המזרח ומתערובת
זו, תערובת רוצחים רומאים בצוענים שחורים, יצאו הרומינים הפּוסעים ברגליהם
על ראשי בני ישראל סבא…
מחשבות כאלה מלאו את מוחי כל הלילה בשבתי בעגלת־החורף. תארתי לפניהם תמונות חיות מימי גדולתו של "ישראלסבא", בשבתו על רדמתו
בתפארת מלכיו ובגאון נביאיו – ואת
הזריחו השמש על הגנבים האלה
הבאים במחתרת לגנוב את לב בני ישראל ואת ממונם יחד, הראו להם כי עוד חי רוח
ישראל סבא בקרבכם, וברוח פיכם הניסו את כל צלמי בלהות ושומרי נשף הללו לבל
ירגיזו תמימי דרך ממנוחם, שיתו לבבכם
בעלי מידות טובות וגבורי־רוח, צנועי הליכות ומסתפקי במועט, ועושי חסד, צמים ומענים נפשם וגופם, וערכי רוח ישראל סבא יקרים להם מכל יקר. לצפרים ראשונות המבשרות את אור השחר… ומלבי, ר' יושעה, פרץ אז קול האמונה שכאן, על אדמת ישראל, תשוב נשמת ישראל סבא ותתלבש בקדושה ובטהרה כבימי קדם, ושוב נזכה לחסד התגלותם של נביאים וקדושי עליון, ולתפארת בית דוד ושלמה סבא, והנה, עתה, גם הם אינם נמלטים מן ההתקפות והבזיונות, ואולם דוקא בזכות הדברים האלה – היינו הגשמת חזונם
למד אצל מאורי ישראל שבזמן ההוא, קבל מהם דרך
התורה ויראה, וביחר עם זה את תעודת העם עפ"י רוח ישראלסבא. והנהו כיום מעין כביר בלתי-פוסק לתורה"ק ולחנוך מאות של
תינוקות של בית רבן על ברכי התורה והמסורה ברוח ישראל סבא. ובהיות אדיר חפצו כי המוסד יתנהל ברוח ישראלסבא, לתורה ולתעודה, מנה מורים
חשובים בעלי-תורה ויראה ובראשם
אלא שלעומת לידתו, מתוך ההכרח הלאומי, בקרב טובי הנוער שלנו,
בחורי הפלמ"ח שספגו עוד קורטוב הגון של רוח ישראל־סבא ראויים להמשכיות לאומית־תרבותית), כי לא סיגלם לעצמם כראוי – אבל הוא
הומאני מעצם טבעו, כי דוקא מורשת ישראל סבא היא הפועלת בו שלא מדעתו, אף על
פי שלא טופחה בו כהלכה.
בעוד יומם, ועל מותה יבכיון לא רק משפחתה, כי גם
כל מכיריה ויודעי שמה ירדו עליה בבכי, היא היתה סמל בת־ישראל סבא, בת־ציון
המצוינת במדות נעלות, וגולת הכותרת: "רחמנות" הנובעת מעמק הלב הבאה לידי
מעשה: להשכיל אל דל היתה עוזרת על ידו בכל דבר טוב ומועיל בכל אותם המפעלים הנשגבים: בתי תלמוד
תורה, תפלה ובתי חנוך לרוח ישראל סבא, בתי צדקה וחסד שהשקיעו בהם כל נפשם
וכל מאדם.
היא היתה הרוח החיה במסחר הפרות
והכבשים, ובחנות הקטנה שהיתה לסבא שלי, לפני בואם לארץ־ישראל. סבא היה תמיד
מתמקח עם האיכרים, עומד על המחיר, אך אינו מצליח לרמות אותם. הוא היה אדם
נינוח.
לאומים, ואשר לא יחרפם לבבם, ולא יבז בעיניהם, לערוץ גם עלה נדף, ולרדוף קש יבש, את יעקב הקטן והדל, את ישראל סבא, ולא יהדרו את זקנתו; גם הם, יספרו לנו סופרי הקורות, נרדפו לפנים באש ובחמה שפוכה, מיד גוים אכזרים
