ליסאנדרוס פית’ארס (1960–1992) היה משורר בריטי, בן להורים קפריסאים. עסק גם במוזיקה וחקר את שורשי מוזיקת הרמבטיקו. שיריו עוסקים בזהות במצבי גבול, ובתודעת מותו הקרב כתוצאה ממחלת האיידס שאז טרם נמצאה לה תרופה, שהיא גם המגפה אליה הוא מתייחס בשירים. קובץ צנום ויחיד משיריו, I Am the Twentieth Century, נדפס ב־1999 בהוצאה קטנה בניקוסיה. הגעתי אליו במקרה, בביקור בחנות ספרים באנגלית בעיר, המצויה בדירה בבניין. וכך מתברר שוב ששירה יכולה להתקיים גם בשולי השוליים ועדיין לשוב לתחייה לנוכח מבט מקרי.

י. ג.

ב־17 בדצמבר 2015 נפטר המשורר אליעז סגל, שתרם משיריו לכתב העת “עמדה” בשנים האחרונות. שיריו הפילוסופיים והחדים בסגנון מינימליסטי הפליאו לתמצת הוויה וקיום מורכב תוך האזנה לדק מן הדק בדיוק. לסגל תמיד היה חשוב לקבל את החוברות ולקרוא אותן. הפעם כבר לא יזכה לראות את השירים בדפוס. יהי זכרו ברוך.

הערת המתרגם: עדנה סנט וינסנט מיליי (1892–1950), הייתה מהקולות הבולטים בשירה האמריקאית במחצית הראשונה של המאה העשרים, והייתה לאישה הראשונה שזכתה בפרס פוליצר לשירה (1923). ייחוד שירתה של מיליי, שהייתה גם מחזאית ופעילה פוליטית וניהלה אורח חיים בוהמי, בשילוב הנדיר בין הקפדה על מסורת פואטית פורמאלית לתכנים מודרניים, חתרניים ואישיים.