¹

נירו לכם ניר ואַל-תזרעוּ אל-קוֹצים (ירמיהוּ ד‘, ג’)

הגהוֹת ותיקוּני טעוּיוֹת

לעצם הרעיוֹן הגָלוּם בּ“ניר”, לעצם המגַמה המחַיה את כּל פּעוּלתה הישובית של ההסתדרוּת – אין לוֹ לאליעזר יפה כּל ענין. הוּא גם אינוֹ טוֹרח להוֹכיח את אי-צדקתה ואת אי-נחיצוּתה של מגמה זוֹ. “ניר” הוּא בשבילוֹ צירוּף של “חברת מניוֹת בּעֵרבוֹן מוּגבּל” ושל “התוֹרוֹת הסוֹציאַליסטיות הקיצוֹניוֹת”, מַכשיר לניצוּלוֹ וּלנישוּלוֹ של העוֹבד החקלאי, באחת – “דרַקון”, אשר רק המִנהלה של “חברת העוֹבדים”, “אלה האנשים הטמוּעים בּראשם ורוּבּם בּרוּח העיר וּשאיפוֹתיה להשׂתרר על הכּפר וּלנַצלוֹ בּכל המוּבנים (קרי: י. אַהרוֹנוֹביץ, ד. בּן-גוּריוֹן, י. בּן-צבי, א. הרצפלד, בּ. כּצנלסוֹן, ד. רמז, י. שפּרינצק ודוֹמיהם) יכלוּ ליצוֹר אוֹתוֹ”. את זאת הוא משתדל להוֹכיח, מחוּץ להנחוֹת האַקסיוֹמיוֹת מתוֹך סעיפי התקנוֹת של “ניר”, אשר הוּא מצַטט בּהַרחָבה.

רוֹאה אני צוֹרך, בּטרם כּל ויכּוּח על עצם ענין “ניר”, לצאת בעקבוֹת הראָיוֹת המצוּטטוֹת על ידי א. יפה, כּדי להיוָכח, אם בּאָמנה מפלצת זוֹ אשר העלה לפנינוּ א. יפה היא היא דמוּת תבניתה של “ניר”, אוֹ חזוֹן-בּלהוֹת הוּא אשר בּדה החבר א. יפה מלבּוֹ, כּדי להפּיל עלינוּ אימה ופחד וּלהבאיש את ריח ההסתדרוּת ועוֹבדיה בּעיני חבריה. אין כּל אפשרוּת לגשת לבירוּר הענין עצמוֹ בּטרם תוּסר ערימת “טעוּיוֹת הדפוּס” אשר נערמה כּאן בּכתב הקטרוּג. הנה מספּר הנחוֹת של החבר א. יפה:

הנחה א': “ניר” מַחרימה את רכוּשוֹ של המתישב.

“הכּל נשאר קנין “ניר”, “ניר” לא תסכּים לכך ש”המשק יקוּם למתישב“, “קנין עוֹלם הם העוֹבדים החקלאים וּבניהם אחריהם לחברת המניוֹת בערבוֹן מוּגבל “ניר” (תוֹעבת נפשוֹ של א. י. חברת מניוֹת!), אחרי סילוּק ההלוָאה להנהלה הציוֹנית עוֹד “יצטרכוּ להמשיך לשלם ל”ניר” דמי שימוּש ודמים אחרים לעוֹלם ועד”, והוֹלך וחוֹזר: “אַמוֹרטיזַציה” ל“ניר”, “דמי-שימוּש”. וא. יפה, הרוֹאה את המשק החקלאי “מבוּלק ומנוּצל” לעיניו על ידי “חברת העוֹבדים” “העירוֹנית”, צוֹעק מנהמת לב: “אכן גם פּרעה מלך מצרים וגם הבּוֹלשביקים בּרוּסיה לא הגיעוּ לתאוַת ניצוּל של עוֹבד האדמה כּמִנהלת “חברת העוֹבדים” שלנוּ”.

החשש שמא אוֹמרת “חברת העוֹבדים” לבטל את הקנין הפּרטי במשק הוּא הוּא שהעלה את חמתוֹ של א. יפה עד להשחית (אמנם יש אוּלי להזכּיר נשכּחוֹת, כי בּשעה שא. יפה היה מַרצה את דעוֹתיו בּעניני התישבוּת היה מדבּר רק על שירת היחיד – בּניגוּד לשירת המַקהלה – ועל יצירת היחיד. בימים ההם לא גילה לנוּ עדיין את הסוֹד, כי אין שירה ואין יצירה ליחיד אלא כּשיש עמם רכוּש-יחיד וקנין-יחיד ). אוּלם השאלה נשאלת בּכל זאת, היכן מצא זאת א. יפה בּתקנוֹת “ניר”? האוּמנם בּנוּיה “ניר” על החרמת המשק הפּרטי?

הנה לעינַי הסעיף אשר ממנו מַסיק א. יפה את מַסקנוֹתיו המחרידוֹת. בּסימן א' המדבּר על סמכוּתה של “ניר”, נאמר, כּפי שמצַטט א. יפה בּעצמוֹ, “להעמיד בּרשוּתם של הקיבּוּצים שטחי אדמה, בּנינים, אינוֶנטר חי ודוֹמם, נגד דמי שימוּש או דמי הַפחתה אוֹ בּתנאים אחרים”. כּל היודע את פּירוּש המלוֹת יבין כי לא לשם גיבּוּב מלים נוֹספוֹת בּתקנוֹת הוּבאוּ כּאן שני הטֶרמינים: דמי שימוּש אוֹ דמי הפחתה, כּי לא שמות נרדפים הם. דמי שימוּש תקבּל “ניר” בּאוֹתם המקרים שהיא תישָאר בעלת הנכסים, אשר היא תמסוֹר למתישבים, דמי הפחתה (אַמוֹרטיזַציה בּלע"ז) ישלמוּ אלה שיקבּלוּ את הנכסים מאת “ניר” לרשוּתם שלהם. בּרוּר איפוֹא מכּאן, ש“ניר” הסכּימה למַפרע לאפשרוּת של מסירת רכוּשה למתישבים בּאחת משתי הצוּרוֹת הנ“ל. כּך הוּבן הדבר בּועידה החקלאית אשר קבעה את הנוּסח הזה² אחרי ויכּוּחים רבּים, אחרי התנגדוּת חזקה מצד אלה השוֹללים בּהחלט כּל אפשרוּת של רכוּש פּרטי בּהתישבוּת עוֹבדים (הקיבּוּצים) ואחרי תמיכה תקיפה מצד דוֹרשי זכוּת הקנין הפּרטי בּהתישבוּתנוּ (נהלל). אין איפוֹא כּל יסוֹד משפּטי וּמוּסרי, כּל עוֹד קיים הסעיף על דמי הפחתה, להכריז כּי תקנוֹתיה של “ניר” מתנקשוֹת בּזכוּת המתישב על קנינוֹ וּמשקוֹ. אוּלם החבר א. יפה רוֹאה את עצמוֹ פּטוּר מלראוֹת את פּירוּש המלוֹת כמַשמען ואינוֹ חדל לחזוֹר בּכל הזדמנוּת שהיא, וּלהלך אימים כּי אחרי סילוּק ההלוָאה בּעד הרכוּש הלאוּמי המוּשקע בּמשק – כּלוֹמר, אחרי תשלוּם דמי ההפחתה – עוֹד יצטרך המתישב לשלם ל”ניר" “דמי-שימוּש ועוֹד דמים אחרים לעוֹלם ועד”. ושוּב בּבטחוֹן וּבוַדאוּת: “דרישת “ניר” היא שישלמוּ את כּל ההלואה והריבּית וּמלבד זה ישלמוּ גם דמי שימוּש”. מה שֵם לקרוֹא לקריאה אשר כּזאת בּספר תקנוֹת?

הנחה ב': “ניר” זוֹממת להדיח את העוֹבד ממשקוֹ.

לא רק רכוּשוֹ של העוֹבד יוּחרם לקוּפּת “ניר”, אלא הוּא גם צפוּי ועוֹמד לסכּנת נישוּל מנחלתוֹ, כּראוּת עיניה של מִנהלת “ניר”. והראָיה, “על פּי סימן י”ג מתקנוֹת “ניר” צריכה מנהלת “ניר” להוֹציא מתוֹכה, וכמוּבן – מעיד א. יפה – גם ממשקיה, את כּל חבר שהוּצא מאיזוֹ סיבּה שהיא מ“חברת העוֹבדים”. כּלוּם לא דרַקון זה? כּלוּם אין העוֹבד נעשׂה על ידי כּך כּדוּר-משׂחק בּידי מנהלת “חברת העוֹבדים”? וּבעווֹן מה מוּצאים אנשים, אדמיניסטרַטיבית, על ידי מנהלת “חברת העוֹבדים”? כּאן לא טרח החבר א. י. לקרוֹא את הסעיף האוֹמר: “אם חדל פּוֹעל מהיוֹת עוֹבד עבוֹדה גוּפנית ורוּחנית, אוֹ אם הוּא מתפּרנס מעסקי תיווּך, רֶנטה או ריבּית, אוֹ אם הפיר בכוָנה את תקנות החברה, אוֹ גרם בּמזיד בּהתנהגוּתוֹ הפסד ונזק לחברה אוֹ לאחד ממוֹסדוֹתיה”. זאת אין הוא מספּר, אוּלם הוּא יוֹדע להביא דוּגמאוֹת מענינוֹת: “לא תחתוֹם על “דבר” וגם בּעד זה יוֹציאוּך בּקרוֹב” (רמז לשׂיחת יוֹשבי-קרנוֹת נאלָחה), “נחלת-יהוּדה אינה מסכּימה בּאיזה דבר לסידוּרים שבּינה וּבין משק הפּוֹעלוֹת שם, והריהי מוּצאת מ”חברת העובדים" (א. י. המתעֵב כּל כּך מעשׂי-אלָמוּת, אינוֹ מרגיש, כּנראה, שוּם התמרמרוּת נגד מעשׂי-אלָמוּת, בּשעה שהם מוּפנים כּלפּי מוֹסדוֹת ההסתדרוּת. בּמקרה זה רַכּו אמָריו משמן, ואף על פּי שהוּא יוֹדע יפה שגם בּמקרה נחלת-יהוּדה, מקרה של נעיצת-חרב בּקיוּמה של ההסתדרוּת, לא הוּצא שוּם אדם מתוֹך ההסתדרוּת בּאוֹפן אַדמיניסטרטיבי – אין זה מוֹנע אוֹתוֹ מהשתמש בּדוּגמה המוּצלחת). “וּבכלל הרי המוֹסדוֹת של “חברת העוֹבדים” הוֹלכים ורבּים וילכוּ ויִרבּו” – קוֹבל מרה א. יפה – “וכל מוֹסד הוּא חוֹבה, וכל המוֹרד בּוֹ יוּצא בּאוֹפן אוֹטוֹמַטי מ”חברת העוֹבדים".

והשאלה היא, האם בּאמת השאירוּ התקנוֹת של “חברת העוֹבדים” ו“ניר” את החבר מחוּץ לכל הגנה, האם בּאמת אפשר כּי יוּשלך אדם מן המשק אשר בּוֹ הוּא עובד – אחת היא אם משק זה הוּא קנינוֹ הפּרטי כּפי דאגתוֹ וּשאיפתוֹ של א. י. אוֹ שמשק זה הוּא כּוּלוֹ קנין “ניר” – כּנצר נתעב על כּל חטא שחָטא כלפי “חברת העוֹבדים”?

ונזכּר אני כּי בּאוֹתה הועידה החקלאית אשר הטילה על עוֹבד האדמה המבוּלק והמנוּצל את העוֹל האיוֹם של “ניר” לא נשכּח הצוֹרך להבטיח יוֹתר את זכוּתוֹ של העוֹבד בּמשק בּכל התמוּרוֹת והחליפוֹת האפשריוֹת וגם נתקבּלה החלטה מפוֹרשת, כי “בּתקנוֹת יוּכנסוּ סעיפים המַגדירים וּמבטיחים את זכוּיוֹת החברים בּמשקי החברה”³, וּבאוֹתה הועידה גם המצאנוּ את המוּשׂג המיוּחד של “חבר נלוה”⁴, אשר זכוּיוֹתיו המשקיוֹת שמוּרוֹת לו גם בּמקרה שהוּא מעמיד את עצמוֹ מחוּץ לחברה. האוּמנם נשכּחה החלטה זוֹ מלב, אוֹ רק נתעלמה מעיניו החוֹדרוֹת של החבר אליעזר?

אני מפשפּש בּתקנוֹת “ניר” ומוֹצא שם סימן ד' ושם נאמר: “חבר שיצא מן החברה יכוֹל להישאר חבר נִלוה בּחברה”. “חבר שהוּצא מן החברה יכוֹל להישאר חבר נלוה”, וההגדרה של חברים נִלוים היא: “משתתפים בּיצירת הוֹן החברה ונענים על יסוֹד שיתוּפי משירוּתי החברה”. הפְּסול שיש בּמצבם של החברים הנלוים הוא רק בּזה (סימן י"ט) שבּועידה הכּללית של “ניר” יש להם זכוּת דעה מיעצת, ושאינם אַחראים על החוֹבוֹת של “ניר”. ל“העברה מנחלתם” אין שוּם זכר. אוּלם לחבר א. יפה לא איכפּת, כּנראה, מה שנאמר מפוֹרש בּתקנוֹת והרי הוּא מרשה לעצמוֹ לכתוֹב בכל תוֹם הלב הדרוּש לכך: “וכמוּבן גם להוֹציאוֹ ממשקיה”.

הנחה ג': העיר תקבּע את חיי הכּפר.

לא רק בּרכוּשוֹ של העוֹבד החקלאי מתנקשת “חברת העוֹבדים”, כּי אם גם בּנפשוֹ. “בּלהטי תקנוֹת של מוֹסדוֹת יֵעָקר ויֵהָפך משרשוֹ” ו“אנשי העיר הם יקבּעוּ את חיי הכּפר” והראָיה – מניוֹת-היסוֹד. הן נמצאוֹת בּידי “חברת העוֹבדים” ולהם הזכוּת של מחצית הקוֹלוֹת בּועידה החקלאית. ענין מניוֹת-היסוֹד, הבּאות להבטיח לדוֹרוֹת את שמירת העיקרים היסוֹדיים שעליהם הוּשתתה התנוּעה כּוּלה, אינוֹ חָדש עמנוּ. הרצל הנהיג זאת בּמוֹסדוֹת ההסתדרוּת הציוֹנית (“טרוֹסט לניצוּל צמר-גפן” יקרא לזה א. יפה בּאַפּוֹ) ועל פּי הפּרוֹטוֹטיפּוס הזה נוֹצרוּ אצלנוּ: בּנק הפּוֹעלים, “סוֹלל בּוֹנה”, ועל פּי רצוֹן החברים והחלטתם בּועידת “המשבּיר” הוּנהג הדבר גם בּ“משבּיר”. בּכל המוֹסדוֹת הללוּ שייכוֹת עכשיו מניוֹת-היסוֹד להסתדרוּת הכּללית והן מסַמלוֹת את אחדוּת התנוּעה ואת עמידתם של כּל מפעלינוּ בּרשוּתוֹ של כּלל הפּוֹעלים המאוּחד. ועדיין לא קרה מקרה שיהא צוֹרך להשתמש בזכוּתן של מניוֹת-היסוֹד, כּדי להטיל שׂררה על המוֹסדוֹת ועל חבריהם. אוּלם החבר א. יפה הרוֹצה להפחיד את הקהל – “צאן קדשים” בּלשוֹנוֹ, – בּדיקטטוּרה זוֹ של בּעלי מניוֹת-היסוֹד, אינוֹ מסתפּק רק בּזכוּיוֹתיהן המגיעוֹת להן וּבתפקידן האמיתי והרי הוּא מוֹסיף להן גם זכוּיוֹת מדוּמוֹת, הוא עוֹמד וּמכריז כּי ההכרעה בּועידה הכּללית של “ניר” וּבודאי גם בּבּחירוֹת היא בּידי מנהלת “חברת העוֹבדים”. מאי איכפת לוֹ לחבר א. יפה שיש תקנה מפוֹרשת האוֹמרת:

"בּאי-כּוֹח מניוֹת-היסוֹד אינם משתתפים בּבּחירוֹת למנהלה, למוֹעצה ולועדוֹת ". כּזאת היא “וַדאוּתוֹ” של א. יפה כּי המרכּז החקלאי בּעתיד לא יהא נבחר על ידי ציבּוּר הפּוֹעלים החקלאי, כּי אם ימוּנה – מחציתו ואולי כולו – מטעם מנהלת “חברת העוֹבדים”.

והלאה. כּדי להבטיח כּי בּכל הענינים והשאלוֹת מוּבטח מראש הרוֹב הגמוּר בּועידה החקלאית למנהלת “חברת העוֹבדים” מוּגשת לנוּ גם סברה כּזאת:

בּתקנוֹת נאמר כּי לשלוֹשת חברי המנהלה יש זכוּת הצבּעה בּועידה גם אם לא נבחרוּ לצירים, ולא נתפּרש בּתקנה איזוֹ מנהלה, אם זוֹ של “ניר” או זוֹ של “חברת העוֹבדים”, וּבכן הרי אפשר כּבר להסיק מסקנה, כּי אלה הג' הנם בּאי-כּוֹח “חברת העוֹבדים” אשר התחכּמה להבטיח לה לא רק את מחצית הדעוֹת כּי אם עוֹד שלוֹש, כּלוֹמר, רוֹב מוּחלט וּמוּבטח מראש. א. יפה עצמוֹ מציין אמנם, כּי לא ברוּר הדבר לאיזוֹ מנהלה מכוּון הסעיף, אף על פּי כן אינוֹ נמנע מלמהר וּלהוֹציא את מסקנתוֹ. הרי כּדאי להסיק מסקנה כּזאת, הרי יש בּזה כּדי להפחיד. אוּלם כּל מעיין בּלתי-משוּחד יבין, כי אם בּתקנוֹתיה של איזוֹ חברה שהיא מדוּבּר על מנהלה – הכוָנה למנהלה של אוֹתה חברה, וּבכן – שלוֹש הדעוֹת המסוּכּנוֹת אשר “חברת העוֹבדים” יִחסה לעצמה בּרוֹב ערמתה וּ“להטיה” – פּרחוּ להן והרוֹצה להוֹסיף דעת, גם ישׂים אל לבּוֹ כּי כּל עיקרה של תקנה זוֹ אינוֹ אלא בּיטוּי משפּטי למצב הקיים כּל השנים בּהסתדרוּת החקלאית, שחברי המרכּז החקלאי יש להם זכוּת הצבּעה בּועידה, אלא שתקנה זוֹ צימצמה את הזכוּת והעמידה אוֹתה על שלוֹשה.

