הוּא מָזַג נַפְשׁוֹ בְּכוֹס שֶל בְּדֹלַח

יָצוּק, שָׁקוּף, קָשׁוּט וְלֹא קָשׁוּט;

הַכְּאֵב הָיָה עָמֹק,

עַל כֵּן דְּבָרוֹ – בָּהִיר, חָזָק, פָּשׁוּט.

הוּא לֹא כִּבָּה, כִּי אִם רִסֵּן וְאַף בָּלַע

כָּל לֶהָבָה;

וּמַה הַפֶּלֶא, אִם בְּקַרְחֵי שִׁלְטוֹן הַשֵֹּכֵל

טְמוּנָה רִצְפַּת הָאַהֲבָה?!

הוּא קִבֵּל שְֹכָרוֹ… כִּי הוּא אָסַף אֶת כָּל כֻּלּוֹ

אֶל תַּחַת הַמַּשָֹּא, כְּסַבָּל נֶאֱמָן;

הוֹי, פַּקְפְּקָן־מַאֲמִין, הוֹי לִירִיקָן־נַתְּחָן,

וְהוֹי, אֳמָן.

בּוֹדֵד הוּא חַי וּמֵת בְּיִסּוּרָיו

וּבְעִצְּבוֹנוֹ עוֹד מִישֶׁהוּ אוּלַי כָּלַל,

אַךְ אַיֶּכָּה, אִישׁ קָרוֹב אוֹ הַמְּקֹרָב

אֶל הֶחָלָל?

יוֹמָם דָּרַךְ יָגֵעַ בְּגִתּוֹ

אֶת עֲנָבָיו

וּלְעֵת הָעֶרֶב הוּא בָּצַע יָחִיד פִּתּוֹ,

וּפַעַם גַּם קְרָאַנִי אֶל לֶחֶם עֲצָבָיו.

וְגַם נֶעֱזָב הָיָה מוּטָל בְּאֹהֶל הַמֵּתִים

כְּאִישׁ לְלֹא יָדִיד בִּמְלֹא תֵּבֵל;

רַק שְׁנֵי נֵרוֹת מְרַאֲשׁוֹתָיו – וַיִּהְיוּ כִּשְׁנֵי עֵטִים.

וְעֵט וָעֵט בְּפָמוֹטוֹ הִדְמִיעַ כְּאָבֵל.

הַגִּידָה, אָח קָרוֹב וְאָח רָחוֹק,

“נֶפֶשׁ רְצוּצָה” מִן הָרְצוּצוֹת:

מִי הִקְשִׁיב לָרֶצֶץ הָאַחֲרוֹן בְּעֵת שֶׁנָּח מָחוֹג

עַל רֶבַע אַחֲרֵי שְתַּיִם אַחֲרֵי חֲצוֹת?

הַגִּידָה, הַמְשֻׁכָּח וְהַמְפֻרְסָם,

אֶת תּוּגוֹתֶיךָ לְמִי הוֹרַשְׁתָּ וּמְסַרְתָּן?

וַ‏הֲצִוִּיתָ כִּי מִכְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ כֻּלָּנוּ נְכֻרְסַם?

וּבַבְּדִידוּת? וּבַמְּרִירוּת? וּבַסַּרְטָן?

כְּגַל עֲצָמוֹת,

לֹא, – כִּצְרוֹר עֲצָבִים

רְאִיתִיו מְרַטֵּט עֲלֵי אֲדָמוֹת

מִתַּחַת לְשָׁמַיִם נָאוִים.

בֵּית חָמְרוֹ הָיָה פָּרוּץ

עַד הַיְסוֹד, וְאֻכַּל הַבָּשָֹר –

עַל כֵּן שַׁלְהַבְתּוֹ לִהֲטָה מִבַּחוּץ

וְזַעֲמוֹ עַרְטִילָאִי נָסַר.

וּפַעַם בְּלֵיל אָב תַּרְפַּ"ט מִבֵּיתוֹ יָצָא

וְהִתְהַלֵּךְ בִּמְבוּכָה; בֵּרַךְ אוֹ קִלֵּל?

פִּתְאֹם בְּכִי תַּנִּים דְּמִי הַלַּיְלָה חָצָה –

זֶה הוּא שֶׁבָּכָה: “שׁוֹמֵר, מָה מִלֵּיל”.

(עִם צִלּוּם פְּנֵי הַמָּנוֹחַ)

הַמַּצְלֵמָה עִם שְׁלֹש רַגְלַיִם

וְאַחַת עֵינָהּ

עָמְדָה לְנֹכַח הַמִּטָּה;

בֵּין שׁל"ג, שֶׁהוּטַל שׁוֹתֵק וּמִתְקַמֵּט

וּבֵינָהּ

חָצַץ הַנֶּצַח,

הַסּוֹד שֶׁבַּמִּיתָה,

אַךְ עֵין הַמַּצְלֵמָה הָרְסָה אֶל הַפַּרְשָׁן הַמֵּת.

וּבַמַּדָּפִים הָיָה נִצָּב כָּל סֵפֶר

וּמְהַרְהֵר דּוּמָם.

אַךְ מָה אָבַל תְּנַ"ךְ בָּאִצְטַבָּה;

שָׁמַעְתִּי בֶּאֱמֹר פְּסוּקִים,

לֹא נִתְפָּרְשׁוּ עוֹד עַד תֻּמָּם:

“יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא”.

אֱלִי, צִיּוֹן, וְאַף קוֹנֵן,

עַל בֵּן יָקָר, פֻּלְּחוּ מֵעָיו;

אִשָּׁה שִׁכְּלָה בַּעֲלָהּ וּבֵן שֻׁכַּל מֵאָב,

אַךְ אַתְּ שֻׁכַּלְתְּ מִבֵּן.

אֱלִי, צִיּוֹן, וַחֲצוֹב בַּשֵּׁשׁ:

“חַיִּים אֲבִי שָׁאוּל”;

הוּא לֹא נִגְאַל, הוּא מֵת בָּאֵשׁ,

אַךְ בְּנוֹ שָׁאוּל יִהְיֶה גָאוּל.

בַּעֲזוּבַת מְקוֹר מַחְצָב

חָלַד כֵּילָף, עָשַׁן פַּנָּס;

וְאַתָּה הוּא זֶה, שָׁמַע הַצָּו:

יָבֹא כּוֹרֶה, סַתָּת, כַּנָּס!

וּבְכָל שִׁכְבָה שֶׁל כָּל מִכְרֶה

מֵאָז תַּחְצֹב לָשׁוֹן לָעָם;

וְיֵשׁ כִּי חֲרוֹנְךָ מִשָּׁם יֶחְרֶה,

אַךְ יֵשׁ כִּי בַּת־צְחוֹקְךָ תָּקְטַר מִשָּׁם.

וּמִי אַתָּה? גַּם אַרְדִּיכַל

וְגַם חַצָּב וְגַם כַּתָּף;

אַבְנֵי־שְׁתִיָּה תִּשָּׂא לִַכְּלָל,

אַבְנֵי פְּסִיפָס תִּשָֹּא לַטָּף.

מִ“מְּגִלַּת הָאֵשׁ” נוֹגְנוֹת לִי תִּזְמָרוֹת שֶל כִּנּוֹרוֹת

עִם עוּגָבִים וַחֲלִילִים;

הוֹי, סוּמְפּוֹנְיַת לָשׁוֹן, טְווּיָה מִן אֲפֵלוֹת וּמִן אוֹרוֹת –

“אֵיכָה”, “שִׁיר הַשִּׁירִים” וּ“תְהִלִּים”.

וּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל אֵשׁ מְנַסְּרוֹת שָׁם כִּקְשָׁתוֹת

עַל כִּנּוֹרוֹת הַלּוֹהֲטִים;

אֲנִי מַקְשִׁיב מִשָּׁם אַנְחַת שְֹרֵפַת שָׁתוֹת

עִם הִמְנוֹנֵי חַגִּים וּמוֹעֲדִים.

בֵּית יִשְֹרָאֵל יִלְבַּשׁ שַֹקִּים וָאֵפֶר

וּשְֹפַת צִיּוֹן תַּעֲטֹף אֶת אַלְמְנוּת בִּגְדָהּ;

שֹרְפָה מְגִלַּת הָאֵשׁ, שֹרַף אֲרוֹן הַסֵּפֶר,

כֹּהֵן־לֵוִי־יִשְֹרָאֵל כְּאֶחָד נִגְדָּע.

הוֹי, קְחִי צִפֹּרֶן אֵשׁ, הַכְּנֶסֶת,

וְכָתוֹב וְחָתוֹם:

אֲדֹנָי נָתַן, וַאְֲדֹנָי לָקַח מַתְּנַת הַחֶסֶד

מִדּוֹר יָתוֹם.

אֲהָהּ לַיּוֹם, נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת

בְּהַר צִיּוֹן וּבִנְבִיאוֹ: חַיִּים נַחְמָן;

הוֹי, רֵד אֵלֵינוּ, בָּדָד עִם בַּת־צִיּוֹן לָשֶׁבֶת

אֵל קַנָּא, נוֹקֵם וְרַחֲמָן.

… וַתִּתְחַנֵּן: “שָׁמַיִם, בַּקְשׁוּ רַחֲמִים עָלַי”,

אַךְ אַלְלַי.

עַכְשָׁיו, מִשֶּׁמָּצָאתָ לֵאלֹהִים נָתִיב

הֲלֹא בַּקֵּש עָלֵינוּ עוֹד תֵּיטִיב.

כִּי אֲנַחְנוּ – שְׁאֵרִית תְּפִלָּה שָׁחַטְנוּ

וְלֹא הִקְדַּמְנוּךָ מַתְנוּ.

אַתָּה אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ אֶת אַחֶיךָ בְּבָשְׁתָּם,

וּבְהִתְחַלֵּל שְׁלָשְׁתָּם:

הָעָם וַאֲרוֹן הַבְּרִית וְאַדְמָתוֹ,

עִם הִדָּקֵר הַלֵּב בְּתֻמָּתוֹ. –

עֲמֹד וּקְבֹל לִפְנֵי כִּסֵּא הָרַחֲמִים,

שֶׁלֹּא בִּלְבַד עֻקַּדְנוּ עַל מִזְבַּח עַמִּים,

אֶלָּא גַם זֹאת, שֶׁאָח עוֹקֵד אָחִיו

וּבֵן – אָבִיו.

אֱמֹר: בְּעוֹד שֶׁבְּשַׁעַר הַחִיצוֹן

זֻבַּחְנוּ יוֹם וָלֵיל מִצֹּאן –

אֶל בֵּין שְׁוָקִים וּשְׁעָרִים נִבְנִים

הִזְדַּבַּחְנוּ מִבִּפְנִים.

אֱמֹר, שֶׁהִדְבִּיקַתְנוּ כַּשּׁוֹאָה דְלֵקָה,

אֲשֶׁר נִפְּחָה צִיּוֹן בְּתוֹך חֵיקָהּ.

אֱמֹר, שֶׁכָּל לָשׁוֹן תַּעֲמִיק הַרְעֵל וְהִתְרַעֵל

כִּי הָרְעֲלוּ בְּאֵרוֹת בְּיִשְֹרָאֵל.

צִיּוּן

לְשָׁלֹש נְשָׁמוֹת

עַל אֲדָמוֹת

בַּמּוֹלֶדֶת,

אֲשֶׁר הִתִּירוּ מֵעָלֵינוּ

עֲנִיבוֹת חֲבָלֵינוּ

וְצִוּוּנוּ לָרֶדֶת…

וּבַמַּרְתֵּף אוֹ בָּעֲלִיָּה

עָלוּ תַּחְתֵּינוּ לִתְלִיָּה.

א.

הֲיֵשׁ מוֹלֶדֶת לוֹ? גַּם יֵשׁ, גַּם אָיִן,

חָמוּץ הַשְֹּרִיף בַּסִּיר, אַךְ מָה מָּתוֹק הַיַּיִן!

וּמִישֶהוּ בּוֹכֶה עַל אֵם כָּל דֶּרֶךְ:

הַעֲבִידוּנִי נָא בְּפֶרֶךְ;

וּמִישֶהוּ כָּפוּף מִסֵּבֶל –

מִכִּיסוֹ נִבָּט קְצֵה חֶבֶל…

אַךְ אֵיפֹה נַקְרִיב

קָרְבַּן הַחוֹב

בְּעַד הַיַּיִן הַטּוֹב

וּבְעַד הַשְֹּרִיף?

לֹא עַל עַמּוּד הָרְחוֹב, –

בְּצֵל הַצְּרִיף.

הַכּוּ בַּסִּיר וּבַפַּחִים:

“מַה טּוֹב וּמַה נָעִים, אַחִים”.

הַאֵין מוֹלֶדֶת לוֹ? גַּם יֵש, גַּם אָיִן,

מָתוֹק הַשְֹּרִיף בַּסִּיר, אַךְ מֶה חָמוּץ הַיַּיִן!

ב

תָּלוּי, תָּלוּי,

אָדָם צָּהֹב־יָרֹק,

הַמִּתְלַבֵּט בָּעֲנִיבָה כְּדָג

צָלוּי

נוֹתַר מֵעֶרֶב חַג

עַל דֶּלֶת הַחֲנוּת,

תָּלִיתָ עַצְמְךָ בְּסֵתֶר הַפִּגּוּם

וְלֹא בְּגָלוּי

בְּמַעֲלֵה הַשּׁוּק

כְּעֵד,

אֲשֶׁר בְּיוֹם תְּרוּעָה וְעִם הַהֵד

עָלָה אָדָם עָשׁוּק

אֶל הַגַּרְדֹּם.

הָיָה הַחֲשָׁשׁ: חִלּוּל שִׂמְחָה.

חֶרְפַּת אִשָּׁה,

שֶׁהִגִּישָׁה

כְּבָר בֵּן לְךָ מִתּוֹךְ תְּלִיָּה עִמְּךָ!…

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – וּמַחֲרִישָׁה

לָקְחָה אוֹתְךָ מֵעִם תְּלִיָָּה וַתַּשְׁכִּיבְךָ כַּחֹק;

וְאוֹי לִי מֵהִרְהוּר: אִישָׁהּ

נִתְלָה בִּבְכִי: וְשֶׁמָּא, הָהּ, בִּצְחוֹק…

ג.

הוּא רָאָה בַּחֲלָלוֹ שֶׁל הָעוֹלָם

צוּרוֹת הַנְדָּסִיּוֹת:

מְשֻׁלָּשִׁים

וְרִבּוּעִים

וְעִגּוּלִים,

כְּלוֹמַר: עֻלִּים, עֻלִּים

לוֹ וּלְיֶתֶר הַבְּרוּאִים,

לוֹ וּלְיֶתֶר הָרָאשִׁים,

כְּלוֹמַר: מִצְווֹת הַמַּעֲשִֹיּוֹת:

עֹל־בֵּן, עֹל־אָב, עֹל־עָם.

אַף הוּא נָשֹא נָשָֹא עֲלֵי חֶלְּקַת בְּשָֹרוֹ

עֻלִּים וְקַטְרַבּוֹת:

עָמָל,

אִשְָּׁה,

חֶבְרָה,

אוּלָם אֲהָהּ, כִּי יוֹם עֶבְרָה

כָּל צוּרוֹת הַנְדָסִיּוֹת אוֹתוֹ הִשָּׁה,

וְרַק עַל הָאַחַת חָמַל,

אַחַת מִן הָרַבּוֹת:

צוּרַת עִגּוּל לָשִֹים בּוֹ צַוָּארוֹ.

מִכָּל מִלָּה וְאוֹת עִבְרִית

עָפִים שְֹרָפִים, שַֹרְפֵי גָפְרִית,

וּמִכָּל הָ“אָלֶף־בֵּית”

לוֹהֵט גּוֹרָל, סְלִיחָה וָחֵטְא.

זָבַחְתָּ, אֱלֹהִים,

מִחוּץ וּמִבִּפְנִים,

זָבַחְנוּ, זֻבַּחְנוּ

כִּי כָּךְ אַתָּה וְכָךְ אֲנַחְנוּ –

צָדַק הַדִּין.