א. שִׁוַּעְתִּי לוֹ מִלֵּב

שִׁוַּעְתִּי לוֹ מִלֵּב

יִחַלְתִּי לוֹ תָמִיד,

הַצִּפָּיוֹן עִלֵּף

עִנָּה עַד לְהָמִית,

אַךְ הוּא הוֹסִיף זִלְעֵף

בִּי זַלְעָפָה דָמִית.

אֲנִי כָּל כָּךְ מוּכָן

אֲנִי כָּל כָּךְ נִפְעָם,

הִתְקַנְתִּי לוֹ דוּכָן,

גְּנוּנִים עִם כָּל יִפְעָם.

כִּי מִיָּפְיוֹ נוּחַן

וְעִם בֹּאוֹ יִיף עָם.

ב. אָמְנָם אֵדַע כִּי כֵן הוּא

אָמְנָם אֵדַע כִּי כֵן הוּא,

הָאוֹת שֶׁלּוֹ נִתָּן:

בִּכְיַת־תַּמְרוּר מִתַּן,

בְּשׂוֹרָה מֵרִנּוּנֵנוּ;

הַלָּלוּ – בְּעִתָּן,

אַךְ הוּא עַצְמוֹ אֵינֶנּוּ.

חָקַרְתִּי שָׂב וָיֶלֶד

וְכָל עוֹבֵר וָשָׁב,

חָרַדְתִּי, קַשָּב,

לְכָל מַגָּע בַּדֶּלֶת,

נֵעוֹר לִקְרַאת מַשַּׁב

כָּל רוּחַ מְעַלְעֶלֶת.

עִם שַׁחַר אֲצַפֶּה לוֹ

וּלְשֶׁפַע רַחֲמָיו;

נִדְמֶה, כָּל קֶרֶן פֶּה לוֹ,

כָּל צֵל – צֵל פְּעָמָיו,

אַךְ הוּא עוֹבֵר בְּחֶמֶק,

וְאִם דַּקָּה שׁוֹהֶה –

אַחֲרָיו בְּהַר וָעֵמֶק

אַבִּיט תּוֹהֶה, בּוֹהֶה.

ג. הַאִם לֹא יְחַזְּזוּ בִּפְאַת שָׁמַיִם

הַאִם לֹא יְחַזְּזוּ בִּפְאַת שָׁמַיִם

וְלֹא יְצַלְצְלוּ בְּדַם טְבוּחִים־דְקוּרִים

אוֹתוֹת מָשִׁיחַ?

כִּי לָמָּה צָץ יוֹם־דִּין עַל יַבָּשָׁה וָמַיִם

וְלָמָּה הָבְעֲרוּ בְּלַהַב יִסּוּרִים

כָּל גַּל וְצוּק וָשִׂיחַ?

הַאִם לֹא אֶשְׁמַע מִפִּי יָשִׁישׁ מוּמָת,

בָּחוּר נִדְקָר,

תִּינוֹק רָטוּשׁ

גִּמְגּוּם עֲוִית: הֲרֵי לְךָ, מְשִׁיחִי, תְּרוּמַת

דָּמִי יִשְׁתֶּה אוֹתוֹ כַּיַּיִן הַמְשֻׁמָּר

עִם כְּאֵב פְּצָעֶיךָ הָאָנוּשׁ?

אַךְ מֶה הָיָה עָלַי, כִּי כָּכָה אָתְאַכְזֵר

עַל יַקִּירֵי עַמִּי

הַמְדֻקָּרִים,

אֲשֶׁר כָּל פֶּצַע חַם אֶרְאֶה כְּפֶצַע שַׁחַר מְשַׁכֵּר

וְעֵת אָסְפִי בְּתוֹךְ כִּלְיִי דָמָם־דָּמִי –

כְּאִלּוּ אֶאֱסֹף דַּם־בֹּקֶר עַל הָרִים?!

הֶאָח, הֶאָח,

אֲנִי כָּבוּל,

אֲנִי עָקוּד

וְהָרוּחַ אֵשׁ יָפִיחַ;

אוּלַי תֵּצְאוּ עִמִּי כֻּלְּכֶם בַּסָּךְ,

לִרְקֹד מֵעַל לַזְּמָן, מֵעַל לַגְּבוּל

עַל הַיָּקוּד

רִקּוּד מָשִׁיחַ?

א

יהודה קרני

בְּכִי שִׁבֹּלֶת

יהודה קרני

אֲהָהּ לִי וַאֲהָהּ, שִׁבֹּלֶת

עִם גַּרְעִינִים לוּטִים זָהָב.

קִוִּיתִי בַּקָּצִיר לְקַב שֶׁל סֹלֶת –

וַתַּעַשׂ אֵפֶר מְלֹא הַקָּב.

הַאִם שְׁרָבַי שְׂרָפוּךְ עַד אֵפֶר

אוֹ כִּי הִכּוּ בָּךְ שִׁדְפוֹנַי?

שִׁבֹּלֶת יִזְרְעֶאל וְעֵמֶק חֵפֶר,

הָיְתָה בָּכֶן יַד אֲדֹנָי?

עָנַתְנִי הַשִּׁבֹּלֶת הַנִּשְׂרֶפֶת,

קַמְצוּץ שֶׁל אֵפֶר חַם מִן בָּר:

גָּאֹה גָאִיתִי כְּשַׁרְבִיט עִם צֶפֶת

וּמִשְׁבַּצְתִּי אַבְנֵי עִנְבָּר.

וַיְהִי בַּלַּיְלָה עֵת שַׁלְהֶבֶת

נִתְּכָה עַל כֹּתַרְתִּי־זָהָב;

וְרָאֲתָה דּוּמָם רַק עֵין כּוֹכֶבֶת

בִּשְׁלֹחַ אֵשׁ בִּי בֶּן־עֲרָב.

קוֹם תָּקוּמִי

יהודה קרני

בְּעֶצֶם יוֹם אֶגְעֶה בִּבְכיִ

לָגֹל הָאֶבֶן הַכְּבֵדָה מֵעַל נִבְכִי,

זֶה נֵבֶךְ הַדְּמָעוֹת הַגּוֹעֲשׁוֹת,

נִקְווּ לַלֵּב מִכָּל יַמִּים וְיַבָּשׁוֹת,

שָׁטוֹף וְעָבוֹר עַל פְּנֵי צַמְּרוֹת שִׁקְמִים

וְאַף נָקוֹב עַד שָׁרָשִׁים עִקְּמִים.

