רקע
צבי שרפשטיין
אַיֵּה מְקוֹם הַכֶּסֶף
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: ביבליותיקה לילדים ונערים כ"ט; ורשה: ספרות; תרע"ב

אִישׁ הָיָה בָּאָרֶץ וְהוּא עָשִׁיר וְקַמְצָן וְלִבּוֹ — לֵב אֶבֶן. רַק חֵפֶץ אֶחָד מִלֵּא אֶת לִבּוֹ: כִּי יְהַלְלוּ בַשְּׁעָרִים אֶת מַעֲשָׂיו וְרוֹמְמוּהוּ וְגִדְּלוּהוּ וְאָמְרוּ, כִּי אֵין כָּמוֹהוּ חָכָם וְעָשִׁיר וּנְדִיב לֵב. וַיַּעַשׂ כָּל אֲשֶׁר בִּיכָלְתּוֹ לְהַשִּׂיג תְּהִלָּה וְתִפְאֶרֶת, וּבְתִתּוֹ פַעַם אֶת נִדְבָתוֹ לֶעָנִי וַיְדַבֵּר אִתּוֹ קָשׁוֹת וַיְחָרְפֵהוּ וַיְגַדְּפֵהוּ, וְאַחֲרֵי כֵן סִפֵּר לְכָל מַכִּירָיו וּמְיוּדָעָיו אֶת טוּב לִבּוֹ וְאֶת הַחֲסָדִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה עִם הָעֲנִיִּים וְהַדַּלִּים.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּתְחַפֵּשׂ אֵלִיָּהוּ בְּבִגְדֵי דַרְשָׁן עָנִי, הַהוֹלֵךְ מֵעִיר לְעִיר וְדוֹרֵשׁ דְּרָשׁוֹת בְּבָתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת וְהַמִּדְרָשׁוֹת, וַיָּבֹא אֶל עִיר מְגוּרֵי הֶעָשִׁיר הַכִּילַי וַיֵּלֶךְ אֶל רַב הָעִיר וַיְבַקֵּשׁ מִמֶּנוּ רִשְׁיוֹן לִדְרוֹשׁ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת נִתְקַבֵּץ קָהָל גָּדוֹל לִשְׁמוֹעַ אֶל הַדְּרָשָׁה. וַיִּדְרשׁ אֵלִיָּהוּ דְּרָשָׁה יָפָה מְאֹד וַיְבָאֵר אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַסְּתוּמִים בְּאוֹר חָדָשׁ וְנִפְלָא וַיָּאֶר אֶת עֵינֵי הַנֶּאֱסָפִים בְּרֹב חָכְמָתוֹ וְתוֹרָתוֹ, וַיִּתְפַּלְּאוּ כָּל הָאֲנָשִׁים לְשֵׁמַע דִבְרֵי חָכְמָתוֹ וַיֵּצְאוּ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת שְׂמֵחִים וּשְׂבֵעֵי רָצוֹן.

וּבַיָּמִים הָהֵם הָיָה הַמִּנְהָג, כִּי בְּבוֹא דַרְשָׁן הָעִירָה וַיִּסֹּב לַמָּחֳרָת, אַחֲרֵי דָרְשׁוֹ אֶת דְּרָשָׁתוֹ, בְּלִוְיַת אֲנָשִׁים נִכְבָּדִים עַל בָּתֵּי הָעֲשִׁירִים לֶאֱסֹף מֵהֶם נִדְבוֹת כֶּסֶף. וְגַם אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בִּקֵּשׁ מֵאֲנָשִׁים אֲחָדִים לָלֶכֶת אִתּוֹ, וַיְבַקֵּר בְּלִוְיָתָם בְּבָתֵּי הָעֲשִׁירִים אֲשֶׁר נָתְנוּ לוֹ אֶת נִדְבוֹתֵיהֶם בְּחֵפֶץ לֵבָב. וַיָּבֹאוּ גַם לְבֵית הֶעָשִׁיר הַכִּילַי הָרוֹדֵף אַחֲרֵי הַכָּבוֹד.