ועוֹד. כּדי שיהא אפשר להכריז כּי "בּועידה כּללית של “ניר” ההכרעה היא כּוּלה בּידי מנהלת “חברת העוֹבדים”, צריך היה גם להתעלם מתקנה מפוֹרשת האוֹמרת, כּי “שוּם סעיף מחוּקת החברה לא ישוּנה ולא יבוּטל ולא יחוּדש אלא בּהסכּם של שני שלישים של קוֹלוֹת הועידה”.

תחת זאת יש צוֹרך להבהיל את הקהל, כּי גם מחוּץ לועידה החקלאית “יכוֹלה המנהלה של “חברת העוֹבדים” (העיר! העיר, העיר!) להחליט ולקבּוֹע את כּל אשר יִדְבֶנָה לבּה, לתקן נשמת וגוּף הכּפר בּמלכוּת שדי”, והראָיה – “חברת העוֹבדים” רשאית “בּמקרה שהיא רוֹאה צורך גם להשתתף בּקביעת מחירי העבוֹדה והתוֹצרת בּמשקים וּבעבוֹדוֹת החברה ואז ההחלטה מתקבּלת בּישיבה משוּתפת של מוֹעצת “חברת העוֹבדים” ושל מוֹעצת החברה”.

תקנה זוֹ מוּבאת כּראָיה חוֹתכת עד היכן מגיעה “דמוֹקרַטיוּתם” כּביכוֹל של המחוֹקקים הרשעים אשר לא הסתפּקו בּשלטוֹנה של “חברת העוֹבדים” בשעת ועידוֹת כּי אם מסרוּ יִפּוּי-כּוֹח למנהלת “חברת העוֹבדים” גם “בּשאלוֹת שלא דנוּ ולא החליטוּ שם כּלל אוֹ דנוּ והחליטוּ אחרת”.

וּמַהי מַשמעוּתה הנכוֹנה של תקנה זוֹ? מי שלא יעצוֹם את עיניו בּמזיד מראוֹת נכוֹחה יוָכח, כּי כּאן מדוּבּר לא על איזוֹ הכרעה שהיא. כּי אם על ישיבה משוּתפת של מוֹעצת (ולא מנהלת) “חברת העוֹבדים” ושל מוֹעצת “ניר”, המתכּנסת בּשעה שיש צוֹרך מיוּחד בּכך וּמחליטה יחד, מתוֹך הסכּם הֲדָדִי, בּענינים אלה. והמכוּון הוּא למקרים שמתגלים ניגוּדי-ענינים בּין חלקים שוֹנים בּמחנה העוֹבדים (בּין משקים שוֹנים, בּין הסתדרוּיוֹת שוֹנוֹת, בּין כּפר ועיר וכוּ') בּשאלוֹת כּלכּליוֹת חיוּניוֹת ויש צוֹרך ליַשב את הענינים, להביאם לידי התאָמה. בּעיני החבר א. יפה אפשר יֵחָשב לחטא עצם הרצוֹן להביא לידי התאמה ענינים של “כּפר ועיר”, שני המעמדוֹת היחידים אשר בּקיוּמם הוּא מוֹדה וּבמלחמתם הנצחית הוּא מאמין בּאמונה שלמה, אוּלם רק מַשׂטמה עיורת יכוֹלה לגלוֹת בּתקנה זוֹ פנים נַעוים של הכרעה, של שלטוֹן שיטת הריכּוּז, של שעבּוּד הכּפר לעיר.

אלה הן התגליוֹת אשר עשׂה החבר א. יפה בּתקנוֹת “ניר”, וזאת הבּרכה אשר אָצל לועידה החקלאית הבּאה.

טבת תרפ"ו.

שלוש תמיהות / ברל כצנלסון

¹

והחבר אַרלוֹזוֹרוֹב – והוּא חבר את מִנהלת “חברת העוֹבדים” – מעיד על עצמוֹ כּי בּעניני תיאוֹריה חוֹלק הוּא אמנם על אליעזר יפה (זהוּ מה שקוֹרין בּלַע"ז “ריב הסלאבים בּיניהם לבין עצמם”) ², אוּלם למעשׂה, “לעיקר המסקנוֹת” של א. יפה בּענין “ניר”, הוּא “נוֹטה להסכּים”. ועיקר המסקנוֹת של א. יפה בּענין הנידוֹן הלא ידוּע: “את “ניר” תשיב ההסתדרוּת החקלאית ליוֹצריו אנשי העיר”. החבר ארלוֹזוֹרוֹב אָמנם אינוֹ רוֹאה צוֹרך לשַחֵת אמָרים לריק כּדי להוֹכיח את פּסילוּתה של “ניר”, הוּא מסתפּק לכך באַפוֹריזמים אחדים, העוֹשׂים בּה כָּלָה, וּבמסירת מוֹדעה לזכרוֹן-עוֹלם: “כּמוֹ החבר א. יפה הנני חוֹשב שתכנית “ניר” וההצעה להגשמתה, באוֹתה הצוּרה שניתנה לה על ידי מפָרשיה וּמתקניה, היא תכנית-בּוֹסר. אחת מאוֹתן תכניוֹת-בּוֹסר המרוּבּוֹת, ההוֹלכוֹת ונוֹלדוֹת בּקרב הסתדרוּתנוּ, שרוּבּה משוּלל – בּמחשבתוֹ וּבפעוּלתוֹ – מה שהרוֹפאים קוֹראים: מרכּזי-עצירה”.

וּבכן – דרַקוֹן לגבּי אליעזר יפה, תכנית-בּוֹסר לגבּי חבר ארלוֹזוֹרוֹב. ההבדל בּין החבר אליעזר יפה וּבין החבר ארלוֹזוֹרוֹב הוּא, כּנראה, בּעצם, רק הבדל שבּין מידת-הדין וּמידת-הרחמים. הראשוֹן מקטרג על פּוֹעלי ארץ-ישׂראל כּי “מגמת פּניהם היא לביצוּר המעמד עד שיֵעָשׂה לגוֹי גדוֹל (הוֹי, אנה מפּניהם נימָלט?) ויוּכל להתנַער מכּל קשריו אל שאר מעמדי העם העברי”, והשני מלמד עליהם זכוּת, כּי אין חשש וּדאגה “שהפּוֹעלים העברים בּארץ-ישׂראל (בתשעים וחמישה אחוּזים) ירגישוּ את עצמם לא כּבנים לעם העברי”. הראשוֹן מַטריף את העיר והשני מַכשירה, וגם כּאן, בּענין “ניר”, גברה אצל החבר ארלוֹזוֹרוֹב מידת-הרחמים: מה שהוא דרקוֹן לגבּי א. יפה, הוּא אך “תכנית-בּוֹסר” לגבּי החבר ארלוֹזוֹרוֹב.

והרי אני “מַרשה לעצמי”, בּלשוֹנוֹ של החבר ארלוֹזוֹרוֹב, “מבּלי להיכּנס בּויכּוּח בּשאלוֹת המַקיפוֹת” להציע שלוֹש תמיהוֹת:

תמיהה א'. החברה ארלוֹזוֹרוֹב, הוּא, כּידוּע, חבר לועד הפּוֹעל של ההסתדרוּת, אחד “המנהיגים שלנוּ היוֹשבים ראשוֹנה בּמנהלת “חברת העוֹבדים” בּלשוֹנוֹ של אליעזר יפה (אוֹ, אפשר, האירוֹניה כּלפּי ה“מנהיגים” והאֲשָמות השוֹנוֹת הנטפּלות עליהם – כוָנתן רק לעבר האחד?). וּבכן נוֹשׂא הוּא, כּמדוּמה, בּאחריוּת בּעד מעשׂיו והצעוֹתיו. הלא כן? הלא הועד הפּוֹעל של הסתדרוּתנוּ אינוֹ מוֹסד מוּרכּב מרוֹב אַחראי ומיעוּט בּלתי-אחראי, כי אם ועד פּוֹעל? והחבר ארלוֹזוֹרוֹב אינוֹ נמצא שם בּמצבוֹ הנוֹח של החבר א. יפה המתבּוֹנן מחביוֹן-עוּזוֹ “מתוֹך התאפּקוּת תמהוֹן אל פּעמיה של תנוּעת העבוֹדה בּארצנוּ”. החבר ארלוֹזוֹרוֹב נשׂא בּאחריוּת של הנעשׂה וּמתהווה בּמנהלת “חברת העוֹבדים” שלנוּ, זוֹ שנמסר לה עוֹד בּועידה השניה להגשים וּלהוֹציא לפּוֹעל את תכנית “ניר” וּשאר תכניוֹת הבּוֹסר. המוּתר היה לוֹ לשקוֹט במכוֹנוֹ וּלחכּוֹת עד שא. יפה יֵצא לדבּר את “ניר” משפּטים בּשער ואז יאמר הוּא: “צדקת, כּמוֹני כּמוֹך, אוּלם לא בּי האָשם, הרוֹב “משוּלל מרכּזי-עצירה”, הוּא הוּא שגזר””

תמיהה ב'. החבר ארלוֹזוֹרוֹב כּבר התמחה בּקלַסיפיקַציה של פּועלי ארץ-ישׂראל. פּעם, מיד בּבוֹאוֹ לארץ, חילק אוֹתנוּ, על יסוֹד של ניתוּח מדעי מדוּיק, ליעקוֹבינים וּלפּוּריטַנים, והחתך הסוֹציאל-פּסיכוֹלוֹגי הזה חל בּדיוּק על פּי הקו המפלגתי: הרוֹב והמיעוּט. ועכשיו חוּצֵינוּ שוּב: לרוֹב “המשוּלל – בּמחשבתוֹ וּבפעוּלתוֹ – מרכּזי-עצירה” וּלמיעוּט המחוֹנן בּמרכּזי-עצירה הנ“ל. וּמוּבן מאליו, שאין בּיאוּר אחר להתהווּת תכניתה של “ניר” מאשר הֶעְדֵר מרכּזי-עצירה אצל מפרשיה ומחוֹקקיה. וּבכן, על מַחמאה זוֹ הניתנת לרוּבּה של ההסתדרוּת אין תֵּימַה. כּי על כּן הוּא רוֹב. התמיהה היא: כּיצד זכוּ בּתוֹאר-כּבוֹד זה גם חברי המיעוּט, שישבוּ בּועדוֹת ההחלטוֹת שבּועידוֹת (החקלאית והכּללית) וּבוַעדה שעיבּדה את “תכנית-הבּוֹסר”? האוּמנם שכח החבר ארלוֹזוֹרוֹב, אגב חריפתא, שהוַעדה שעיבּדה את “תכנית-הבּוֹ­סר” הכילה לא רק את ד. בּן-גוּריוֹן ואת בּ. כּצנלסון ואת ד. רמז – שלהם ודאי מגיע תוֹאר-הכּבוֹד הנ”ל בּצדק – אלא גם י. אהרוֹנוֹביץ וּוילקנסקי, אוֹ אפשר אין התגלוּתם של “מרכּזי-העצירה” בּהסתדרוּת מתחילה אלא משעה שהחבר ארלוֹזוֹרוֹב דָרַך על סף הארץ ואין הוּא אחראי לְמַה שקָדם לוֹ, ואין הוּא עוֹשׂה פּדוּת בין חבר לחבר ו“ההערכה החבֵרית” שלוֹ חלה בּמידה שוה על כּוּלם?

תמיהה ג'. זמן קצר בּטרם נתפּרסמה הצעתוֹ של אליעזר יפה להחזיר את “ניר” ליוֹצריה והוֹדעתוֹ של החבר ארלוֹזוֹרוֹב כּי הוּא נוֹטה להסכּים לכך, נתפּרסמה עוֹד תעוּדה אחת – המַצע של מפלגת “הפּוֹעל הצעיר” לבּחירוֹת לועידה החקלאית, וגם שם יש סעיף על “ניר” וּבוֹ נאמר:

“הפּוֹעל הצעיר” מכּיר בּצוֹרך תכוּף להתחיל מיד בּפעוּלוֹת חברת “ניר”.

וּבכן: גם דרקוֹן, וגם בּוֹסר, וגם צוֹרך תכוּף. היִתכן?!

בּשלָמא אליעזר יפה, תנא הוא וּפליג, ואין, כּידוּע, מוֹרא מפלגה על ראשוֹ. אוּלם החבר ארלוֹזוֹרוֹב, המדבּר בּשם המפלגה, המוֹדיע לנוּ, כּי חברי “הפּוֹעל הצעיר” “עוֹמדים היוֹם בּתוֹך ההסתדרוּת בּתוֹר מיעוּט לוֹחם” (מבּלי לפרט על מה: אם על צוֹרך תכוּף ואם על בּוֹסר) האוּמנם גם הוּא פּטוּר מאחריוּת למַה שנאמר חגיגית בּמצע “הפּוֹעל הצעיר”?

והאחרוֹן הכבּיד.

ואשר לעצם הציוּן “בּוֹסר”, מכּיון דאָתינא להָכָא נימא בּה מילתא: אין זוֹ מלה חדשה עמנוּ. לא פּעם שמע הפּוֹעל הארץ-ישׂראלי שם-גנַאי זה. ויש שהיה לוֹ לתוֹאר-כּבוֹד. חוֹששני, שכּל יצירה חדשה של הפּוֹעל בארץ היתה, לגבּי מי שהוּא, בּוֹסר. משה ליבּ ליליֶנבּלוּם, עליו השלוֹם, אחד מרבּוֹתינו היקרים והנַערצים, ראה גם בּ“כיבּוּש העבוֹדה” בּוֹסר. רבּים הדברים, זכרוֹנם עוֹדנו חדש עמנוּ, אשר עדיין לא חדלוּ להיוֹת בּוֹסר גם לגבּי מי שהוּא מאִתנו: ההסתדרוּת הכּללית, שכוּנת עוֹבדים, גרעין חקלאי בּתוֹך שכוּנת עוֹבדים, הקיבּוּצים הגדוֹלים, החבוּרוֹת הגדוֹלוֹת וכיבּוּש עבוֹדה בּמוֹשבוֹת, חרוֹשת בּכּפר, עתוֹן ההסתדרוּת. על כּל אלה ודאי עוֹד לא פּסוּ מערערים מקרבּנוּ. אוּלם ה“זקנים” שבּינינוּ עוֹדם זוֹכרים ודאי, אם רוֹצים הם לזכּוֹר, כּי גם כּמה דברים מן המקוּבּלוֹת אצלנוּ כּיוֹם בּהחלט היוּ בּשעתם “בּוֹסר”: יש עוֹד זוֹכרים כּי המעבר בשעתוֹ מ“כּיבּוּש העבוֹדה” בּמוֹשבוֹת ליצירה ישוּבית עצמית היה בעיני ותיקים – בּוֹסר, כּי בּוֹסר וקלס היה בּעיני רבּים דבר ה“קבוּצה” הראשוֹנה, כּי “בּוֹסר” היתה העבוֹדה החקלאית לפוֹעלוֹת, כּי “בּוֹסר” היוּ ועדת-התרבּוּת והספריה החקלאית בהיוָסדן, וגם שנים אחרי היוָסדן. וּלכל “בּוֹסר” היוּ עוֹד שמוֹת-לוָאי וגם נימוּקים. ויצירת “המשבּיר” היתה לא רק “בּוֹסר”, כּי אם גם נפגשה מצד רבּים וטוֹבים בּמַשׂטמה וּבפירוּשים מלאי “דאגה”, אוֹתה המַשׂטמה ואוֹתם הפּירוּשים אשר בּהם מקבּל עכשיו אליעזר יפה את פּני “ניר”: בּאתם להכבּיד את עוּלנוּ, להעמיס חוֹבוֹת חדשים על משקינוּ, להטיל עלינוּ שעבּוּד נוֹסף וּלסכּן את קיוּמנוּ.

תנוּעת העבוֹדה בּארץ ספגה את אבני-הקלע מידי מאַהביה וחבריה, והיא עוֹד נכוֹנה לספּוֹג כּהֵנָה וכהנה, אוּלם בּדרך יצירתה לא תיעָצר. הנטיה לשיקוּל-הדעת, למתינוּת ולזהירוּת ודאי בּרכה בּה לחיים הציבּוּריים, כּשרצוֹן יצירה והתקדמוּת אִתה. אוּלם כּשמרכזי-עצירה בּאים בּמקוֹם מרכּזי-יצירה, אזי הם מביאים אִתם לא בּוֹסר אלא סרק.

טבת תרפ"ו.

¹

(בּועידה החקלאית בּחיפה, י“ט בּשבט תרפ”ו)

לפני חדשים אחדים דוּבּר אִתי, שאקבּל עלי להרצוֹת בּועידה החקלאית על “ניר”. המרכּז החקלאי נתכּוון בּזה שאַרצה על דרכי הקמת המפעל. רמזוּ לי אז, כּי עלי להיוֹת לא רק נאה דוֹרש אלא גם משתתף בּהגשמה. והנה מבּחינת המעשׂה הוּקַלה עלי העבוֹדה לעת עתה: הויכּוּח דחה את הפּעוּלה. אוּלם עלי לדבּר לא רק על גמר המפעל, כּי אם גם על ראשיתוֹ.

לוּ דַנתי מבּחינה פוֹרמַלית, הייתי יכוֹל, אמנם, לוֹמר בּהחלט, כּי השאלה נפתרה. קיימוֹת החלטוֹת של ועידוֹת וּמוֹעצוֹת. התקנוֹת אוּשרוּ, ואין לנוּ אלא לקיימן. אוּלם בּרוּר הוּא, כּי שאלוֹתינוּ אינן שאלוֹת שאפשר על יסוֹד פוֹרמַלי להסתלק מויכּוּח בּהן. וּבדיעָבַד שׂמח אני לויכּוּח זה, יען כּי בּבניָננוּ עלינו לשַקֵע אבנים שלמוֹת, וּדברינוּ צריכים להיוֹת בּרוּרים וּנקיים מכּל מה שמשתַמֵעַ לשתי פּנים וּבטוּחים מסַכּנה שיתלוּ בּהם בּוּקי סרוּקי. מקוה אני, כּי הויכּוּח הגדוֹל, שהחל בּקטרוּג הגדוֹל, יעזוֹר לקַדם את מפעלנוּ.

רגיל אני לראוֹת את מפעלנוּ בּארץ לא כּמפעל של חוּג מצוּמצם ואפילוּ לא של מעמד בּלבד. גם כּשעמדנוּ עדיין בּקרן-זוית, בּצל, היתה לנוּ, לעוֹדרים בּמערכה, ההכּרה, כּי כּאן אבן-הפּינה, יסוֹד המפעל, הדרך ליצירת עם עוֹבד. וחשיבוּת זוֹ שאני מיַחס למפעלנוּ מחייבת, כּי בּירוּר זה, הבּא לסכּם עבוֹדת חמש-עשׂרה שנים ולפתוֹח פּתח לעבוֹדתנוּ הבּאה, יהיה בּרור וּמלא.

אלה תוֹלדוֹת

אתחיל בּקצת היסטוֹריה. שאלוֹתינוּ הרי הן לא שאלוֹת הגיוֹניוֹת בּלבד, אלא שרשים עמוּקים להן בעבָרנוּ וּבכל הוָיתנוּ. יכוֹלתי לספּר לכם תוֹלדוֹת התהווּת “ניר” והיה מתבּרר לכוּלכם, כּי דעה זוֹ, כּאילוּ מישהוּ מן החוּץ כּפה על הציבּוּר החקלאי “ולא רוּחוֹ” את הרעיוֹן הזה, שהוּא פּרי רוּחה של העיר ותוֹצאה מרצוֹן השתלטוּתה על הכּפר, כּי דברים אלה יש בּהם משוּם הוֹצאת לַעז על הפּוֹעל החקלאי. הפּוֹעל החקלאי הוּא חלוּץ המפעל וחלוּץ המחשבה של התנוּעה כּוּלה, וגם הרעיוֹן של “ניר” הוּא כּוּלוֹ על טהרת החקלאוּת. הוֹרתוֹ ולידתוֹ בּמוֹעצת ההסתדרוּת החקלאית; הוּא הנהוּ תוֹצאה מהחיפּוּשׂ המַתמיד של הדרך, איך תעשׂה הסתדרוּתנוּ החקלאית את עצמה מכשיר התישבוּתי.

לפני כּחמש שנים היתה לנוּ כּאן, בּחיפה, מוֹעצת ההסתדרוּת החקלאית², שדנה בּשאלוֹת משקיוֹת חשוּבוֹת, וּבאוֹתה מוֹעצה הציע החבר אֶטינגר לפנינוּ את ההנחוֹת הראשוֹנוֹת של חברת התישבוּת העוֹבדים. אז טרם הרגשנוּ את עצמנוּ מבוּגרים לכך. אחרי זה, בּועידתנוּ החקלאית לפני שלוֹש שנים בּפתח-תקוה, נקראה הרצאה בּענין זה וּבאוּ לידי בּיטוּי כּל הדעוֹת והזרמים והגוָנים ולא נזדרזנוּ גם אז לקבּל תקנוֹת, אלא קיבּלנוּ הוֹראוֹת לעיבּוּד התקנוֹת, החלטוֹת שקוּלוֹת מאד, שדנוּ בּהן ימים אחדים גם בּועידה, גם מחוּץ לה. החלטוֹת אלוּ הוּבאוּ לפני הועידה השניה של ההסתדרוּת הכּללית, שהוֹסיפה עליהן חוּמרוֹת על חוּמרוֹת וּסייגים על סייגים – פּרי מחשבה מאוּמצת, ואחר הכּל הוּחלט שוּב למסוֹר את הדבר לוַעדה מיוּחדת של חמישה חברים: אהרוֹנוֹביץ, בּן-גוּריוֹן, וילקנסקי, כּצנלסוֹן ורמז. והחמירוּ על ועדה זוֹ והחליטוּ, שהועדה אינה רשאית לעַבֵּד תקנוֹת ולמסוֹר אוֹתן לאישוּר, אלא עליה לפרסם את הצעתה שני חדשים טרם ידוּנוּ בּה בּמוֹעצת ההסתדרוּת. וההצעה נתפּרסמה בּ“פנקס” בּזמנה ונשלחה לעיוּן למשקים והוּבאה למוֹעצת ההסתדרוּת. וזוֹ עוֹד לא רצתה להיוֹת הפּוֹסקת האחרוֹנה, היא קיבּלה את ההצעה בּיסוֹדה והחזירה אוֹתה למרכּז החקלאי לשם עיוּן נוֹסף, וּבישיבה המפוּרסמת בּטבריה³ דן המרכּז מחדש בּהצעה, הוֹסיף וגרע ותיקן וּמסר לועד הפּוֹעל של ההסתדרוּת ורק אחרי כן הוּבאוּ הדברים לפני עוֹרך-הדין של ההסתדרוּת וגם הוּא השקיע הרבּה עבוֹדה בּהצעה. ורק אחרי כּל זה נמסרוּ התקנוֹת לאישוּר הממשלה.

בּמַתבּן אוּם-ג’וּני

אוּלם יִשגה מי שיחשוֹב כּי זוֹהי ההיסטוֹריה של “ניר”. זוֹהי אך ההיסטוֹריה הפוֹרמַלית – תוֹלדוֹת חוֹברת התקנוֹת. ההיסטוֹריה של “ניר” מַתחילה בּעינַי מאוֹתה אסיפה קטנה בּאוּם-ג’וּני, בּפסח תרע"א, שבּה הנחנוּ את היסוֹד להסתדרוּתנוּ כּיוֹם. בּינינוּ כּאן נמצאים אך אנשים ספוּרים, שהאסיפוֹת בּמַתבּן בּאוּם-ג’וּני אינן בּשבילם בּחינת מיתוֹס. אז היוּ תקנותינוּ מוּעטוֹת, האִרגוּן רוֹפף, אוּלם היסוֹד היה. הנחנו אז יסוֹד לא לאגוּדה מקצוֹעית, אלא לחברה שהיתה שלא מדעת חברת התישבוּת העוֹבדים.

וצריך אני לוֹמר, כּי לא הֵעַזנוּ לקרוֹא לעצמנוּ “הסתדרוּת”. יסדנוּ אז אך “וַעד פּוֹעלי הגליל” וּבאוֹתה שנה, בּשבוּעוֹת, נוֹסד גם “וַעד פּוֹעלי יהוּדה”. היינוּ אז בּחינת נשמה עַרטילָאית, מחוּסרי כּל אַפַּרַט וּמשוּללי כּל כּוֹח חיצוֹני וּמעשׂי. ואם רוֹצים אתם לדעת מי היה האיש שהוֹציא את הועד ממצבוֹ האינטימי והרוֹפף והפך את ניצני האִרגוּן המשפּחתי להסתדרוּת, עם תביעת משמעת, עם אַפּרט, עם חדר ועם מנהל פּנקסים – היה זה אליעזר יפה. “זקני הדוֹר” שהיוּ אז בּינינוּ הבּיטוּ בּפחד ל“עגלת ההסתדרוּת המרַצדת במוֹרד”.

הסתדרוּת זוֹ הטילה על המשק חוֹבוֹת לגבּי הפּוֹעלים אשר מחוּץ למשק. נזכּוֹר את השביתה בסֶגֶ’רָה, עת הפּוֹעלים השוֹבתים הוּעסקוּ בּעבוֹדה בּמשקי העוֹבדים⁴. נזכּוֹר את הקבּלנוּת של יִבּוּש בּיצת כּנרת⁵, קבּלנוּת זוֹ שהיה חבוּי בּה הגרעין של המשׂרד לעבוֹדוֹת ציבּוּריוֹת והמגמה לעשׂוֹת את הסתדרוּתנוּ למוֹסד קבּלני ומיַשב ולהפוֹך את הגוּף הרוֹפף לבעל כּוֹח יצירה, המרַבּה את כּוֹחו ואת זיקת חבריו אליו עם גידוּל הצרכים.

יש בּינינוּ חברים טוֹבים, אשר לפרקים נראֵית להם דרך ההסתדרוּת לא כּפרי התפּתחוּת פּנימית, אלא כּקפיצוֹת. חברים אלה אינם רוֹאים את הכּוֹח המניע האחד, את קוי המסוֹרת ואת שלשלת הקבּלה העוֹברת בּהסתדרוּתנוּ מראשיתה ועד היוֹם הזה ואשר לא תיפּסק כּל עוֹד נראה את כּוֹחנו בּעבוֹדה משקית וּביצירה ישוּבית.

החוֹדר לתנוּעת הפּוֹעלים בּארץ בּמשך עשׂרים שנוֹת קיוּמה יראה, כּי היסוֹדוֹת העיקריים, הנַפשיים והכּלכּליים, של הסתדרוּתנוּ היוּ גלוּמים בּה מן הימים הראשוֹנים ועדיין לא התגלוּ בּמלוֹא קוֹמתם ועוֹד עתידים הם להתגלוֹת עם העליה החמישית והששית והשביעית ועם כּל העליוֹת העתידוֹת – עם גידוּלה של תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ.

היחיד והכּלל

מימינוּ הראשוֹנים נתגלה בּתנוּעתנוּ ניגוּד ההוֹלך ונפתר בּתוֹכנוּ. מַהי דרך יצירתוֹ של הפּוֹעל, אם בּיחידוּת אוֹ בּחַברוּתא? מצד היחסים וּמצד האידיאוֹלוֹגיה שהבאנוּ מחוּץ-לארץ נדחפנוּ לתפישׂה של “יחיד”. צריכים היינוּ להסיר כּבלי הכּלל, אבק של דוֹרוֹת, וליותה אוֹתנוּ הרגשה של בּוֹדדים, של “אחרוֹנים על החוֹמה”, אשר עליהם הוּטלוּ המאמצים האחרוֹנים: ליפּוֹל אוֹ לשׂים קץ לסבל הגלוּת. כּל זה הגבּיר והעמיק את הכּרת היִחוּד בּתוֹכנוּ. נסיוֹנוֹתינוּ הראשוֹנים היה בּהם הרבּה מיסוֹדוֹת הגבוּרה של היחיד. כּך תפשׂוּ הראשוֹנים גם את ענין כּיבּוּש העבוֹדה: על היחיד בּקרבּנוֹתיו וסיגוּפיו הוּטל להחזיק מעמד בּסביבה הזרה. וכך הבין את דרכּוֹ העוֹבד בּגליל, שהיה לאריס אצל יק"א⁶. אַל ניַדה אבנים בּכוֹבשים אלה של הגליל וּבכוֹבשי העבוֹדה בּיהוּדה, אשר עזבוּנוּ מפּני שלא מצאוּ קרקע תחת רגליהם. אלה תוֹצאוֹת דרך היחידים וזהוּ פּרי המאמצים ההירוֹאיים הבּנוּיִים על חוֹסר חברה וחוֹסר אמוּנה בכוֹח החברה.

בּבוֹאי לארץ מצאתי אידיאוֹלוֹגיה זוֹ של “איש לעצמוֹ” שׂוֹררת בחָזקה בּין הפּוֹעלים הראשוֹנים. שׂררה הכּרה, שֶדַי לוֹ ליחיד אם יסדר את עצמוֹ, ממילא ימלא בּזה את חוֹבתוֹ לעם. ישנם עוֹד בּישוּב אנשים מאבוֹת העליה השניה, אשר יצרוּ בּזמנם דברים חיוּביים בּישוּב ונשארוּ על עמדם בּפּינות הראשוֹנוֹת, והם רוֹאים את גמר חוֹבתם הלאוּמית בּזה ש“סידרוּ את עצמם” בּארץ-ישׂראל. אוּלם התנאים שבּהם נמצא הפּוֹעל, ההכרח למצוֹא אחיזה בּתוך הצחיח הכּלכּלי, בּסביבה זרה, חִייב את כּוֹח ההתלכּדוּת החברתית של כּלל העוֹמד על נפשוֹ, נוֹשׂא בּחוּבּוֹ את היעוּד ההיסטוֹרי שלוֹ וּמרים על כּתפיו את היחיד. כּוֹח זה עמד לפּוֹעל בּכל עת צרה ומצוּקה: בּשעת מחלה, וּבתקוּפוֹת הקשוֹת של המלחמה שבּהן היינוּ נדוֹנים לגויעה. הוּא הוֹציא אוֹתנוּ ליצירה העצמית ואילמלא הוּא, היוּ כּמה מאמצים של כּל אחד בּפינתוֹ הוֹלכים לטמיוֹן גמוּר. ולא רק קוּפּת-חוֹלים – יצירת התקוּפה הקדוּמה של “הועדים המחוֹזיים”⁷ – ויתר מפעלי ההסתדרוּת, כּי אם גם כּל יצירוֹתינוּ המשקיוֹת, גם הקבוּצה וגם המוֹשב לא היו נוֹצרים בּלעדי הכּוֹח של ההתלכּדוּת החברתית. ולא לבד שתנוּעת הפּוֹעלים כּוּלה בּכוֹחה הפּוֹליטי איפשרה את הקמתם, אלא גם כּל מבנה חייה הפּנימיים נוֹסד על ההתלכּדות החברתית. טוֹעים הם אלה הרוֹאים במוֹשב צוּרת התישבוּת אינדיבידוּאלית. שוּם אִכּר בּעוֹלם אינוֹ יוֹדע צוּרה של חיים חברתיים כּאלה וּמידת זיקה של היחיד אל הכּלל כּמוֹ בּמוֹשבים שלנוּ.

חוּקים וּסייגים

אנוּ מתכּוֹננים לקראת מפעלים חדשים, להרחבת העליה, להגבּרת כּוֹחנוּ בּפנים וּבחוּץ. הצלחתנוּ תלוּיה בּמידה שנצליח להקים את הכּלל, הצוֹדק בּיחסיו ליחידיו וּמלַכּד אוֹתם לשם יצירה מאוּחדת בּהתאם ליעוּדיו ההיסטוֹריים. ואם נדוּן מבּחינת צרכינוּ ההתיישבוּתיים נראה, כּי תנוּעתנוּ סוֹבלת מליקוּיים עצוּמים הדוֹרשים ריפּוּי וכי אוֹתוֹ הכּוֹח של הסביבה המשפּחתית, אשר הספּיק לתנוּעתנוּ בּראשיתה – ואוּלי לא הספּיק לה גם אז – כּוֹח זה אין בּוֹ עתה כּדי לחבוֹק את כּל העוֹבדים בּארץ ואת צרכי העליה, כּדי לחנך וּלהבטיח, כּי לא תתגלה התכּחשוּת בּתוֹכנוּ וכי כּל פּוֹעל עוֹלה יִכּנס למַסלוּל ההיסטוֹרי שלנוּ בּארץ. כּל אחד מאִתנוּ בּוֹכה ודאי בּמסתרים על ליקוּיי תנוּעתנוּ ורוֹצה בּתיקוּנם, אוּלם מסוּפּק אני אם אפשר בּועידה להביא מַרפּא לליקוּיים כּלכּליים וחברתיים. מסוּפּקני, אם ועידתנוּ שהקדישה כּל כּך הרבּה זמן לכל מכאוֹבי משקינוּ, יש בּכוֹחה להביא מַרפּא למכאוֹבים אלה. אוּלם יש בּידי הועידה להקים מכשירים שיגבּירוּ את כּוֹחנוּ בּמלחמה המַתמדת נגד הליקוּיים.