בְּעֶצֶם יוֹם אֶבְכֶּה מוּל כָּל שִׁבֹּלֶת וְאֶשְׁכּוֹל,

וְכֹבֶד דִּמְעָתִי עִם כָּבְדְּכֶם אֶשְׁקֹל,

מַה יִּכְבַּד מִמָּה –

הַפְּרִי אוֹ הַדִּמְעָה,

וְאַף יָדַעְתִּי: קוֹם תָּקוּמִי, אֶרֶץ, עִם בִּכְיִי,

וּבְדִמְעוֹתַי תִּחְיִי, תִּחְיִי.

השווה נוסח גנוז של “אָסַפְתִי אֶת פְּזוּרַי מֵעָם וָעָם” (כרך ב, עמ' 193)

קָרְבַּן אֵם

יהודה קרני

אַתָּה, אֵלִי, הֵיטַבְתָּ מְאֹד יָדוֹעַ,

אֲשֶׁר חוֹלַת

אַהֲבָה שָׁכַנְתִּי לְרַגְלֵי גִּלְבּוֹעַ

וּבְנִי בְּכוֹרִי לִי שָׁם נוֹלַד.

יָדַעְתָּ צַעַר אִמָּא מִטַּפֵּחַ יֶלֶד

בְּדֶלֶף וְשָׁרָב;

בְּדַלּוּתִי חָסַכְתִּי לוֹ בֵּיצַת הַתַּרְנְגֹלֶת

וְכָל טִפָּה חָלָב.

בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה קָרָא בְּשֵׁם כָּל פֶּרַח,

הֵיתִיד הַמַּחְרֵשָׁה;

אַחֲרֵי בַּעֲלִי הָלַךְ דוּמָם בִּמְשֹׁךְ הַזֶּרַע

עַל אֲדָמָה טְרֵשָׁה.

בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה הָיָה בִּקְרֹא עֲרָב לְמֶרֶד,

וְהוּא, מַחְמַל עֵינִי, קַנָּא;

מָה אֶתְאוֹנֵן כַּאֲשֶׁר צָנַח עַל הַמִּשְׁמֶרֶת?

הֲרֵי חֻנַּךְ עִמָּנוּ לְעָמָל וּלְסַכָּנָה!

הַתִּשְׁעִים וְשָׁלֹשׁ

יהודה קרני

בְּבֵית יִשְׂרָאֵל כְּבוֹד אָבוֹת עוֹד יַחְזִיק הַמִּשְׁמֶרֶת

מִבֵּית אֱלֹהַי עוֹד יוֹצְאִים מַעְיָנוֹת;

הַלְלוּ בְּשִׂפְתֵי רְנָנוֹת

שְׂמוֹת בָּנוֹת;

בְּבֵית יִשְׂרָאֵל כָּל קִינָה וְדִמְעָה הַנִּגֶּרֶת

הוֹפֶכֶת לִמְקוֹר תַּנְחוּמִים וַעֲתֶרֶת תִּפְאֶרֶת.

וִירֻנַּן בְּחַצְרוֹת אֱלֹהַי לְתִשְׁעִים וְלִשְׁלֹשֶׁת

יָפוֹת בַּנָּשִׁים,

הֵן אָרְגוּ פָּרֹכוֹת לְקָדְשֵׁי קֳדָשִׁים

בְּעֵת תּוֹעֵבָה שְׁאֵלוּן נְחָשִׁים;

בְּבֵית יִשְׂרָאֵל עוֹד תִּנְוֶה טָהֳרַת הַמּוֹרֶשֶׁת

וּבוֹ שִׁיר הַמָּוֶת יִנְעַם מִשִּׁיר בֹּשֶׁת.

הֵן טָבְלוּ וְעָלוּ וּלְאַחַר נִסְתַּפָּגוּ

לָבְשׁוּ כָּתְנוֹת שֵׁשׁ לְעוֹרָן

וַיַּבְהִיק הָעוֹלָם מֵאוֹרָן

וּבְטֶרֶם הֵשִׁיבוּ רוּחָן וּבְשָׂרָן לְבוֹרְאָן –

כּוֹסוֹת יֶשַׁע בְּרֶגֶשׁ מָזָגוּ,

וַיִּקְדַּשׁ יוֹם הַמָּוֶת כְּאִלּוּ יוֹם חַג הוּא.

מִמַּעֲמַקִּים

יהודה קרני

מִמַּעֲמַקִּים הַזְעִיקֵנִי זַעֲקַת עַמֶּךָ,

אֵל נָקָם וְשִׁלֵּם;

אֵינִי יָכוֹל לְהִתְהַלֵּךְ תַּחַת שָׁמֶיךָ

חֵרֵשׁ וְאִלֵּם.

אֵינִי יָכוֹל לְזַמֵּר בִּקְהַל עָם חֲסָדֶיךָ

עֵת יִזְעַק אַלְלַי;

אֵינֶנִּי מַסְפִּיק לֶאֱסֹף עַד עֶרֶב עַל שָׂדֶיךָ

דַּם חֲלָלַי.

הַזְעִיקֵנִי, אֱלֹהִים, זַעֲקַת שַׁלְהָבֶת

אוֹ רָצְחֵנִי בְּיָדֶיךָ עַל לֹא חֵטְא;

כִּי כְּלוּם יְצַרְתַּנִי, שֶׁאֲבָרֵךְ עַל הַמָּוֶת

יוֹם־יוֹם: בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת?

כָּבְדָה דִמְעָתִי

יהודה קרני

כָּבְדָה דִמְעָתִי וְאוּלַי הִיא כּוֹלֶלֶת

הֲמוֹן נְטָפִים;

עָזְרֵנִי, אֵלִי, אֲשֶׁר הִיא הַנִּגְאֶלֶת

תִּגְאַל אֲלָפִים.

עָמְקָה תְפִלָּתִי וְאוּלַי הִיא נִשְׁאֶבֶת

מִיגוֹן יִשְׂרָאֵל;

חָפַצְתִּי עַל כָּל עֲדָתְךָ הַנִּדְאֶבֶת,

אֵלִי, הִתְפַּלֵּל.

וְאִם לֹא גָמַלְתָּ עָלַי אֶת הַחֶסֶד,

שֶׁאֵינֶנִּי כְּדַאי –

אֱהִי לְעוֹד נֶפֶשׁ אַחַת רַק אֲרֶשֶׁת

מִלְּבַדִּי, אֵל שַׁדָּי.

חַג לַשְּׁלָדִים

יהודה קרני

אֲקַדֵּשׁ עֲלֵיכֶם חַג גָּדוֹל וְאָיֹם,

שְׂרוּפִים וּכְסוּחִים;

וְאַף אֶתְכֶם אַשְׁאִיג שׁוֹאַת הַיּוֹם,

טְמוּנֵי מַאְפֵּלְיַת הַכּוּכִים;

וְכִנּוֹרוֹת בִּידֵיכֶם – מֵיתְרֵיכֶם הַמְּתוּחִים

לְהַנְהִים וְלִנְהֹם

כְּגִידֵי בְּנֵי דָוִד הַטְּבוּחִים

וַאֲצַו:

נַגְּנוּ קְהַל שְׁלָדַי עִם בָּנִים וּבָנוֹת

מִמֵּיטַב יְגוֹנִים וְשִׂגְבֵי רְנָנוֹת,

חִצְּבוּ מִנִּבְלֵי אַדִּירִים

לְהָבִים אֲפִילִים וּלְהָבִים בַּכִּירִים.

פִּרְטוּ עֲמֻקּוֹת וְנַגְּנוּ שִׁגָּיוֹן

וִיזַנֵּק הֶחָזוֹן אוֹ יִפְרֹץ כִּלָּיוֹן.

הֵיכָן אַתָּה

יהודה קרני

הֵיכָן אַתָּה, אֵל נְקָמוֹת

וְשִׁלְּמִים?

הֲרֵי נִדְמֵיתָ כְּמָמוֹת

אוֹ נִמְשַׁלְתָּ עִם אִלְּמִים.

הֵיכָן אַתָּה, הֵיכָן?

שָׁאַלְתִּי פִּי פִּקֵּחַ וְסוּמָא,

פִּי זוֹרֵעַ מֻדְמָע וְטֶחָן

מְקֻמָּח.

שָׁאַלְתִּי כָּל מִי שֶׁנִּזְדַּמֵּן

לִי בְּדֶרֶךְ הַתְּלָאוֹת;

אָמֵן, אָמַרְתִּי לָהֶם, אָמֵן,

אַךְ הֵיכָן הָאוֹת?

כִּי לֹא עָנִיתָ בְּמוֹ אֵשׁ עֲקֵדָה,

וְלֹא עָנִיתָ בַּמְּצוּלָה;

לֹא לְכָל הָעֵדָה,

וְלֹא לְנֶפֶשׁ אַחַת שַׁכּוּלָה.

בִּבְכוֹת הָעָם

יהודה קרני

סַפְּחוּנִי לְמִשְׁפַּחְתְּכֶם הַמְיַלֶלֶת,

יְעֵנִים וְתַנִּים,

הַשְּׁכוּנֵי בִּשְׁמָמָה, שֶׁאֵינָהּ מִשְׁתַּבֶּלֶת

אוֹ בְּשָׁדוֹת דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים,

כִּי לֹא מָצָאתִי כְּקִינַתְכֶם לְתוּגָה

עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הַהֲרוּגָה.

אַתֶּם, שֶׁשְּׁתִיתֶם מִכָּל מַעְיְנֵי הַדֶּמַע

שֶׁבְּגָלוּי וּבְמַחְבּואִים;

אַתֶּם, מְבַטְּאֵי הַצַּעַר וְהַכֶּמַהּ

וְכָל חֶרְדַּת אָדָם וֵאלֹהִים,

עִזְרוּנִי לְעוֹרֵר חֲרָדוֹת וְלִסְפֹּד

וְעַל יִלְלַתְכֶם – יִלְלָתִי לִסְפּוֹת.

אֵינִי יָכוֹל לְזַמֵּר

יהודה קרני

אֵינִי רוֹצֶה, אֵינִי יָכוֹל לְזַמֵּר עוֹלָמְךָ

עִם שְׂכוֹל עַמְּךָ,

לֹא אֶרְאֶה בְּהַפְצִיעַ בָּאָבִיב הָאָמִיר,

לֹא אֶשְׁמַע שִׂיחַ נַחַל טָמִיר,

תִּפְרַחַת שָׁקֵד לֹא אֶרְאֶה, לֹא אָרִיחַ רֵיחָהּ

וְכָל הָאֲדָמָה כִּמְלֵחָה,

אֲשֶׁר לֹא תַצְמִיחַ לֹא דֶשֶׁא, לֹא עֵץ

וְהָפְכָה לִי רוֹעֵץ;

וַיְהִי כְּאִלּוּ עוֹלָמְךָ נֶחֱרַב

בִּבְכוֹת יִשְׂרָאֵל בֶּכֶה רָב.

קַר וְחָרֵר

יהודה קרני

סְחַטְתָּנוּ כִסְחֹט מִקְּלִפָּתוֹ

דַּם עֵנָב

אוֹ מִנֹּאד – יֵינָיו.

וְעִם הַרְבֵּה בֶּכֶה פִּכְּתָה

קִמְעָה קִמְעָה

עַד שֶׁאָזְלָה – גַּם הַדִּמְעָה,

זוֹ הַדִּמְעָה, שֶׁהָעַיִן תְּעַר

חַמָּה וְתַמָּה

מִכּוֹס יָגוֹן אֶל כּוֹס נֶחָמָה.

עַכְשָׁו מְקוֹרֵנוּ גַּם כָּבוּי

גַּם יָבֵשׁ,

שֶׁכֵּן מְקוֹם הַדֶּמַע שָׁם הָאֵשׁ.

עַל כֵּן עַכְשָׁו בְּעֵת צָרָה

כִּי בִּבְכִי נְמָרֵר

הֲרֵיהוּ, אֲהָהּ, קַר וְחָרֵר.

נַחֲמוּ...

יהודה קרני

נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִי, כִּי אִם לֹא

תְּנַחֲמוּהוּ – לֹא תְנֻחֲמוּ גַם אַתֶּם;

עִזְרוּנוּ בִּמְלֹא

הַנֶּחָמָה וְהַנְּקָמָה לְבַל יַתֵּם

קַיִן פִּשְׁעוֹ; וְאַל יֵרֻחַם סִמְלוֹ.

כִּי הֶפְקֵר הָיִינוּ לְלֹא דִין וְדַיָּן

וּמְנַחֵם בִּיגוֹנֵנוּ הַכָּבֵד,

וְכִדְרֹךְ בְּגִתּוֹ הַיַּיָּן

כֵּן דָּרַךְ בְּדָמֵנוּ הַשּׁוֹחֵט

וְאָמֵן יַעֲנֶה כָּל תַּלְיָן.

כִּי יְשִׁישִׁים וּבַחוּרִים, תִּינוֹקוֹת וְנָשִׁים

יִתְבְּעוּ גַם מִכֶּם

דָּמָם הַשָּׁפוּךְ, הָרוֹתֵחַ גְּלָשִׁים־גְּלָשִׁים

כָּל עוֹד הָאָדָם לֹא נִקֵּם

נִקְמַת קֹדֶשׁ־קָדָשִׁים.

אֲנִי מַאֲמִין

יהודה קרני

אֲנִי מַאֲמִין בְּךָ, בּוֹרְאִי,

בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה

כְּכָל אֲשֶׁר הֶחְשַׁכְתָּ

וְהֶעֱמַקְתָּ הָאֵימָה;

כְּכָל אֲשֶׁר טָבַחְתָּ וְהוֹסַפְתָּ

וְעוֹד תִּטְבַּח

אֶל שַׁעַר הֶחָצֵר וְלַגָּדֵר

וְלַנִּדְבָּךְ

וּלְפֶתַח הָאוּלָם, אֶל הַפְּנִימִי

כְּלַחִיצוֹן,

וְדָמִי נִסְבָּא רוֹתֵחַ

אוֹ שֶׁכְּבָר יִצֹּן;

כְּכָל שֶׁנִּזְלְלוּ בְּתָרֵי חַיִּים

אוֹ חֲרוּכִים מֵעַל שְׁפוּדָם

וְנֵתַח, נֵתַח מְצַעֵק מִכָּל שֻׁלְחָן

וּפֶה מוּדָם;

כְּכָל שֶׁחֲרוֹנְךָ לִחֵךְ

וְלֹא הֶחְיָה

עֵדָה, עֵדָה עִם צְרוֹר הַטָּף

בְּבֵית שֶׁחְיָהּ;

כְּכָל אֲשֶׁר צִוְחִי יוֹמָם וָלַיְלָה,

עִם הִכָּפְתִי

עַל הַמַּטְבֵּחַ

הַתָּפְתִּי,

רֵיקָם יָשׁוּב וְעַל פָּנַי

יִטְפַּח נִכְלָם,

שֶׁלֹּא רִחַמְתָּ שַׁכּוּלִים

מִתְּהוֹם שִׁכְלָם;

כְּכָל שֶׁמְּלֹא דִינֶיךָ הַקָּשִׁים

עָלַי נִמְצָה

וְשִׁבְעָתַיִם הֲרֵעוֹתָ עוֹד –

כִּי שַׂמְתַּנִי לְשִׁמְצָה.

אֲנִי מַאֲמִין בְּךָ אֶל פְּנֵי הָעָם אוֹ בְּנִקְרַת הַצוּר

מֵחֶרְפָּתְךָ בּוֹ אֶטָּמֵן,

כְּכָל שֶׁמִּשְׁפָּטִי עִוִּיתָ

וַתְּכַזֵּב מֵהֵאָמֵן.

טַעֲנִי...

יהודה קרני

טַעֲנִי, יְרוּשָׁלַיִם, טַעֲנִי

טַעֲנוֹתַיִךְ לֹא בִּנְהִי וָדֶמַע;

הָרִיעִי בְּחֵילֵךְ בְּצִלְצְלֵי כָּל שֶׁמַע,

כִּי עַמֵּךְ אֵינֶנּוּ עֶבֶד כְּנַעֲנִי.

עַמֵּךְ עוֹדֶנּוּ עַם יְרוּשַׁלְמִי

עָטוּר כְּמוֹ הָרַיִךְ הוֹד וָשֶׂגֶב;

וְאִם מִחוּץ לָעִיר אוֹ פְּנִימָה מִן הָאֶגֶף –

הֵן לֹא תַכְלִימִי אַף לֹא תִכָּלְמִי.

אִמְרִי לָהֵמָּה, הַמְחַשְּׁלִים

חֻקֵּי עַבְדוּת לָךְ כִּנְחֻשְׁתַּיִם,

כִּי יִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן כָּבוֹד בִּירוּשָׁלַיִם

וַאֲשֶׁר הֵחֵל יַשְׁלִים.

כָּל אֶבֶן

יהודה קרני

כָּל אֶבֶן פְּרוּעָה לְחַבֵּק,

כָּל רֶגֶב לְלַטֵּף,

אֶל כָּל נַחַל־אַכְזָב לִדָּבֵק

וְכָל גַּרְגֵּר כְּמַשָּׂא לַעֲיֵפָה לְכַתֵּף;

לִבְכּוֹת עִם תַּנִּים וִיעֵנִים,

לְשׁוֹטֵט בְּחוּצוֹת וְלִזְעֹק בִּמְעָרוֹת

וּבִלְבָד לִשְׁפֹּךְ מִכֵּלַי הַיֵּינִים

וְאֶת אוֹנִי לְעָרוֹת.

אַרְבַּעְתָּם

יהודה קרני

הָרֵי צִיּוֹן יָצְקוּ בִּי הֲרָרוּת

וַעֲמָקֶיהָ – עַמְקוּתָם;

מִנֶּשֶׁר טָס בַּשַּׁחַק כִּמְיֻתָּם

סָפַגְתִּי עַרְעָרוּת;

וּמִשִּׁקְמָה, שֶׁאֲמִירָהּ קֻטַּם

וְרַק גִּזְעָהּ מַשְׁרִישׁ, יָנַקְתִּי הִתְעָרוּת;

כָּךְ סֵמֶל אַרְבַּעְתָּם

עָלַי חָרוּת.

מוֹלֶדֶת

יהודה קרני

מוֹלֶדֶת אֵינֶנָּה כִּבְרַת אֶרֶץ

קְטַנָּה וּגְדוּרָה

לְמִמְשַׁל הָרֶשַׁע וְהָעֶרֶץ;

מוֹלֶדֶת הִיא הַצּוּרָה

וְהִיא הַמִּסְגֶּרֶת

לְהִדַּבְּקוּת הָאָדָם לָאֲדָמָה,

כָּל אַדְמַת אֱלֹהִים הַמְנֻמֶּרֶת,

הַגְּדוֹלָה וְהַחַמָּה.

מוֹלֶדֶת אֵינֶנָּה בֵּית אָוֶן וְעָוֶל

וְאַלָּמוּת,

הִיא נִתֶּנֶת לְאָדָם לְחֶבֶל

לִחְיוֹת בָּהּ וְלָמוּת

בְּאַהֲבָה, בִּצְדָקָה וּבְחֶסֶד

עִם כָּל הַחַי וְהָעֵץ

וְכָל מַה שֶּׁקָּם לוֹ מוֹרֶשֶׁת

מִימֵי רֵאשִׁית וְעַד הַקֵּץ;

מוֹלֶדֶת הִיא הַשַּׁעַר

לְפַרְדֵּס הַיְקוּם

לִשְׁאֹב מִמַּעְיַן הַיֶּשַׁע וְהַצַּעַר

הַפָּתוּחַ וְהֶחָתוּם;

מוֹלֶדֶת הִיא הַשֶּׁלֶב

בְּסֻלַּם מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית,

בּוֹ אָנוּ עוֹלִים לְמוֹלְדוֹת הָאֶלֶף

שֶׁל תֵּבֵל אֵינִית וְיֵשִׁית.

בָּרְכֵנִי, אֱלֹהִים, בְּמוֹלֶדֶת

עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה,

מוֹלֶדֶת מְעוֹדֶדֶת וּמְעֻדֶּדֶת

בְּאַהֲבָה גְדוֹלָה וְחַמָּה.

ב

יהודה קרני

שָׂרוֹף, טַהֵר

יהודה קרני

אֲנִי יוֹדֵעַ בְּכִי,

שֶׁלֹּא בֻּכָּה עֲדַיִן

מִכָּל מַעֲמַקָּיו,

יַעַן כִּי אֲנִי הַגֶּבֶר, שֶׁרָאָה בְּעַיִן

כָּל הַסְּחִי

וְהָרָקָב.

דְּבַר־מָה יִפְרֹץ, יִזְנֹק וְיִתְרַחֵשׁ

בַּמִּסְתָּרִים וּבְמַעֲלֵה הַשַּׁעַר –

וּבְקָרוֹב;

יַעַן כִּי אֲנִי מֵרִיחַ אֵשׁ,

אֲשֶׁר תַּעֲבֹר כַּתַּעַר –

וְטַהֵר מִסְּחִי וְאַף שָׂרוֹף־שָׂרוֹף.

בָּמוֹת, בָּמוֹת

יהודה קרני

מוּל כְּחוֹל שְׁחָקִים אֶגְעֶה בִּבְכִי

אֶצְוַח צִוְחִי,

אָאֹר כָּל סַכְסְכָן וְלֵב שָׁחוּץ,

זוֹבְחֵי זִבְחֵי הָרִיב בַּבַּיִת וּבַחוּץ,

שֶׁכָּל אָדָם סוֹגֵד לְכִתָּתוֹ

וְלֹא יָשׁוּב עַד עֶצֶם מִיתָתוֹ,

שֶׁכֵּן כֻּלָּם הִרְעִילוּ הָעִסָּה –

וְאָכַל מִמֶּנָּה גַם תִּינוֹק בָּעֲרִיסָה.

אֲהָהּ לָהֶם, בַּאֲשֶׁר שִׁבְתָּם, קוּמָם, לֶכְתָּם –

בִּידֵי עַצְמָם דִּינָם נֶחְתַּם,

שֶׁהֵם יוֹדְעִים, שֶׁבִּבְנוֹתָם בָּמוֹת, בָּמוֹת

יִמּוֹט הַבַּיִת כַּאֲשֶׁר נָמוֹט.

וְכָל שִׁבֹּלֶת חֵן בְּכָל מְקוֹם מִזְרָע

תֻּכֶּה מִן גִּבְעוֹלָהּ וְעַד נִזְרָהּ.

וְלֹא יַצִּיל זָהָב וַאֲסָמֵי מָזוֹן

בְּיוֹם בּוֹ יְרַצְּחוּ חָזוֹן.

אַךְ טוֹב מֵהֶם הָעָם, שֶׁעוֹד יְקַו

לִכְרֹת מֵאָהֳלוֹ רָקָב.

קְרָעִים, קְרָעִים

יהודה קרני

קְרָעִים, קְרָעִים קְרַעְתֶּם נַחֲלָה קְטַנָּה;

הֲלֹא עַל זֹאת בּוֹכֶה עַכְשָׁו אַחֲרוֹן תַּנָּהּ?

אַךְ זֶֶה גֹרְשׁוּ תַּנִּים אֶל הַמִּדְבָּר;

וְשׁוּב יִנְהוּ בְּבֵין כְּרָמִים וּבְכָל נִיד בָּר?

אֵיכָה זֶה וּמָתַי זֶה הַדָּבָר אֵרַע?

הֲתַעַר יִשְׂרָאֵל הוּא, וְאִם תַּעַר הַשְּׂכִירָה?

קְרָעִים, קְרָעִים קְרַעְתֶּם נַחֲלָה בְּשֶׁל שָׁלְטָן;

הֲלֹא עַל זֹאת יִבְכֶּה וְאַף יַבְכֶּה כָּל תַּן?

שִׁדָּפוֹן

יהודה קרני

מִלַּתְכֶם נִשְׁדְּפָה,

נִתְרוֹקְנָה מִתָּכְנָהּ

וְנוֹתְרָה הַקְּלִפָּה,

אֲבָל הַטּוֹחִן

עוֹד יָשַׁב בַּטַּחְנָה

וְטָחַן אַף נִפָּה.

וְאָפָה הַנַּחְתּוֹם

וְהִקְרִיב בְּמַּגָּס

כִּכְּרוֹת פַּת קִבָּר,

וְאָכַל הָרָעֵב

מִן הַלֶּחֶם הַגַּס

וְשִׁלֵּם כִּמְְחִיר לֶחֶם מִבָּר.

אֶקְרָא לְרָעָב...

יהודה קרני

הֲלֹא מַלְתְּעוֹתַי אֶעֱקֹר עַל חֲנִיכַיִם

וְשׁרֶשׁ לְשׁוֹנִי אֶכְרֹת מִפִּי –

מִתֵּת אָלָה לִדְרֹךְ סִפִּי,

מִקְרֹא לְשִׁדָּפוֹן וּלְשַׁבָּתוֹן בְּכָל רֵחַיִם.

וְאַף כִּי סְמַרְמַר שְׂעַר רֹאשִׁי

מֵרְאוֹת בְּנוֹף קְדוֹשִׁי

גְּזֵלַת הַתָּם בְּכָל שׁוּלַיִם;

וְאַף כִּי הַסַּפְסָר פָּשַׁט כְּמוֹ אַרְבֶּה וּשְׁחִין

בְּכָל שְׂדֵה כֶּרֶם וּשְׂדֵה שְׁלָחִין;

מְנֹאָץ בְּפִי נָבָל –

לֹא קָרָאתִי לָרָעָב וְלַצָּמָא,

וְשֶׁתֵּרֵד שַׁחֶפֶת בְּכָל גִּבְעוֹל קָמָה

וְשֶׁיִבְאַשׁ עֵנָב וְשֶׁיַּתְלִיעַ צֶמֶל,

וְשֶׁיִכְחַשׁ הַזַּיִת וְיִשָּׁבֵר הַמֶּמֶל.

לֹא, לֹא! לְרָעָב אַחֵר אֶקְרָא,

וְלֵאלֹהַי אֶכְְרַע

וְאֶתְחַנֵּן שַׁלֵּחַ בָּם: רָעָב לַחֶמֶל,

רָעָב לַצֶּדֶק,

רָעָב לָרוּחַ –

וּבָעַר בָּעֲצָמוֹת מִכָּל בַּרְקָן וָחֶדֶק

וּמִקָּרַחַת כֶּרֶם וּמִשָּׂדֶה קָרוּחַ.

סְעֻדָּה

יהודה קרני

הָיִינוּ לְשֻׁלְחָן אֶחָד מְסֻבִּים

וַנֹּאכַל לֶחֶם סֻבִּים;

וְיָשַׁב עִמָּנוּ, וְכַדָּיו מְלֵאִים, הַיַּיָּן,

אַךְ לֹא שָׁתִינוּ אֶלָּא מֵי מַעְיָן;

וְהַלֶּחֶם נִבְצַע לָנוּ בְּמִשְׁקָל

וְהַמַּיִם שָׁתִינוּ עַל הַמִּשְׁקָע,

וּבְכָל זֹאת נַפְשֵׁנוּ לֹא עָגְמָה

וַתִּמְתַּק לָנוּ כָּל לֻגְמָה,

כִּי יָדַעְנוּ: אֶחָד נִסְתָּר וְחָשׁוּב

מֵסֵב עִמָּנוּ, צוֹפֶה וְקַשּׁוּב,

וְהוּא הַנֶּעֱלָם, מְחַלֵּק הַמָּנוֹת

וְאֵין לְשַׁנּוֹת.

וְעוֹד יָדַעְנוּ, אֲשֶׁר עִם רָזוֹן

הוּא צִוָּה לָנוּ חָזוֹן.

עִם זִכְרוֹ שֶׁל בְּיַאלִיק

יהודה קרני

וּבִנְסֹעַ הָאָרוֹן

עִם עַצְמוֹתָיו –

וְהֶעֱלִיתֶם שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם שְׁנוֹת חַיָּיו עַל זִכָּרוֹן

וְשִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם שְׁנוֹת מוֹתָיו.

יַעַן כִּי לֹא מוֹת אֶחָד יָמוּת

נָבִיא לְנֹכַח דּוֹר עַקְמָן;

יוֹם יוֹם נִשְׂרַף עַל כָּל בָּמָה וְכָל עַמּוּד

הַלָּז, שֶׁאֲהַבְתֶּם כָּל כָּךְ: חַיִּים נַחְמָן.

וְבְרַפֵּד אוֹתוֹ בַּתַּפּוּחִים – הַאִם לֹא דָרַךְ

עֲלֵי חַרְבוֹת צוּרִים וַחֲמַת עַכְשׁוּב?

וְהַאִם יוֹם יוֹם לֹא לַמִּדְבָּר בָּרַח

הָלוֹךְ וָשׁוּב?

וּבִנְסֹעַ הָאָרוֹן

עִם עַצְמוֹתָיו –

אַל תּוֹסִיפוּ עוֹד עַל חֲרוֹנוֹ חָרוֹן

עִם שְׁנוֹת חַיָּיו וּשְׁנוֹת מוֹתָיו…

קַרְקֶפֶת בְּיַאלִיק

יהודה קרני

כִּלְגַב מִזְבֵּחַ חֻצְּבוּ לָהּ לַקַּרְקֶפֶת

אַרְבַּע קְרָנוֹת

וְעִם פִּסְגַּת הַצּוּק הַיְרוּשַׁלְמִי הָיְתָה מוּצֶפֶת

לַהֶבֶת הַיְגוֹנִים וְהָרְנָנוֹת.

בִּגְזַר כָּל דִּין כִּבְמַעֲרֶפֶת עֲרָפוּנוּ הַשְּׂפָתַיִם,

אַךְ יֵשׁ וְיִשְׁתַּפְּכוּ הֲמוֹן רַחֲמָיו עַל זָוִיּוֹת

הַפֶּה, כִּי חֲלִיפוֹת שָׁם חִזְּזוּ קַרְנַיִם

וַעֲוִיּוֹת.

אֱלֹהִים חָצַב עַל זֶה הַשֶּׁלֶד

קַרְקֶפֶת כְּסֵפֶל אַדִּירִים;

עַכְשָׁו בֵּין קִמְרוֹנָיו תּוֹלַעַת מִזְדַּחֶלֶת

וּמְכַרְסְמָה בֵּית הַדִּינִים וְהַשִּׁירִים.

ג

יהודה קרני

אַשְׁרֶיךָ

יהודה קרני

הֲיֵשׁ לְאָן לֵילֵךְ וְיֵשׁ לְאָן לָשׁוּב,

וְאִם יֵשׁ לְאָן לָשׁוּב – הַעוֹד לֵילֵךְ אוּכָל?

אֱלֵי זִרְמַת דָּמִי אֲנִי תָמִיד קַשּׁוּב,

וּמַה שֶּׁבִּי סֻיַּם וּמַה שֶּׁרַק הוּחַל

הֲרֵי כָּל כָּךְ כְּדַאי, הֲרֵי כָּל כָּךְ חָשׁוּב,

שֶאֵין הֶכְרֵחַ לִי לְהִנָּגֵר בַּכְּלָל;

בִּי כָּל מָחוֹז חָלוּם, בִּי כָּל מוֹעֵד כָּסוּף

לְמִן רִאשׁוֹן הַיּוֹם, בּוֹ אוֹר עַל תֹּהוּ חָל –

וְיֵשׁ לְאָן לֵילֵךְ, וְיֵשׁ לְאָן לָשׁוּב.

וְאִם עַל עַם אָשִׁיר וְאִם אָשִׁיר הַיְקוּם

וְאִם לֵדָה אָרֹן אוֹ מָוֶת אֲבַכֶּה –

הֵן מִתּוֹכִי אֶחֱזֶה, כִּי כָּל אֲשֶׁר רָקוּם

בְּרִקְמְתֵי הַיֵּשׁ, הַנֶּצַח הַמְפַכֶּה –

הַכֹּל הוֹלֵךְ וָשָׁב, יִפֹּל וְגַם יָקוּם;

רָאִיתִי הַמְדֻכָּא, רָאִיתִי הַמְדַכֵּא

פִּקֵּחַ וְעִוֵּר, זָקוּף וְאַף עָקוּם,

וְאַף אִם תִּתְמַהְמַהּ – אַשְׁרֶיךָ הַמְחַכֶּה,

אַשְׁרֵי הַחַי בָּעָם וְחַי עִם כָּל הַיְקוּם.

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת

יהודה קרני

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת

וְשִׁיר הַשִּׁירִים

אַתֶּם מְסִירִים

מֵעֵינַי אֶת הַלּוֹט.

אַתֶּם כַּמָּאוֹר

הַפּוֹדֶה וּמְחוֹנֵן;

אֶבְחַר הִתְבּוֹנֵן

מִבָּרֵךְ וְאָרֹר.

אֶבְחַר הִסְתַּכֵּל

בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית;

בַּתֵּבֵל הַיֵּשִׁית,

שֶׁלֹֹא תִסְתַּבֵּל.

אַחַת הַמְּצִיאוּת,

אַחַת אֵין שֵׁנִית;

הַתֵּבֵל הָאֵינִית –

אַף הִיא לִי שִׂיאוּת.

בְּדִיעֲבַד

יהודה קרני

אֲנִי מְחַיֵּב הַהֲוָיָה בְּדִיעֲבַד;

וְאַף כִּי אֵדַע, שֶׁכָּל מַה שֶׁנָּבַט

נָדוֹן לִבְלָיָה וּכְלָיָה –

אֲנִי חַי בְּאַשְׁלָיָה,

כִּי דָבָר לֹא יֹאבַד כַּאֲשֶׁר לֹא אָבַד.

אֲנִי יוֹדֵעַ מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית,

שֶׁבְּכָל הַחַי – הַמָּוֶת מִשְׁתַּקֵּף,

אַךְ הַיֶּדַע אֵינוֹ מְעַכֵּב

וְהַסּוֹף הַמַּר אֵינוֹ מַחֲרִיד;

וּכְשֶׁהַמָּוֶת לוֹחֵשׁ עַל אָזְנַי לְחָשִׁים

אֲנִי לוֹחֵשׁ אַהֲבָה עַל אָזְנֵי נָשִׁים.

צִדּוּק הַדִּין

יהודה קרני

יֵשׁ רֶגַע שֶׁל צִדּוּק וְהַשְׁלָמָה,

עֵת יָד נַעֲלָמָה

כָּל יְגוֹנַַי מֵעָלַי תַּפְשִׁיט

וּמַשְׁכִּינָה בַּכֹּל שַׁלְוָה נַפְשִׁית

וְלֹא אֶשְׁאַל וְלֹא אֶתְמַהּ

וְלֹא אֶשּׂא עַל הָאָדָם חֵטְא־מָה,

בַּאֲשֶׁר אֵדַע מַה שִּׂיחַ לוֹ וְשִׂיג

וְעֹמֶק הַמֻּשָּׂג וְקֹצֶר הַמַּשִּׂיג,

שֶׁאֵין לוֹ כְּלוּם בְּעוֹלָמוֹ

אֶלָּא הִתְרוֹנְנוּת דָּמוֹ

וּלְמִן עֲלוֹת נַפְשׁוֹ וְעַד לֶכְתָּהּ –

תָּרֹן, תִּבְכֶּה, תִּצְדַּק, תֶּחֱטָא.

שִׁיר לַתּוֹלַעַת

יהודה קרני

פִּצְחִי נָא, בַּת הַשִּׁיר, פִּצְחִי

בְּשֶׁבַח לַתּוֹלַעַת;

הֲרֵי תָּמִיד מִתּוֹךְ הַיְקוּם דּוֹלָה אַתְּ

כָּל הָעֲרַאי וְהַנִּצְחִי.

אִמְרִי לָהּ לַתּוֹלַעַת הַזְּעִירָה,

שֶׁעַל גְּחוֹנָהּ זוֹחֶלֶת:

בַּפְּצִירָה פִּים שֶׁלָּךְ, נוֹסְרָה בָּשָׂר וְשֶׁלֶד,

אַף אַתְּ נוֹצַרְתְּ לוֹמַר שִׁירָה.

תּוֹלַעַת זוֹ, הֲרַת מְזִמַּת הַבְּלַאי

וְכָל תְּפָרִים פּוֹרֶמֶת,

הִיא הִיא אֲשֶׁר רוֹקֶמֶת

חוּט הַשָּׁנִי בֵּין נֶצַח לַעֲרַאי.

