הַקַּוִּים,

קַוֵּי הַחֲמוּדוֹת,

שֶׁיִּרְמְצוּ, עִם חַשְׁמַלִּים כָּבִים

בְּבֵין שְׂרִידַיִךְ כִּשְׂרִידִים שֶׁל לְהָבִים

בֵּין עַמּוּדֵי טִירוֹת שְׁדוּדוֹת

בְּתוֹךְ מִדְבָּר, יֶאֶבְלוּ בּוֹ יְעֵנִים –

עוֹד יֵשׁ בָּהֶם כְּדֵי נַפֵּחַ לֶהָבָה;

אָמְנָם בְּתוֹךְ יֵשַׁיִךְ עוֹמְמִים כְּבָר הָאֵינִים,

אַךְ עִם נֹאדַיִךְ נוֹתְרָה עַכֶּבֶת שֶׁל יֵינִים

וּבְאוּדַיִךְ – גַּחְלִילִית הָאַהֲבָה.

הַעַל כֵּן לֹא אֹהֲבֵךְ כְּמוֹ שֶׁאֲהַבְתִּיךְ –

וּשְׂרִיד מִתְקֵךְ עֲדַיִן לֹא הוּמָר;

מַגָּע אֶחָד עִם לַהַט פִּיךְ

וּכְבָר שְׂרַפְתִינִי, אַחַר שְׂרַפְתִּיךְ.

אָכֵן, עַזָּה עַכֶּבֶת יֵין חַגֵּנוּ הַמְשֻׁמָּר.

חָמִים, מָתוֹק, דָּבִיק הַדְּבָשׁ,

חָמִים,

מָתוֹק,

דָּבִיק;

עוֹד יֵשׁ עִמָּנוּ לֵב תָּמִים,

עָמֹק,

עַתִּיק –

וְהוּא תָּסִיס, רוֹנֵן, חָדָשׁ.

אֶל מָה תִדְמֶה סְגֻלַּת הַדְּבָשׁ? –

רֵעוּת,

אַהֲבָה,

דּוֹדִים;

וְכַדְּבוֹרִים לְלֹא לֵאוּת

כֵּן בֶּן־אָדָם וּבַת־חַוָּה

דִּבְשָׁם רוֹדִים,

שֶׁכַּגְּבִישִׁים יָגְבַּשׁ.

בִּרְקֵי הַיַּהֲלֹמִים

שֶׁבִּנְזָמַיִךְ

לְמָה הָיוּ דוֹמִים?

לַבְּרָקִים שֶׁבִּזְמָמַיִךְ

וּלְגִצֵּי הַחֲלוֹמִים

שֶׁבְּכוֹכְבֵי שָׁמַיִךְ,

וְכֻלָּם נִדְלוּ מִן הַתְּהוֹמִים

שֶׁל לֵילוֹתַיִךְ וְיָמַיִךְ

עֵת טָרְפוּ בִּי כָּל שְׁלוֹמִים

בְּהִטָּרֵף שְׁלוֹמַיִךְ;

וַאֲהָהּ, בְּחֶטֶף פִּתְאוֹמִים

נֶאֱסַפְתְּ אֶל עַמַּיִךְ

וַאֲהָהּ, בְּחֶטֶף פִּתְאוֹמִים

נֶאֱסַפְתְּ אֶל עַמַּיִךְ

עַל אוּרִים וְעַל תֻּמִּים

וְכָל קָדְשֵׁי דָמַיִךְ,

שֶׁהָיוּ גְלוּמִים

בְּרֶטֶט נְזָמַיִךְ

וּבְבִרְקֵי הַיַּהֲלֹמִים.

אַהֲבָתְךָ בִּי נִגָּרָה

כְּמִן אָפִיק;

אַהֲבָתְךָ חַמָּה, בָּרָה

כִּדְבַשׁ דָּבִיק.

אַהֲבָתְךָ – לָהּ רֵיחַ שְׂרָף

וְהַלְּבוֹנָה;

קָלוּי זִִנַּקְתָּ לַלֵּבָב,

לְבַב יוֹנָה.

