Blog

לפנינו סיפור משפחתי המבוסס על זיכרונות המחבר מימי ילדותו במשפחה יהודית ממוהילב, בסוף המאה ה-19. המחבר, יליד 1856, גדל בעיר שבתחום-המושב ברוסיה הלבנה.  בשנת 1907 עלה ארצה, ובנוסף להיותו סופר ועיתונאי, פעל גם בתחום התעשייה והמסחר. היה ממייסדי תל-אביב. נפטר בחיפה ב-1936.

בלשון קלילה, מלטפת ומלאת הומור, מתאר הסופר את חיי היום-יום בעיני הילד הגדל בחיק המשפחה האוהבת. אך עינו פקוחה גם לטבע שסביבו, אותו הוא מיטיב לתאר:

" 'חן המקום על יושביו', ובפרט על איש שנולד וגדל וכל שנות ילדותו עברו עליו במקום ההוא. ואף אמנם יפֶה הוא המקום, אשר עיר-מולדתי שוכנת עליו. מרום-העיר וטבורה הם על השפה הימנית, ההררית, של הדניֶפּר. הנהר מתפתל כנחש עקלתון מבין החולות של הפַּרוָר, ואך בצאתו אל מול חצרות בתי-התפלה הוא נגש ישר אל הגבעה, וגולל לו את גליו הקלים והנוחים מתחת לגשר על-פני גבעת-הגֻבֶּרנַטור הלאה הלאה, ויקח על דרכו עמו את מֵי נחל-האלונים. גם הנחל הזה גובל את העיר, את החלק ההררי, מצד מערב, והוא המפריד בין"דגל-הזהב", בין בתי-החומה אשר ברחובות הישרים והרחבים, רצופי-האבנים ויודעי-המטאטא אשר במרכז העיר, ובין הסמטאות העקֻמות ומשכנות-העניים בתחתית ההר ובכל המורד והמישור משני עברי הנחל.

עתה נחל-האלונים כמעט חרב ויבש, ואך בימי האביב, לעת הפשרת השלגים, יִרבּו מימיו ויגרפו אל הדניפר את כל אשר נאצר בין שארית האלונים – כן:  שארית, כי גם האלונים עתה כמעט אפסו – בכל חדשי החֹרף. ואולם אני זכֹר אזכֹּר עוד את הנחל הזה כנהר שוטף, וברחובות אחדים היו נטוים עליו גשרים, ואהלי-רחצה היו בנוּים על שפתו בקיץ, ועל-פני אשדותיו היתה טחנה גדולה ורבּת כֹּח.  ופעם אחת גברו המים בנחל הזה מאד, ויתקצף הנחל ויתרגש ויהרוס את כל אשר שָׂכרו על דרכו, ויקרע את גשריו מעליו, וישטוף במרוצתו את כל המישור והשפלה על שפתו, ויקעקע בתים רבים ועצים רבים עקר בחמתו…"

 ילדי ישראל לא נהגו לשוטט בטבע; מגיל צעיר נשלחו ללמוד תורה ודרך-ארץ ב"חדר" אצל ה"מלמד"…

"אבל  בֹּאו ונחזיק טובה למשה בן עמרם, שהשׂכיל להוציא את עמו ממצרים למועד חֹדש-האביב וקבע לנו מועד חג-הפסח והמלמדים נותנים לנו חֻפשה מן החדרים ומן הלמודים, וכמעט חֹדש-ימים חפשים אנו לנפשנו. אז נופלים הכבלים מעל ידינו הרכות, אז שואפים אנו במלוא רֵאָתנו את רוחות-האביב, אז מרגישים אנו, גם בלי הוראת הורים ומורים, את נשמת הטבע המתעורר לתחיה… אף רגע לא תנחנה רגלינו בבית, אזנינו נטויות אל הֶמְיַת כל שטף מים ועינינו אוכלות כל ציץ חדש, כל עשב בגיחו מן האדמה, רודפות כל משק, כל זמזום, כל מעוף…"

"אמנם, לא למדנו להתבונן ולהבין אל מחזות הטבע, ולכן כל רשומיהם דקים היו וחִורים, ואולם תחת זאת קלטתי את מחזות החיים של הבית, החצר, המשפחה. ואותם אני זוכר, אותם אני רושם."

 לרגל עסקיו שהה אבי-המשפחה בעיר הבירה משך תקופות ארוכות, והקשר עם המשפחה נשמר באמצעות מכתבים שנשלחו בדואר: "למשל, היה אבא כותב אך אל סבא, והיה כולל בתוך המכתב מענינא דיומא ביוּדית, למען תוכל גם אמא לקרוא בעצמה את הדברים המיֻחדים בשבילה. וכן גם המכתבים, שהיתה אמא כותבת לאבא, היו יוצאים לדרכם מביתו של סבא, בתוספת שורות אחדות ממנו, והוא בעצמו היה כותב על המעטפה את האדריסה כהאי לשנא: "לבני מו"ה שמאי שיחי' בספ"בורג". רק "ספ"בורג" היה צריך לכתוב רוסית, למען ידעו פקידי-הפוסטה לאן לשלוח את המכתב, ואולם כל האדריסה היה כותב עברית, כי בעת ההיא, בשנות הששים למאה שעברה, היו בעיר-הבירה האחים בּיֶלינקי, יהודים משקלוב, שהיו מטפלים במכתבים של אחב"י, ומזה היתה פרנסתם, והמה ידעו, כמובן, מי הוא בנו של סבא."

* הסיפור יעלה לאתר הפרויקט בקרוב.

שלום לכולם,

 

אנו שמחים לבשר כי נפתח ערוץ יו-טיוב חדש לפרויקט. הערוץ מכיל סרטוני וידאו מתוך ערב ההוקרה למתנדבי הפרויקט שהתקיים באוני' ת"א ביוני 2012 –

חלק א' של הערב – הרצאות – 

1 – הרצאתו של מר שמואל אבנרי, מנהל ארכיון בית ביאליק – "ביאליק של נתינה וחסד".

2 – הרצאתו של אסף ברטוב, עורכו המייסד של פרויקט בן-יהודה – "על כינוס הרוח בעידן האינטרנט: פרויקט בן-יהודה – עבר, הווה, עתיד".

חלק ב' של הערב – "מתנדבים מספרים" – 

1 – המתנדב ד"ר ערן גרף – על הפרויקט במקאמה מחורזת פרי עטו.

2 – המתנדבת חנה טל – על הציפיה, ההפתעות ו.. מכונה אחת לסריגת פוזמקאות.

3 – המתנדבת שרונה תל-אורן, בתו של המשורר, המסאי והמתרגם אברהם רגלסון – על מתן רשות פרסום לכתבי אביה וההתנדבות בפרויקט.

4 – המתנדבת צחה וקנין – על חיפושים ביביליוגרפיים ותעלומת א. מיטרופוליטנסקי.

5 – העורכת הילה לוי, בשם המתנדבת אודי יוליס – על "אי-העדפות" הקלדה וחדוות ההתנדבות.

6 – המתנדב ד"ר מלאכי שפר – על לבטיו של מקליד.

7 – המתנדבת נירה פרדקין – על קובץ האגדות "ויהי היום" מאת ביאליק.

8 – המתנדבת עפרה הוד –  על "חובה", "אשמה" ותרגומים בפרויקט בן-יהודה.

9 – המתנדבת נורית גל רכס – על חווית הלימוד, הגאווה וחשיבות שיתוף הידע בעקבות ההתנדבות.

10 – המתנדבת דפנה פילובסקי – על העושר הלשוני וההיסטורי והנאת הלימוד דרך יצירות בפרויקט.

11 – המתנדב אמיר ברטוב – באנקדוטה משעשעת על עליות ומורדות בחיי המקליד.

 

כמו כן, עלו לערוץ שתי הרצאות נוספות מתוך ערב ההוקרה לפרויקט שהתקיים במסגרת "חמישי בקמפוס" באוני' ת"א במרץ 2012 –

1 – הרצאתה של פרופ' נורית גוברין – "מחקרי תשתית בספרות העברית והחשיבות של פרויקט בן-יהודה במימושם"

2 – הרצאתו של ד"ר אבשלום אליצור – "מנהיגות לוקחים: המופת האינטרנטי של פרויקט בן-יהודה מול דלדול האקדמיה".

 

המשך מועדים לשמחה,

שני אבנשטיין וצוות הפרויקט.

 

במסגרת ההקלדות לפרויקט בן-יהודה קיבלתי משימת הקלדה מתוך כתביו של אליעזר יפה*. האמת שלא הכרתי את האיש (זכרתי שהוא היה פעיל ציוני כלשהו) והתחלתי להקליד. תוך כדי הקלדה פגשתי באדם מיוחד מאוד, שכתיבתו רגישה, מחד, ועוקצנית, אם כי, לפחות לאחר כמה וכמה עשרות שנים, נעימה מאוד לקריאה. חשבתי לשתף אתכם, מקלידי פרוייקט בן יהודה, בכמה קטעים קצרים מתוך הקבצים.  אני מצרפת כאן כמה פרטים על האיש, שסיכמתי מתוך ויקיפדיה:

יפה, שהיה כאמור פעיל ציוני, נולד באימפריה הרוסית בשנת 1882. בצעירותו הוא חונך בתלמוד תורה ובבגרותו נמשך אחרי התנועה הציונית, ואף השתתף בקונגרסים הציוניים הראשונים. יפה פרסם את דעותיו ותמיכתו בציונות בכתב ובעל פה. בשנת 1904 הוא היגר לארה"ב ולמד שם חקלאות. גם שם הוא עסק בפעילות ציונית. ב-1910 הוא עלה לארץ ישראל בתחילה גר סמוך לפתח תקווה ואחר כך עבר לכנרת.

