תגית: שירה

אֶזְבַּח זִבְחֵי-כְאֵב לְלֵילִי,
אָז מִדָּמִי עַל שְׁבִילַי-הַשָׁעוֹת.
אֲזַמְּרָה לָךְ, אַרְצִי, בְּשִׁירִים,
אְזַמְּרָה לָךְ, אַרְצִי, בִּדְמָעוֹת.

כְּעָנָן אֶעֱמוֹד וְאַבִּיט
כְּעָנָן אֶל סַהַר פּוֹרֵחַ.
מַה-יִּמְתַּק מִיגוֹן אָב לְמַרְאֵה
קֶבֶר בֵּן כְּסַהַר זוֹרֵחַ,

קֶבֶר חוֹלֵם כְּפֶרַח. זָע הַפֶּרַח
וַיָּנַע מִפְרְשִׂי צִיצָיו.
לַיְלָה, שְׁכוֹל-לִבִּי יְהַלְלֵךְ
קַר וְקָשֶׁה כְּלַהַב-הַנִּצָּב

קַר וְקָשֶׁה וְאַכְזָר אֶנָּעֵץ
בִּבְשָׂרְךָ, סַהַר-פָּז זוֹרֵחַ,
כַּאֲשֶׁר נָעַצְתָּ בִּי זִיוְךָ,
מַעְיָנְךָ בְּדָמִי קוֹלֵחַ

כְּעָנָן אֶעֱמוֹד. מִי יֵרַע
לִלְבַב הֶעָנָן הָאִלֵּם?
מִי יָבִין יְצָרַי הַהוֹמִים
עַד בְּלִי אֲכִילַם, אֲכִילַם

וַאֲנִי אֶצְחַק וְאָשִׁיר…
אָשִׁיר אַהֲבוֹת רָעוֹת
אֲשֶׁר שְׁטָפוּנִי בְּהָמוֹן
וָאֶמְחֶה עִקְבוֹתָן בִּדְמָעוֹת.

אַהֲבוֹת כְּלֵילוֹת יוֹקְדִים,
אַהֲבוֹת כִּשְׁחָרִים מְטֻלָּלִים –
וְלִבִּי דַל וְשׁוֹמֵם
כִּשְׂדֵה לַיִל בְּהַחֲזִיר הַצְּלָלִים.

וַאֲנִי כְּעָנָן אֶנָשֵּׂא,
נִמְלָט מֵאַהֲבָה אֶל אַהֲבָה –
וְנַפְשִׁי חוֹגֶגֶת בְּאָשְׁרָהּ,
וְנַפְשִׁי עוֹרֶגֶת בְּשַוְּעָהּ.

וִיצָרַי הַנוֹשְׁכִים מֶה-עָצְמוּ…
אוֹדֶה לָךְ, אַרְצִי, וַאֲבָרֵךְ
אֲשֶׁר תַּרְגִּיעִי סוּפוֹתַי,
תַּרְוִינִי זְהַב-טַלֵּךְ וּמְטָרֵךְ.

אֲשֶׁר אֶחֱשׂוֹף נֶכֶר-חַיַּי,
אֶבֶן חַיַּי, אֶזְרוֹקָה –
וְצָלְלוּ וְנֶעֶלְמוּ
בְּלֵב תְּהוֹמֵךְ הָרְחוֹקָה.

תִּשְּׁקִי מִרְדִּי הַלוֹהֵט
בְּאִמְהוּתֵךְ הַגְּדוֹלָה –
וּכְדִמְעָה נָחָה מִזַּעְפָּהּ
כַּחֲלוֹם בַּחֲלוֹמֵךְ אֶצְלוֹלָה.

וְאָנֹכִי בַכֶּרֶם. אֶשְׁכּוֹל הַגֶּפֶן
בֶּהָדָר לִי נֶעֱנָה בְחִבָּה;
עַל רֹאשִׁי גַן יֶרֶק, תְּאֵנָה פוֹרַחַת
שׁוֹלַחַת פַּגֶּיהָ בְאִבָּהּ.

מִמּוּלִי חֶבְרוֹנִי. וַאֲגָדוֹת עֲרָבִי
נוֹפְלִים מִפִּיהוּ כַפְּנִינִים:
מִקְּרָבוֹת עֲנָקִים, גִּבּוֹרֵי הַשּׁבֶט,
מִקֶּשֶׁת אֲבִי הַמַּאֲמִינִים.

מִמּוּלִי מֻסְּתַּפָה, מוֹשַׁבְתּוֹ קִיר מוֹאָב,
חוֹלֵם לוֹ פֹה עַל מַחְצַלְתּוֹ;
שׁוֹכֵב מֻסְתַּפָה וּלְפִיהוּ הַקַּהֲוֶה,
שׁוֹתֶה וּבְיָדוֹ נַרְגַלְתּוֹ.

הוּא נוֹלַד בְּמֵידְבָא. וַיְּהִי יֶלֶד וַיָּמֹת
אָבִיו בַּשּׁדֶה, בַּקְּרָב;
וַּיהִי עֶבֶד וַיְּנַהֵג אֶת גְמַלֵּי אֲדוֹנָיו
לְחָרָן וּלְמִדְבַּר עֲרָב.

וַיֶּאֱהַב מֻסְתַּפָה הַנָּאוָה שֻׂלַיְמָה
וַתֶּאֱהַב גַם אוֹתוֹ הַבַּת;
עֵינֶיהָ גֶחָלִים וּפְלָדוֹת הַלֵּבָב
וַיְּאַרְשֶׂנָה לְרַעְיָה כַדָּת.

וַתִּמְשֹׁל בְּבֵיתוֹ הַנָּאוָה שֻׂלַיְמָה
וַתַּעֲבוֹד בַּשָּׂדֶה בּתּוֹם
וַתְּחי חַיֵי אֹשֶׁר עִם מֻסְתַּפָה בְּמוֹאָב,
עִם מֻסְתַּפָה – עַד אותוֹ הַיּוֹם…

יוֹם סִפְּרָה הַנָּאוָה: וְהִיא בֵין הַזֵּיתִים
וַיָּבֹא הָעֶלֶם הַזָּר;
בַּחֲלָקוֹת הַנַעַר וַיְּנַס לְפַתּוֹתָהּ –
וַתִּשָׂא רַגְלֶיהָ הָהָר…

שָׁמַע מֻסְּתַּפָה וַיֵּחַם בּוֹ דָמוֹ
וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הָאִישׁ:
וַיִּמְצָא הָעֶלֶם וַיַּהַרְגֵהוּ בַּגָּיְא –
וַיִּמָּלֵט הָאֹהֱלָה חִישׁ.

נִרְדֶּמֶת שֻׂלַיְמָה; וַיָּבֹא בַּלַּיְלָה
מֻסְתַּפָה אֵלֶיהָ בּלָּאט
וְעַל כַּר הַגְּמַלִּיָּה הוֹשִׁיבָהּ וַיִּרְכַּב
בַּבֹּקֶר, הַלַּיְלָה כִּי נָט.

וַיָּבֹא חֶבְרוֹנָה. כִּי אָח לוֹ בְּמַמְרֵא
זֶה בַעַל הַכֶּרֶם הָאָח;
לוֹ חַרְבּוֹ מָגִנּוֹ וּמַחֲסֶה כִידוֹנוֹ
מְהֵרָה לֹא יִלָּכֵד בַּפָּח.

וְאָנֹכִי בַכָּרֶם. מִמּוּלִי מֻסְתַּפָה
עוֹמָר אָחִיהו בַּפִּנָּה;
צְנִיף נִרְאֶה בַחַלוֹן: שֻׂלַיְמָה נִשׁקֶפֶת,
נִשְׁקֶפֶת שֻׂלַיְמָה בְּחִנָּהּ.

נִשְׁקֶפֶת… רוֹעֶדֶת… לְזכְרוֹן לֵיל מוֹאָב,
דְּמֵי עֶלֶם רַעֲנָן צוֹעֲקִים שָׁם…
"מַדּוּעַ סִפַּרְתִּי!.. יְדִידִי, מֻסְתַּפָה!
הֲתִמָּלֵט מִגּוֹאֵל הַדָּם? – – –"

בַּשָּׂדֶה וָיַעַר יָהִים הָרוּחַ,
יֵילִיל הַיְשִׁימוֹן הַשֶּׁמֶשׁ כִּי בָאָה,
שָׁם אָח הַמְבֹעֶרֶת בָּאֵשׁ נוֹרָאָה,
שָׁם בִּנְקִיק סֶלַע בַּכֵּפִים נָנוּחַ!

נִבֶז לַסַּעַר וּלְסוּפָה תָפִיחַ,
נַהֲמָם גַּם יַחַד לֹא יַשְׁבִּית גִּילֵנוּ;
עַל מַרְבַדֵּי צוּר עֵת נִרְבַּץ תַּחְתֵּינוּ
נִפְרוֹט עַל נֵבֶל וַחֲצוֹצְרָה תַצְרִיחַ!

נַעֲרוֹק צִיָּה, בִּילֵל תֹּהוּ הִנֵּנוּ
אֶבֶן לִמְרַאֲשׁוֹתֵינוּ חוֹל נַצִּיעַ –
קוֹרוֹת בָּתֵּינוּ מַעֲבֵה הָרָקִיעַ –
נִשְׂחַק לַפָּחַד! הָאֶגְרוֹף מַחֲסֵנוּ!

לַכֶּסֶף לֹא נִכָּסֵף, שָׁוְא שַׁלְמוֹנִים,
וּבְאֶרֶץ תַּלְאוּבוֹת לֹא דָרְכָה רֶגֶל;
הַרְחֵק מִשְּׁאוֹן קָרֶת לִבֵּנוּ יָגֵל
וּכְחַיְתוֹ טֶרֶף נַעַשׂ אַךְ זֵידוֹנִים!

הָמָן נָפָל,
הַנֵּס נִכְפָּל,
וּבְיוֹם פּוּרִים
הָרֹאשׁ נָרִים.

כִּי הַדַּרְשָׁן
כִּדְמוּת כּוּשָׁן
דּוֹרֵשׁ רָעָה,
אוֹתָהּ שָׁעָה

רֶשֶׁת טָמַן
אֶל עַם נִבְחָר,
וּכְמוֹ הָמָן
אֶל יוֹם מָחָר

גָּרוֹן נִחַר
חָלָה נִפְגָּר
מָוֶת אָגַר
כָּל רִשְׁעָתוֹ:

אֶל אֵל נוֹדֶה
כִּי הוּא פּוֹדֶה
גּוֹאֵל עַמּוֹ
כָּבוֹד לִשְׁמוֹ:

נִמְצָא הַגַּנָּב – וְחָמָס בְּיָדוֹ
קֹמֶץ מְלֵא אֱגוֹזִים,
וְהוֹלֵךְ הַקּוֹל מֵאִילָן לְאִילָן:
"קֹמֶץ מְלֵא אֱגוֹזִים!!!"

וּמִי הוּא הַשׁוֹדֵד? – בֶּן שְׁמֶרִיל הַסַּנְדְּלָר
וּשְׁנוֹת יְמֵי-חַיָּיו חָמֵשׁ.
וְקוֹרְאִים מִקְצַה הַגַּן עַר קָצֵהוּ
הַשֶּׁרֶץ, הָעוֹף וְהָרָמֶשׁ:

"מֻתָּר לִקְרֹעַ אוֹתוֹ כַדָּג,
לְחֶנֶק, לִסְקִילָה הוּא רָאוּי!"
וְצוֹעֵק אַחֲרֵיהֶם הָעוֹרֵב: – "קְרַע! קְרָע"
הַיּוֹנָה הוֹמִיָּה: " כָּרָאוּי!…
כָּרָאוּי… כָּרָאוּי… כָּרָאוּי!"…

וְעוֹמֵד רַק אֶחָד בַּגָּן – הָאֱגוֹז,
שׁוֹטֵחַ עֲנָפָיו אֵלֵינוּ
וְקוֹרֵא וְאוֹמֵר לְכָל עוֹבֵר: – "אֱכֹל
מִמַּתְּנַת אָבִינוּ יוֹצְרֵנוּ,
מִמַּתְּנַת אָבִינוּ יוֹצְרֵנוּ"…