אתמול נערך ערב ההוקרה למתנדבי פרויקט בן-יהודה.
האירוע נערך כמתוכנן, ונפתח בהרצאה מהנה ומעניינת של אסף ברטוב "פרויקט בן-יהודה – הציבור מממש את קניינו" שבמסגרתה חשף אסף את "אחורי הקלעים" של הפרויקט, כיצד התחיל (הוא חיפש את כתבי ביאליק ברשת, והם לא היו – אז הוא החליט להוסיף אותם), כיצד הוא מנוהל, הצרכים שעליהם הוא עונה, תכניות לעתיד ואנקדוטות משעשעות מעבודת העורכים. כרגע פעילים בפרוייקט כמאה מתנדבים, ואתמול ראינו כחמישים מהם ומבני/בנות זוגם.
בהמשך עלו לבמה מספר מתנדבים, וכל אחד סיפר כיצד הגיע לפרוייקט ובאיזו דרך הוא מתנדב. לאחר מכן, בהפסקה, המשכתי לדבר עם מתנדבים שונים ושמעתי סיפורים מעניינים. זה היה בעיני אחד משיאי הערב, מפני שכל אחד מאיתנו, המתנדבים, פועל מביתו, ולא באמת מכיר או מתקשר עם מתנדבים אחרים. אני כעורכת מקבלת מדי פעם דוא"ל ממתנדבים, אבל לעתים קרובות איני יודעת את גילם, עיסוקם או אפילו את מינם… לכן היה נעים מאוד לפגוש סוף את האנשים שמאחורי הפרוייקט.
התרשמתי שכל אחד תורם בצורה אחרת – מי בהקלדה, מי בהגהה, סריקה, תיקון טעויות ביצירות שהועלו לאתר… יש מתנדבים המוצאים טעם בהתנדבות כתחביב לאחר הפרישה לפנסיה, יש שהגיעו לפרוייקט דרך לימודי ספרות באוניברסיטה ונשארו לעזור, ויש מי שעושה זאת בהפסקת הצהריים או בין הנקה להחתלה. כל אחד מקליד על פי דרכו – יש מי שמקליד במהירות עמודים שלמים ולעתים רחוקות קורא מה שהקליד. יש מי שמקליד לאט, מלה אחר מלה, ומתעכב על הכתוב.
לפעמים קשה בזמן ההקלדה לקרוא ברצף, אבל בגלל אופי הפעולה, עבורי הייתה ההקלדה ממש ריפוי בעיסוק, ומצאתי אנשים שחלקו איתי החוויה. בסופו של דבר, המפגש הזה המחיש שהפרוייקט כולו עומד על עבודתם של יחידים – יותר מ-700 איש שתרמו במהלך עשר שנות קיום הפרוייקט לתחזוקו וצמיחתו. התמלאתי תחושת סיפוק והנאה ממה שיצרנו יחד.
כמובן לא אשכח לציין כי הדובדבן שבקצפת היה ההופעה "ספר הקבצנים" בביצוע יהודה עצבה, שסיפר מכתבי מנדלי מוכר ספרים בכשרון רב. ההופעה היא עיבוד מקוצר של הטקסט המקורי, אך עצבה שמר על הלשון המקורית, הנהדרת, של מנדלי. אני נהניתי מאוד מן ההצגה.
תודה לכל מי שתרם למפגש בנוכחותו. היה נהדר ונתראה בפעם הבאה! נשמח לשמוע רשמים והערות גם מכם, כאן או בדואל.