— דְּבָרֶיךָ, רַבִּי, מָצְאוּ חֵן בְּעֵינַי מְאֹד — אָמַר הֶעָשִׁיר — וְנָכוֹן אֲנִי לָתֵת אֶת מַשְׂכֻּרְתְךָ בְּיַד רְחָבָה, כַּאֲשֶׁר הִסְכַּנְתִּי מֵעוֹדִי וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וְכַאֲשֶׁר יָעִידוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירִי, אֲבָל טֶרֶם תִּתִּי אֶת נִדְבָתִי עֲנֵנִי עַל שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר אֶשְׁאָלְךָ: מַדּוּעַ אֵין לַחֲכָמִים לֶחֶם וַאֲנָשִׁים מַשְׂכִּילִים אֲנוּסִים לְהַשְׁכִּים לְפִתְחֵי נְדִיבִים וּלְבַקֵּשׁ מֵהֶם תְּמִיכָה וְלוּלֵא אֲנַחְנוּ הָעֲשִׁירִים הַתּוֹמְכִים בָּהֶם אֲזַי מֵתוּ בָּרָעָב.

— נָכוֹן אֲנִי לְהָשִׁיב עַל שְׁאֵלָתְךָ — אָמַר אֵלִיָּהוּ — אֲבָל הַרְשֵׁנִי לְסַפֵּר לְךָ רִאשׁוֹנָה סִפּוּר קָטָן. בִּכְפָר אֶחָד גָּר מוֹזֵג עָנִי, אֲשֶׁר לֹא הִצְטַיֵּן לֹא בְעשֶׁר וְלֹא בְחָכְמָה וְלֹא בְּתוֹרָה, וְלָכֵן לֹא נָהֲגוּ בוֹ הָאֲנָשִׁים כָּבוֹד וְלֹא שָׂמוּ אֵלָיו לֵב. בְּבֹאוֹ אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת עָמַד עַל יַד הַדֶּלֶת וְהַשַּׁמָּשׁ לֹא נָתַן לוֹ מָקוֹם לָשֶׁבֶת, כִּי יָדַע אֲשֶׁר עָנִי הָאִישׁ מְאֹד וְגַם לַמְדָּן אֵינֶנּוּ. הָאִישׁ לֹא הִתְאוֹנֵן עַל גּוֹרָלוֹ וְעַל מִנְהֲגֵי הָאֲנָשִׁים אִתּוֹ, כִּי הִסְכִּין לָזֶה מֵעוֹדוֹ. וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּזְכֶּה הָאִישׁ בְּגוֹרָל כֶּסֶף רַב וַיֶּעְשַׁר מְאֹד. וּבְהִוָּדַע הַדָּבָר בָּעִיר וַיָּחֵלוּ הָאֲנָשִׁים לְכַבְּדֵהוּ כָבוֹד גָּדוֹל. בְּלֶכְתּוֹ בִרְחוֹבוֹת הָעִיר הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ וּבְבֹאוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת רָץ הַשַּׁמָּשׁ לִקְרָאתוֹ וַיִּתֵּן לוֹ לָשֶׁבֶת בְּמֵיטַב הַמְּקוֹמוֹת, בְּכֹתֶל הַמִּזְרָח, וַיִּתְפַּלֵּא הַמּוֹזֵג מְאֹד עַל הַכָּבוֹד אֲשֶׁר מְחַלְּקִים לוֹ, וַיֹּאמֶר אֶל אִשְׁתּוֹ:

— הָבִין לֹא אוּכַל מַדּוּעַ הִתְחִילוּ פִתְאוֹם לְכַבְּדֵּנִי וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לִי, הֲלֹא לֹא נִשְׁתַּנֵּיתִי בִּמְאוּמָה מֵאֲשֶׁר הָיִיתִי בָרִאשׁוֹנָה, לֹא לָמַדְתִּי וְלֹא חָכַמְתִּי מֵאָז וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וּמַדּוּעַ לֹא שָׂם אִישׁ אֶת לִבּוֹ אֵלַי בָּרִאשׁוֹנָה וְרַק עַתָּה יְכַבְּדוּנִי?

