אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר־יִצְחָק:

– לְמָה אָדָם דּוֹמֶה?

כְּשֶׁהוּא בֶּן שָׁנָה הוּא דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ.

נוֹשְׂאִים אוֹתוֹ עַל הַיָּדַיִם, מְשַׁבְּחִים אֶת יָפְיוֹ,

מְחַבְּקִים וְנוֹשְׁקִים אוֹתוֹ;

בֶּן שְׁנָתַיִם וְשָׁלֹש, הוּא דּוֹמֶה לַחֲזִיר,

שֶׁהוּא זוֹחֵל בְּכָל מָקוֹם וּפוֹשֵׁט יָדוֹ לְכָל לִכְלוּךְ;

בֶּן עֶשֶׂר הוּא דּוֹמֶה לִגְדִי

הַמְקַפֵּץ וְרָץ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוּ;

בֶּן עֶשְׂרִים הוּא דּוֹמֶה לְסוּס,

שֶׁגּוּפוֹ גָּדוֹל וּפָנָיו נָאוֹת, וְהוּא מְחַפֵּשׂ לוֹ אִשָּׁה לְשֵׂאתָהּ;

נָשָׂא אִשָּׁה, הוּא דּוֹמֶה לַחֲמוֹר שֶׂכָּל הַיָּמִים הוּא רָץ סְבִיבָהּ;

הוֹלִיד בָּנִים הוּא דּוֹמֶה לְכֶלֶב

הַמִּתְרוֹצֵץ כָּל הַיָּמִים לְהָבִיא לָהֶם מְזוֹנוֹת וּלְגַדְּלָם.

הִזְקִין הָאָדָם הוּא דּוֹמֶה לְקָנֶה רָצוּץ…

חַכְמֵי הַתַּלְמוּד הָיוּ דָּנִים בְּעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ.

אָמַר רַבִּי שִׂמְלַאי:

" – לְמָה דּוֹמֶה וָלָד בְּבֶטֶן אִמּוֹ?

לְסֵפֶר שֶׁדָּפָּיו מֻנָּחִים זֶה עַל זֶה:

שְׁתֵּי יָדָיו עַל שְׁתֵּי צְדָעָיו (רַקּוֹתָיו);

שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו עַל שְׁתֵּי שׁוֹקָיו;

שְׁנֵי עַקֵבָיו עַל שְׁתֵּי עַגְבוֹתָיו (אֲחוֹרָיו);

רֹאשׁוֹ מֻנָּח לוֹ בֵּין בִּרְכָּיו;

פִּיו סָתוּם וְטַבּוּרוֹ פָּתוּחַ,

הוּא אוֹכֵל מִמַּה שֶּׁאוֹכֶלֶת אִמּוֹ;

אֵינוֹ מַפְרִישׁ מִנְּקָבָיו, פֶּן תָּמוּת אִמּוֹ;

כֵּיוָן שֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם –

נִפְתָּח הַסָּתוּם (הַפֶּה, הָאַף וְנִקְבֵי הַהַפְרָשָׁה) וְנִסְתָּם הַפָּתוּחַ (הַטַּבּוּר)

שֶׁאִלְמָלֵא כֵּן, אֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת."

קֹדֶם יְצִירַת הָעֻבָּר בְּבֶטֶן אִמּוֹ –

עֲתִידוֹ עָלָיו נִגְזָר.

אִם זָכָר, אִם נְקֵבָה,

אִם חַלָּשׁ, אִם גִּבּוֹר,

אִם עָנִי, אִם עָשִׁיר,

אִם קָצָר, אִם אָרֹךְ

אִם מְכֹעָר, אִם נָאֶה

אִם עָבֶה, אִם דַּק,

אִם בָּזוּי, אִם גַּס…

אֲבָל אִם צַדִּיק יִהְיֶה, אִם רָשָׁע

דָּבָר זֶה אֵינוֹ נִגְזָר

אֶלָּא נָתוּן בְּיָדוֹ שֶׁל אָדָם בִּלְבַד.

