רקע
איוואן קרילוב
הַחֲמוֹר וְהַזָּמִיר

1

חֲמוֹר רָאָה עַל עֵץ זָמִיר

וְסָח בְּנֹעַם: "שְׁמַע, בֶּן־חֶמֶד!

אוֹמְרִים כִּי כֹּחֲךָ גָּדוֹל מְאֹד בַּשִּׁיר!

רוֹצֶה הָיִיתִי לְהַכִּיר

אֶת זִמְרָתְךָ הַמְפֻרְסֶמֶת,

כְּדֵי לִשְׁפּוֹט, הַאִם אָמְנָם

הִנְּךָ אָמָּן כָּל־כָּךְ מֻשְׁלָם".

פָּתַח לוֹ הַזָּמִיר כְּמוֹ זַמָּר בַּר־וֶתֶק:

בְּאֶלֶף אֳפָנִים גִּוֵּן כָּל צְלִיל וּצְלִיל:

הִנֵּה קוֹלוֹ עָנֹג וְרַךְ כְּקוֹל חָלִיל –

וּלְפֶתַע עֹז יָצָא מִמֶּתֶק,

וּבַמֶּרְחָב יְפֵה־הַנּוֹף

נִשְׁפַּךְ קוֹלוֹ כְּהֹלֶם־תֹּף.

נִשְׁמַת הַיְקוּם כֻּלּוֹ נֵעוֹרָה

לְקוֹל נְעִים־זְמִירוֹת־אַבְרוֹרָה.

בְּעֹצֶר־נְשִׁימָה הִקְשִׁיבוּ צַפְרִירִים,

נָדַמּוּ צִפֳּרִים,

לֹא זָעוּ עֲדָרִים…

וְגַם רוֹעֵה־הַצֹּאן חִיֵּךְ, אֲחוּז־הַכֶּשֶׁף,

לְעֵבֶר הָרוֹעָה, הַמַּקְשִׁיבָה רַב־קֶשֶׁב.

סִיֵּם זְמִירֵנוּ. הַחֲמוֹר,

בַּחֲשִׁיבוּת מֵאֵין כָּמוֹהָ,

חוֹרֵץ דִּינוֹ עַל הַמִּזְמוֹר:

"לֹא רָע! יָכוֹל אֲנִי לֵאמֹר:

בְּלִי שִׁעֲמוּם אֶפְשָׁר לִשְׁמוֹעַ.

אַךְ לוּ שָׁמַעְתָּ אֶת הַקּוֹל

שֶׁל יְדִידִי הַתַּרְנְגֹל!

זֶה בֶּאֱמֶת אָמָּן, אַלּוּף שֶׁבַּמִּקְצוֹעַ!

כַּמָּה תֵּיטִיב לָשִׁיר, חָבִיב,

אִם קְצָת תּוֹרָה תִּלְמַד מִפִּיו!"

כִּשְׁמוֹעַ הַזָּמִיר שֶׁלָּנוּ

אֶת פְּסַק־הַדִּין שֶׁל הַ“מֵבִין” –

פָּרַח וְעָף מֵאָה מִילִין.

יִשְׁמוֹר הָאֵל הַטּוֹב כֻּלָּנוּ

מִפְּנֵי שׁוֹפְטִים מִזֶּה הַמִּין!


  1. החמור והזמיר. – לפי דברי בני־התקופה, לעג כאן קרילוֹב לאחד משרי־המלכות, אשר לאחר שמיעת משלים מפּיו (ובכלל זה – תרגומים מלאַפוֹנטן) העיר: “לא רע, אך מדוע אינך מתרגם כאיבאַן איבאַנוֹביץ' דמיטרייב?”  ↩

המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות