ואינטליגנטית מאין כמוה. אלא שכוחות הגוף כנראה לא עמדו לה במלאכה המפרכת של הופעות על במה חיה והיא הפכה למדריכה ולמורה לשחקנים ואפילו לבמאית לעת מצוא.

היא נפטרה בדמי ימיה אף שהיתה הצעירה במשפחה. ואתי נשארו הפנים הדקות הלבנות והרגישות של הילדה הקטנה והמתיהרת והגבורה היוונית המעונה, ולא הנפש ידועת החולי. וכך הבאתיה עמי הנה.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47759 יצירות מאת 2657 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20142 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!