יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

Blog

  • וחג שבועות תעשה לך – ציון 109 שנה למותו של אליהו מידניק

    וְחַג שָׁבוּעוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ 
    בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים.

                      שמות, ל"ד, כ"ב.

     

    השבוע היה לנו עונג מיוחד לארח את אחד מידידי הפרויקט הוותיקים, מר שמואל אבנרי, מנהל ארכיון בית ביאליק, במסגרת פרויקט "אנשי רוח ותרבות מקריאים מיצירות הפרויקט".

    כיוון שערב שבועות בפתח, בחר אבנרי להקריא קטעים פרי עטו של אליהו מידניק, אשר בצאת חג השבועות ימלאו 109 שנה להתאבדותו, ועודנו עלם צעיר בן 23.

    אבנרי פותח בארבעה מכתבים שמשגר מידניק הצעיר אל חיים נחמן ביאליק, אותה העת עורך כתב העת המכובד "השילוח", וכן קטע מתוך סיפורו של מידניק, "חולשה", אשר "מתקשר ביסודותיו האטוטביוגפיים למכתבים", כפי שמסביר אבנרי. והרי התוצאה לפניכם –

    [embedplusvideo height="281" width="450" editlink="http://bit.ly/14u84fm" standard="http://www.youtube.com/v/QgtUz_5RzrE?fs=1" vars="ytid=QgtUz_5RzrE&width=450&height=281&start=&stop=&rs=w&hd=0&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep4121" /]

     

    הודות לאבנרי, לפניכם אחד המכתבים המקוריים בכתב ידו של מידניק*, אשר נכתב ב – 27.01.1904. במכתב מביע מידניק עצב רב על כך שביאליק פסל כפי הנראה את כתב היד ששלח אליו מידניק לפירסום ב"השילוח" –

    אחד ממכתבי מידניק לחנב

    פחות מחצי שנה לאחר המכתב, ב – 22.05.1904, מוצאי חג השבועות של גלויות, שם מידניק קץ לחייו ופרץ יצירתו נגדע באיבו.

    אמנם לא קציר חיטים אך פרי עמלנו הצנוע — עשות יד זיכרון למידניק ולסיוע בחשיפת כתביו לקהל קוראים ישן וחדש.

     

    בברכת חג שבועות שמח לכל בית ישראל,

    שני אבנשטיין וצוות הפרויקט.

    ———————————-

    * עוד על מידניק וביאליק במאמרו של אבנרי "שמואל אבנרי, 'אליהו מידניק ועורכי "השילוח": נפתולי יצירה, עריכה ואבדן', סדן 4 (תש"ס), 353–387."

     

     

  • רגלסון מרים להנחתה לפרויקט בן יהודה

    כבר הרבה זמן שאני טוענת שאוטודידקטים הם מועמדים טובים יותר לעבודה מאשר סטודנטים שרק יודעים ללמוד מה שהאכילו אותם בכפית. לכן סטודנטים שסיימו תואר באוניברסיטה הפתוחה נחשבים בעיני יותר מאשר סטודנטים שסיימו בציון דומה באוניברסיטה רגילה, על שום כוח ההתמדה ויכולת הלימוד העצמי שהייתה דרושה להם כדי לסיים. כמובן שיש להביא בחשבון שהדברים מתייחסים רק למי שהצליח לסיים – לא כל מי שהתחיל תואר בפתוחה גם סיים – רחוק מכך. נראה לי שבאוניברסיטה הפתוחה אחוז הנושרים גבוה משמעותית מאשר במוסדות האחרים.

    קשה להעביר מסר כזה, ועל אחת כמה וכמה שקשה להעביר את המסר שהשגים וכישורים חשובים יותר מאשר דיפלומות. והנה, אברהם רגלסון עשה את זה כבר בשנת 1960. הוא משבח את האוטודידקטיות ואף מונה גדולי עולם שהיו אוטודידקטיים, על מגוון עיסוקיהם הרשמיים (למשל, הכנת עפרונות). ו"מה פתאום", כדבריו? מתברר שכל המסה בשבח האוטודידקטיות היא רק הרמה להנחתה. רגלסון בא לשכנע בזכות הנגשת ספרות לכל בחינם, בשעות פתיחה שמתאימות לאנשים עובדים.

    החלק העצוב הוא שאף כי כבר בשנת 1960 רגלסון קרא לספריות ענפות חינם בעיר הגדולה תל אביב, בתל אביב של שנת 2013 עדיין יש לשלם תמורת הזכות לעיין בספרים בתחומי הספריות של אוניברסיטת תל אביב. טוב שיש לנו לפחות את פרויקט בן יהודה.

  • קיצור תולדות הקצרנות?

    בסוף ספר המאמרים של דוד בן גוריון "אנחנו ושכנינו", מופיעה ההערה הבאה:

    ההרצאות "אבטונומיה לאומית ויחסי שכנים" (קיא — קל), ו"דרכנו המדינית לאחר המאורעות" (ריב — רלג) נערכו על פי הסטינוגרמה של ח' י. מיימון, הממציא של שיטת סטינוגרפיה עברית.

    ויקיפדיה מכירה את "החבר" יעקב מימון. מעניין לדעת איך נראתה אותה שיטת הקצרנות (סְטֶנוֹגרפיה).  ויקיפדיה יודעת לספר משהו על קצרנות באופן כללי, ואנו אף יוצאים למדים שאין שיטתו של מימון הראשונה בעברית, כפי שיכול להשתמע מדברי דב"ג, אך אין ויקיפדיה יודעת לתאר את שיטתו של מימון, או להציג צילום דף קצרנות כזו.  מי יודע?  מי מכיר?

  • מחזירים אהבות אבודות…

    מדי פעם, נופל בחלקנו העונג לקבל מכתב מאחד הקוראים ביצירות שאנו מגישים לציבור מחדש.  הנה מכתב מן הקוראת ליהי גולדשמיד:

    שלום רב,

    שמחתי והתרגשתי מאד לקבל את הקישור לתרגומים של אברהם רגלסון לסתם סיפורים מאת קיפלינג באתר בן יהודה.

    גדלתי על סתם סיפורים של קיפלינג בתרגומו, ואהבתי את הסיפורים ואת התרגום מאד.
    השפה המיוחדת היתה חלק חשוב מהסיפורים.
    האוירה של האגדה הועברה בעברית העתיקה והעשירה, כמו שלא שמעתי וראיתי בשום תרגום אחר.
    עד היום אני נוהגת לצטט מהסיפורים,
    ומאד התגעגעתי לראות שוב את הטקסט.
    (הספר אבד לי)

    תודה רבה לכם,
    וכל הכבוד על הפרוייקט,
    ועל חלוקת הכתבים עם הציבור הרחב דרך פרוייקט בן יהודה!

    ליהי גולדשמיד

  • אחד העם על "מנהג ישראל" במו"לות

    בין אגרות אחד העם משנת 1916, שנוספו למאגר היצירה העברית של פרויקט בן-יהודה לפני ימים אחדים, מצויה האיגרת הזו, שבה מסביר אחד העם מהו "מנהג ישראל" בתחום המו"לות: 

    למר ל. יפה, מוסקווא
    (תרגום מרוסית).

    לונדון, 20 ספטמבר 916.

    רק לפני עשרת ימים עניתי לך על מכתבך בדבר ההצעה להוציא כרך אחד ממאמרי בתרגום רוסי. תוכל איפוא לצייר לך את תמהוני, כשנתקלו עיני היום בהערה ביבליוגרפית בעתון "Евр. жизнь" (גליון 53) על דבר כרך ממאמרי בתרגום רוסי, שכבר יצא על ידי הוצאת-ספרים "Востокъ". אם אינני טועה, הוצאת-ספרים זו קרובה מאד להעתון "Евр. жизнь", באופן שקשה להניח, כי אתה לא ידעת על דבר הכנת כרך זה לדפוס . ואיך איפוא אפשר לבאר כל זה?

    עד היום לא היה לי שום מושג ע"ד הכרך שיצא. בעליו לא חשבו לנחוץ אפילו להודיעני על דבר מחשבתם זו. אינני יודע איזו מאמרים נכנסו בהוצאה זו, מי המתרגם או המתרגמים,–בקצרה, כמנהג ישראל.

    ואודך מאד אם תעמיס עליך את הטורח לבאר לי את הענין. ואם לא קשה עליך הדבר, הייתי מבקשך גם כן לבאר להמוציאים, כי במקרים כאלה נוהגים לשלוח להמחבר לפחות אֶכסמפלר אחד…