![רקע](/assets/creator-bookmark-back2.png)
![ריינר מריה רילקה](/assets/thumb/placeholder_man.jpg)
★ 1
וּלְפֶתַע בֵּינֵיהֶם הוּא הַשָּׁלִיחַ,
רָמוּי לְתוֹךְ עִצּוּמָהּ שֶׁל הַתִּרְקֹחֶת
בְּמִשְׁתֵּה הַחֲתֻנָּה, כְּתוֹסֶפֶת תֶּבֶל.
הֵם לֹא הִרְגִּישׁוּ, הַשּׁוֹתִים, הָאֵל כִּי
נִכְנַס בַּסֵּתֶר, כִּי אֱלֹהוּתוֹ הוּא
אֵלָיו הִצְמִיד, כְּאֶל גּוּף רָטֹב הַבֶּגֶד,
וּכְמוֹתָם דָּמָה, כְּאֶחָד מֵאֵלֶּה
שֶׁבֵּינֵיהֶם עָבַר. פִּתְאֹם רָאָה
אֶחָד מִן הַקְּרוּאִים, תּוֹךְ כְּדֵי שִׂיחַ,
אֶת בַּעַל-הַשִּׂמְחָה בְּרֹאשׁ הַיָּצוּעַ
לֹא עוֹד מֵסֵב, כִּי אִם נִתְלָשׁ לַגֹּבַהּ,
וּבְכָל כֻּלּוֹ, בְּכָל יֵשׁוּתוֹ, נִשְׁקֶפֶת
זָרָא זוֹ, אֲשֶׁר נוֹרָאוֹת עוֹנָה בוֹ.
וְתֵכֶף, כְּמוֹ הַצְלִילָה תַעֲרֹבֶת,
הָיְתָה דְמְמָה, אֲשֶׁר רַק שְׁיָר שֶׁל רַעַשׁ
עָכַר אוֹתָה, וְעַל קַרְקָעָהּ מִשְׁקָע שֶׁל
מֶלֶל צוֹלֵעַ, מַעֲלֶה כְּבָר צַחַן
שֶׁל צְחוֹק מַחְמִיץ, אֲשֶׁר לֹא בְּעִתּוֹ הוּא.
וְאָז בַּצָּעִיר הִכִּירוּ אֶת הָאֵל.
וּכְעָמְדוֹ הָכֵן – מַלְאָךְ שָׁלּוּחַ
וּלְלֹא רַחֵם – כִּמְעַט כְּבָר וְיָדְעוּ זֹאת.
אֲבָל, מַה שֶׁאָמַר הָיָה יוֹתֵר
מִכָּל הַדַעַת וּלְלֹא הָבִין כְּלָל.
אַדְמֶט נִגְזַר לָמוּת. מָתַי? הוֹ, תֵּכֶף.
אַךְ מֵעַצְמוֹ הוּא אֶת קְלִפַּת הַפַּחַד
בַּחֲתִיכוֹת שָׁבַר, וְיָדָיו מִמֶּנָה
שָׁטַח הַחוּצָה עִם הָאֵל מַקֵּחַ
עַל עוֹד שָׁנִים, עַל עוֹד שָׁנָה שֶׁל נֹעַר,
עַל חֳדָשִׁים, עַל שָׁבוּעוֹת, יָמִים לוּא,
אוֹ, לֹא יָמִים, לֵילוֹת, אֶחָד רַק לַיְלָה,
רַק לַיְלָה זֶה בִּלְבָד, רַק לַיְלָה זֶה, רַק זֶה.
הָאֵל שָׁלַל. אָז הוּא פָּרַץ בְּצַעַק,
צָעַק הַחוּצָה זֹאת, בְּלִי כְּבֹשׁ, צָעַק
כִּצְעֹק אִמּוֹ בְּעֵת כָּרְעָה לָלֶדֶת.
וְהִיא נִגְּשָׁה אֵלָיו, תְּשׁוּשָׁה מִזֹּקֶן,
וְגַם הָאָב בָּא הַזָּקֵן, אָבִיהוּ,
שְׁנֵיהֶם עָמְדוּ, זְקֵנִים, בָּלִים, בְּלִי מַעַץ,
מוּל הַצּוֹעֵק, שֶׁפֶּתַע כְּמוֹ אַךְ זֶה
גִלָּם, הִבִּיט בָּהֶם, עָצַר, בָּלַע, אָמַר:
אַבָּא,
כְּלוּם כֹּה חוֹשֵׁק אַתָּה בַּשְּׁיָר הַזֶּה,
בְּמִשְׁקָע זֶה, הַמַּפְרִיעֲךָ מִבְּלֹעַ?
לֵךְ, שְׁפֹּךְ אוֹתוֹ. וְאַתְּ אִשָּׁה, זְקֵנָה אַתְּ,
מַטְרוֹנִית,
מָה אַתְּ עוֹשָׂה כָאן: הֵן כָּלִית לָלֶדֶת.
וּבִשְׁנֵיהֶם אָחַז, כְּמוֹ בְצֶמֶד
בְּהֵמוֹת לָזֶבַח. אַךְ פִּתְאֹם הִרְפָּה,
וַהֲדָפָם, שָׂשׂ לְרַעְיוֹן וְזוֹרֵחַ,
וְשׁוֹאֵף רוּחַ בִּקָרְאוֹ: קְרֵאוֹן, קְרֵאוֹן!