וּכְהִתְמַזְּגִי בְּךָ תָּמִים –

רוּחִי תִּמְּרָה

תִּמּוּר אֵדִים, תִּמּוּר בְּשָׂמִים,

תִּמּוּר זִמְרָה.

נוסח מקוצר של השיר, כפי שהובא במחזור ‘שירי מצרים’ (כרך ב, עמ' 164).

בֵּין יָם וְשֶׁמֶשׁ נִתְוַרְדֵּן בְּשָׂרֵךְ,

יִיֵּן, הָמָה כְּחֶמֶר;

נִשְׁבַּעְתִּי: צוּר שַׁדַּי עִם

בֹּקֶר זֶה הֲלוּם־רֵיחוֹת

    נֵעוֹר כְּעֶלֶם לְבָרֵךְ

    בִּרְכַּת הַגֶּמֶר

    עַל רִמּוֹנוּת שָׁדַיִם,

    עַל רֶטֶט יְרֵכוֹת,

עַל חִטּוּבֵי כָּתֵף וָמֹתֶן

עִם כִּסּוּפֵי זִכְזוּך הַבָּטֶן.

כִּיצִיר בְּרֵאשִׁית עָלִית מֵחִבּוּקִים

וָלֶטֶף –

מִזְּרוֹעוֹתָיו שֶׁל יָם

לִקְרַאת הַשֶּׁמֶשׁ, אֲפָפֵךְ בְּלַהַט;

    וְחֵי רֹאשִׁי, לֹא נֶחְקְקוּ חֻקִּים

    שֶׁל קֶטֶב

    עָלַיִךְ, בַּת אֵלִים וּמְתִים, נִבְלָם, כֶּלְיָם,

    וְעַד עוֹלָם עָלַיִךְ לֹא תַעֲלֶה תּוֹלַעַת.

כְּעַמּוּד הַיּוֹם דָּמִית, וּכְלַהַב סְנֶה צַח

הָבְעַרְתְּ, אִשָּׁה גְדוֹלָה, בַּיּוֹם הַהוּא לָנֶצַח.

אֲנִי הָאִשָּׁה וּקְרָאתַנִי חַוָּה;

כְּשֵׁרָה אוֹ נַעֲוָה

אַךְ גְּדוּשָׁה אַהֲבָה.

כְּשֵׁרָה אוֹ נַעֲוָה אַךְ כָּל אֵגֶל דָּמִי

מִתְרוֹנֵן בַּהֲמִי

מִתְּשׁוּקַת אֲדָמִי.

וּרְאֵה נָשִׁיּוּתִי, שֶׁפָּרְחָה וְעָלְתָה;

אִמּוּתִי מִכָּל תָּא

לִפְרִי בֶּטֶן כָּלְתָה.

וְאַלְלַי כִּי הִרְבֵּיתָ מִנֹּעַם חֶבְלִי –

מַכְאוֹבִי וְאֶבְלִי:

רִיב קֵינִי עִם הֶבְלִי.

הָרִיתִי שְׁנֵיהֶם לְאִישִׁי לְאָדָם,

אַךְ אַתָּה הִקְרֵיתָם

בַּשָּׂדֶה לְבַדָּם;

וָאֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיהֶם, מַחְמַדֵּי בַּת־עֵינִי;

הָרֶצַח הִכְרִית אִמּוּתִי לְקֵינִי

וְהַמָּוֶת הִפְרִיד בֵּין הֶבְלִי לְבֵינִי.

תְּפִלָּה לִזְקֵנָה כִּי תַעֲטֹף:

יָלַדְתִּי בָּנִים וְהֵינַקְתִּים בְּשִׂמְחָה,

אַךְ בְּשָׂרִי, שֶׁנָּטוֹף

נָטַף עֲלוּמִים, פְּאֵרוֹ נִמְחָה;

אָמְנָם, עֵינַי עָמְקוּ

וְלִבִּי מַעְיַן אִמָּהוּת,

אַךְ, שָׁדַי, אֲהָהּ, צָמְקוּ

וְחֶמֶד מָתְנַי כְּבָר מָעוּט.

חָנֵּנִי, אֱלֹהַי, וּזְכוּתִי לִי זְכֹר,

שֶׁכֵּן כָּל חִנִּי וְחַסְדִּי, נְצוּרֵי אֱמוּנִים,

מָסַרְתִּי לִילָדַי, לְמִן הַבְּכוֹר

וְעַד לְבַת הַזְּקוּנִים.

קֶטַע

מְרַאֲשׁוֹתַי עַל קִיר לָבָן תָּלוּי

בַּחֲמִשָּׁה וָוִים שָׁטִיחַ,

טָרוּס פְּלוּסִין;

יָשָׁן־נוֹשָׁן הוּא וְטָלוּא,

אַךְ כִּי אֶכְבֹּשׁ רֹאשִׁי בּוֹ עוֹד אָרִיחַ

מֵרֵיחַ יוֹחֲסִין.

דָּהוּי־מָהוּהַּ וּכְשֶׁתְּפָרָיו רַבִּים

לִקְסֹם לִי עוֹד יֵיטִיב

עִם עַתִּיקוּת צְבָעָיו.

לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּדֶרֶךְ עַקְרַבִּים

לָאָרֶץ הֲבֵאתִיו

מִבֵּית הָאָב.

נִצַּל הוּא פַּעַם מִדְּלֵקָה

שָׂרוּף, חָרוּךְ,

אַךְ אֶת שְׂרִידָיו אָסְפָה הָאֵם

בְּתוֹךְ חֵיקָהּ

וּבְטַעַם־אֵם בָּרוּךְ

הִשְׂכִּילָה לְתָאֵם

אֶת חֲלָקָיו הַמְחֹרָכִים

וְקַו לְקָו וְכַפְתּוֹרִים אֶל מוּל פְּרָחִים –

וַיְהִי שָׁלֵם כְּאָז בְּהַגִּישׁוֹ אָבִי בְּרֶגֶשׁ לְאִמִּי

לְשֵׁם קִשּׁוּט אוּלָם הַבַּיִת הַפְּנִימִי.

וַיְהִי אַךְ טָעֲמָה חַוָּה

מֵעֵץ הַדַּעַת – וַיַּעַן בָּהּ הַחֵטְא,

וּכֹה צָוְחָה מִזַּעֲוָה:

"פִּתַּנִי הַנָּחָשׁ לִטְעֹם

מִטּוֹב וָרָע – וַיִּדְחָפֵנִי

אֶל פִּי תְהוֹם.

הִנֵּה מוּלִי הַמָּוֶת בָּא,

נַפְשִׁי יִקַּח;

וְעֵת בְּמַחְשַׁכִּים אֶטְבַּע

יִבְרָא הָאֱלֹהִים אִשָּׁה שְׁנִיָּה

לָאִישׁ, וּבְצֵל הָהָר

ולְרַחַשׁ נְבִיָּה

יִשְׁכַּב וְזֶרַע יְחַיֶּה עִמָּהּ, –

וַאֲנִי בְּשָׂרִי הִמֹּק יִמַּק,

רַחְמִי יִשְׁרֹץ רִמָּה.

אֲהָהּ לְךָ, אָדָם, שֶׁרַחֲמַי

עָלֶיךָ נִכְמָרִים,

אַךְ הַקִּנְאָה כָּאֵשׁ בַּעֲצָמַי.

לֹא, לֹא, יַחְדָּו נִרְפַּד מִשְּׁכָּב,

אֱכֹל וָמוּת –

וּבִזְרוֹעַי בִּשְׂאוֹל עִמִּי תִּרְקַב".

“וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ”, אוּלָם לֹא מֵת

גַּם הוּא, וּמַעֲרֻמֵּי חַוָּה

הֵחֵל חוֹמֵד.

וְאַף כִּי לֹא הָיְתָה אִשָּׁה בִּלְתָּהּ – מִן עַתָּה

אָרְבָה חַוָּה לְמִצְעֲדֵי אָדָם,

בַּאֲשֶׁר כַּמָּוֶת קִנְאָתָהּ.