חֲלוֹמִי – חֲנָנֵךְ בַּחֲלוֹם…
אךְ יֶצַּת אוּר-נֵרוֹ לְרַגְלֵךְ –
וְנָזֹרוּ הִפּוֹג וְהִדֹּם
צֶאֱלֵי פְחָדִים מִדַּרְכֵּך.

וּבִזְרֹחַ כְּנָפָיו לְשִׁכְמֵךְ,
וְנִשֵּׂאת, נְהִירָה, מֵאָבָק –
וְכוֹנַנְתְּ ­­­וְיִשַּׁרְתְּ צַעֲדֵךְ
לַחֲזוֹן הָרֵי-תְכֹל בַּמֶּרְחָק.

שְׁטוּף-חֶדְוָה הָעוֹלָם אָז יֵעוֹר;
שׁכוּר חֲלוֹם אָז אַשְׁכִּים לִקְרָאתֵךְ
בְּהוֹחִיל, כִּי אָקִיץ וְאֵעוֹר
עַל יָדֵךְ… בְּסֻכָּת חֲלוֹמֵךְ.

תרע"ט, רָפָה