שלום לכל קוראינו!
החודש התווסף למאגר פרויקט בן-יהודה מחבר חדש אחד: אברהם שמואל שטיין (1912-1960), סופר, עיתונאי והיסטוריון ציוני. כתביו עדיין מוגנים בזכויות יוצרים, אך קיבלנו רשות לפרסם אותם ברשת לטובת הציבור, באדיבות משפחתו. התחלנו בשלושה סיפורים, ובהמשך נפרסם סיפורים נוספים, מאמרים וכן רומנים היסטוריים מפרי עטו.
יצירות נוספות שהתווספו לפרוייקט החודש הן: "החשבון האחרון", דרמה בארבע מערכות מאת נחום סוקולוב על אודות יהודי מתבולל שחוזר לחיק היהדות לעת זקנה, והתגובות השונות של משפחתו לכך (1901); מכתבים שונים מאת אחד העם וכן מכתבים נוספים מאת שמריהו לוין; מספר פרקים נוספים מ"ספר הבדיחה והחידוד" וכן מאמרים מאת אלתר דרויאנוב; מאמר לציון 20 שנה לפטירת יל"ג מאת י"ח ברנר; תרגומי שירת שמעון שמואל פרוג מאת אברהם לוינסון; שירים מאת אפרים לוצאטו, שמואל ליב גורדון, ר' משה אבן עזרא, ועוד!
טעימה מעדכון החודש:
אלו פסקאות נבחרות מן המאמר "ללא צעיף" מאת משה בילינסון, שהודפס ביולי 1934 בעיתון "דבר". המאמר עוסק במרד שביצעו שלושה מחבריו ואנשי סודו של היטלר כנגדו במהלך השנה השניה לשלטון הנאציזם בגרמניה, ואודות חשיפת אופיו האמיתי של שלטון זה, בעקבות המרד.
[…] שנה וחצי עברו מאז עליתו של היטלר לשלטון, את המשטר הזה נתן כמתנה לעם הגרמני, הוא אחראי לו, הוא נהג בו סבלנוּת, והיה מוסיף לסבול אותו, אילו היו מוּדחים והמוּמתים עתה [בעקבות המרד – נ.א.] מקיימים מצוה אחת, את המצוה היחידה האמיתית הקיימת ב"מלכוּת [רייך – נ.א.] השלישית": מצות הנאמנוּת העוורת למנהיג.
הוא, המנהיג, הבטיח "טיהוּר". היה זה אחד מראשי הסוּסים שרכב עליו. שחיתוּת, קוֹרוּפּציה, גנבות, מוֹתרוֹת, קלקוּל מיני – על המלים חזרו בלי סוף הוא וסיעתו, כמטורפים, יומם ולילה במשך כעשר שנים, הם חזרו והשמיעו באזני העם הגרמני: "שיטת הגנבות", שיטת השחיתוּת", הביטו, גרמנים טובים, הבֵּטנה גרמנויות טובות, מה עשוּ אלה ממדינתם, מחברתם, ממשפחותיהם! מי הם אלה? מארכּסיסטים ויהוּדים! קודם כל הבטיח – מלבד הגנת המולדת מפּני התנקשוּת הפּולנים, הצרפתים, האנגלים – טיהוּר וריפוי העם הגרמני מצרעת זאת. והדבר השפּיע אולי יותר מהבטחת-לחם ומהבטחת "שבירת ורסיאל". מן התיאור שתיאר עתה הוא בעצמו, המטהר הגדול, אנו לומדים במפורש כיצד קיים את הטיהור.
והרי האשמים ההם – אינם שוב. ראשי המארכּיסטים נמצאים או בבית-הכלא והמחנות הריכוז או בפראג ובפאריס. ורבים מהם בעולם האמת, ואילו היהודים חייהם כחיי כלבים. מכל מקום אלה ואלה אין להם השפּעה כל שהיא ב"מלכות השלישית", בחלו-חזון זה של דור גרמני צעיר. היא, הממלכה הזאת, "נקיה", היא גם אַרית וגם אַנטי-סוציאליסטית. והנה: כאלה הם פּני החלום-נחזון הנעשה במציאוּת היטלרית.
[…]
אכן צריך היה לפרוץ מרד באשכנז ההיטלרית שיוּסר הצעיף מעל פּני הכּיעוּר והזוהמה, הם פּני "גרמניה המחודשת". עם המרד השני – אַל יתמהמה, למען ישראל וּלמען העוּבד הגרמני, למען האוּמה הגרמנית וּלמען שלום העולם, למען אמוּנת האדם, אַל יתמהמה! – עם המרד האחר, לא זה של רהם – פוֹן פּאפּן, נכיר את פּני המנצחים היושבים כיום כשופטים מוּסריים של ה"מתים" הללו, שהם דם מדמם, בשׂר מבשׂרם, רוּח מרוּחם.
[לקריאת המאמר המלא, לחץ כאן.]
עצוב לחשוב שכבר ב-1934 הייתה מודעות לנעשה בפוליטיקה הגרמנית – ולו במקום מרוחק כמו פלשתינה – שהיה מי שידע לנתח את ההווה ולחזות את העתיד, ובכל זאת קרו הדברים כפי שקרו. ואולי הצליח המאמר בכל זאת להזקיף כמה זוגות אוזניים, לפקוח כמה עיניים רדומות? מי יודע?…
אנחנו מעוניינים לפרסם יצירות אשר אתם מעוניינים לקרוא. כתבו לנו על אודות יצירה שאהבתם, צרפו כמה מלים משלכם (על הענין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן.