צִיּוּן

לְשָׁלֹש נְשָׁמוֹת

עַל אֲדָמוֹת

בַּמּוֹלֶדֶת,

אֲשֶׁר הִתִּירוּ מֵעָלֵינוּ

עֲנִיבוֹת חֲבָלֵינוּ

וְצִוּוּנוּ לָרֶדֶת…

וּבַמַּרְתֵּף אוֹ בָּעֲלִיָּה

עָלוּ תַּחְתֵּינוּ לִתְלִיָּה.

א.

הֲיֵשׁ מוֹלֶדֶת לוֹ? גַּם יֵשׁ, גַּם אָיִן,

חָמוּץ הַשְֹּרִיף בַּסִּיר, אַךְ מָה מָּתוֹק הַיַּיִן!

וּמִישֶהוּ בּוֹכֶה עַל אֵם כָּל דֶּרֶךְ:

הַעֲבִידוּנִי נָא בְּפֶרֶךְ;

וּמִישֶהוּ כָּפוּף מִסֵּבֶל –

מִכִּיסוֹ נִבָּט קְצֵה חֶבֶל…

אַךְ אֵיפֹה נַקְרִיב

קָרְבַּן הַחוֹב

בְּעַד הַיַּיִן הַטּוֹב

וּבְעַד הַשְֹּרִיף?

לֹא עַל עַמּוּד הָרְחוֹב, –

בְּצֵל הַצְּרִיף.

הַכּוּ בַּסִּיר וּבַפַּחִים:

“מַה טּוֹב וּמַה נָעִים, אַחִים”.

הַאֵין מוֹלֶדֶת לוֹ? גַּם יֵש, גַּם אָיִן,

מָתוֹק הַשְֹּרִיף בַּסִּיר, אַךְ מֶה חָמוּץ הַיַּיִן!

ב

תָּלוּי, תָּלוּי,

אָדָם צָּהֹב־יָרֹק,

הַמִּתְלַבֵּט בָּעֲנִיבָה כְּדָג

צָלוּי

נוֹתַר מֵעֶרֶב חַג

עַל דֶּלֶת הַחֲנוּת,

תָּלִיתָ עַצְמְךָ בְּסֵתֶר הַפִּגּוּם

וְלֹא בְּגָלוּי

בְּמַעֲלֵה הַשּׁוּק

כְּעֵד,

אֲשֶׁר בְּיוֹם תְּרוּעָה וְעִם הַהֵד

עָלָה אָדָם עָשׁוּק

אֶל הַגַּרְדֹּם.

הָיָה הַחֲשָׁשׁ: חִלּוּל שִׂמְחָה.

חֶרְפַּת אִשָּׁה,

שֶׁהִגִּישָׁה

כְּבָר בֵּן לְךָ מִתּוֹךְ תְּלִיָּה עִמְּךָ!…

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – וּמַחֲרִישָׁה

לָקְחָה אוֹתְךָ מֵעִם תְּלִיָָּה וַתַּשְׁכִּיבְךָ כַּחֹק;

וְאוֹי לִי מֵהִרְהוּר: אִישָׁהּ

נִתְלָה בִּבְכִי: וְשֶׁמָּא, הָהּ, בִּצְחוֹק…

ג.

הוּא רָאָה בַּחֲלָלוֹ שֶׁל הָעוֹלָם

צוּרוֹת הַנְדָּסִיּוֹת:

מְשֻׁלָּשִׁים

וְרִבּוּעִים

וְעִגּוּלִים,

כְּלוֹמַר: עֻלִּים, עֻלִּים

לוֹ וּלְיֶתֶר הַבְּרוּאִים,

לוֹ וּלְיֶתֶר הָרָאשִׁים,

כְּלוֹמַר: מִצְווֹת הַמַּעֲשִֹיּוֹת:

עֹל־בֵּן, עֹל־אָב, עֹל־עָם.

אַף הוּא נָשֹא נָשָֹא עֲלֵי חֶלְּקַת בְּשָֹרוֹ

עֻלִּים וְקַטְרַבּוֹת:

עָמָל,

אִשְָּׁה,

חֶבְרָה,

אוּלָם אֲהָהּ, כִּי יוֹם עֶבְרָה

כָּל צוּרוֹת הַנְדָסִיּוֹת אוֹתוֹ הִשָּׁה,

וְרַק עַל הָאַחַת חָמַל,

אַחַת מִן הָרַבּוֹת:

צוּרַת עִגּוּל לָשִֹים בּוֹ צַוָּארוֹ.