וְלָמָּה בּוֹכֶה תִּינוֹק שֶׁנּוֹלָד?

שֶׁעַד שֶׁנּוֹלַד הָיָה לוֹ בְּבֶטֶן אִמּוֹ מָקוֹם שֶׁל חֹם וּרְוָחָה,

וּמִשֶּׁנּוֹלַד – הוּא חַיָּב לִלְחֹם עַל נַפְשׁוֹ, הוּא לְבַדּוֹ.

שְׁלֹשָה אֵבָרִים בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל אָדָם:

הַפֶּה, הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם שֶׁהֵם בִּרְשׁוּתוֹ;

הַפֶּה, רוֹצֶה מְדַבֵּר, אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה,

אֵינוֹ רוֹצֶה, אֵינוֹ עוֹשֶׂה כֵּן.

הַיָּדַיִם, רוֹצֶה – עוֹשֶׂה בָּהֶן מַה שֶּׁעוֹשֶׂה,

אֵינוֹ רוֹצֶה – אֵינוֹ עוֹשֶׂה בָּהֶן דָּבָר.

הָרַגְלַיִם, רוֹצֶה – עוֹמֵד אוֹ הוֹלֵךְ,

אֵינוֹ רוֹצֶה – אֵינוֹ עוֹמֵד וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ;

שְׁלֹשָה אֵבָרִים שֶׁאֵינָם בִּרְשׁוּתוֹ:

הָאַף, הָאָזְנַיִם וְהָעֵינַיִם.

הָאַף, רוֹצֶה אָדָם, אוֹ אֵינוֹ רוֹצֶה, מֵרִיחַ;

הָאָזְנַיִם – רוֹצֶה אָדָם, אוֹ אֵינוֹ רוֹצֶה, שׁוֹמֵעַ;

הָעֵינַיִם – רוֹצֶה אָדָם, אוֹ אֵינוֹ רוֹצֶה, רוֹאֶה.

שָׁאֲלוּ אֶת רַב־דֶּימֶי שֶׁזָּקֵן הָיָה וּשְׂבַע יָמִים:

מַהִי יַלְדוּת וּמַהִי זִקְנָה.

הֵשִׁיב לָהֶם:

– יַלְדוּת – זֵר שֶׁל וְרָדִים לְרֹאשְׁךָ

– זִקְנָה – זֵר שֶׁל קוֹצִים לְרֹאשְׁךָ….

גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם עוֹלָם קָטָן הוּא.

וּמַה שֶּׁיֵּשׁ בָּאָדָם, יֵשׁ בּוֹ בָּעוֹלָם.

שֵׂעָר לָאָדָם – יְעָרוֹת וְחֻרְשׁוֹת בָּעוֹלָם;

דְּמָעוֹת, רֹק ווְלֵחָה בָּאָדָם – יַמִּים, נְהָרוֹת, נְחָלִים וּפְלָגִים בָּעוֹלָם;

גַּלְגַּל עֵינוֹ שֶׁל אָדָם – אוֹקְיָנוֹס בָּעוֹלָם;

אִישׁוֹן בְּעֵינוֹ שֶׁל אָדָם – יַבָּשׁוֹת בָּעוֹלָם.

עֲשָׂרָה דְּבָרִים קָשִׁים נִבְרְאוּ בָּעוֹלָם,

לְתִשְׁעָה מֵהֶם יֵשׁ קָשִׁים מֵהֶם:

הַר קָשֶׁה – בַּרְזֶל חוֹתְכוֹ;

בַּרְזֶל קָשֶׁה – הָאֵשׁ מַתִּיכָה אוֹתוֹ;

אֵשׁ קָשָׁה – הַמַּיִם מְכַבִּים אוֹתָהּ;

מַיִם קָשִׁים – הַחֹם מְאַדֶּה אוֹתָם

וְהַרוּחַ מַסִּיעָה אֶת הָעֲנָנִים;

רוּחַ קָשָׁה – גּוּף הָאָדָם סוֹבֵל אוֹתָהּ;

גוּף קָשֶׁה – הַפַּחַד שׁוֹבְרוֹ;

הַפַּחַד קָשֶׁה – יַיִן מְפִיגוֹ

יַיִן קָשֶׁה – שֵׁנָה מְפַכַּחַת אוֹתוֹ;

רַק הַמָּוֶת קָשֶׁה מִכֻּלָּם,

וְאֵין קָשֶׁה מִמֶּנוּ.

כָּל יְצוּר וִיצוּר, שֶׁנִּבְרָא בִּימֵי בְּרֵאשִׁית,

עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ וּמֵבִיא בְּרָכָה לָעוֹלָם.

הַשַּׁבְּלוּל, שֶׁכֻּלּוֹ לֵחָה סְרוּחָה –

הֲרֵיהוּ תְּרוּפָה לְמִכְוַת אֵשׁ.

הַנִּיחֵהוּ עַל מָקוֹם שֶׁנִכְוֵיתָ בּוֹ וְיֵרָפֵא.

וְהַזְּבוּב הַטּוֹרֵד וְעוֹקֵץ בְּלִי קֵץ,

הַנִּיחֵהוּ כָּתוּשׁ עַל פִּצְעֲךָ וְיֵרָפֵא.

וְהַיַּתּוּשׁ? הוּא סַם מַרְפֵּא לְאַרְסוֹ שֶׁל נָחָשׁ.

וְאַרְסוֹ שֶׁל נָחָשׁ, עַל יְדֵי מִי הוּא מְבֻקָּשׁ?

לְמִי שֶׁלָּקָה עוֹרוֹ בִּשְׁחִין!

וְהַשְּׂמָמִית – רְפוּאָה בָּהּ לַעֲקִיצַת עַקְרָב!

וְהֶחָתוּל? הוּא הוּא שֶׁמִּמֶּנּוּ לָמַד אָדָם הָרִאשׁוֹן

לַחְפֹּר בָּאֲדָמָה וּלְכַסּוֹת בָּה צוֹאָתוֹ…

וְהַנְּמָלָה? מִמֶּנָּה לָמַד אָדָם לִנְהֹג כָּבוֹד בִּרְכוּשׁ חֲבֵרוֹ,

שֶׁכֵֵּן אֵין נְמָלָה נוֹגַעַת בְּגַרְגִּיר שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ.

וְהֶחָגָב? מִמֶּנּוּ לָמַד אָדָם לָשִׁיר וְלִהְיוֹת שָׂמֵחַ.

וּלְמַעְלָה מִכֻּלָּם הַתַּרְנְגוֹל, שֶׁקָּם עִם הָנֵץ הַחַמָּה

וּמְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם בִּקְרִיאָתוֹ, לָקוּם לַעֲבוֹדָתוֹ.

אַרְבָּעָה גֵּאִים הֵם בָּעוֹלָם:

שׁוֹר בַּבְּהֵמוֹת,

אַרְיֵה בַּחַיּוֹת,

נֶשֶׁר בָּעוֹפוֹת

וְאָדָם גֵּאֶה עַל כֻּלָּם!

הַלִּוְיָתָן מְפַחֵד מִן הַ’כַּלְבִּית', דָּגָה נַנָּסִית הַנּוֹשֶׁכֶת לוֹ בְּאָזְנָיו וּבִנְחִירָיו;

הַפִּיל מְפַחֵד מִן הַיַּתּוּשׁ הַפָּעוּט שֶׁעוֹקְצוֹ בְּנְחִירָיו;

הַנֶּשֶׁר מְפַחֵד מִן הַסְּנוּנִית הַנִכְנֶסֶת מִתַּחַת לִכְנָפָיו;

הָעַקְרָב מְפַחֵד מִן הַשְּׂמָמִית הַמַּדְבִּיקָה אוֹתוֹ תַּחְתָּיו…

כָּל אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁהָעַכְבָּר מְפַחֵד מִן הֶחָתוּל וּמִסְתַּתֵּר מִפָּנָיו

וְהֶחָתוּל רוֹדֵף אַחֲרֵי הָעַכְבָּר לְטָרְפוֹ בְּתַאֲוַת נֶפֶשׁ.

אַךְ לֹא כָּךְ הָיוּ הַדְּבָרִים מֵעוֹלָם.

בְּיָמִים קַדְמוֹנִים, הָיוּ הַשְּׁנַיִם,

חֲבֵרִים טוֹבִים וְנֶאֱמָנִים.

עַד שֶׁפַּעַם אַחַת רָבוּ בֵּינֵיהֶם הֶחָתוּל וְהָעַכְבָּר

עַל בָּשָׂר שֶׁאָכְלוּ מִמֶּנּוּ, שְׁנֵיהֶם בְּיַחַד.

הָלַךְ הָעַכְבָּר וְהִלְשִׁין עַל הֶחָתוּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

– הֶחָתוּל חָטַף אֶת בִּלְעִי מִפִּי!

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא:

– אַתָּה הִלְשַׁנְתָּ עַַל חֲבֵרְךָ שֶׁחָטַף אֶת בִּלְעֲךָ מִפִּיךָ,

מֵעַכְשָו תִּהְיֶה אַתָּה בִּלְעוֹ בְּפִיו…

מִי שֶׁהוּא, מַמָּשׁ “גֵּבּוֹר”,

וְאֵינוֹ נִבְהָל מִפְּנֵי עַכְבָּר אָפֹר,

רָאָה בְּוַדַּאי שֶׁיֵּש לָעַכְבָּר

מִין “תֶּפֶר” כָּזֶה, נִסְתָּר,

תֶּפֶר זֶה מַדּוּעַ הוּא בָּא וְלָמָּה הוּא צָץ?

מַעֲשֶׂה זֶה שֶׁהָיָה וְנִבְרָא, בְּתֵבַת־נֹחַ קָרָה:

פַּעַם אַחַת, יָשַׁב הָעַכְבָּר עִם בַּת־זוּגָתוֹ הָעַכְבָּרִית,

וְהִבִּיטוּ זֶה בָּזֶה בְּאַהֲבָה נַבְרָנִית…

יָשַׁב עַל יָדָם חָתוּל אֶחָד, גָּדוֹל וָעָב.

יָשָׁב וְחָשַָׁב:

אִם בַּיַּבָּשָׁה אֲנֵי טוֹרֵף עַכְבָּר גַּם עַכְבָּרַיִם,

לָמָּה לֹא אֶבְלַע עַכְבָּר שָׁמֵן זֶה, אַחַת וּשְׁתַּים?

חָשַׁב וְקָפַץ, זָרִיז וְנִמְרָץ.

אֲבָל הָעַכְבָּר, הַזָּרִיז מִמֶּנוּ כִּפְלַיִם,

נִשְׁמַט מִפָּנָיו, בְּבוֹר נִתְחַב.

שָׁלַח הֶחָתוּל אֶת כַּפּוֹ הָאַחַת

לְתוֹךְ הַבּוֹר לִתְפֹּס אֶת הָעַכְבָּר הַנִּמְלָט

נָעַץ הָעַכְבָּר אֶת שִׁנָּיו בְּכַף הֶחָתוּל,

שָׁלַף הֶחָתוּל אֶת כַּפּוֹ הָאַחֶרֶת

וְשָׂרַט בּוֹ בָּעַכְבָּר בְּצִפָּרְנָיו,

עַד שֶׁנִּקְרְעוּ כָּל פָּנָיו וְדָמוֹ זָב.

בָּא הָעַכְבָּר הַפָּצוּעַ לִפְנֵי נֹחַ, אֲדוֹן הַתֵּבָה וְאָמַר לוֹ:

– רְאֵה, נֹחַ, מַה שֶּׁעָשָׂה לִי הֶחָתוּל הָרָשָׁע!

תָּפַר נֹחַ לָעַכְבָּר אֶת עוֹרוׁ מֵעַל לַשָּׂפָם, בְּרַחֲמִים,

וְכָךְ נוֹתְרָה לוֹ צַלֶּקֶת לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים…

חֲבֵרִים טוֹבִים וְאוֹהֲבִים הָיוּ הַכֶּלֶב וְהֶחָתוּל בִּתְּחִלָּׂה.

הָיוּ צָדִים יַחְדָּיו וּמְחַלְּקִים בֵּינֵיהֶם אֶת צֵידָם שָׁוֶה בְּשָׁוֶה.

פַּעַם אַחַת, לֹא מָצְאוּ צַיִד וְיָשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם רְעֵבִים וַעֲצוּבִים.

אָמַר הַכֶּלֶב לֶחָתוּל:

– עַד מָתַי כָּךְ נֵשֵׁב רְעֵבִים? הָבָה נִפָּרֵד אִישׁ מֵרֵעֵהוּ.

אֲנִי אֵלֵךְ לְדַרְכִּי וְאָצוּדִ לִי צַיִד

וְאַתָּה לֵךְ לְדַרְכְּךָ וְצוּד לְךָ צַיִד.

עָמְדוּ וְנִשְבְּעוּ זֶה לָזֶה שֶׁלֹא יֵלְכוּ לְמָקוֹם אֶחָד.

הָלַךְ הַכֶּלֶב לַמִּזְרָח וְהֶחָתוּל לַמַּעֲרָב.

פָּגַשׁ הַכֶּלֶב בַּזְּאֵב.

בִּקֵּשׁ הַכֶּלֶב מְהַזְּאֵב רְשׁוּת, לָצוּד עֶמּוֹ צַיִד וְלָשֶׁבֶת בִּמְאוּרָתוֹ.

אָמַר לוֹ הַזְּאֵב: – מַסְכִּים אֲנִי לְאָרֵחַ אוֹתְךָ רַק לַיְלָה אֶחָד.

הָיוּ הַזְּאֵב וְהַכֶּלֶב יְשֵׁנִים בְּיַחַד.

שָׁמַע הַכֶּלֶב קוֹל חַיּוֹת הַצּוֹעֲדוֹת בַּחוּץ, מִתְקָרְבוֹת וּבָאוֹת.

אָמַר הַכֶּלֶב לַזְּאֵב: אֲנִי שׁוֹמֵעַ אוֹיְבִים בַּחוּץ!

אָמַר הַזְּאֵב לַכֶּלֶב: – צֵא וְגָרֵשׁ אוֹתָם!

יָצָא הַכֶּלֶב הַחוּצָה. הִתְנַפְּלוּ עָלָיו חַיּוֹת רָעוֹת וְרָצוּ לְטָרְפוֹ.

בָּרַח הַכֶּלֶב מִפְּנֵיהֶם.

בָּא אֶל הַקּוֹף וּבִקֵּשׁ אֶצְלוֹ מִקְלָט.

גֵּרֵשׁ הַקּוֹף אֶת הַכֶּלֶב.

בָּרַח אֶל הַכֶּבֶשׂ וּבִקֵּשׂ מִמֶּנּוּ מָקוֹם לָלוּן.

קִבֵּל אוֹתוֹ הַכֶּבֶשׂ בִּמְאוֹר פָּנִים וְשָׁכַב הַכֶּלֶב עִמּוֹ, בַּמְּעָרָה שֶׁלּוֹ.

שׁוּב שָׁמַע הַכֶּלֶב צְעָדִים בַּחוּץ.

אָמַר הַכֶּלֶב לַכֶּבֶשׂ: – קוֹל רַגְלַיִם צוֹעֲדוֹת אֲנִי שׁוֹמֵעַ!

אָמַר הַכֶּבֶשׂ לַכֶּלֶב: – צֵא הַחוּצָה וּשְׁמֹר עָלֵינוּ מִפְּנֵי הַחַיּוֹת!

יָצָא הַכֶּלֶב וְנָבַח עַל הַחַיּוֹת הַטוֹרְפוֹת.

הָיָה הַזְּאֵב בֵּינֵיהֶן וְהִכִּיר אֶת הַכֶּלֶב, שֶׁלָּן אִתּוֹ אֶמֶשׁ, בִּמְאוּרָתוֹ.

אָמַר הַזְּאֵב:

– אַתָּה הַכֶּלֶב שֶׁהָיִיתָ בִּמְאוּרָתִי וְעַכְשָׁו אַתָּה נוֹבֵחַ עָלֵינוּ מִבֵּין הַכְּבָשִׂים?!

נִכְנַס הַזְּאֵב לַמְעָרָה וְטָרַף אֶת הַכֶּבֶשׂ הַמְאָרֵחַ וְאֶת כָּל שְׁאָר כְּבָשִׂים שֶׁהָיוּ בָּה.

בָּרַח הַכֶּלֶב עַל נַפְשׁוֹ וְאָבְדוּ לוֹ שְׁנֵי חֲבֵרִים, אֲהוּבֵי נֶפֶשׁ,

גַּם הַזְּאֵב וְגַם הַכֶּבֶשׂ…

הָלַךְ לוֹ לְחַפֵּשׂ מְלוּנָה אַחֶרֶת וְלֹא מָצָא:

הַכְּבָשִׂים אָמְרוּ עָלָיו, שֶׁהוּא “חֲבֵרָם שֶׁל זְאֵבִים טוֹרְפִים”

וְהַזְּאֵבִים אָמְרוּ עָלָיו, שֶׁהוּא “חֲבֵרָם שֶׁל הַכְּבָשִׂים”…

הָלַך לוֹ הַכֶּלֶב אֵצֶל הָאָדָם.

קִבְּלוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וְהִנִּיחַ לוֹ לָשֶׁבֶת עִמּוֹ בִּמְעָרָתוֹ

וְהָיָה הַכֶּלֶב יוֹצֵא לָצוּד יַחַד אִתּוֹ.

אַף־עַל־פִּי שֶׁהָלַךְ לַמַּעֲרָב, מָצָא גַּם הוּא אֶת מְעָרָתוֹ שֶׁל אָדָם

וְעַכְבָּרִים בָּהּ שׁוׂרְצִים לָרֹב.

יָשַׁב בִּמְעָרַת אָדָם הָרִאשׁוֹן וְשָׂמַח עַל הָעַכְבָּרִים שֶׁנִּמְצְאוּ לוֹ וּטְרָפָם בְּכָל פֶּה.

שָׂמַח הָאָדָם עַל הֶחָתוּל, שֶׁמְּנַקֶּה מְעָרָתוֹ מִן הָעַכְבָּרִים.

אֲבָל בִּמְעָרַת הָאָדָם מָצָא הֶחָתוּל גַּם אֶת רֵעוֹ הַכֶּלֶב…

אָמַר הַכֶּלֶב אֶל הֶחָתוּל:

– לָמָּה בָּאתָ הֵנָּה? וְהֲלֹא הִבְטַחְנוּ זֶה לָזֶה שֶׁלֹּא נֵלֵךְ לְאוֹתוֹ מָקוֹם?!

מֵפֵר שְׁבוּעָה אַתָּה! מַבְטִיחַ וְלֹא מְקַיֵּם!

הִתְחִילוּ הַכֶּלֶב וְהֶחָתוּל רָבִים זֶה עִם זֶה,

וּמֵאָז רָבִים כְּלָבִים וַחֲתוּלִים זֶה עִם זֶה עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.

וְלֹא יָדְעוּ הַכֶּלֶב וְהֶחָתוּל שֶׁהָעוֹלָם הוּא עָגֹל, וּמִי שֶׁהוֹלֵךְ לְמַעֲרָב וּמִי שֶׁהוֹלֵךְ

לְמִזְרָח – סוֹפָם שֶׁיִּפָּגְשוּ…

כְּשֶׁיּוֹצְאִים לָהֶם עֶדְרֵי הַצֹּאן יַחַד לַמִּרְעֶה,

הוֹלְכוֹת הַעִזִּים הַשְּׁחוֹרוֹת בָּרֹאשׁ

וְהַכְּבָשִׂים הַלְבָנוֹת בַּסּוֹף.

זֹאת מַדּוּעַ?

כִּי הוֹלְכִים לָהֶם עֶדְרֵי הַצֹּאן

בְּסֵּדֶר שֶׁנִּבְרָא בּוֹ הָעוֹלָם:

בַּתְּחִלָּה הָיָה הַחשֶׁךְ הַשָּׁחוֹר

וְאַחַר־כָּךְ הָאוֹר הַלָּבָן…

הָתַּרְנְגֹלֶת הַזֹּּאת, כְּשֶׁאֶפְרוֹחֶיהָ קְטַנִּים,

הִיא מְחַמֶּמֶת אוֹתָם תַּחַת כְּנָפֶיהָ,

עוֹדֶרֶת לָהֶם בְּמַקּוֹרָהּ, שֶׁיִּמְצְאוּ מָזוֹן.

אֲבָל כְּשֶׁהֵם גְּדוֹלִים, הִיא מְנַקֶּרֶת לָהֶם בְּרֹאשָׁם

וּמְגָרֶשֶׁת אוֹתָם מֵעָלֶיהָ…

לָמָּה וּמַדּוּעַ?

כִּי אֶפְרוֹחִים קְטַנִּים יָמוּתוּ חִישׁ מַהֵר בַּקֹּר וּבָרָעָב,

אִם לֹא תָּגֵן עֲלֵיהֶם אִמָּם,

אֲבָל אֶפְרוֹחִים גְּדוֹלִים – יִתְחַמְּמוּ, דַּוְקָא בְּהִתְרוֹצְצָם לְחַפֵּשׂ לָהֶם מָזוֹן.

קוֹל אֶחָד לְאַיִל חַי,

וְשִׁבְעָה קוֹלְוֹת לְאַיִל מֵת…

כֵּיצַד?

שְׁתֵּי קַרְנָיו – חֲצוֹצְרוֹת;

שְׁתֵּי שׁוֹקָיו – חֲלִילִים;

עוֹרוֹ – תֹּף;

מֵעָיו הַגַּסִּים – מֵיתְרֵי הַנֵּבֶל;

מֵעָיו הַדַּקִּים – מֵיתְרֵי הַכִּנּוֹר;

כָּל קוֹל וְעוֹד קוֹל

וַהֲרֵי בְּיַחַד, שִׁבְעָה קוֹלוֹת…

מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁהָלְכוּ לָהֶם בַּדֶּרֶךְ.

אָמַר הָאִישׁ הָאֶחָד לַחֲבֵרוֹ:

– בְּדֶרֶךְ זוֹ הָלַךְ לְפָנֵינוּ גָּמָל עִוֵּר

וְהָיָה הַגָּמָל עָמוּס נֹאד שֶׁמֶן וְנֹאד יַיִן.

שָׁאַל אוֹתוֹ חֲבֵרוֹ:

– וְאֵיךְ תֵּדַּע?

הֵשִׁיב לוֹ:

רָאִיתִי שֶׁהָעֲשָׂבִים אֲכוּלִים רַק בְּצִדָּהּ הָאֶחָד שֶׁל הַדֶּרֶךְ,

וְרָאִיתִי טִפּוֹת שֶׁנִּסְפְּגוּ בֶּעָפָר, שֶׁהָיוּ טִפּוֹת יַיִן,

וְטִפּוֹת שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁצָּפוּ וְנִצְנְצוּ עַל גַּבֵּי הֶעָפָר..

אַרְבָּעָה בַּעֲלֵי־חַיִּים קְטַנִּים הֵם חֲכָמִים גְּדוֹלִים:

הַנְּמָלִים וְהַשְּׁפַנִּים, הָאַרְבֶּה וְהַשְּׂמָמִית.