וַיַּחְשְׁבוּ זְמָן רַב הָאִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא מָצְאוּ פִתְרוֹן לַשְּׁאֵלָה. וַיְהִי אַחֲרֵי עֲבֹר שָׁעָה וּשְׁעָתַיִם וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ:

— אוּלַי יְכַבְּדוּךָ בִּגְלַל כַּסְפֶּךָ?

שָׁמַע הָאִישׁ אֶת דְּבָרֶיהָ, אוֹרוּ פָנָיו וַיֹּאמֶר לָהּ:

— חֵי נַפְשִׁי, אִשְׁתִּי, כִּי צָדַקְתְּ, אֵין זֹאת כִּי אִם בִּגְלַל כַּסְפִּי יְכַבְּדוּנִי הָאֲנָשִׁים, וְאִם כֵּן הוּא הַדָּבָר מְחֻיָּב אֲנִי לָתֵת חֵלֶק מִכְּבוֹדִי גַם לַכֶּסֶף, אֲשֶׁר בִּגְלָלוֹ בָא לִי כָל הַכָּבוֹד הַגָּדוֹל הַזֶּה.

וַיַּחְשֹׁב הָאִישׁ זְמַן רַב מַה לַעֲשׂוֹת לַכֶּסֶף, וַיִּקֶן מֶשִׁי יָקָר וּקְטִיפָה יָפָה וְתָפַר שַׂקִּים וְתַרְמִילִים יָפִים וַיּוֹצֵא אֶת שִׁקְלֵי כַסְפּוֹ וְאֶת שִׁקְלֵי זְהָבוֹ הַכְּבֵדִים מִתּוֹךְ שַׂקֵּי הַבַּד הֶעָבִים וְהַגַּסִּים וַיָּשֶׂם אוֹתָם בְּתוֹךְ תַּרְמִילֵי הַמֶּשִׁי הַיְקָרִים וַיִּתְּלֶה אוֹתָם עַל קִירוֹת חַדְרוֹ, לְפָאֵר בָּהֶם אֶת בֵּיתוֹ. וַיִּשְׂמַח שִׂמְחָה רַבָּה בְחָשְׁבוֹ כִּי בָזֶה נָתַן חֵלֶק מִכְּבוֹדוֹ לְכַסְפּוֹ, אֲבָל תִּמְהוֹנוֹ גָדַל בִּרְאוֹתוֹ, כִּי תַרְמִילֵי הַמֶּשִׁי וְהַקְּטִיפָה הַיְקָרִים לֹא יָכְלוּ נְשׂא אֶת מַשָּׂא הַשְּׁקָלִים הַכְּבֵדִים וַיִּקָּרְעוּ הַשַּׂקִים וַיִּתְפַּקְּעוּ הַתַּרְמִילִים וְהַשְּׁקָלִים נָפְלוּ וַיִּתְגּוֹלְלוּ עַל פְּנֵי הָאָרֶץ. וַיֹּאֶמר הָאִישׁ לְאִשְׁתּוֹ:

— לְפִי הַנִּרְאֶה מְקוֹם הַכֶּסֶף הוּא לֹא בְתַרְמִילֵי מֶשִׁי יְקָרִים וְרַק בְּשַׂקִּים עָבִים וְגַסִּים.

וְזֹאת הִיא תְשׁוּבָתִי עַל שְׁאֵלָתְךָ.

וּבְדַבֵּר אֵלִיָּהוּ אֶת דְּבָרָיו הָאַחְרוֹנִים נֶעֱלַם, וּפְנֵי הֶעָשִׁיר אָדְמוּ מִבּוּשָׁה, כִּי הֵבִין לְמַחְשֶׁבֶת אֵלִיָּהוּ, וּמֵאָז יֹאמַר הַמָּשָׁל:

מְקוֹם כֶּסֶף וְזָהָב, בְּשַׂק גַּס וָעָב.

המלצות קוראים
תגיות