לוּ נכנסתי בּביקוֹרת המצב של תנוּעתנוּ היוּ הדברים רחבים מדי. והם הלא ידוּעים. הנה דיבּרוּ רבּים בּועידה זוֹ, בּשעת הבּיקוֹרת על הדין-וחשבּוֹן של המרכּז, על הוֹפעה אחת שציינוּ אוֹתה בּשם “שתַדלָנוּת”. אין לפרש בּיקוֹרת זוֹ דוקא לגנַאי ואין לראוֹת בּה חוֹסר הערכה לאלה שמסרוּ את ימיהם ולילוֹתיהם לעבוֹדתנוּ. פּירוּש הבּיקוֹרת הוּא, כּי בּשעה שבּכמה ענפים של עבוֹדתנוּ אנוּ הננוּ אוֹטוֹנוֹמיים, הנה בּצד זה של הפּעוּלה, שבּוֹ תלוּי הכּוֹח וּבוֹ תלוּיוֹת המידה והחשיבוּת של עבוֹדתנוּ, דוקא בּצד זה של הפּעוּלה אין לנוּ תפקיד אלא כמתַווכים בּין המוֹסדוֹת המיַשבים והמתישבים. אנוּ מוֹפיעים אך כּשלוּחים של המתישבים ולא תמיד כּשליחים חוּקיים ומוּכּרים, כּי יש מפּעם לפעם נימוּקים פוֹרמַליים שוֹנים שלא להכּיר בּהסתדרוּתנוּ ויש גם שאיזה משק אוֹ חלק ממנוּ נוֹתנים את האפשרוּת שלא להכּיר בּנוּ אפילוּ את שליחיהם של המתישבים. וּכלוּם לא בּרוּר הוּא כּי יש לתקן ליקוּי יסוֹדי זה וכי אין להעמיד לעוֹלם את היחסים בּין הכּוֹח המאַרגן את המתישבים, הרוֹאה את עצמוֹ כּמוֹסד כּוֹבש, לבין המוֹסדוֹת המיַשבים אך על ה“יחס הטוֹב” בּלבד. ואין להשאיר את כּוֹח האוֹטוֹנוֹמיה הפּנימית שלנוּ תלוּי בּסימפַּטיה אוֹ אַנטיפַּטיה זמנית של מנהלי ההתישבוּת. וּכלוּם לא ידוּע הדבר, שתלוּתנוּ בכל רוּח מנַשבת בּהנהלה הציוֹנית יש לה השפּעה חוֹזרת על הערכת כּוֹחנו העצמי בּתוֹך המשקים וכי לא פּעם גוֹרם הדבר חוּלשה גם בּתוֹכנוּ. ונמצאים כּבר משקים אשר לא די בּאוֹטוֹריטה המוּסרית של בּאי-כּוֹח ההסתדרוּת כּדי למנוֹע אוֹתם מהשתמש להנאתם בּהזדמנוּיוֹת ידוּעוֹת בּחוּלשת ההסתדרוּת, ואז זקוּק המרכּז החקלאי לפנוֹת לעזרת דעת הקהל ומוֹסדוֹת חוּץ. האין בּזה מגרעיני הריקבוֹן שהוֹרידוּ את החיים החברתיים אצל מתישבי יק"א?

בּמשך השנים האחרוֹנוֹת נעשׂוּ כּמה נסיוֹנוֹת בּציוֹנוּת להתנַקש בּעמדתנוּ האוֹטוֹנוֹמית. אין רוֹצים להכּיר, כּי אוֹטוֹנוֹמיה זוֹ הנָה תנאי ראשוֹן לבנין הארץ, כּי לא יִכּוֹן הבּנין על יסוֹד של מתישבים בּוֹדדים עם פּקידוּת, וכי הרבּה מפעלים שבּזכוּתם נתגבּרה הציוֹנוּת לא היוּ קמים בּלעדי אוֹטוֹנוֹמיה זוֹ. נעשׂוּ נסיוֹנוֹת לנהל משׂא-וּמתן עם המתישבים מעל לראשי ה“מנהיגים”, כּביכוֹל. כּרגע הוּסרה הסכּנה, אוּלם כּלוּם נסמוֹך לעוֹלם על נסים שאין בּהם קבע פּנימי ולא ניצוֹר את הסטַטוּס שיקבּע את זכוּיוֹתינוּ המוּכּרוֹת והמאוּשרוֹת בּהסתדרוּת הציוֹנית כּלפּי המתישבים והמיַשבים? כּלוּם לא נבין, כּי אין לנהל התישבוּת רחבה על יסוֹדוֹת משפּחתיים ואין ליַשב ציבּוּרים גדוֹלים על שטחים גדוֹלים כּדרך שהכנסנוּ בּשעתן קבוּצוֹת לחוּלדה וּלגן-שמוּאל?

יש כּבר כּיוֹם פּרצוֹת פּנימיוֹת גם בּמשקינוּ הצעירים, שלא יצאוּ עדיין מתקוּפת האידיאַליוּת המוּחלטת והנמצאים בּסביבה חלוּצית נוֹשׂאת אידיאלים סוֹציאליים המוּשרשים עמוֹק בּעבָרם וּבחייהם. ואין לראוֹת לתמיד את משקינוּ כּאִיים בּוֹדדים, אשר יד המציאוּת הסוֹבבת לא תגע בּהם. הרי רוֹאים אנוּ, כּי בּאחד המשקים שלנוּ על אדמת הקרן הקימת אין חבר עוֹזב את המשק אלא בּקבּלת רוַח, פּיצוּי; נניח שהפּיצוּי הוּא צוֹדק, אוּלם כּלוּם הוּא צריך להיוֹת נתוּן ליחסי חברים ולהסכּם שבּיניהם אוֹ לועד המוֹשב? הרי דבר כּזה חייב לעמוֹד תחת השגחת המעמד כּוּלוֹ. את ארץ-ישׂראל הציפוּ ויציפוּ מדי פּעם בּפעם גלי ספסרוּת, ואם אין בּכוֹחם להשאיר בּארץ אחר עָברם משקעים של בּנין, הרי חזקים הם למדי כּדי לערער את יסוֹדוֹת חיינוּ, כּדי לעוֹרר רדיפה אחרי רוָחים קלים וּבריחה מן העבוֹדה. וּנחוּצים תריסים בּפני גלים אלה. הנה אחד המוֹשבים הראשוֹנים שלנוּ⁸, אשר אינוֹ יוֹשב על אדמת הקרן הקימת, והוּא שוֹמר אמוּנים לעיקר היחיד של עבוֹדה עברית, נכנס עתה בּמשׂא-וּמתן עם הקרן הקימת למסוֹר לה את מכוֹן המים של המוֹשב. מחפּשׂ הוּא מוֹשב זה להקים לוֹ סייגים מחשש לימים יבוֹאוּ ולמתישבים החדשים שיבוֹאוּ, שמא יוּזנח עיקר זה הנשמר עדיין בּמושב. אין לוֹ למוֹשב הגבוּרה למסוֹר את הקרקע לקרן הקימת, אוּלם הוּא עוֹשׂה מאמצים פּנימיים ליצוֹר תנאים שישמרוּהוּ מבּגידה בּעיקריו. אפשר כּי יש חברים בּמשקים שיראו עלבּון לכַונוֹתיהם הטהוֹרוֹת אם יוּחשדוּ על הזנחת העיקרים היקרים שלהם, אוּלם אין כּאן שאלה של אֵמוּן אישי ועלבּוֹן אישי, אלא שאלה של הבנת המציאוּת והכּרת ערך התנאים והסביבה. אילוּ לא היינוּ תלוּיים בּתנאים וּבמציאוּת כּלכּלית וחברתית הרי היינוּ יכוֹלים ליצוֹר לנוּ את חיינוּ גם בּגוֹלה. הציוֹנוּת כּוּלה הרי היא פּרי הכּרת ההכרח לברוֹא תנאים חברתיים וחיים משפּטיים הוֹלמים. בּלעדי אלה אין הכּוֹח המוּסרי של היחיד מספּיק. וּשאלתנוּ הרי אינה שאלת הדוֹר שלנוּ, והאֵמוּן האישי אינוֹ יכוֹל על כּל פּנים להבטיח את דרך הדוֹר הבּא.

לא אַרבּה בּדוּגמאוֹת כּדי שלא להירָאוֹת כּמקטרג. אביא אך דוּגמה מן ההיסטוֹריה הכּללית של הקוֹלוֹניזציה. בּשנת 1892 נתקבּלה בּניוּ-זילַנד רפורמה אַגררית שהעמידה את ניוּ-זילַנד בּשוּרת הארצוֹת הכי-פּרוֹגרסיביוֹת. הקרקע הוּעבר לרשוּת המדינה. רפוֹרמה זוֹ נתבּעה מאת הפּוֹעלים החקלאים, אשר לא רצוּ להישאר אך פּוֹעלים שׂכירים. והנה אחרי 15 שנה בּא הפּרלמנט הניוּ-זילנדי, שישבוּ בּוֹ בּאי-כּוֹח אוֹתם המתישבים הראשוֹנים, מי שהיוּ פּוֹעלים חקלאים, בּעלי השקפוֹת רדיקליוֹת, שנתבּססוּ עתה והיו לפֶרמֶרים “חזקים” והם הם שראוּ צוֹרך לבטל את הרפוֹרמה שהוּנהגה על ידיהם. לבטל את “החכירה העוֹברת בּירוּשה” (והחכירה היתה נהוּגה שם ל-99 שנים) וּלהחזיר ליָשנוֹ את הקנין הפּרטי על הקרקע. אין לראוֹת חיי משק בּעתידוֹ וּבהתפּתחוּתוֹ מתוֹך מצב השעה בּלבד, ואם רוצים אנוּ להבטיח את עיקרינוּ, שהם היחידים המַתאימים לבנין הארץ, עלינוּ ליצוֹר תנאים חוּקיים ואִרגוּניים שימנעוּ את הצוֹרך ואת האפשרוּת להיכּנע בּפני כּל רוּח נוֹשבת.

קוֹאוֹפּרציה מַקיפה

יש עתה הצוֹרך מצד אחד להקים את המכשיר המַקיף העוֹמד לרשוּת התישבוּת העוֹבדים, אשר בּראשיתוֹ אוּלי יהיה דל, אבל בּאחריתוֹ ישׂגה גם בּכוֹחוֹתיו הפּנימיים, גם בּעזרת חלקי העם הרוֹאים בעבוֹדתנוּ את הגשמת שאיפתם. מכשיר זה יכריח את המוֹסדוֹת המיַשבים הלאוּמיים והבּלתי-לאוּמיים ואת הכּוֹחות המדיניים – את הממשלה וכוֹחוֹת חוּץ – להתחשב אִתנוּ כּעם תנוּעת פּוֹעלים מיַשבת. ויש גם צוֹרך מצד שני – מצד בּיצוּר היסוֹדוֹת הפּרינציפּיוֹניים של תנוּעתנוּ – להוֹסיף כּוֹחוֹת להסתדרוּת שהשקענוּ בּה את מיטב כּוֹחוֹתינוּ, להנחיל לה את אשר חסר לה. אוֹמרים כּי “ניר” – פּירוּשוֹ: סוֹציאַליזציה של המשק הקיים. לא מינֵיה ולא מקצתֵיה. אין אנוּ מציעים דבר שאין בּכוֹחנוּ לעשׂוֹתוֹ, ושאינוֹ נתוּן בּתוֹך מציאוּתנוּ. “ניר” אינה בּריה חדשה. זוֹהי קוֹאוֹפּרציה מַקיפה של כּל המשקים לשם התישבוּת, אַשראי ועזרה הדדית, יחד עם פּיקוּח מסוּדר של כּלל העוֹבדים על משקיו. מתוֹך שלא יצאנוּ עדיין לגמרי מן הספֵירה המשפּחתית של תנוּעתנוּ והננוּ רגילים להסתפּק בּשׂיחוֹת חברים; מתוֹך שלא הערכנוּ די את פּעוּלת התעמוּלה וההסבּרה הרחבה, מתוֹך שלא יצאה אף חוֹברת פּוֹפּוּלרית בּשאלה זוֹ, – ניתנה האפשרוּת לטעוֹת. אוּלם אין בּכל תקנוֹת “ניר” שוּם רמז לאפשרוּת הנישוּל של העוֹבד ממשקוֹ אוֹ לביטוּל האוֹטוֹנוֹמיה הפּנימית של המשק, אוֹ להעדפת צוּרת התישבוּת אחת על השניה אוֹ לביטוּל איזוֹ יחידה משקית וּלהטמָעָתָה בּמשק הכּללי, ועל אחת כמה וכמה שאין ל“ניר” כּוֹח משטרה וצבא, שהיא חשוּדה עליו עוֹד בּטרם נוֹצרה.

אדרבּא, “ניר” עלוּלה לנַקוֹת את חיינוּ מכּתם של אַלָמוּת. כּבר היוּ מקרים בּתוֹך ציבּוּרנוּ, שנתגלוּ בּקרבּנוּ ניגוּדים חזקים של אינטרסַנטים, וסכסוּכי שכנים עמדוּ להתישב בּכוֹח האַלָמוּת. לאָשרנו עלה הדבר בּידינו – לא אך בּעזרת הכּוֹח המוּסרי, אלא גם בּכוֹחה המשקי והכּלכּלי של ההסתדרוּת – לשׂים קץ לדבר אחרי סבל רב, לאחר התחלוֹת של אַלָמוּת וּלאחר שנגרמו בּזיוֹנוֹת לציבּוּרנוּ. ויש בּ“ניר” כּוֹח גדוֹל המסוּגל לשמוֹר אוֹתנוּ ממקרים כּאלה. על ידי התקנוֹת המאוּשרוֹת על ידי הממשלה הגענוּ לכך שמשפּט חברים שלנוּ מקבּל תוֹקף חוּקי.

אני חוֹשב את כּל אישוּר התקנוֹת של “חברת עוֹבדים” ו“ניר” לכיבּוּש מדיני גדוֹל. השקענוּ בּזה כּוֹחוֹת מחשבה מאוּמצים ונהנינוּ מעזרה יוּרידית חשוּבה של עוֹרכי-הדין סַקר וּזמוֹרה וקיבּלנוּ זכוּיוֹת, אשר הקוֹאוֹפּרציה בּעוֹלם נלחמת רבּוֹת בּשנים, עד שהיא זוֹכה להן. אני רוֹאה את “ניר” כצ’ארטר התישבוּתי חשוּב וכיסוֹד לביצוּר האוֹטוֹנוֹמיה ההסתדרוּתית בּישוּב על ידי משפּט החברים.

הערעוּרים למיניהם

אשר לחששוֹת שנשמעוּ, כּאילוּ חברת “ניר” בּאה להרוֹס את האוֹטוֹנוֹמיה של היחידה המשקית ולשלוֹל מן המשק את זכוּת השימוּש בּפירוֹת העבוֹדה, הרי גם עיוּן קל בּתקנוֹת “ניר” מבטל אוֹתם. הסעיף האוֹמר, כּי החברה רשאית להעביר את נכסיה לבת-החברה (והמשק אף הוּא “בּת”), מגלה כי אין “ניר” שוֹלל קיוּם נכסים מבּנוֹתיו. ויש סעיפים על הלוָאוֹת לחברים ועל חוֹזים של החברה עם חבריה, הרי שהמשק שוֹמר על יחידוּתוֹ והאוֹטוֹנוֹמיוּת שלוֹ.

יש סעיף אחד בּתקנוֹת שעוֹרר ערעוּרים והשתוֹממוּת – הסעיף על סמכוּת החברה. משתוֹממים על ההיקף הרב ועל הזכוּיוֹת הגדוֹלוֹת שהחברה נוֹטלת לעצמה. אוּלם חוּץ מן הדֶמוֹנסטרַציה המדינית שישנה בּסעיף זה יש לזכּור, כי סעיף זה קוֹבע את גבוּלוֹת פּעוּלתה של החברה בּזמן מן הזמנים וּבצוֹרך מן הצרכים. אין פּירוּש הדברים שהחברה חייבת לעסוֹק בּכל הדברים, אלא שאין הם אסוּרים עליה, כּי דברים שאינם נכנסים לסמכוּת החברה נראים כּאסוּרים, וּכשמתגלה צוֹרך להרחיב את הסמכוּת, נתקלים בקוֹשי מצד המנהג האנגלי. לכן שוֹקדוֹת החברוֹת להבטיח לעצמן סמכוּת רחבה הרבּה יוֹתר מגבוּלוֹת פּעוּלתן בּזמן התאַשרן על ידי הממשלה.

יש תפקידים הנכנסים לפי התקנוֹת לסמכוּת חברת “ניר” והם נראים בּעיני רבּים אפילוּ לא כּמזמוֹר שיר לעתיד לבוֹא אלא כּ“שירים על לב רע”, אך בּאמת יש בּהם משוּם פּעוּלה קרוֹבה. הם מאַפשרים השׂגת זכוּיוֹת וזכיוֹנוֹת שוֹנים וּמשׂא-וּמתן עם הממשלה בּעניני קרקעוֹת, זכוּת לסידוּר אשראי איפּוֹתיקאי וכדוֹמה. הממשלה אף היא התקשתה בּשאלה למה הקוֹאוֹפּרציה שלנוּ מכניסה תפקידים כּה רחבים לחוּג פּעוּלתה, והאישוּר של הממשלה שהוּשׂג סוֹף סוֹף, לאחר משׂא-וּמתן ממוּשך, נוֹתן לנוּ את האפשרוּת לעשׂוֹת הרבּה פּעוּלוֹת התיישבוּתיוֹת חשוּבוֹת ישר על ידי “ניר”.

בּתוֹך הסמכוּת של “ניר” נכנסוּ גם סעיפים על קשרים עם “החלוּץ” ועל תמיכה בּעליה מרוָחיה. ואַל יהיוּ הדברים קלים בּעינינוּ, גם אם לעת עתה נוּכל לגשם אך מעט שבּמעט מתקנוֹת “ניר”. כּוּלנו הרי אנוּ צוֹפים קדימה וּמצפּים לתוֹכן אחר, יוֹתר רחב, של תנוּעתנוּ, ועתה הכינוֹנוּ מסגרת שתכיל את תוֹכן העתיד.

“ניר” והקרן הקימת

בּין הערעוּרים על סמכוּת “ניר” בּא גם ערעוּר על זה, שהיא הכניסה לתקנוֹתיה זכוּת של רכישת קרקע ורוֹאים בּזה התחרוּת “מסוּכּנת” לקרן הקימת. אני מַרגיע את החברים. חברת “ניר” מקַוה ליַשב את חבריה על אדמת הקרן הקימת, והלוַאי שתספּיק הקרן הקימת קרקע לכל חברינוּ וקיבּוּצינו שוֹאפי ההתישבוּת וחַסרי הקרקע. הכּוָנה בּסעיף זה היא לא להוֹציא איזוֹ זכוּת שהיא מידי הקרן הקימת לידי “ניר”, אלא נתינת האפשרוּת ל“ניר” להשתמש בּזכוּיוֹת, שאין הקרן הקימת יכוֹלה משוּם מה להשתמש בּהן. הקרן הקימת, למרוֹת רצוֹננוּ, הרי אינה עוֹד הגוֹאל היחיד של הקרקע בּארץ-ישׂראל. והנה, אם יש בשכנוּתוֹ של משק שלנוּ אדמת הממשלה, יוּכל המשק על פּי סעיף זה לקבּל בּחכירה את האדמה, כך קיבּלה תל-אביב אדמת מַחלוּל, אַיֶלת השחר חָכרה את האדמה בּסביבוֹתיה, החיילים המשוּחררים עוֹמדים בּמשׂא-וּמתן עד היוֹם. חוּץ מזה יש מקרים שאנוּ רוֹאים צוֹרך ישוּבי מסוּים בּחלקת קרקע, והקרן הקימת מסיבּוֹת ידוּעוֹת אינה רוֹצה לקנוֹת אוֹתה, וקרה כּבר שנאלצנוּ לדרוֹש מקרן-היסוֹד שהיא “תתחרה” בּקרן הקימת ותקנה את הקרקע, שאנוּ רוֹאים בּה צוֹרך חיוּני והקרן הקימת לא רצתה לקנוֹתה מתוֹך “פּרינציפּ”.

מי שרוֹצה לבחוֹן את מידת ה“שלטוֹן” של “ניר” ילך ויבדוֹק לא את “הסמכוּת” אלא את המבנה הפּנימי ויתבּרר לוֹ, כּי כּוֹחה של “ניר” לא בּנישוּל וּבהתערבוּת פּנימית בּעניני המשקים, אלא בּהגבּרה משקית וּבעזרה הֲדָדית. כּל סעיף וּסעיף שנכתב בּתקנוֹת אלוּ לא בּא מתוֹך רצוֹן של מישהוּ להשתלט על החקלאוּת, אלא נתקבּל בּועידה החקלאית עצמה לפני שלוֹש שנים, מתוֹך רצוֹן להגבּיר את כּוֹחה של החקלאוּת.

חשש הנישוּל וּשאלת הבּעלוּת

חשש אחד מדאיג מספּר חברים: היוֹת ואנוּ עוֹשׂים את “ניר” אידֶנטית עם ההסתדרוּת החקלאית הרי שחבר שהוּכרח לעזוֹב את ההסתדרוּת ינוּשל מעל הקרקע. גם חשש זה הוּבא בּחשבּוֹן ונתקבּלה הוֹראה מיוּחדת לשמירת הזכוּיוֹת של חברים כּאלה וגם מוּנח מיוּחד נקבּע להם: “חברים נִלְוִים”. לחבר הנִלוה נשמרוֹת כּל זכוּיוֹתיו המשקיוֹת, אוּלם: א) אין הוּא אַחראי לחוֹבוֹת החברה, ב) בּועידוֹת יש לוֹ רק זכוּת דעה מיָעצת. הרי שעל נישוּל אין לדבּר כּאן. יש רוֹאים קיפּוּח זכוּת של החבר הנלוה בּחלק זה של התקנה האוֹמר, כּי החבר אשר עבד בּמשק ויצא מן החברה יכוֹל להישאר חבר נלוה, אם אין המוֹעצה של “ניר” מתנגדת לכך. בּצוֹרך של הסכּמת המוֹעצה יש רוֹאים הגבּלה מסוּכּנת, אוּלם זוֹהי אך הוֹספת זכוּת לחבר הנלוה, שאין ההחלטה עליו נמסרת כּרגיל לרשוּתה האַדמיניסטרטיבית של מִנהלת “ניר”, כּי אם מוּבאת לפני המוֹעצה.

בּתקנוֹת של “ניר” יש למצוֹא בּסעיפים שוֹנים הוֹכחוֹת בּרוּרוֹת לזה, שחברת “ניר” מכּירה בּזכוּיוֹת של כּל צוּרוֹת התישבוּתנוּ. בּעצם הויכּוּח, שהתנהל בּועידת פּתח-תקוה, על דמי-שימוּש אוֹ דמי-הַפחָתה התבּטא הרצוֹן להבטיח את הצוּרוֹת השוֹנוֹת של התישבוּתנוּ. גם בּמוּשׂג “בּעלוּת” אל נא יתלוּ בּוּקי סריקי. בּעצם, אין כּלל בּתקנוֹת המוּשׂג בּעלוּת, אוּלם מכּיון שנדוּן בּמוּשׂג זה בּשאלת החוֹזים, יהיה נא בּרוּר לְמַה מתכּוונים בּמוּשׂג בּעלוּת. אין מתכּוונים לשלילת זכוּיוֹת המשק. הזמנים שבּעלוּת כָּללה כּל זכוּיוֹת האדם על הקנין עברוּ. עתה מחַלקים את המוּשׂג לחלקיו, לזכוּיוֹת השוֹנוֹת שהוּא נוֹתן. יש בּעלוּת על גוּף הקנין וּבעלוּת על השימוּש בּזכוּיוֹת. יש זכוּת השליטה ויש זכוּת ההַשְלָטָה וצריך להבחין בּזה. בּאדמת מירי, למשל, הבּעלוּת על גוּף הקרקע שייכת לממשלה ואף על פּי כן הזכוּיוֹת שיֶשנן לתוֹשבים על הקרקע הן גדוֹלוֹת מאד, והבּעלים יכוֹלים רק בּמקרים של השתמשוּת לרעה מצד האוֹחזים להעמיד את הדברים על זכוּתם.

ואנחנו כּוּלנו איננוּ רוֹצים להקים משטר של קנין פּרטי, להקים אִכּר “בּעל גוּף”. מטרת כּוּלנו היא להקים עם עוֹבד וליצוֹר צוּרוֹת משפּטיוֹת, שיִתנוּ את האפשרוּת ליחיד ליהָנות מפּרי עמלוֹ, ואוּלם יבטיחוּ את זיקתוֹ לכּלל ואת היכוֹלת של הכּלל להגן על עצמוֹ ועל זכוּיוֹתיו בּשעת הצוֹרך. ואת הכּלל אין לראוֹת אך בּפּוֹעל החקלאי לבדוֹ, אלא בּכל כּלל הפּוֹעלים, בּמעמד העוֹבד, העתיד להיוֹת העם העוֹבד בּארץ. אנו עדים לזיקת הפּרט לכּלל לא רק בּקבוּצה, אלא גם בּמוֹשב. והיא הוֹלכת וּמתגבּרת. וכן יֶשנה זיקת המשק של המוֹשב או הקבוּצה לכלל הפּוֹעלים החקלאי, ושל כּלל הפּוֹעלים החקלאים לכלל ציבּוּר העוֹבדים, וזיקה זוֹ היא שמוּבטחת בּמניוֹת-היסוֹד.

מדוּע חברת מניוֹת?

אין אני מבין מנַיִן הבּיטוּל הזה לעצם הענין של מניוֹת, זה הבּיטוּי של עריבוּת הדדית. המוֹשב שלנוּ הרי אינוֹ מתנכּר ליצירה הקוֹאוֹפּרטיבית שהנָה אחוֹת לתנוּעה המתכּוֹננת לשחרר את העוֹלם מן הניצוּל, וגם בקוֹאוֹפּרציה העוֹלמית לא נמצאה צוּרה משפּטית יוֹתר טוֹבה. אמנם, צוּרה זוֹ לקוּחה מן המשטר הקפּיטליסטי ויכוֹל להיוֹת שבּמשטר העתיד תימָצאנה לנוּ צוּרוֹת יוֹתר טוֹבוֹת, אוּלם הרי המבקרים עצמם לא ניערוּ עדיין את חָצנם כּליל מן המשטר הקפּיטליסטי ולא שיחררוּ את עצמם מיחסים של חליפין וקנין. עִיינתי בּזמן האחרוֹן בחוּקת הקרן הקימת וראיתי שהיא מאוּשרת על ידי הממשלה לפי חוּקת הטרֶסטים וכל תקנוֹתיה מוּתאמוֹת לחוּקה זוֹ. וּכשמבקרים את חוּקת “ניר” ורוֹאים אוֹתה כּדבר מוּפשט מן התנוּעה האוֹרגנית וחוֹששים שהיא תחניק ותשׂים במַכבּש את התנוּעה, יזכּרו נא את הקרן הקימת שגם היא “מוֹסד” וישׂימו נא אל לב, כי אין רעיוֹן וּתנוּעה יכוֹלים לחיוֹת עַרטילָאית בּלי דמוּת הגוּף. והצוּרה שמצאנוּ לטוֹבה לתנוּעתנוּ היא חברת מניוֹת. אוּלם לא רצינוּ שחברתנוּ תיהָפך לחברה שהמניה שוֹלטת בּה. רצינוּ להבטיח את זיקתה לכּלל ועמידתה לרשוּת הכּלל וּמצאנוּ לזה צוּרה שלא אנחנו חידשנוּה וּכבר השתמש בה הֶרצל בּיסוּד הקוֹלוֹניאל-בנק והקרן הקימת, זוֹהי הצוּרה של מניוֹת-יסוֹד.

מניוֹת-היסוֹד; העיר והכּפר

מהי כּוָנַת מניוֹת-היסוֹד בּחברת “ניר”? אפשר לראוֹת בּהן סכּנה עצוּמה, כּאילוּ תבוֹא “חברת העוֹבדים” לועידוֹת לדַכּא וּלהכריע את הכּף לאשר תרצה בכוֹח חמישים אחוּז של קוֹלוֹת. צוּרה זוֹ של מניוֹת-היסוֹד הרי נהוּגה בּכל מוֹסדוֹתינוּ ועדיין לא השתמשנוּ בּתוֹקף הזה ולא התנקשנוּ בּאוֹטוֹנוֹמיה של המוֹסדוֹת וּבוַדאי לא נגיע לזה גם בּ“ניר”. התפקיד של מניוֹת-היסוֹד הוּא קוֹדם כּל סמלי, – סמל לאחדוּת התנוּעה, היכוֹלה בּשעת הצוֹרך להתערב בּכיווּן חלקיה. ואם יש חרדה, ש“חברת העוֹבדים” תשתמש בּזכוּיוֹתיה שלא בּשעת צוֹרך, הרי אפשר למצוֹא צוּרה משפּטית שתבטיח למַפרע מה הם הדברים שבּהם מוּתר ל“חברת העוֹבדים” להתערב. הרי הוֹצאנוּ את ענין הבּחירוֹת, למשל, מחוּג זכוּיוֹתיהן של מניוֹת-היסוֹד; אפשר למצוֹא עוֹד צוּרוֹת של הגבּלה, אשר תַבטחנה, כּי מניוֹת-היסוֹד תשתמשנה בּזכוֹת הוֶטוֹ אוֹ בּזכוּת האיניציאַטיבה שלהן אך בּענינים הנוֹגעים לתנוּעה כּוּלה. כּל הרעיוֹן של “חברת העוֹבדים” עם ה“בּנוֹת” וה“נכדוֹת” בּנוּי על היסוֹד של הכּרת האוֹטוֹנוֹמיה של היצירה המשקית. ויש להבטיח לכל מפעל את האוֹטוֹנוֹמיה שלוֹ בּכל עניניו, אבל הוּא חדֵל להיוֹת אוֹטוֹנוֹמי בּענינים הנוֹגעים לשכניו ובעניני הכּלל.

וּכנגד טענה זוֹ האוֹמרת: למה לנוּ מרוּת מחוּץ לחקלאוּת? אני אוֹמר: אַל תחטאוּ בּנפש העוֹבד. אַל לנוּ להתנשׂא בּזה שמרבבוֹת העוֹבדים ניתנה כּיוֹם האפשרוּת של יצירה משקית-חקלאית רק לשלוֹשת אלפים. מה שניתן זוֹהי חוֹבה ולא זכוּת. ואם יש שאלת כּפר ועיר בּעוֹלם הגדוֹל, בּמקוֹם שיש צרכים שוֹנים לפּוֹעל הכּפרי והעירוֹני, בּמקוֹם שיש צוֹרך להציל את הפּוֹעל העירוֹני מתלישוּתוֹ ואת הפּוֹעל הכּפרי מבּערוּתוֹ, הרי מבינים כּבר גם שם, כי השאלה לא תיפּתר על ידי התבּדלוּת. רק הריאַקציה והשוֹביניזם מנַצלים עדיין חלוּקה זוֹ (וּמי שרוֹצה לקבּל מוּשׂג מצוּרת האִכּר שם, יקרא נא את סיפּוּר-הסיפּוּרים “אדם בּארץ” של שוֹפמן⁹). ואם יש בּעוֹלם התאמצוּת לסדר שכוּנוֹת עוֹבדים כּדי להשיב את הפּוֹעל העירוֹני לחיים אחרים, ואם קרוֹפּוֹטקין ולַנדוֹיאֶר בּיקשו דרכים להחזיר את האדם העירוֹני לכּפר ולהכניס את התרבּוּת לכּפר, הרי אצלנוּ אין ויכּוּח זה בּמציאוּת. כּוּלנוּ בּני עיר עם שאיפה יוֹקדת לקרקע. שאיפה זוֹ תחילתה עוֹד לפני הציוֹנוּת: מימי ריב"ל¹⁰. הֶמשכה בקַלישר¹¹, הֶס¹² וּפרידלַנד¹³, אשר הוֹרישוּ לנוּ את יקוֹדם, והנחילוּ לציוֹנוּת את השאיפה לעבוֹר מתלישוּת למחוּבּר. והנבוֹא אנחנוּ לחברינוּ ההוֹלכים ונטחָנים בּעיר, שאפילוּ עיר איננה, ונברא חַיִץ בּין העיר והכּפר לבל יתערבוּ איש בּרעהוּ? גם אנוּ יוֹצאי עיר וּפעוּלתנוּ בּאה מן העיר, גם הקרן הקימת מקבלת פּרוּטוֹתיה מן העיר, כּי אין לנוּ עדיין כּפר. וּלעוּמת זה רוּבּה הגדוֹל של תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ רוֹאה את עצמוֹ שבוּי בּרשוּת העיר. ואנוּ לא תמיד בּאנוּ להצילוֹ משביוֹ. הַהֵבינו טוֹבי החקלאים לפרפּוּרי העוֹבד בּעיר בּשאיפתוֹ להתחבּר אל הקרקע? הנה סוֹף סוֹף זז הדבר של שכוּנת-העוֹבדים אחרי כּל אי-האֵמוּן בּתוֹכנוּ, ואנוּ מקוים שהמפעל יקוּם ותראוּ איך אלפי אנשי עיר יִמָשכוּ לאפשרוּת היחידה של החקלאוּת, כּשתינתן להם.

המשקים – פּרי מאמצי הציבּוּר

וגם זאת אין לשכּוֹח. אַל יתבּרך איש מאתנוּ בּלבבוֹ, כּי יצירתוֹ המשקית לוֹ לבד היא ואין לאחרים חלק בּה. גם היוֹתר חרוּץ בּנוּ לא כּוֹחוֹ ועוֹצם ידוֹ עשׂוּ לוֹ זאת. בּכל משק חקלאי שקוּעים מאמצים של אלפים – מאמצי ההסתדרוּת כּוּלה. ההסתדרוּת החקלאית בּלבד לא היתה גם היא מתגבּרת על המכשוֹלים, אילוּ לא עמדה מאחוֹריה תנוּעת פּוֹעלים גדוֹלה שדבקה ורוֹצה לדבּוֹק בּה. אין סכּנה גדוֹלה לחקלאוּת מן הסכּנה של חַיִץ בּינה ובין החוּץ. לא רק שהתקציב ההתיישבוּתי מתקבּל בּעזרת תנוּעת הפּוֹעלים כּוּלה היוֹצרת לחץ וכוֹח מניע, אלא שחי וקיים קשר לא ינתק בּין חלקים שוֹנים של תנוּעת הפּוֹעלים כּמו שאפשר לראוֹת בּקיבּוּצים וּבפּלוּגוֹת. לא מקרה הוּא, כּי כּל המוֹסדוֹת אשר יצרנוּ – קוּפּת-חוֹלים, ועדת התרבּוּת, “המשבּיר”, בּנק הפּוֹעלים – אינם מוֹסדוֹת של חלק מן המעמד. שוּם מוֹסד לא היה מתפּתח בּמידה כּזוֹ ולא היה מקבּל ערך כּזה בּשביל התנוּעה אילמלא הקיף את כּל ציבּוּרנו ואילמלא היה נבנה כּמוֹסד מרכּזי לכל חלקי תנוּעתנוּ.

אין קל מלהפריד. הרי אנוּ הננוּ כּאן קיבּוּצי גָלוּיוֹת, שכבוֹת, אינטרסים, חוּגים, אבל אם תנוּעת הפּוֹעלים בּאה להיוֹת תא לעם העוֹבד שיִוָצר, עליה לגבּוֹר על כּל הפּירוּדים התרבּותיים, ההסתדרוּתיים והמשקיים.

כּוֹחה של חוּקה

וּכשם שאין לבטל את העיר, ואין לבטל את המניוֹת, שבּעזרתן הקימוֹנוּ מפעלים וּמוֹסדוֹת, ואין לבטל את המוֹסדוֹת, שעם כּל ליקוּייהם הם מחַיים את התנוּעה, מוֹסיפים לה כּוֹח ושוֹאבים את הכּוֹח מהערצתנוּ הצוֹדקת אליהם – כּך אין להתיחס בּביטוּל גם לחוּקה, למשפּט ולחברה.

תנוּעתנוּ השוֹאפת להקמת חברה חדשה כּוֹללת את הכּרת חירוּתוֹ של היחיד, אוּלם האינדיבידוּאַליזם המוּפרז, הרוֹאה את היחיד כּעיקר וּכמטרה, אינוֹ הוֹלם את תנוּעתנוּ ואינוֹ נוֹבע מתרבּוּתנוּ וּמצרכינוּ. בּאירוֹפּה, בּתקוּפוֹת של גסיסת משטרים, יש מקוֹם לבריחה מן החברה, שם היה מקוֹם לבּיירוֹניזם וּלניטשיאניוּת. כּשאין מקוֹם לגבוּרה וּלאישיוּת יש מקוֹם לגעגוּעים ולאידיאוֹלוֹגיה של האישיוּת הפּוֹרשת מן החברה, לרוֹמַנטיקה (אשר, אגב, גבּוֹרים ואנשי-פּעוּלה לא הקימה). אוּלם הציוֹנוּת היא תנוּעה חברתית. מתוֹכה צמחוּ תנוּעה כּ“החלוּץ”, גבּוֹרים כּטרוּמפּלדוֹר, ואלה אינם תוֹצאוֹת טיפּוּח אֶסתטיקה אינדיבידוּאַליסטית, אלא פּרי אידיאַל חברתי חמוּר וּמטיל חוֹבה. בּכל קיוּמוֹ של עם ישׂראל תפסה בּגוֹלה מקוֹם רב התרבּות הפּנימית הכּלוּלה בּ“תוֹרה וּמצווֹת”. אנוּ ההוֹלכים עתה ליצוֹר הוָי חדש, לא ניצוֹר אוֹתוֹ מבּלי הלכה (ו“ניר” זהוּ פּרק מהוָי העתיד), אנוּ לא נוּכל להיזוֹן מן הפּוּלחן של האינדיבידוּאַליזם המסתפּק בּעצמוֹ ויוֹצר אך בּכוֹח עצמוֹ. אנחנוּ זקוּקים לאידיאוֹלוֹגיה חברתית, אשר תגַדל לנוּ את האישיוּת היוֹצרת.

א. ד. גוֹרדוֹן היה זוֹכר תמיד יחד עם ראשית הפּסוּק “אם אין אני לי מי לי” גם את הסֵיפָא “וּכשאני לעצמי מה אני” – קו אָפיָני להבנת האישיוּת בתוֹך התנוּעה החברתית. זיקתוֹ לכּלל היא חלק הכרחי, המאַפשר לוֹ את היצירה בּתוֹך הכּלל.

הבטחת האוֹטוֹנוֹמיה – בּחוֹזים

לא נעלם ממני, שלא הבאנוּ את המפעל של “ניר” גם מבּחינה עיוּנית ומשפּטית, לידי גמר, אבל בּיקוֹרת שלמה היתה אפשרית אילוּ בּאנוּ הנה לא רק בּתקנוֹת, אלא גם בּחוֹזים. כּי כּאן, בּחוֹזים, הוּא מרכּז הכּוֹבד, וכל הרוֹצה לשמוֹר על חוֹפש המפעל והאוֹטוֹנוֹמיה של המשק אין לוֹ לעשׂוֹת זאת בּביטוּל “ניר”, אלא בּהבטחת הדברים בּפרטי החוֹזה שבּין “ניר” למשק. וחבל שעבוֹדה זוֹ לא נעשׂתה עד עתה. החוֹזה צריך לכלוֹל את התקנוֹת הפּנימיוֹת של המשק ולהיוֹת גמיש להבטיח את שמירת העיקרים החברתיים מצד אחד ואת חוֹפש ההתפּתחוּת הכּלכּלית מצד שני.

יש בּינינוּ חוֹששים מפּני הסכּנה שהסייגים שנקים כּיוֹם עלוּלים אוּלי לעכּב את ההתפּתחוּת המשקית בּעתיד. בּמוּבן זה נמצא דוֹרנוּ בּמצב אַחראי מאד, כּי כּל מפעל שלנוּ בּארץ קוֹבע מגמה של דוֹרוֹת. אילמלא הניח דוֹרנוּ את היסוֹד לדיבּוּר העברי מי יוֹדע, מה היתה תרבּוּתנו העתידה. אילמלא הנַחנו בּיסוֹד תנוּעתנוּ את העיקרים המוּסריים שלנוּ, היתה כּל צוּרת החיים שלנוּ ושל הדוֹרוֹת הבּאים אחרת. יש אך להאמין, כּי עם התפּתחוּתה של תנוּעתנוּ, יהיה בּה די אוֹמץ ותוֹקף ודי כּוֹחוֹת פּנימיים להביא את השינוּיים והתיקוּנים הדרוּשים בּמפעלינוּ בּמגמה הדרוּשה.

השעה דוֹחקת

עתה אגש למַה שצריך היה להיוֹת עיקר הרצאתי. אני רוֹאה את הקמת “ניר” למעשׂה מבחינה אִרגוּנית, כּספּית וּפּוֹליטית כּחוֹבת השעה. רבּים מאִתנוּ זוֹכרים, כּי אֶטינגר תבע זאת מאִתנוּ לפני שנים אחדוֹת. וּכשרוּפּין תבע קרן התישבוּת, דרש אֶטינגר קרן התישבוּת העוֹבדים, אוּלם בּאוֹתם הימים היינוּ שקוּעים בּהקמת מוֹסדוֹת אחרים. העיר בּלעה הרבּה כּוֹחוֹת, וההסתדרוּת החקלאית לא גילתה את האיניציאַטיבה שבּה נתבּרכה בּשנים הקוֹדמוֹת ואנוּ החמצנוּ מספּר של שנים. עתה עוֹמדים אנוּ לגרוֹם נזק לחקלאוּת אם לא נשתמש בּזמן הקרוֹב לשם בּיסוּסה של “ניר”.

מבּחינה משפּטית אין לדחוֹת את הדבר, כי עתה הוּא הזמן לקבּוֹע את הכּרת “ניר” על ידי ההסתדרוּת הציוֹנית והַכנסתה לתוֹך החוֹזים עם המתישבים. ענין החוֹזים בָּגַר כּבר ואין לדחוֹתוֹ עוֹד. ועידה זוֹ לא תוּכל להתפּזר אלא אם כּילתה מלאכתה בענין סיכּוּם החוֹזים. ואם יֵעָשׂוּ החוֹזים בּלעדי “ניר”, יהיה קשה מאד לתקן זאת. גם בּתוכנוּ ישנם יסוֹדוֹת שבהפקרוּת ניחא להם ועם גמר הבּיסוּס יכוֹלים יסוֹדוֹת אלה להתגבּר בּמשקינוּ. גם יחסינוּ עם ההסתדרוּת הציוֹנית אינם בּטוּחים לגמרי. אמנם כּל מי שמילא את תפקיד הנהלת ההתישבוּת בּציוֹנוּת עד עתה – רוּפּין, אֶטינגר¹⁴, קפּלנסקי¹⁵ – הבין, כּי ההתישבוּת לא תוּכל להתנהל בּלי הבנה הדדית עם אִרגוּן המתישבים. אוּלם אין ולא יוּכל להיוֹת לנוּ הבּטחוֹן כּי תמיד ילכוּ הדברים במַסלוּלם הנכוֹן בּהסתדרוּת הציוֹנית, הנמצאת תחת השפּעת יחסי הכּוֹחוֹת הפּוֹליטיים. ועתה היא השעה שאפשר לקבּוֹע את היחסים בּין ההנהלה הציוֹנית וההסתדרוּת החקלאית, וכל מי שיגרוֹם להחמצת השעה עתיד לתת את הדין לפני תנוּעת הפּוֹעלים.

גם מבּחינה כּספּית עתה היא השעה. קל, כּמובן, להסיח את הדעת מעניני ההסתדרוּת החקלאית. יש לנוּ הרבּה מוֹסדוֹת התוֹבעים פּעוּלה כּספּית ולפני שיהיה לנוּ הנוֹשׂא המיוּחד לכך, לא נעשׂה את הדרוּש ליצירת הוֹן עצמי. ואני מקוה, כי בּרגע שיוּחלט להקדיש את הכּוֹחוֹת להוֹן עצמי לשם התישבוּת העוֹבדים, ימָצאוּ העוֹבדים הנאמנים, אשר יקדישוּ למפעל זה את כּוֹחוֹתיהם. השנה מקוים אנו לשנת בּרכה וגם זהוּ נימוּק להחיש את הכנת הכּלי. ואם נצליח בּעזרת 5000 החברים העוֹבדים בּחקלאוּת והחברים האחרים החיים את גוֹרל החקלאוּת להניח יסוֹד לממכּר 10,000 מניוֹת בּארץ, נוּכל לצאת לגוֹלה בּמפעל כּספּי כּבּיר וגם נוּכל להתחיל בּרכישת אַשראי כּלשהוּ.

גם לשם התפקיד המדיני רצוּי להקדים את הקמת “ניר”. בּזמן האחרוֹן נתחדשה בּציוֹנוּת המלחמה על קרקעוֹת הממשלה, אוּלם אין להן תוֹבע ממשי. הייתי שׂמח מאד אילוּ עשׂתה זאת הקרן הקימת, אבל איני יוֹדע אם יש לה הרצוֹן והכּוֹח לזה. וּמי עוֹד כּהסתדרוּת הפּוֹעלים המתישבים תוּכל לדרוֹש קרקעוֹת לחברים; וּמי עוֹד מַתאים לזה כּהסתדרוּתנוּ, שאין עליה עוֹל הנימוּסים הפּוֹליטיים וגם ימָצאוּ לה הקשרים החיצוֹניים והכּוֹח להרים גם בּפּרלמנט וּבחוּגים רבּים בּחוּץ-לארץ דעת-הקהל לטוֹבת דרישוֹתינוּ.

מוֹסד למחקר כּלכּלי

ועוֹד רוֹאה אני פּעוּלה קטנה וחשוּבה. דוּבּר כּאן בּועידתנוּ הרבּה על הצוֹרך בּשיטה. ויוֹדע גם אני להעריך סדר ושיטה, אוּלם תנוּעת הפּוֹעלים ידעה מעוֹדה להבדיל בּין שיטה של יצירה וּבין תביעוֹת של שיטה באמתלה של עצירה. לדאבוֹננוּ הגדוֹל ראינוּ בּשנים האחרוֹנוֹת בּציוֹנוּת, כּי כּל מי שעשׂה עבוֹדה של יצירה, אם בּקניית קרקעוֹת אוֹ בּפעוּלה משקית וכלכּלית, כּל מי שגילה חוּש עמוֹק להבנת המציאוּת – רוּפּין, למשל – נאשמוּ בּחוֹסר שיטה. וּכשם שהרביזיוֹניזם הדוֹגל בּ“שיטה” מדינית פּוֹסל את כּל עבוֹדתנוּ הפּוֹליטית בּארץ בּאמתלה של חוֹסר שיטה, כּך ישנוֹ בּציוֹנוּת רביזיוֹניזם כּלכּלי, המתחיל מדֶה-לימה¹⁶ וגוֹמר בהַלפּרן¹⁷ שתכניתם מתבּטאת בּזה שהם, על יסוֹד הנחוֹת כּלכּליוֹת צוֹדקוֹת או בּלתי-צוֹדקוֹת וּמתוֹך התנכּרות גמוּרה למציאוּת הכּלכּלית, תוֹבעים שיטה בּניגוּד לפעוּלת היצירה בּארץ, שהיא לדידם “חוֹסר שיטה”. בּזה אינני מלמד זכוּת על בערוּת. בָּגַר אצלנוּ, בּלי ספק, הצוֹרך לצאת מגבוּלוֹת האֶמפּיריקה, להקיף את המציאוּת ולשלוֹט בּעתידנוּ. תנוּעתנוּ היא תנוּעה יוֹצרת ולא תוּכל להגיע לשיטה משוּכללת של עמידה. בּכוּלנוּ פּוֹעם יצר היצירה ודוקא מתוך כּך אין להשלים עם זה שנהיה לעוֹלם תלוּיים במוּמחיוּת מן החוּץ. הפּוֹעל של הסתדרוּתנוּ אינוֹ יכוֹל לראוֹת את עצמוֹ אך כּפוֹעל, אשר לוֹ עמל-הגוּף, והידיעה – לאַגרוֹנוֹם. הוּא שאף כּל ימיו לאַחד את העבוֹדה עם הידיעה, ועתה, כּשמשקנוּ הוֹלך וּמסתעף ונעשׂה קשוּר עם שוּק ועם אִרגוּן רחב, אין להניח כּי כּל אחד מאִתנוּ יצטרך כּתינוֹק בּן יוֹמוֹ ללמוֹד אך מן החוּג הצר שלוֹ ולסמוֹך בּשאלוֹת המַקיפוֹת על מוּמחים ורביזוֹרים מן החוּץ. להעמקת עבוֹדתנוּ ולמלחמה על עצמוּתנוּ דרוּש לנוּ מוֹסד מחקרי בּשביל אנשי המשק שלנוּ, שתהא האפשרוּת ללמוֹד בּוֹ את תנוּעת המשק שלנוּ ואת החוּקים והגוֹרמים של מציאוּתנוּ הכּלכּלית. חלק מכּוֹחוֹתינוּ נצטרך להקדיש לחקירת כּל שאלות הפּוֹעל וההתישבוּת בּמשקוֹ וּבמוֹשבה. ויעמדוּ נא גם המדע וידיעת הטכניקה בּהתישבוּת ושיטוֹת ישוּב לשירוּתנוּ וּלמלחַמתנוּ בּרביזיוֹניזם הכּלכּלי.

אלה הן העבוֹדוֹת שאני רוֹאה לפני “ניר”, ולא כּחזוֹן ימים רחוֹקים. החיים תמיד עוֹברים עלינוּ. כּשיצרנוּ את הקבוּצה והקיבּוּץ, כּשכּבשנוּ את הכּיבּוּש הראשוֹן, לא ידענוּ מה צפוּן בּיצירוֹתינוּ, לא ראינוּ מראש את כּל התפקידים שלהם כּיוֹם, ואין גם מי שימשש את האפשרוּיוֹת הרחוֹקוֹת הצפוּנוֹת בּחברת “ניר”.

יש לי ההכּרה שועידה זוֹ, אשר תוֹציא לפּוֹעַל את אשר הוּטל עליה מטעם הועידה הקוֹדמת, תקח את מכשירנוּ המיַשב, את הסתדרוּתנוּ, תוֹסיף לוֹ פּלדה ותיצוֹק לעוֹרקיו כּוֹח חדש, ואז יהיה ערכּוֹ רב לא רק לגבּי משקינוּ, אלא להתישבוּת כּוּלה, לעתידוֹ של מעמד הפּוֹעלים, לעתיד העם כּוּלוֹ.

¹ אוֹדה, כי לקראת fight איני מוּכן, אוּלי מפּני שאינני מוּכשר לזה, ואוּלי מפּני שנשארתי נאמן למסוֹרת המשפּחתית של תנוּעתנוּ והייתי רוֹצה, כּי נכוון את דברינוּ להסבּרת הענינים העוֹמדים לפנינוּ, הדוֹרשים בּירוּר יסוֹדי, הייתי אוֹמר – בּירוּר מדעי. וּמצטער אני שחברי להרצאה, אשר תמך בּקצת הנחוֹתי, השקיע כּל כּך הרבּה מכּשרוֹנוֹ בּדברים שריח נקמה אישית נוֹדף מהם. אני בּתוֹר מי שמוֹנה את עצמוֹ על דוֹר הזקנים בּארץ, חוֹשב כּי חוֹבה עלינוּ להקל את קליטת הכּוֹחוֹת הצעירים מן העליה החדשה וּלהעריך את הכּשרוֹנוֹת גם של חברים ממפלגוֹת אחרוֹת. ארצנוּ אינה כּה עשירה בּכוֹחוֹת עד שנוּכל לזלזל בּהם, ורוֹאה אני צוֹרך להעיד, כּי את דברי ליבינשטיין שמעתי בּענין רב מאד.

אשר למדע, הרי לטוֹבת נוֹאמינוּ וּלתוֹעלת המדע מוּטב שלא נשתמש בּקלוּת בּאיצטלה של מדע וּבכּינוּי “זוֹללי מדע”. כּהגדרתוֹ הנכוֹנה של וילקנסקי, משוּל המדע למשקפים, ואוּלם עיני האדם הן הרוֹאוֹת והמשקפים אינם אלא כּלי-עזר, ואין כּלי אחד שוה לכל איש. ואם יש בּין פּוֹעלי ארץ-ישׂראל לעג למדע, הרי אין זה “גַנדרנוּת עֶגלוֹנית” ואין זה שׂנאה למדע, כּשם שהלעג שלעגוּ לרוֹפאים, מאבן-עזרא ועד מוֹליֶר², לא היה לעג לחכמת הרפוּאה, אלא לרוֹפאי-השוא וּלהתנַשׂאוּתם. אין לעשׂות מזה ויכּוּח על ערך המדע.

גם אַרלוֹזוֹרוֹב אמר, כּי האִכּר בּמשקוֹ מבין יוֹתר מפּרופסוֹר קַליפוֹרני. זה נכוֹן לא רק בּיחס למשק, אלא גם לעוֹד דברים שבּהם משקיע האדם את נפשוֹ. שמעתם בּודאי כּוּלכם את השם של אֶליזה רקליוּ³, הוֹגה-דעוֹת אנַרכיסט, וגיאוֹגרף חשוּב בּדוֹרוֹ. כּשנתעוֹררה תנוּעת “בּיל”ו" היוּ מצעירי ישׂראל שפנו לרקליוּ שיפתוֹר להם על פּי המדע, אם יש לעלוֹת לארץ-ישׂראל אוֹ לא, ורקליוּ הסבּיר, כּמוּבן, כּי לפי התנאים הכּלכּליים, המדיניים והתרבּוּתיים של ארץ-ישׂראל אין לתלוֹת בּה תקווֹת. הסבּרתוֹ זוֹ עמדה על גוֹבה המדע, אך לא התאימה למציאוּת. ועל החברים שלמדוּ בּאירוֹפּה לדעת, כי אין אַבּסוֹלוּטיזם בּמדע, על כּל פּנים לא בּשאלוֹת המוּסר והחברה.

וּמשהכניסוּ לויכּוּח דברי תוֹרה, עלי להעיר לחבר בּרנשטיין – אשר גילה הבנה רבּה בּעניני “ניר”, בּצוֹרך הסייגים וההוֹן העצמי, אלא שהכּפיה רעה בּעיניו, כּיון שהביאה למעשׂה העגל, – כּי מבין אני את א. יפה, המתעב את כּל המַשליט רעיוֹנות בּזרוֹע והוּא מעיז גם לצאת נגד נביאי ישׂראל, אשר לא נמנעוּ מלהכניס צדק גם בּזרוֹע, אוּלם החבר בּרנשטיין הלא אינוֹ מתנגד למשה רבּנוּ⁴, ולמה מתנגד הוּא לכפיית הר כּגיגית. ויאָמר נא אגב, כּי כּל הדברים על הכּפיה אינם מיוּסדים כּלל על המציאוּת שבּתוֹך ההסתדרוּת ו“חברת העוֹבדים”.

וחבר אוּרי גם הוּא מוֹדה בּכל החוּקים, אלא שמתנגד הוּא למניוֹת, שאינן לפי המסוֹרת שלנוּ. ואמנם בּהיסטוֹריה שלנוּ אין זכר למניוֹת, אוּלם גם סרטיפיקטים לא היו בּזמן יציאת מצרים ואנוּ משתמשים בּהם כּעת כּדי לעלוֹת לארץ-ישׂראל, כּי מוּכרחים אנוּ להסתגל למציאוּת.

מזקני חברינוּ דיבּר כּאן צבי יהוּדה בּהתמרמרוּת בּלתי-מוּבנת. נתגלה בּוֹ איזה רצוֹן ללבּוֹש איצטלה של נרדף. אוּלם גם אליעזר יפה, אשר ודאי לא יוּכל להתאוֹנן על סתימת פּיו בּהסתדרוּת, מצא לנחוּץ לכתוֹב על “שִתִין פּוּלסין דְנוּרָא” וכדוֹמה. הייתי מבין התמרמרוּת זוֹ בּפי בּן- אפרים, אשר פּקדו עליו פּה את עווֹן חבריו בּחוּץ-לארץ כּשדיבּר דברים טוֹבים מאד, שאין להם זכר באידיאוֹלוֹגיה של חבריו, אוּלם מנַיִן לצבי יהוּדה הרשוּת לדבּר על “הֶרררס” בכמה רישים, כּאילוּ מי שהוּא מתנקש בּזכוּיוֹתיו? ולמה תביעה זוֹ של זכוּיוֹת היסטוֹריוֹת? לי אין חוּלשה לשכּוֹח חסד נעוּרים, אוּלם איני חוֹשב, כּי לבעלי-עבר בּתנוּעתנוּ יש זכוּת לזלזל בהוֹוה, לראוֹת את גילוּם מחשבת התנוּעה כּיוֹם אך כּ“חוֹברת אפוֹרה”, לקרוֹא לתקווֹתינוּ הכּספּיוֹת “קוֹמבּינַציוֹת של בּוּרסה”, לרמוֹז שוּב לכוֹח המשטרה גם לאחר ההסבּרוֹת, שדוקא “ניר”, שבּכוֹחה יתאַשר משפּט החברים, תגבּיר את האוֹטוֹנוֹמיה הפּנימית וּתשחרר אוֹתנוּ מן הזיקה לערכּאוֹת. ואם אסוּר כּל כּך האישוּר הממשלתי לגבּי מוֹסדוֹתינוּ, למה אין חברים אלה מתנגדים להשתדלוּתוֹ של הועד הלאוּמי להתאַשר אצל הממשלה?

דבר אחד מוּבן לי בּדברי צבי יהוּדה, כּי הוֹן עצמי שלנוּ מסוּכּן בתוֹר פּרֶצֶדֶנט ל“אגוּדת ישׂראל” ול“מזרחי”. אוּלם אם הוֹן עצמי מעמדי הנוֹ מסוּכּן, מי זה התיר את בּנק-הפּוֹעלים, “המַשבּיר” ו“סוֹלל-בּוֹנה”? ולמה דיבּרוּ חברים אלה בּשעתם על יצירת קרן עבוֹדה בּ“הפּוֹעל הצעיר”? האם מה שהיה מוּתר אז בּ“הפּוֹעל הצעיר” אסוּר עתה בּהסתדרוּת? לדעתי, ההסתדרוּת כּוּלה, בּעבוֹדתה הישוּבית, בּנוּיה על הרעיוֹן של הוֹן לאוּמי. וּבאוֹתה “ועידת הגדוּדים” המפוּרסמת נתקבּלה החלטה מפוֹרשת על ההוֹן הלאוּמי; ועל הצוֹרך בּקרן מעין “קרן היסוֹד” דיבּרתי אני בּימי המלחמה בּועידה החקלאית בּרחוֹבוֹת⁵ וכתבתי בּקוֹבץ “בּעבוֹדה”.

למעשׂה נפתרה שאלת ההוֹן העצמי בּתנוּעתנוּ זה כּבר, כּי לא יכוֹלנוּ להישען אך על הקרנוֹת הלאוּמיוֹת. כּל מעשׂינוּ אינם אמנם צרכים מעמדיים בּלבד, אלא צרכי הארץ והעם, אוּלם יש גם מציאוּת והיא אוֹמרת, כּי הקרנוֹת נמצאוֹת אך בּאוֹפן רשמי בּידי העם כּוּלוֹ ולא תמיד הן לאוּמיוֹת על פּי תכנן. אפילוּ הקרן הקימת עשׂתה בּמשך 20 שנוֹת קיוּמה הרבּה מעשׂים מעמדיים שלא כּרוּחנוּ ושלא לפי צרכי העם. אם בּזמן הרעב לקרקע בּנתה הקרן הקימת את שכוּנת נוֹרדִיָה וּמסרה אוֹתה למאתים אנשים פּרטיים, מבּלי להקים כּל סייגים נגד ספסרוּת וניצוּל הדיירים, הרי עשׂתה בּזה הקרן הקימת מעשׂה אַנטי-לאוּמי. לא פּעם אנוּ נלחמים עם הקרנוֹת הלאוּמיוֹת על תכנן הלאוּמי. מוֹסדוֹתינוּ אנוּ, להיפך, צוּרתם היא מעמדית ויש שהם נראים בּעיני זר כּמתחרים עם המוֹסדוֹת הלאוּמיים, אוּלם תכנם הוּא התוֹכן הלאוּמי והם משמשים מילוּיים חשוּבים למוֹסדוֹת הכּלליים מבּלי להתחרוֹת בּהם כּלל.

בּזמן שהיתה בּארץ משלחת “פּוֹעלי-ציוֹן”⁶, היתה דעת המיעוּט של המשלחת⁷, כּי את עבוֹדת ההתישבוּת נעשׂה על יסוֹד הוֹן של פּוֹעלים בּלבד, אוּלם אנוּ הבינוֹנוּ כי זהוּ חלוֹם שוא. אין תקוה שקרנוֹתינוּ תתחָרינה בּהיקפן עם הקרנוֹת הכּלליוֹת. קרן היסוֹד תהיה תמיד המוֹסד המיַשב והוֹננוּ יהיה אך היסוֹד התוֹסס המעוֹרר אוֹתה לפעוּלוֹת. דוּגמה לכך תשמש הקפּא"י, אשר בּכוֹח האיניציאַטיבה שלה ושל המרכּז החקלאי וּבאמצעיה הדלים עשׂתה בּזמן המלחמה מעשׂה ישוּבי וּפּוֹליטי, אשר אין ערוֹך לוֹ. הקימוֹנוּ בּגליל ארבּעה ישוּבים⁸, אמנם נַענים וסוֹבלים, אך הצלנו בּזה לישוּב העברי מחוֹז שלם והזזנוּ בּכוֹחנוּ הדל מכוֹנה כּבדה של מוֹסד, העוֹמד מחוּץ לעבוֹדת ההתישבוּת הלאוּמית⁹.

מפּחד ההתחרוּת אפשר היה לוֹמר לנוּ גם בּבוֹאנוּ ליסד את בּנק הפּוֹעלים: הנה קיימים הקוֹלוֹניאַל-בּנק והאפּ“ק ואתם בּאים להקים עוֹד בּנק קטן וּמתחרה, כּי האפּ”ק בּתוֹר בּנק לאוּמי הרי צריך בּאמת לעסוֹק בּהתישבוּת פּוֹעלים ­– אוּלם אילוּ הוֹציא בּנק הפּוֹעלים חוֹברת על מה שעשׂה, אילוּ היה מבליט את התוֹכן החברתי והישוּבי של פּעוּלוֹתיו, כּמה כּספים הוּא הזיז לפעוּלה גם מכּספי האפּ"ק, כּי אז היה בּרוּר וגלוּי לכוּלם התפקיד ההתישבוּתי הגדוֹל שמילא בּנק-הפּוֹעלים בּאמצעיו הדלים. אין אני חוֹשש להשלָיה וּלהגזמה. לא היה עוֹד מפעל עצמי שנקים, אשר לא יהיה מנוֹף לפעוּלה ישוּבית חשוּבה בּארץ.

חבר לוּפט מדגיש את דלוּת כּוֹחנו, וּמחַשב, כּי אם נשקיע את כּל הכּספים, שאנוּ מקוים לאסוֹף לקרן התישבוּת עצמית בּשנים הראשוֹנוֹת, נצליח להקים רק שני מוֹשבים. אוּלם כּיצד זה חוֹשב חבר לוּפט ש“ניר” תוציא בּדרך בּלתי מחוּכּמת כּזוֹ את כּספיה? “ניר” תראה את תפקידה לא בּבנין משקים מכּספיה, כּי אם בּזה שתרכּז ותניע כּספים להתישבוּת, תשמש התחלה ותשתתף בּמפעלים שוֹנים ורבּים, והתישבוּת מוּבדלת בּאמצעיה בּלבד לא תקים.

אם, אמנם, אין לנוּ אפשרוּת לקבּל את תנאי בּרנדייס שהפּוֹעל ישתתף בּאמצעיו הפּרטיים בּהתישבוּת, יש לשאוֹף לכך, שתנוּעת הפּוֹעלים תכניס נדוּניה מִשלה בּהתישבוּת. היחיד הנוֹ אצלנוּ מחוּסר אמצעים, אוּלם הציבּוּר יכוֹל וצריך להיוֹת עשיר.

וכאן מלים אחדוֹת לבן-אפרים. הדברים שאמר מתוֹך לבבוֹ ועבוֹדתוֹ היוּ חשוּבים, אוּלם משפּתח בּפרַזיאוֹלוֹגיה המזלזלת בּקרנוֹת הלאוּמיוֹת, אמר דברים שאין להם שחר. הוּא שאל, למה זה אנוּ משתתפים בּקרנוֹת הלאוּמיוֹת בּשעה שלא תהיה לנוּ לעוֹלם הכרעה בּקרן היסוֹד וּבקרן הקימת; הלא אלה הם מוֹסדוֹת בּוּרגניים. ושוֹאל אני את בּן-אפרים, האם כּכה מתיחס סוֹציאַליסט לרכוּש המדינה? האם מַפקיר הוּא רכוּש זה לרשוּת המעמד הבּוּרגני? ואם הבאנוּ לידי כּך, שמעמדוֹת אחרים ישתתפוּ אִתנוּ בּבנין הארץ ונוֹסד מוֹסד לגאוּלת הקרקע לצמיתוּת להתישבוּת העוֹבדים, האין כּל סוֹציאַליסט צריך לראוֹת בּזה נצחוֹן הסוֹציאליזם, נצחוֹן האוּמה על מעמד, נצחוֹן מעמד הפּוֹעלים על מעמדוֹת אחרים?

ואיזוֹ רשוּת יש לזלזל בּנצחוֹן סוֹציאליסטי זה, אם בּצורה מהוּגנת כּבן-אפרים פּה אוֹ בצוּרה בּלתי מהוּגנת כּחבריו בחוּץ-לארץ? לפּוֹעלים יש כּבר כּיוֹם הכרעה בּקרן הקימת וקרן היסוֹד, לא מפּני שגם בּאי-כּוֹחם יוֹשבים בּמוֹסדות אלה – אלא בּכוֹח עבוֹדתם ויצירתם.

חלק מדברי ארלוֹזוֹרוֹב אני נכוֹן לקבּל כּמילוּיים לדברַי: דבריו על הצוֹרך בּפיקוּח חברתי, על שיווּי הזכוּת של כּל צוּרוֹת ההתישבוּת בּתוֹכנוּ, על האוֹטוֹנוֹמיה המשקית וכדוֹמה. ואם אין בּעצם קביעת המוּשׂגים דמי-שימוּש וּדמי-הפחתה כּדי לבטא את חוֹפש זכוּת הקיוּם לצוּרוֹת התישבוּת שוֹנוֹת, נכוֹן אני לקבּל סעיפים מפוֹרשים בּענין זה. אוּלם יש בּדברי ארלוֹזוֹרוֹב חששוֹת וּפחדים שאין אני גוֹרסם: איזה צוֹרך יש לארלוֹזוֹרוֹב למַעט את ערכּה הכּספּי של “ניר” וּמה ראה על כּך להעביר אלינוּ את הויכּוּח הישן נוֹשן בּהסתדרוּת הציוֹנית בּדבר שיטה כּספּית מרוּכּזת או מפוֹרדת לקרנוֹת? האם רק שני מכשירים כּספּיים ישנם להסתדרוּת הציוֹנית? והלא ישנם גם הקוֹלוֹניאל-בּנק, האפּ"ק, הבּנק-האיפּוֹתיקאי, החברה להכשרת-הישוּב ועוֹד. שאלה גדוֹלה היא, אם כּדאי לבטל את כּל אלה ולעשׂוֹת “מכּל הגוֹיים הקטנים גוֹי אחד גדוֹל”.

אוּלם אם נגיע פּעם לשיטת ריכּוּז כּספּי, תסגל את עצמה גם “ניר” לזה. היתה כּבר פּעם הצעה לרכּז את כּל מַגבּיוֹתינוּ בּמגבּית אחת לבּנק הפּוֹעלים וישבוּ אִתנוּ בּישיבה ד“ר רוּפּין ועוֹד, ולא הסכּימוּ לזה. עוֹשׂים אנוּ עוֹד נסיוֹן לרכּז כּמה פּעוּלוֹת בּקפּא”י, אוּלם אין אני מבין למה יצא הקצף על “ניר”? עד עתה הלכנוּ בּדרך הדֶצֶנטרַליזַציה ודוקא מתנגדי “ניר” הלא הם מתנגדי הצֶנטרליזם. ואני רוֹאה דוקא מבּחינת צרכי התעמוּלה הרבּה מעלוֹת לשיטה המפוֹרדת המביאה אִתה בּכל פּעם מפעל חדש למשוֹך את תשׂוּמת-לב הציבּוּר. הנה חברוֹת שוֹנוֹת לא משלנוּ, כּ“קהילית-ציוֹן” וּ“משק”¹⁰, אשר לא הכריזוּ על ריכּוּז הפּעוּלה הציוֹנית בּידיהן, מצאו להן דוקא שוּק בּחוּגים היהוּדים השוֹנים, ודוקא חברת בֶּנדֶרלי¹¹, בעלת הפּרטנסיוֹת המוֹנוֹפּוֹליוֹת, לא עשׂתה גדוֹלוֹת.

ותָמֵהַ אני על ארלוֹזוֹרוֹב שראה צוֹרך להשקיע כּל כּך הרבּה כּוֹחוֹת להוֹכיח כּי אין לנוּ תקוה להלוָאה. כּדאי להשקיע כּוֹחוֹת להגשמת התקוה, לכפירה אין כּדאי הדבר; כּי אין בּתקווֹת אלוּ כּל רע. הן אך דוֹחפוֹת לעבוֹדה. וּמי זה יתַכֵּן עד היכן מגיעה האילוּזיה ואיפה מתחילה התקוה המבוּססת? אילוּ בּאוּ אלינוּ לפני שנים אחדוֹת ואמרוּ לנוּ, כּי תהיה לנוּ מגבּית של רבע מיליוֹן דוֹלר, כּלוּם היה מי מאמין? הרי זה היה אז סכוּם עצוּם גם לגבּי הקרנוֹת הכּלליוֹת.

בּשאלת הפּיקוּח החברתי הוֹכיחוּ גם ארלוֹזוֹרוֹב וגם וילקנסקי, הראשוֹן, כּי אין צוֹרך בּקוֹנטרוֹלה, והשני – כּי היא ישנה בּמציאוּת. התנאים הקשים בּחקלאוּת שלנוּ עוֹשׂים את הקוֹנטרוֹלה למיוּתרת, לדברי ארלוֹזוֹרוֹב, אוֹ היא היא הקוֹנטרוֹלה, לדברי וילקנסקי. אין אני רוֹצה להביא ראָיוֹת מסתירוֹת הגיוֹניוֹת שוֹנוֹת אשר בּדבריהם, אוּלם המציאוּת פּסלה כּבר הוֹכחה זוֹ. החקלאוּת בּארץ בּהיוֹתה נתוּנה בּתנאים קשים כּבר התכּחשה לעבוֹדה העצמית והעברית, וּמציאוּתנוּ הכּלכּלית מראה, כּי גם בּמשקינוּ ישנם ניצנים של עבוֹדה שׂכירה, ונחלת-יהוּדה תוֹכיח. ואַל נחכּה לסכּנוֹת עד שתבוֹאנה, כּי אז – וּבזה מסכּים אני לארלוֹזוֹרוֹב – כּבר לא יעזרוּ הסייגים. בּזמן הנחת היסוֹד חשוּב לסדר את הפּיקוּח, פּיקוּח של יצירה, אשר ידריך ויעזוֹר. ואין לראוֹת את הפּיקוּח כּמַקל-חוֹבלים וּלתארוֹ כּמפלצת. בּדרך כּזוֹ הרי אפשר להציג גם את המרכּז החקלאי כּמפלצת, כּי מי כּמוֹהוּ מתערב בּעניני המשקים, וּבכל זאת אין קוֹבל על התערבוּת זוֹ, כּי היא פּרי המציאוּת ואחד מתנאי התלכּדוּתנוּ החברתית. העזרה ההדדית והפּיקוּח החברתי קשוּרים אצלנוּ כּך, שקשה להציב גבוּלוֹת בּיניהם. הנה הבּנק, למשל, אין לוֹ כּל זכוּיוֹת של פּיקוּח לפי תקנוֹתיו, ואף על פּי כן הנוֹ גוֹרם חשוּב מאד בּרֶגוּלַציה של חיינוּ המשקיים והפּנימיים.

אני דיבּרתי על קוֹאוֹפּרציה ולא על סוֹציאַליזציה, כּי בּמלה סוֹציאַליזציה מַכניס כל אחד מהרהוּרי לבּוֹ. כּוָנתי לא לקוֹאוֹפּרציה פּסיבית, אלא לקוֹאוֹפּרציה אשר תנהל את התישבוּתנוּ העצמית. וכאן תוֹקף ארלוֹזוֹרוֹב קשה את בּנינה של חברת “ניר”. סעיף כ"א גוֹרם לו בּיחוּד מתיחוּת עצבים. סעיף זה נוֹתן רשוּת לחברה “לקבּוֹע את עיקרי השיטה של מכירה וּקניה”. אוּלם את הדבר הרע הזה הרי אנוּ עוֹשׂים כּל השנים. קביעת מחירים על ידי החברה זהוּ דבר אַבּסוּרדי, אוּלם קביעת השיטה של המחירים אינה מוֹציאה את ההתחשבוּת עם השוּק.

טוֹענים עוֹד נגד סעיף זה מטעם ההתנגדוּת להוֹספת אַפַּרַטים, כּאילו “ניר” בּאה להתחרוֹת בּ“משבּיר”. אבל גם העזרה לחברים חוֹלים נכנסת, למשל, לסַמכוּתה של “ניר”, וּברוּר, כּי העזרה של “ניר” לחברים החוֹלים תוּגש לא על ידי אַפּרט מיוּחד, כּי אם על ידי קוּפּת-חוֹלים וכך יֵעָשׂה ממכּר התוֹצרת על ידי “המשבּיר”. דוקא ארלוֹזוֹרוֹב, בּהציעוֹ כי “ניר” לא תהיה אידֶנטית עם ההסתדרוּת, מוֹסיף מוֹסד ואַפּרט, אך אם “ניר” אינה אלא הלבוּש היוּרידי של ההסתדרוּת, אינה בּאה להקים אַפּרטים מַקבּילים, כמוֹ שאין אַפּרטים כּאלה להסתדרוּת וּל“חברת העוֹבדים”.

וּלעצם שאלת הזהוּת. מקבל אני בּשלימוּת את הגדרתוֹ של אליעזר הכּהן: “ניר” אידנטית עם ההסתדרוּת בּהרכּב האישי ונפרדת ממנה בּתפקידיה. זוֹ התשוּבה לארלוֹזוֹרוֹב בּדאגתוֹ, פּן נַפקיר את הענינים המקצוֹעיים והפּוֹליטיים של ההסתדרוּת לשם אישוּרה. אם רוֹצים אנוּ לדאוֹג לכך, ש“ניר” תהיה הבּיטוּי הנאמן של ההסתדרוּת, אין דרך טוֹבה מזוֹ, שכּל חבר יקבּל יחד עם פּנקס החבר גם מנָיה של החברה, ו“ניר” לא תהיה אז אלא ההסתדרוּת, ולא תוּכל לחטוֹא נגד עצמה. יש גם לקבּל הגבּלה נוֹספת, ש“ניר” תחליט אך בּענינים שהוּחלטוּ כּבר בּועידת ההסתדרוּת. כּל פּרינציפּ של חבֵרוּת בּ“ניר”, שיהא שוֹנה מן הפּרינציפּ שעליו בּנוּיה ההסתדרוּת החקלאית, עלוּל להביא לידי פּירוּד בּין “ניר” וההסתדרוּת על ידי כּך שיהיוּ בּהסתדרוּת אחת חברים וגוּפים שאינם בּהסתדרוּת השניה. לפיכך אין להבין את החבר אליעזר הכּהן, שהגדיר כּה יפה את ענין האידנטיוּת, ואף על פּי כן הוא מדבּר על חבֵרוּת קוֹלקטיבית. גם החברים אֶלקינד, ארלוֹזוֹרוֹב וּוילקנסקי הגינוּ על החברוּת הקוֹלקטיבית. מה כּוָנתם? אם התכּוונוּ להבטיח את האוֹטוֹנוֹמיה של התא המשקי, הרי אין זוֹ תלוּיה כּלל בּחברוּת. החברוּת מתבּטאת אך בּרכישת מניה ונוֹתנת זכוּת להצבּעה, והשאלה היא, – אם קיבּוּץ אוֹ מוֹשב ירכּוֹש כּקוֹלקטיב 100 מניוֹת, היצבּיעוּ כּל 100 מניוֹת כּאחד, ואם נחלקוּ הדעוֹת בּקוֹלקטיב, היכָּנע המיעוּט לרוֹב? אז, נדמה לי, צריך החברה אליעזר הכּהן, שהגֵן בפנַי על זכוּת היחיד, להילָחם גם כּאן על זכוּתוֹ של המיעוּט בּקוֹלקטיב. וּבקשר עם זה מוֹפיעוֹת שאלוֹת יוּרידיוֹת שוֹנוֹת: הקיבּוּץ קנה מספּר מסוּים של מניוֹת; מספּר ידוּע של חברים עזב אוֹתוֹ והנה חברים אלה נשארים “מחוּסרי פּספּוֹרט”, והקיבּוּץ נעשׂה בּעל מניוֹת יוֹתר ממספּר חבריו. אלא אם כּל מיעוּט בּקיבּוּץ יכוֹל להצבּיע כּרצוֹנוֹ וההצבּעה תהיה לפי מספּר החברים הנוֹטים לדעה זוֹ אוֹ אחרת, אז נשאלת השאלה – מה טיבה של המניה הקוֹלקטיבית? מבין אני את החבר אֶלקינד – בּכמה הזדמנוּיוֹת הוּא בּיטא את הרצוֹן להשלָטת הקיבּוּץ על היחיד. גם הפָרת האידנטיוּת שתבוֹא על ידי כּך תעזוֹר אך להגשמת הרעיוֹן השני, שאין אֶלקינד מגלה לנו אוֹתוֹ כּאן, אוּלם גילה אוֹתוֹ בּכמה הזדמנוּיוֹת אחרוֹת, בּדבר הפרדת הפּעוּלה המקצוֹעית והמשקית. ואם כּי יש לתמוֹה, איך זה מתאַחים רעיוֹנוֹת כּאלה עם הטָפה להכנסת תוֹכן חברתי למשק, הנה בּכל זאת יש להבין את הקשר בּיניהם וּבין התכנית של חברוּת קוֹלקטיבית, אשר אין לה תוֹכן ואין בּה כּל צוֹרך אם לא לשם השלָטת הקיבּוּץ, הפרדת הפּעוּלוֹת והפרת האידנטיוּת בּין “ניר” וההסתדרוּת החקלאית.

אֶלקינד מֵגן בתוֹך “ניר” גם על הדמוֹקרטיה כּנגד ההִיֶרַרכיה והנוֹ מציע לנוּ להעביר את כּל השאלוֹת החשוּבוֹת לועידה הכּללית. אכן אין אמצעי טוֹב מזה לעכּב בּהסתדרוּתנוּ כּל פּעוּלה חיה. אין אני מחסידי הבּיוּרוֹקרַטיה ואני אצטרף לכל מיני הצעוֹת של סייגים כנגד בּיוּרוֹקרטיזם. אסכּים בּרצוֹן להעברת הפּרירוֹגטיבים ממוֹסד פּוֹעל למוֹסד מחוֹקק, אסכּים גם להגבּלת זכוּת ההצבּעה של מניוֹת-היסוֹד אך בּשאלוֹת שניתנוּ עליהן הוֹראוֹת מן המוֹסד המחוֹקק, אוּלם בּתנאי אחד, שהמוֹעצה הנבחרת, אשר הנָה בּבוּאת הועידה – ולא הועידה עצמה, שכּה קשה לכנס אוֹתה – תהיה המוֹסד המַכריע. בּתקנוֹת המוֹעצוֹת ניטלה כּבר ממניוֹת-היסוֹד הזכוּת להשתתף בּבחירוֹת המוֹסדוֹת הפּוֹעלים והרי ידוּע, כּי תוֹצאוֹת הבּחירוֹת קוֹבעוֹת לעתים את גוֹרל העבוֹדה יוֹתר מאשר כּל מיני החלטוֹת המתקבּלוֹת בּועידוֹת. לשם הבלטה יוֹתר בּהירה של שמירת הסוּבֶרֶניוּת של הועידה אפשר עוֹד להגבּיל את הזכוּיוֹת של מניוֹת-היסוֹד וּלהעמידן על שלוֹשה סעיפים: א) זכוּת הוֶטוֹ עד להחלטת מוֹעצת “חברת העוֹבדים”, והמרכּז החקלאי רשאי לדרוש מוֹעצה תכוּפה בּמקרים כּאלה. ב) מניוֹת-היסוֹד רשאיוֹת להשתמש ביפּוּי-כּוֹחן בכל מקרה של שינוּי תקנוֹת בּ“ניר”. ג) בּשאלוֹת התישבוּת חדשה, שהרי אלוּ אינן אך שאלוֹת של המתישבים חברי “ניר”, ואין זה פּוֹגע כּלל באוֹטוֹנוֹמיה שלהם. הגבּלוֹת אלוּ מסירוֹת כל פּחד של השתלטוּת וּמבטיחוֹת עם זה את אפשרוּת האיניציאטיבה והפּעוּלה.

היתד בּדברי אֶלקינד היו חששוֹתיו, פּן נַרכּיב אַלוּפים לראשינוּ ונמכּוֹר את הבּכוֹרה שלנוּ – את עצמאוּתנוּ – בּגלל השאיפה לפעוּלוֹת רחבוֹת, ונכוֹן העיר בּן-ציוֹן, כּי האוֹטוֹנוֹמיה של המוֹסד תלוּיה לא רק בּזכוּיוֹתיו אלא גם בּאפשרוּיוֹת הכּספּיוֹת והמשקיוֹת שלוֹ. שיטת ה“נעפּ” בּרוּסיה, הפּיקוּח הכּספּי של חבר הלאוּמים על אוֹסטריה¹², והמשׂא-וּמתן עם חברוֹת שוֹנוֹת בּקשר עם הסוֹכנוּת היהוּדית בּציוֹנוּת, הרי אין לראוֹת בּהם מכירת הבּכוֹרה. ואינני יוֹדע מה יעשׂה החבר אֶלקינד, כּשתזדמן לוֹ אפשרוּת של מפעל משקי חשוּב בּשוּתפוּת עם מישהוּ? ודוקא בּתקנוֹתינוּ הוּבטח, כּי מִנהלת “ניר” לא תהיה רשאית למכּוֹר זכוּיוֹת, וכי חתימת חוֹזים עם בּעלי מניוֹת-בּכוֹרה תדרוֹש אישוּר של ועידה כּללית של “ניר”.

מישהוּ רצה להסיק מן התקנוֹת כּאילוּ המשק יצטרך לשלם ל“ניר” כּסף שלא הוּשקע בּוֹ כּלל, לאחר שיגמוֹר לסלק את חוֹבוֹתיו לקרן היסוֹד, ומי שהוּא רצה לראוֹת בּזה כּוָנה פיסְקַלית – דרך לגביית מסים. על זה יש להשיב בּהגדרה של בעלוּת “ניר” על המשקים. החבר זמוֹרה קרא לבעלוּת זוֹ “בּעלוּת ריקה” (עַרטילָאית). היא אינה נוֹתנת זכוּת של שליטה, כּי אם של השלטה, זאת אוֹמרת, השליטה על המשק היא בּידי המתישב ו“ניר” יש לה זכוּיוֹת אך בּמקרה שיש צוֹרך בּמסירת הזכוּיוֹת על המשק, בּהעברתוֹ לרשוּת אחרת. כּל זמן שהמתישב עוֹבד בּמשקוֹ, אין רשוּת ל“ניר” בּכוֹח בּעלוּתה להטיל עליו איזה תשלוּמים וּמסים, שלא בּהסכּמתוֹ, חוּץ מ-10% מרוָחיו הנקיים, אוֹ 1% מהכנסוֹת בּרוּטוֹ שנכנסוּ לתקנוֹת לפי החלטת הועידה החקלאית הקוֹדמת. רק בּמקרה ש“ניר” תיַשב בּכספיה היא, תהיינה לה עוֹד הזכוּיוֹת של קרדיטוֹר ומוֹסד מיַשב.

לוּפט טוֹען, כּי לא הבטחנוּ בּתקנוֹת את זכוּיוֹת המשקים והעוֹבדים בּמשק. המקוֹם לזה הוּא, כּידוּע, בּחוֹזה, והבּסיס להבטחת הזכוּיוֹת האֵלוּ ניתן בּתקנוֹת. כּל התקנוֹת בּדבר חבר נִלוה הרי בּאוּ ליצוֹר אפשרוּת של הבטחת זכוּיוֹת העוֹבד בּמשק, גם אם הוּא יוֹצא מן החברה. ואגב, על הוֹצאת חברים מן החברה בּאוֹפן דרַקוֹני: די רק לראוֹת בּעד מה יש רשוּת להוֹציא חבר מן החברה, כּדי להיוָכח כּמה “דרקוֹניים” הם חוּקי הוֹצאת החבר. חבר מוּצא, אם הוּא חדֵל לעבוֹד בּעצמוֹ, אוֹ אם הֵפֵר בּמזיד את תקנוֹת החברה וכדוֹמה. וגם אז יש לוֹ רשוּת בּהסכּמת מוֹעצת “חברת העוֹבדים” להישאר חבר נלוה, וּמידת זכוּיוֹתיו של החבר הנלוה גם הוּא ענין לחוֹזים.

בּויכּוּח אשר לפני הועידה בּענין “ניר” נזרקה גם השאלה, מדוּע בּאה מִנהלת “חברת העוֹבדים” להעמיס את עוּלה על הכּפר. בּשם כּל חברַי הנני מוֹדיע, שנַסכּים לסוֹציאַליזציה של נכסינוּ גם בּעיר, אוּלם טענה זוֹ אינה צוֹדקת, לא רק מפּני שאין להסתדרוּת החקלאית לטעוֹן כּנגד זה שהיא החלוץ בּתנוּעתנוּ בּכמה ענינים, אלא גם מפּני שאינה מוּצדקת על ידי המציאוּת. אין אני חסיד של יצירתנוּ בּעיר מן הצד המשקי וּמצד מידת השויוֹן החברתי שבּה, אוּלם דוקא מצד בּעלוּת-ההסתדרוּת על המשקים יצרה העיר דוּגמאוֹת של משקים שבּהם נפתרה השאלה בּהחלט: הדפוּסים, “דרוֹר”, “נַמְליט”¹³ וכוּ', ועתה כּשאנוּ הוֹלכים להקים את שכוּנת העוֹבדים אוֹ שכוּנת פּוֹעלים, הרי בּרוּר הוּא כּי לא נחזוֹר על מעשׂה הקרן הקימת בּנוֹרדיה ולא נבזבּז כּוֹחוֹת ציבּוּריים, כּדי להפוֹך חברים לבעלי-בּתים.

אני מסיים: ועידה זוֹ עשׂתה בּירוּרים חשוּבים. וטוֹבים הם הבּירוּרים; אוּלם אם הבּירוּר יבוֹא בּמקוֹם עבוֹדה וּמן הדבר לא יֵצא אלא ויכּוּח בּלבד, לא נקַדם את מפעלנוּ. נזכּוֹר כּי ההחלטוֹת בּדבר הקמת “סוֹלל בּוֹנה” ו“ניר” נתקבּלוּ בּועידה אחת, והרי “סוֹלל-בּוֹנה” הוּקם, וּבינתים עלה כּבר בּידי “סוֹלל-בּוֹנה” לפעוֹל פּעוּלוֹת, למשוֹך גם הוֹן פּרטי לעניני האבן וכוּ'. “ניר” עוֹד לא הוּקמה ואם לא נקִימנה עתה, נחמיץ את השעה.

על הועידה לעשׂוֹת את הצעד הנכוֹן, לאַשר את “ניר” וּלתקן את תקנוֹתיה, עד כּמה שניתן הדבר להיעשׂוֹת בּועידה זוֹ. והפּתח הרי פּתוּח לתיקוּנים בּעתיד. על הועידה לבחוֹר בּוַעדה לעיבּוּד החוֹזים וּלהגשמת תכנית “ניר”.