מכס מתתיהו לזרסון, משפטן וכלכלן, מראשי יהדות לטביה, נולד בז׳ בשבט תרמ״ז, 1 בפברואר 1887 במיטאו (כיום בתחומי לטביה) למשפחה יהודית מסורתית. ב־1910 סיים את לימוד המשפטים באוניברסיטה של פטרבורג, ומאז עסק הרבה בפילוסופיה כללית ומשפטית, ובחקר המשפט העברי. ב־1916 נתמנה מרצה באותה אוניברסיטה, וב־1917 היה סגן מנהל מחלקת המיעוטים הלאומיים בממשלת קדנסקי. ב־1920 חזר ללטביה, הצטרף למפלגת ״צעירי־ציון–התאחדות״, ונבחר מטעמה לבית הנבחרים הלטבי. לזרסון היה פעיל בעיצוב חוקתה ומערכת משפטיה של לטביה, ובדאגה להגנת זכויות המיעוטים הלאומיים באירופה במסגרת חבר־הלאומים. רב היה חלקו בביסוס האוטונומיה התרבותית היהודית בלטביה, ובמאבק למען השפה ובית־הספר העברים בקרב יהדות לטביה. עם המהפכה הפשיסטית בלטביה (1934) עלה ארצה והיה בין מקימי בית־הספר הגבוה למשפטים ולכלכלה בתל־אביב. ב־1939 יצא לארצות־הברית ושימש פרופסור באוניברסיטת קולמביה בניו־יורק. מספריו: ״המהפכה והחוק״ (רוסית, 1930); בעברית: ״המנדט, הקונסטיטוציה והמועצה המחוקקת״ (תרצ״ו); ״הפילוסופיה המשפטית של הרמב״ם״ (תרצ״ט); ״היהודים והפרלמנטריזם הלטבי״ (בקובץ ״יהדות לטביה״, תשי״ג). כן כתב מחקרים על מדיניות החוק הסובייטית.

לזרסון נפטר בניו־יורק בל׳ בחשוון תשי״ב, 29 בנובמבר 1951.

נכתב עבור האנציקלופדיה העברית
[מקורות נוספים: קרסל, ויקיפדיה]