הַנְּמָלִים – יוֹדְעוֹת לַחְפֹּר לָהֶן תִּלִּים, וְלֶאֱגֹר בַּקַּיִץ מָזוֹן לַחֹרֶף;

הַשְּׁפַנִּים – קְטַנְטַנִּים, אֲבָל זְרִיזִים,

וְנִמְלָטִים מִשֵּׁן חַיָּה טוֹרֶפֶת בִּמְרוֹמֵי הַסְּלָעִים;

הָאַרְבֶּה – כְּשֶׁהוּא פּוֹלֵשׁ לְאֶרֶץ מִזְרָע, הֲרֵיהוּ עָרוּךְ וּמְסֻדָּר כְּמַחֲנֵה צָבָא

וּמַשְׁאִיר אַחֲרָיו ‘אֲדָמָה חֲרוּכָה’;

וְהַשְּׂמָמִית – חוֹדֶרֶת מִבְּעַד לְכָל חַלּוֹן, לְכָל בַּיִת וְאַרְמוֹן,

מַאֲכָלָהּ זְבוּבִים וְיַבְחוּשִׁים וְעַל־כֵּן יְדִידַת הָאָדָם הִיא,

שֶׁאִם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ לֹא יַשְׁמִידָהּ לְעוֹלָם.

יֶלֶד אֶחָד רָאָה גַּחְלִילִית בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה.

פָּחַד מִפָּנֶיהָ מְאֹד וְהִתְחִיל צוֹוֵחַ.

אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ:

– מִפְּנֵי הַגַּחְלִילִית אַתָּה מְפַחֵד?

כַּמָּה שׁוֹטֶה אַתָּה בְּנִי!

הֲלֹא הַגַּחְלִילִית, רַק בַּלַּילָה הִיא ‘גַּחֶלֶת לוֹהֶטֶת’,

אֲבָל בַּבֹּקֶר – הֲלֹא אֵינָהּ אֶלָא תּוֹלַעַת…

אוֹרְחִים לְמָה הֵם דּוֹמִים? לִגְשָׁמִים.

תְּחִלָּה אָדָם שָׂמֵחַ לִקְרָאתָם וּמְקַבֵּל אוֹתָם בְּחִבָּה

וְאַחַר־כָּךְ, נַפְשׁוֹ סוֹלֶדֶת מֵהֶם.

הוּא רוֹצֶה שֶׁיֵּלְכוּ, וְהֵם עוֹמְדִים עַל עָמְדָם!

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, אָדָם שׁוֹחֵט לְאוֹרְחוֹ עֵגֶל;

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי – שֶׂה;

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי – תַּרְנְגוֹל;

בַּיּוֹם הַרְבִיעִי הוּא מַגִּישׁ לְפָנָיו שְׁעוּעִית

וְכָךְ הוּא הוֹלֵךְ וּמַמְעִיט,

עַד שְׁקָּם וְהוֹלֵךְ לְדַרְכּוֹ…

מַעֲשֶׂה בְּיֶלֶד שֶׁהָלַךְ לְטַיֵּל בַּשְׂדֵה תְּבוּאָה.

רָאָה שִׁבֳּלִים כְּפוּפוֹת בְּשָׂדֶה אֶחָד, וְשִבֳּלִים זְקוּפוֹת בְּשָׂדֶה אַחֵר. אָמַר לְאִמּוֹ: –

רְאִי אִמָּא, שִׁבֳּלִים זְקוּפוֹת אֵלּוּ, מַה יָּפוֹת הֵן,

וְשִׁבֳּלִים כְּפוּפוֹת אֵלּוּ, מָה עַיֵפוֹת הֵן!

אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ:

– טוֹעֶה אַתָּה, בְּנִי, הַלֹא הַהֵפֵךְ הוּא הַנָּכוֹן!

הַשִּׁבָּלִים הַכְּפוּפוֹת – הֵן הַטּוֹבוֹת

וְהַשִּׁבֳּלִים הַזְּקוּפוֹת הֵן הַגְּרוּעוֹת!

הַשִּׁבֳּלִים שֶׁגַּרְעִינֵיהֶן גְּדוֹלִים וּתְפוּחִים, כְּבֵדוֹת הֵן וּמִתְכּוֹפְפוֹת,

וְהַשִּׁבָּלִים שֶׁגַּרְעִינֵיהֶן שְׁדוּפִים וּמְצֻמָּקִים, קַלּוֹת הֵן וּזְקוּפוֹת!

זֶהוּ שֶׁנֶּאֶמַר:

"אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ…