קטגוריה: כללי

  • כיצד נקרא התינוק הראשון של המושבה מוצא?

    דוד ילין, מעסקני המושבה מוצא, שליד ירושלים, מספר בזכרונותיו ירושלים של תמול, על הולדת התינוק הראשון במושבה, ועל השם הנאה שניתן לו:

    המושבה הזאת זכתה היום לקהל גדול מבני ירושלים ובנותיה, אשר באו שמה לשמוח בשמחת אחד איכריה אשר נולד לו בן, והיום הכניסו בבריתו של אברהם אבינו, הוא הבן הראשון אשר נולד במושבת "מוצא", וייקרא שמו בישראל "אמוץ".

    ומוסיף בנימין ריבלין, עורך הכרך, את הביאור: "הוא מר אמוץ כהן, מורה ותיק בירושלים, מומחה למדעי הטבע."

    כהן נפטר בשנת 1988.  באותה שנה, פרסם הסופר מאיר שלו מאמר ב"הארץ" על אמוץ כהן, שחלקים ממנו נגישים גם היום, באדיבות המחבר ואתר סנונית.

  • סמולנסקין מתאר סחר בנשים

    בסוף המאה ה-19 כתב פרץ סמולנסקין, בספרו "גמול ישרים" יומן, כביכול, של נערה שהמירה דתה, ואחר כך התאבדה. וכך כתבה ביומן הנערה, שאמה מתה בעודה פעוטה, ואביה נישא בשנית.

    עתה אבין שורש דבר מדוע פִזרה אשת אבי כסף רב למען תת חפצי להוסיף בלמודים, ועוד תוסיף בחסדה להביא דעת בלבי, ואדע את אשר לא תדענה כל בנות ישראל; מורים חדשים יבואו לרגעים לחדרי, מורים ממרום עם הארץ, והמה יקרבוני בתתי הכוס על ידם, גם ישפילו ערכם להעביר ידם על חלקת לחיי, דעת יביאו בלבי, דעת הרבה את אשר לא תדענה יתר בנות ישראל. מה נעים גורלי ואני אמרתי כי יתומה עזובה הנני, בעת אשר מרחמים רבים לי, מהללים ומשבחים ניבי וברק עיני, חן שפתותי וגם עלומי לצדקה יחשבו לי, ומי יודע אם לא גם מנשיקות פיהם כאם רחמניה ינשקוני, ומה לי עוד? וכל אלה מידך לי, אשת אבי, היְרֵאה את אלהים, האשה הצנועה, תפארת ליודעיה. הנה אבין מזִמתֵך בת תוֹפת! שפחה דרושה לך, שפחה יפה ויודעת טוב טעם, שפחה אשר לא יבוֹשוּ לקחת הכוס מידה אצילי הארץ, כי על כן פזרת כסף להביא דעת בלבי ושכל טוב בשפתי, פֵּאַרְתְּ את עוֹלָתך בכל פאר בטרם הקרבת אותה לאליל הזִמָה. הוי בת שטן! אל בור החלאה תהדפיני, תעוררי חרפה ממאורתה, למען כסות בה פני זְעוּמַת נפשך בקנאך קנאתך בה.

    בעברית של ימינו: אשת אבי מטפחת את השכלתי, נוהג יוצא דופן באותה קהילה יהודית. בדרך כלל לימדו רק את הבנים. המורים, והם הטובים שבבעלי המקצוע, מבינים את הרמז, והם מרשים לעצמם לעשות מה שקרוי היום "הטרדה מינית". ואיך ידועה ומוכרת אשת אבי? אשה צנועה ומסורה לבעלה. ולמה היא מפזרת כסף על לימודיה של הנערה? כדי לעשותה "נערת ליווי" לעשירים.

    כנראה שכבר היו דברים מעולם, וגם בקהילות דתיות במזרח אירופה.

  • חג עצמאות שמח!

    לקראת יום הזיכרון ויום העצמאות, השזורים זה בזה, קשר של יגון ותקוה, דמעה ושמחה.

    אנו מברכים את המתנדבים ומשפחותיהם, את העם היהודי באשר הוא, שיתגשם החזון:

    "וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, מִדָּן וְעַד בְּאֵר-שָׁבַע… (מלכים א' פרק ה', פסוק ה').

    מובאים כאן שני שירים  של לוחמים-משוררים-סופרים. מילותיהם הן מרְאָה למחשבותיהם-מחשבותינו, רגשותיהם-רגשותינו. כאז כן היום, כאילו המילים נכתבו בהווה שמלווה אותנו לאורך הדורות.

    חנה סנש שכתביה יתפרסמו בקרוב באתר ואברהם "יאיר" שטרן, שכתביו מופיעים באתר.

    בברכת חג עצמאות שמח לכולם,

    צוות פרויקט בן-יהודה.

     מתוך:  חנה סנש / אלי, שלא יגמר לעולם: שירים ופרקי יומן

    לָמוּת?…

    לָמוּת…  צְעִירָה…  לָמוּת…  לֹא, לֹא רָצִיתִי…

    אָהַבְתִּי אֶת הַשֶׁמֶשׁ הַחַמָּה,

    הָאוֹר, הַשִּׁיר, נִיצוֹץ שֶׁל זוּג עֵינַיִם,

    וְלֹא רָצִיתִי הֶרֶס, מִלְחָמָה.

    לֹא.  לֹא רָצִיתִי.

     

    אַךְ אִם נִגְזַר עָלַי לִחְיוֹת הַיּוֹם

    בְּשֶׁפֶךְ דָּם, בַּהֶרֶס הָאָיֹם,

    אַגִּיד:  בָּרוּךְ הַשֵּׁם בְּעַד הַזְּכוּת

    לִחְיוֹת, וּבוֹא תָבוֹא שָעָה לָמוּת

    עַל אַדְמָתֵךְ אַרְצִי, מוֹלַדְתִּי.

    נהלל,  5.5.1942

     

     [הרי את מקודשת לי מולדת] / אברהם ("יאיר") שטרן 

    הֲרֵי אַתּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי, מוֹלֶדֶת,

    כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשׂרָאֵל.

    שִׁפחָה שַׁחָה, כּוֹרַעַת וְאוֹבֶדֶת,

    אֲנִי לָך בַּעַל וְגוֹאֵל.

     

    וְרָחֲקוּ מִמֵּך מְבַלְּעַיִך

    בְּחַיַּי. וּבְמוֹתִי

    אֲנִי – רֹאשִׁי אָלִין בְּחֵיק הָרָיִך;

    אתּ-בְּדָמַי לָעַד תִּחיִי.

     

    וְלִקרָאתֵך מַלכָּה, לִבִּי חָרַד עֵת

    תִּפאַרתֵּך פִּי יְמַלֵּל.

    הֲרֵי אַתּ מְקֻּדֶּשֶׁת לִי, מוֹלֶדֶת,

    כְּדַת מֹשֶה וְיִשׂרָאֵל!

    סיון תרצ"ד

  • אֶנְדְרֶה אַדִי רוצח פרפר

    באחרונה פרסמנו תרגומים מאת אביגדור המאירי (שאנו מפרסמים ברשות המשפחה) משירתו של המשורר ההונגרי אנדרה אדי.  אדי כנראה לא היה זוכה בתחרות "המשורר החביב".   הנה שירו על רצח פרפר:

    אֲנִי רוֹצֵחַ פַּרְפַּר.
    הוֹ רֶגַע מְבֹרָךְ, אֱלֹהִי,
    עֹנֶג-הָרְצִיחָה הַקָּדוֹשׁ:
    בְּשֶׁל כָּל שִׂנְאָתִי
    מֵתָה תוֹלַעַת זוֹ הַמְנֻמֶּרֶת.
    הַמְצַפָּה לַמָּחָר,
    כָּכָה יְצַפֶּה לוֹ הַמָּחָר.
    כָּל בַּת-צְחוֹק מְאֻשֶּׁרֶת
    יַקְּדִים הַמָּוֶת:
    בְּרֵאשִׁית כָּל קְרָב גָּדוֹל
    יִתְפּוֹקֵק הָאוֹן,
    אַל יִהְיוּ הַחַיִּים
    מִשְׁתֵּה-שָׂשׂוֹן לְאַחֵר,
    כָּל זָהָב יְהִי לְאֵשׁ צוֹרֶבֶת
    וְרַעַל כָּל נְשִׁיקָה מְתוּקָה לְחֵךְ.
    כְּנָפַיִם לָךְ, שְׂמֵחָה, מִשְׁתּוֹבֶבֶת?
    לָכֵן אֶרֵצָחֵךְ נָפֶשׁ.
    וַאֲנִי מְאֻשָּׂר, יַעַן כִּי רָצַחְתִּי.

    (© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.)

  • מצפונו של א"ד גורדון הגוסס

    בשלהי שנת 1921, נסע א"ד גורדון לוינה, לשם טיפול בהקרנה בסרטן אשר כבר אכל בו.  במהלך שהותו שם, כתב רשימה קצרה:

    מבית-הרחצה.

    אני מתבייש באשר אדם מטפל בי כל כך יפה, כל כך לכאורה אנושי, לא משום שאני אדם והוא אדם, כי אם מפני שאני משלם כסף. הן יש פה, בעיר וינה כל כך הרבה נצרכים, נצרכים להבראה, והנה הם נמקים בעוני ובחוסר כל, וגם ברעב ובקור, ואין בית-הבראה זה ואחרים מטפלים בהם, – ומטפלים בי, הזר לגמרי לאנשים האלה, ובדומים לי. יען מה? מה פה אַמַת המידה לבחירה? האמנם אנחנו יותר ראויים ליחס אנושי, יותר ראויים לסַפק על ידינו מה שתובעת האהבה או האחווה האנושית? – פשוט כפשוטו: אנחנו משלמים כסף. הנה מפני מה בחרו לטפל בנו ולא באחרים, אולי יותר זקוקים לכך ואולי גם יותר ראויים לכך. כמה זה מעליב לראות מעשים אנושיים, יחסים אנושיים לשם כסף! כמה היה זה יפה לוּ היה כל זה נעשה רק מתוך רגש אנושי טהור, וכמה זה מכוער, כשזה נעשה בעד כסף! אכן יש ויש לי להתבייש, להתבייש בעד עצמי ולהתבייש בעד כל האנשים האלה. היחס הלא ישר, במובן היחס של בעל מלאכה ישר אל כלי, למשל, –אל שעון שניתן לו לתיקון.

    וינה, בית-הבראה 'אליסבטינה'