רַק זֶה בִלְבָד, רַק שֵׁם זֶה וְלֹא הָלְאָה.
אַךְ בְּפָנָיו עָמְדָה גַּם הָאַחֶרֶת,
הָאַלְמוֹנִית, הַצִּפִּיָּה בְלִי אֹמֶר,
עֵת הוֹשִׁיטָהּ לַאֲהוּבוֹ, לָרֵעַ,
בְּעַד הַהֲמֻלָּה שֶׁבַּשֻּׁלְחָן.
רְאֵה, הַזְּקֵנִים (עָמַד שָׁם) אֵינָם כֹּפֶר,
בָּלִים הֵם וְרָעִים, כִּמְעַט בְּלִי עֵרֶךְ;
אֲבָל אַתָּה, אַתָּה, מִכְלוֹל הַיֹּפִי –
אֲבָל, הוּא לֹא רָאָה עוֹד אֶת רֵעוֹ,
וּמַה שֶּׁהוּא רָאָה, זֹאת הָיְתָה הִיא,
כִּמְעַט קְטַנָּה קְצָת מַאֲשֶּׂר נוֹדְעָה לוֹ,
קַלָּה, נוּגָה, בְּחִוְּרּוֹן שִׂמְלַת כְּלוּלֶיהָ,
וְכָל הָאֲחֵרִים הֵם רַק כְּדֶרֶךְ,
בָּהּ הִיא בָּאָה, בָּאָה –: (הִנֵּה תַגִּיעַ
אֶל זְרוֹעוֹתָיו, מוּלָהּ בִּכְאֵב נִפְתָּחוּ).
וְעוֹדוֹ חוֹכֶה, הִיא שָׂחָה. לֹא אֵלָיו,
הְיא אֶל הָאֵל שָׂחָה וְהָאֵל שׁוֹמֵעַ,
וּכְמוֹ בָאֵל הַכֹּל שׁוֹמְעִים דְּבָרֶיהָ:
אֵין לְהָמִיר אוֹתוֹ. אֲנִי תְמוּרוֹ.
תְּמוּרָה אֲנִי. כִּי אֲחֵרִים לֹא תַמּוּ
כְּפִי שֶׁתַּמְתִּי. וְכִי נוֹתַר לִי מַה
מִּשֶּׁהָיִיתִי כָאן? הֵן זֶה הַמָּוֶת.
כְּלוּם לֹא אָמְרָה לְךָ בְּעֵת נִשְׁלַחְתָ,
כִּי הַיָּצוּעַ הַמְּחַכֶּה שָׁם, פְּנִימָה,
הוּא שֶׁל שְׁאוֹל? הֲרֵי מִכְּבָר נִפְרַדְתִּי,
אֶלֶף פְּרֵדוֹת וְעוֹד.
יוֹתֵר מִכָּל גּוֹוֵעַ. הֵן הָלַכְתִּי
לְמַעַן כָּל זֶה, הַקּוֹבֵר בְּכֹבֶד
אֶת זֶה אִישִׁי, יָסוּר, יָפוּג מִמֶּנוּ. –
לָכֵן, קָחֵנִי: לְמַעֲנוֹ אָמוּתָה.
וּכְמוֹ בְלֵב יָם הָרוּחַ פֶּתַע יִפֶן,
נִגַּשׂ הָאֵל כְּמוֹ אֶל אַחַת שֶׁמֵּתָה,
וּכְבָר רָחוֹק הָיָה מִבַּעֲלָהּ הוּא,
אַף כִּי בְּהֵחָבֵא, בְּנִיד שֶׁל רֶמֶז,
שִׁבְעִים חַיִּים עַל אֲדָמוֹת זָרַק לוֹ.
הוּא הִתְנַפֵּל אֶל מוּל שְׁנֵיהֶם, מוֹעֵד
וּמְחַפְּשָׂם כְּבַחֲלוֹם. לַפֶּתַח
הֵם כְּבָר הָלְכוּ, שָׁם הַנָּשִׁים בְּבֶכִי
הִצְטוֹפְפוּ. אַךְ עוֹד רָאָה
אֶת פְּנֵי הַנַּעֲרָה הוּא, אֶת אָחוֹרָה
פָנְתָה וְחִיּוּכָהּ אוֹר כְּתוֹחֶלֶת,
אֲשֶׁר כִּמְעַט הִבְטִיחָה: כִּי בוֹגֶרֶת
הִיא עוֹד תָּשׁוּב מִתּוֹךְ עָמְקֵי הַמָּוֶת
אֵלָיו, הָאִישׁ הַחַי –
פָּנָיו בְּבַת
כִּסָּה הוּא בְיָדָיו בְּכָרְעוּ בֶּרֶךְ,
לְבַל יִרְאֶה מְאוּם אַחֲרֵי חִיּוּךְ זֶה.
קפרי, 7 – 10 בפברואר 1907
-
באגדות יוון הקדומה: היפה בבנות המלך פֶּליאס, שנאותה למות בליל כלולותיה, כדי לפדות ממוות את בעלה אַדמֶטוֹס. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות