אֵלִי, שֶׁלֹּא יִגָּמֵר לְעוֹלָם

הַחוֹל וְהַיָּם,

רִשְׁרוּשׁ שֶׁל הַמַּיִם,

בְּרַק הַשָּׁמַיִם,

תְּפִלַּת הָאָדָם.

קיסריה, 24.11.1942

בִּמְדוּרוֹת מִלְחָמָה, בִּדְלֵקָה, בִּשְׂרֵפָה,

בֵּין יַמִּים סוֹעֲרִים שֶׁל הַדָּם,

הִנְנִי מַבְעִירָה פַּנָּסִי הַקָּטָן,

לְחַפֵּשׂ, לְחַפֵּשׂ בֶּן-אָדָם.

שַׁלְהֲבוֹת הַשְּׂרֵפָה מַדְעִיכוֹת פַּנָּסִי,

אוֹר הָאֵשׁ מְסַנְוֵר אֶת עֵינַי;

אֵיךְ אַבִּיט, אֵיךְ אֶרְאֶה, אֵיךְ אֵדַע, אֵיךְ אַכִּיר,

כְּשֶׁהוּא יַעֲמֹד לְפָנַי?

תֵּן סִימָן, אֱלֹהִים, תֵּן סִימָן עַל מִצְחוֹ,

כִּי בָּאֵשׁ, בַּדְלֵקָה וּבַדָּם,

כֵּן אַכִּיר אֶת הַזִּיק הַטָּהוֹר, הַנִּצְחִי,

אֶת אֲשֶׁר חִפַּשְׂתִּיו: בֶּן-אָדָם.

נהלל, 11.10.1940

מִנַּיִן לָמַדְתְּ לִמְחוֹת דְּמָעוֹת?

לָשֵׂאת הַכְּאֵב בַּחֲשַׁאי?

בְּסֵתֶר לִבֵּךְ לְהַטְמִין הַתְּלֻנָּה,

הַסֵּבֶל, הַבְּכִי, הַדְּוָי…

שִׁמְעִי אֶת הָרוּחַ!

בְּלוֹעַ פָּתוּחַ

שׁוֹאֶגֶת בְּגַיְא וְהָרִים.

רְאִי אֶת הַיָּם – בְּקֶצֶף וְזַעַם

מַצְלִיף אֶת עִנְקֵי הַסְּלָעִים.

הַטֶּבַע כֻּלּוֹ רוֹעֵשׁ וְגוֹעֵשׁ

פּוֹרֵץ כָּל גָּדֵר וְצוּרָה…

מִנַּיִן הַשֶּקֶט הַזֶּה בְּלִבֵּךְ?

מִנַּיִן לָמַדְתְּ גְּבוּרָה?

נהלל 15.1.1941

לידיד טוב / חנה סנש

פָּצוֹע פָּצַעְתִּי. בְּלִי לְהַרְגִּישׁ

נִפְצַעְתִּי גַּם אֲנִי בַּקְּרָב.

הַחֵץ הָיָה חַד בִּשְׁנֵי הַקְּצָווֹת.

צַלֶּקֶת יַשְׁאִיר אַחֲרָיו.

נהלל, 27.11.1941

לָאַחִים / חנה סנש

אִם אֲנַחְנוּ נַחְדֹּל

תְּקַבְּלוּ אֶת הָעֹל

הַכָּבֵד הַגָּדוֹל

עֲלֵיכֶם.

תִּבְנוּ עַל פְּנֵי חוֹל,

מִתַּחַת כְּחוֹל

הַשָּׁמַיִם, – הַכֹּל

מֵחָדָשׁ.

וּדְעוּ שֶׁהַדֶּרֶךְ

שֶׁל צֶדֶק וְעֵרֶךְ

לֹא זוֹל.

נהלל, 4.5.1941

לָמוּת… צְעִירָה… לָמוּת… לֹא, לֹא רָצִיתִי…

אָהַבְתִּי אֶת הַשֶׁמֶשׁ הַחַמָּה,

הָאוֹר, הַשִּׁיר, נִיצוֹץ שֶׁל זוּג עֵינַיִם,

וְלֹא רָצִיתִי הֶרֶס, מִלְחָמָה.

לֹא. לֹא רָצִיתִי.

אַךְ אִם נִגְזַר עָלַי לִחְיוֹת הַיּוֹם

בְּשֶׁפֶךְ דָּם, בַּהֶרֶס הָאָיֹם,

אַגִּיד: בָּרוּךְ הַשֵּׁם בְּעַד הַזְּכוּת

לִחְיוֹת, וּבוֹא תָבוֹא שָעָה לָמוּת

עַל אַדְמָתֵךְ אַרְצִי, מוֹלַדְתִּי.

נהלל, 5.5.1942

הָרֶיךָ, גָּלִיל, כְּכָל הֶהָרִים.

צָהֹב וְיָרֹק וּסְלָעִים וְכָרִים.

מִבֵּין צַלְעוֹתֶיךָ הַצֵּל הַקָּלִיל.

אוּלָם הֶהָרִים – עוֹד לֹא זֶה הַגָּלִיל.

וְגַם שַׁדְמוֹתֶיךָ, כְּכָל הַשָּׂדוֹת.

בְּחֵיק אַדְמָתָם צְפוּנִים הַסּוֹדוֹת

שֶׁל לֶחֶם לָבָן, שֶׁל הַפְּרִי הָאָצִיל.

אוּלָם הַשָּׂדוֹת – עוֹד לֹא זֶה הַגָּלִיל.

וְכֵן גַּם בָּנֶיךָ, כְּכָל אֲנָשִׁים.

יְמֵי הֶעָמָל, אֲרֻכִּים וְקָשִׁים.

חָרְתוּ חֲרִיצִים עֲמֻקִּים עַל פָּנִים.

אוּלָם הַגָּלִיל – לֹא הוּא הַבָּנִים.

עַל פְּנֵי הֶהָרִים וּבְלֵב הַבָּנִים

קֶסֶם זִכְרוֹן מֵאַלְפֵי הַשָּׁנִים.

הוּא הַבּוֹכֶה בִּצְלִילֵי הֶחָלִיל.

הוּא הַגָּלִיל.

נהלל, 29.5.1941

רֶגַע… / חנה סנש

עַל גְּבוּל רִבְבוֹת הַשָּׁנִים שֶׁחָלְפוּ

וְהֵן הַבָּאוֹת אַחֲרַי

נָשַׁקְתִּי כִּנֶּרֶת אֶת נֶצַח פָּנַיִךְ

בִּצְרַב נְשִׁיקוֹת נְעוּרַי.

בָּעַרְתִּי כֻּלִּי. אַתְּ נִשְׁאַרְתְּ כְּמִקֶּדֶם,

פָּנַיִךְ שְׁקֵטִים וְקָרִים.

רוֹגֵעַ גּוּפֵךְ הַגָּמִישׁ וְהָרַךְ

בִּזְרוֹעַ חוֹבְקָה שֶׁל הָרִים.

אֵלֵךְ לְדַרְכִּי. אִם אֶחֱזֹר אֵלַיִךְ –

לֹא אֵדַע מָתַי…

אוּלָם זִכְרוֹן נְשִׁיקַת הַנֶּצַח

יִבְעַר עַל שְׂפָתַי.

חצר כנרת, 8.1941

הַס, יִפָּסְקוּ הַקּוֹלוֹת,

מֵעֵבֶר לְיָם הַחוֹלוֹת.

בַּחוֹף הַקָּרוֹב הַמֻּכָּר,

בַּחוֹף הַזָּהֹב הַיָּקָר

בֵּית הַמּוֹלֶדֶת רוֹמֵז.

בְּצַעַד עִקֵּשׁ וְעוֹלֵז

נֵלְכָה בְּתוֹךְ עַם לוֹעֵז

בְּלִי קוֹל נְגִינָה וְדָבָר

לִקְרַאת הֶעָתִיד-הֶעָבָר, –

קֵיסָרְיָה.

וְרַק בְּבוֹאֵנוּ אֶל עִיר-הֶחֳרָבוֹת

חֶרֶשׁ נִלְחַשׁ מִלִּים אֲחָדוֹת:

הִנְנוּ, חָזַרְנוּ.

וְחֶרֶשׁ תָּשִׁיב דִּמְמַת אֲבָנִים:

חִכִּינוּ לָכֶם אַלְפַּיִם שָׁנִים.

שׂדוֹת-ים, 27.10.1941

בְּלַיְלָה אָפֵל, בְּשָׂדוֹת שְׁחוֹרִים,

נִתְלַקְחוּ הַנֵּרוֹת, הִתְפַּזְּרוּ הָאוֹרִים

שֶׁל חֲגִיגַת הַתְּלָמִים.

בְּלַיְלָה שָׁחוֹר, בְּשָׂדוֹת לְבָנִים

הִתְפָּרְצוּ מְדוּרוֹת, הִתְפַּשְּׁטוּ לֶהָבִים –

שֶׁל הֲרִיסַת עוֹלָמִים.

בַּשָּׂדֶה הַשָּׁחוֹר

נִגֵּן הַטְּרַקְטוֹר

נְגִינַת הֶעָתִיד הַתּוֹסֵס –

בַּשָּׂדֶה הַלָּבָן

גָּנַח הָאָדָם

הַגּוֹסֵס.

12.12.1941

יוֹם וְיוֹמַיִם, שָׁבוּעַ, שְׁבוּעַיִם,

שָׁנָה וְשָׁנִים – לְחַכּוֹת.

לְמִכְתָּב, לְשׁוּרָה, לְאוֹת.

בְּלֵילוֹת לְאֵין-סוֹף

לֶאֱגֹר, לֶאֱסֹף

תְּמוּנוֹת-בַּלָּהוֹת.

לְהַסְתִּיר בְּיַמִּים

אֲיֻמִּים שֶׁל דָּמִים

דִּמְעָה. –

מַה נּוּכַל לְהָשִׁיב?

רַק מַבָּט, רַק הַנִּיב:

אִמָּא!

לוּ בָּאתָ פִּתְאֹם לְנֶגְדִּי בָּרְחוֹב…

יָדַיִם בַּכִּיס וּצְחוֹק בָּעֵינַיִם,

וּצְלִיל פְּסִיעוֹתֶיךָ בְּקֶצֶב מֻכָּר –

הָיִיתִי עוֹמֶדֶת נִדְהֶמֶת, נִבְהֶלֶת

לְאוֹר הֶחָזוֹן הַנִּפְלָא, הַיָּקָר.

עַד הִתְפָּרֵץ תְּמוּנָתְךָ אֶל הָעֹמֶק

תַּפִּיל כָּל כָּתְלֵי הַסְּפֵקוֹת בְּתוֹכִי,

תָּנִיף וְתָעִיף זְרוֹעוֹתַי לְחַבֶּקְךָ

בִּצְחוֹק וּבְדֶמַע: אָחִי!

שדות-ים, 5.3.1942

לוּ פָּגַשְׁתִּי אָדָם הַמֵּבִין אֶת הַכֹּל –

בְּלִי מִלִּים וּבְלִי חֵקֶר,

בְּלִי וִדּוּי וּבְלִי שֶׁקֶר,

בְּלִי לִשְׁאֹל.

אֶפְרֹשׂ לְפָנָיו כְּמַפָּה לְבָנָה

אֶת הַלֵּב וְהַנֶּפֶשׁ –

הַזָּהָב וְהָרֶפֶשׁ

וְהוּא יָבִין רַב הֲבָנָה.

וּכְשֶׁשָּׁדַדְתִּי הַלֵּב,

כְּשֶׁהַכֹּל הֵרַקְתִּי וּמָסַרְתִּי,

לֹא אַרְגִּישׁ צַעַר וּכְאֵב,

אֵדַע כִּי הִתְעַשַּׁרְתִּי.

גבעות-זייד, 14.8.1942

קוֹל קָרָא, וְהָלַכְתִּי,

הָלַכְתִּי, כִּי קָרָא הַקּוֹל.

הָלַכְתִּי לְבַל אֶפֹּל.

אַךְ עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים

סָתַמְתִּי אָזְנַי בַּלֹּבֶן הַקָּר

וּבָכִיתִי.

כִּי אִבַּדְתִּי דָבָר.

קיסריה, 12.1942

גַּרְעִין / חנה סנש

גַּרְעִין נָפַל, נִזְרַע, גַּרְגִּיר צָהֹב,

לֹא בֵּין סְלָעִים, לֹא עַל מִרְצֶפֶת רְחוֹב.

קִלְטִי אוֹתוֹ – שִׁכְבַת עָפָר שָׁחוֹר,

כַּסִּי אוֹתוֹ מִפְּנֵי לַהַט וּכְפוֹר,

גַּרְעִין חַיִּים סְגוּרִים בְּתוֹךְ קְלִפָּה.

מִסּוֹד אֵין-סוֹף, גַּרְגִּיר קָטָן, טִפָּה.

תַּחַת עָפָר נִלְחָץ, יְחַכֶּה לְרֶמֶז,

לְאוֹת אָבִיב, לְקֶרֶן-אוֹר, לְשֶׁמֶשׁ,

לְיוֹם

24.12.1942

הוֹרָה גּוֹעֶשֶׁת, סוֹאֶנֶת, רוֹעֶשֶׁת,

פּוֹרֶצֶת, סוֹעֶרֶת סְבִיבִי.

בְּקֶסֶם שֶׁל קֶצֶב

מִגִּיל וּמֵעֶצֶב

מוֹשֶׁכֶת גּוּפִי וְלִבִּי.

הָרֶגֶל צוֹעֶדֶת, הַשֶּׁכֶם רוֹעֵד,

הַשִּׁיר מִתְלַקֵּחַ, הַזֶּמֶר לוֹהֵט,

רִקּוּד וְשִׁירָה,

תְּפִלָּה בְּלִי מִלָּה

אֶל אֵל-הֶעָתִיד, אֶל אֵל-יְצִירָה.

וּלְפֶתַע…

דְּמוּת מְרַחֶפֶת לְנֶגֶד עֵינַי.

זְרוֹעִי הִתְחַמְּקָה מֵחֲבֹק חֲבֵרַי.

לִבִּי מִתְנַכֵּר לַשִּׁירָה הַגּוֹעֶשֶׁת.

קְרוֹבָה וּרְחוֹקָה אֶת כֻּלִּי הִיא כּוֹבֶשֶׁת.

עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת, מַבָּט כֹּה שׁוֹאֵל,

שְׁתִיקָה עֲצוּבָה וּפֶה עַקְשָׁנִי –

גּוֹבֵר בִּי הַשֶּׁקֶט – נִשְׁאַרְתִּי עוֹמֶדֶת

בֵּין מֵאָה בּוֹדֶדֶת. הִיא – וַאֲנִי.

קיסריה, 27.2.1943

אֵינֵךְ בָּדָד. הִנֵּה הַיָּם שֶׁלָּךְ

הוּא יִשְׁאָלֵךְ בְּזִמְזוּמוֹ הָרַךְ

עַל חֲלוֹמוֹת דַּרְכֵּךְ, עַל תִּקְווֹתַיִךְ.

חִכּוּ לְעֵת בּוֹאֵךְ – חִכּוּ כֻּלָּם:

הַחוֹף, הַחוֹל, סְלָעִים, גַּלִּים וָיָם,

יָדְעוּ-יָדעוּ: בְּלֵיל אָפֵל תָּבוֹאִי.

וּבַמָּרוֹם, אַלְפֵי עֵינֵי שָׁמַיִם,

הֵן מְבִינוֹת חַבְרוֹתֵיהֶן הַשְּׁתַּיִם

אֲשֶׁר גּוֹנְבוֹת מִיָּם אֵין-סוֹף – דֶּמַע.

קיסריה, 7.1943

לָקַטְנוּ פְּרָחִים בַּשָּׂדוֹת, בֶּהָרִים,

נָשַׁמְנוּ רוּחוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁל אָבִיב.

נִשְׁטַפְנוּ בְּלַהַט קַרְנֶיהָ שֶׁל שֶׁמֶשׁ

בְּאֶרֶץ מוֹלֶדֶת, בְּבַיִת חָבִיב.

אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים אֶל אַחִים בַּנֵּכָר

בְּסֵבֶל הַחֹרֶף, בְּחֹשֶׁךְ וּכְפוֹר.

לִבֵּנוּ יָבִיא אֶת בְּשׂוֹרַת הָאָבִיב,

שְׂפָתֵנוּ תָּרֹן אֶת הַזֶּמֶר לָאוֹר.

ראשית מרץ, 1944

אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר / חנה סנש

אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת.

אַשְׁרֵי הַלֶּהָבָה שֶׁבָּעֲרָה בְּסִתְרֵי לְבָבוֹת.

אַשְׁרֵי הַלְּבָבוֹת שֶׁיָּדְעוּ לַחְדֹּל בְּכָבוֹד…

אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת.

סרדיצה, 2.5.1944