יפה יחד עם קבוצה של איכרים השתמשו באמצעי מיכון חדשניים בעבודות שדה והקימו 'משק מעורב', כלומר משק שבו עסקו בתחומים שונים (מלבד גידול ירקות הקימו שם לולים, רפתות וכו' וכן עבודה בנפחות ומסגרות. כל זאת כדי למלא את כל צרכי התושבים). יפה שאף כי לכל חבר במשק תהיה חלקה משלו (תשוקה זו שלו התפתחה על ידיו ועל ידי חבריו מאוחר יותר לרעיון של 'מושב עובדים'). ארתור רופין, מנהל 'המשרד הארץ ישראלי' סרב לכך ומשום כך עזב יפה את החווה בכנרת. הוא נדד בין מקומות שונים בארץ עד שבסופו של דבר, הפך לאחד ממייסדי נהלל. את רוב מרצו להקמת נהלל והפיכתה למושב עובדים הקדיש יפה בין הנשים 1921-1925.

במשך השנים הבאות הוא הפך לעסקן ציבורי. בין היתר הוא היה מייסדה של "תנובה", אותה הוא ניהל מעל לעשור. בשנותיו האחרונות חלה יפה. הוא פירסם כתב עת בשם 'נתיב' שהיה מרכז פעולתו בשנותיו האחרונות. יפה נפטר בשנת 1942.

אביא כאן שני ציטוטים יפים מתוך כרך א' של כתביו, שנדפס בהוצאת עם עובד בשנת תש"ז (1947):

בראשית דברי בשאלת ההתישבות בארץ־ישראל אני נאלץ להביע את השתוממותי על זה, שההנהלה שלנו מסרה את ההרצאה בשאלה זו לאיש, אשר זה חמש־עשרה שנה לא היה בארץ־ישראל ואינו יודע על כן כלום מכל הנסיון אשר רכשנו שם בעבודתנו. ומה שמפליא ביותר במעשה זה של ההנהלה, הוא קלוּת ראשה עד כדי כך שלא מצאה אף לנחוּץ לשלוח את ד"ר סוסקין, אשר יעדה להרצות בשאלה זו, לבקר את ארץ־ישראל, למרות זה ששלחה אותו לבקר קצוי ארץ ואיים רחוקים, באירופה ואמריקה ואף סין ויאפן. והן ישנם אגרונומים מומחים בארץ־ישראל עצמה, והן מנהל המחלקה להתישבות וחקלאות בארץ־ישראל, האגר' י. אטינגר, עוסק זה עשרות שנים בעבודת התישבות, ברוסיה, ארגנטינה וארץ־ישראל, ומדוע לא מסרה לו ההנהלה להרצות כאן בשאלה זו?

ואכן כפרי מעלליה הושב לה להנהלה שלנו! והמרצה שלה ד"ר סוסקין הקריא לפני הקונגרס הזה לא הרצאה על התישבות, כי אם פליטון. כי הן לא שמענו כאן בדבריו כל תענית מסוּימת לעבודתנו הישובית בארץ־ישראל. הן לא סיפר לנו כאן שום דבר מלבד זה שבארץ־ישראל ישנה שמש, וכי באספּמיה מגדלים אבטיחים על חולות ים. ואף המספר היחידי אשר הזכיר לנו, והוא שב־300 לירות אנגליות אפשר ליישב משפחה עובדת, אף על מספר זה העיד בעצמו, כי שמע ע"ד זה מפי ארץ־ישראליים כאן, והוא "מאמין" להם שכך הוא. אך מספרים מדוּיקים מארץ־ישראל אין לו. ואכן אחרי הרצאתו זו של ד"ר סוסקין אין גם מה להתוכח, כי מה נענה אחרי פליטון מרפרף על פני כל כדוּר הארץ, ובנוגע לארץ־ישראל אין הוא נוגע אלא בקרני השמש שלה?

וקטע נוסף:

מר שוקן הדגיש וחזר והדגיש כמה פעמים, כי במשך תשעת החדשים שמחלקת ההתישבות נמצאת בהנהלתו של אינג' קפלנסקי, תוקן במעט המעוות שנעשה ע"י אגר' אטינגר, אשר כאילו הרבה לשגות. יכול אני להבטיח למר שוקן, הוא גם יודה לי בזה, כי אף אם יכנסו הרבה תיקונים בעבודת ההתישבות במשך התקופה אשר מר שוקן יעמוד בראש המחלקה, בכל זאת ימצא האיש אשר יביא אחריו עוד דברים נוספים לתקן, והתיקונים אשר יכניס אולי מר שוקן אפשריים הם אחרי הסידורים של קפלנסקי, וקפלנסקי הצליח בזה שבא אחרי אגר' אטינגר, ולאטינגר גם כן קדם מי שהוא; וכל אחד מתיצב בבואו על השלבים אשר עליהם טיפסו הקודמים, ועלינו לדעת להעריך פעולת אלה אשר סללו את הדרך לפנינו, ולא לעפר אחריהם בעפר. […] העלים הנושרים מן העצים העתיקים, יוצרים קרקע מצויין לצמיחת העצים החדשים וגידולם המהיר.

 

---

* כתבי אליעזר יפה יהפכו לקנין הציבור בינואר 2013.  אנו בפרויקט בן-יהודה כבר עמלים על הקלדתם, כדי להגישם לציבור ברגע שיהפכו נחלת הכלל.