כִּי הִיא, אַחְרֵי הַשְׁלֵם מַעֲשֵׂה רָקָב,

טִפְלוּת וָטֶפֶשׁ,

תַּחֲזִיר בְּדוּמִיָּה הַלְּבוּשׁ שֶׁעַל הַנֶּפֶשׁ

אֶל מַחְצַבְתּוֹ, לְהַשְׁלָמַת הַקָּו.

עֲשִׂי לָךְ, בַּת הַשִּׁיר, גּוּפִיף תּוֹלַעַת כְּחָלִיל

לִנְפֹּעַ בָּהּ אִמְרֵי הַשֶּׁפֶר:

הַשֶּׂגֶב לָךְ, הָפַכְתְּ אָדָם עָפָר וָאֵפֶר,

פָּרִיד, חָלֵף, אַךְ לֹא יַחֲלֹף כָּלִיל.

הָגוּת לַיְלָה

יהודה קרני

אִם יֵשׁ לוֹ שֵׁם וְאִם אֵין לוֹ שֵׁם –

כּוֹכָב, כּוֹכָב נִצְחוּת נוֹשֵׁם.

אִם יֵשׁ לוֹ הֵד וְאִם אֵין לוֹ הֵד –

לִקְרַאת כָּל נִיד רוּחִי לוֹהֵט.

אִם עֵר הַנּוֹף וְאִם הוּא עָלֵף –

אֶל כָּל הַיְקוּם קַשּׁוּב הַלֵּב.

וּבְרֹן תֵּבֵל אוֹ בְּעָצְבָּהּ –

כָּל רִתְמוּס בְּדָמִי הָטְבַּע.

חֲצוֹת

יהודה קרני

אותָם אוּרַי וְתֻמַּי בְּמִשְׁבְּצוֹת –

הַכּוֹכָבִים בִּשְׁמֵי חֲצוֹת,

כּוֹכְבֵי שִׁבְתִּי, כּוֹכְבֵי לֶכְתִּי,

נָגְהָם זִכְּכַנִי אַף הֶחְטִיא;

אוֹתָם הַנִּחוּשִׁים וְאוֹתָן שְׁאִילוֹתַי

בְּכָל כּוֹכָב לִמְסִלוֹתַי;

אוֹתָהּ הָרוֹמְמוּת וְאוֹתָהּ הִפָּעֲמוּת

מִסּוֹד שֶׁעִם חַיִּים וָמוּת.

כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם זֶה עִם זֶה סָחִים,

אַךְ אֵין בְּשׂוֹרָה מִן הַנְּצָחִים.

וְלָמָּה זֶה קְרָאתֶם לִי כִּי אָקוּם

בַּחֲצוֹת לָרֹן כּוֹכְבוּת הַיְקוּם?

עִם זְקֵנִים

יהודה קרני

בַּפְּרוֹזְדוֹר שֶׁל מוֹשַב־הַזְּקֵנִים

מִתְהַלְכוֹת אַגָּדוֹת נוֹשָׁנוֹת

עַל מִשְׁתִּים בָּם נִשְׁתּוּ הַיֵּינִים

וּנְעוּרִים לֹא נִתְּנוּ הִשָּׁנוֹת;

וּמְנַסְּרִים עִם כְּמִישׁוּת שׁוֹשַׁנִּים

פִּסְקֵי־דִין אֲשֶׁר אֵין לְשַׁנּוֹת.

בְּמוֹשַׁב־הַזְּקֵנִים בַּפְּרוֹזְדוֹר

מִתְרַחֲשִׁים מַעֲשֵׂי נְצָחִים,

שָׁם רֵאשִׁית עִם אַחֲרִית מִדּוֹר דּוֹר

מִזְדַּמְּנוֹת כְּעַל אֵם הַדְּרָכִים;

וִישִׁישִׁים מַקְרִינִים קַרְנֵי אוֹר

כִּילָדִים קַנָּאִים, סַלָּחִים.

בְּמוֹשַׁב־הַזְּקֵנִים בַּתָּאִים

לִפְעָמִים נִדְלָקִים לְבָבוֹת

וּמְדוּרוֹת אַחֲרוֹנוֹת שֶׁל חַיִּים

עַל פִּסְגּוֹת הַשְּׁלָגִים מִתְלַבּוֹת;

שָׁם שִׁירֵי הַנְּצָחִים נִשָּׂאִים

עַל רָאשֵׁי שְׁלֹמֹנִים וְקֹהֲלוֹת.

ד

יהודה קרני

בְּיוֹם שֶׁמֶשׁ

יהודה קרני

א. לָמֶה, לָמֶה לֹא תָנוּחוּ

לָמֶה, לָמֶה לֹא תָנוּחוּ

עַצְמוֹתַי הַמִּזְדַּמְּרִים;

הַיָּמִים הֲלֹא יָפוּחוּ

וְדָמַי עוֹד בִּי מַמְרִים.

לָמֶה כָּל הַיּוֹם אָנוּעַ

כַּשִּׁכּוֹר בְּאֵין מָשׁוֹט

תּוֹךְ סִירָה עַל יָם פָּרוּעַ –

יָם שֶׁל רִבּוֹאוֹת שְׁמָשׁוֹת.

אַף עִם שַׁחַר עַל יָצּוּעַ

אֵיךְ שֵׁנָה לִי תֶעֱרַב

אִם הַשַּׁחַק כְּבָר פָּצוּעַ

וּפְצָעָיו נוֹטְפִים זָהָב.

ב. שִׁירָה יְשָׁנָה־חֲדָשָׁה

שִׁירָה יְשָׁנָה־חֲדָשָׁה

עַל שֶׁמֶשׁ כָּלוּל וְחָזָק;

נָבְטָה בַּשְּׁחָקִים עֲדָשָׁה

וַתִּפְרֹץ כְּמוֹ לַהַב עָתָק.

וָאַשְׁכִּים אֶל רֹאשׁ צוּק בְּצִיּוֹן

וָאֱהִי כִּבְשַׁלְהֶבֶת נִצָּב

וּכְרַב־הַחוֹבְלִים שֶׁל צִי אוֹן

אַפְלִיג עַל אִשָּׁיו וְגִצָּיו.

אָז אֱהִי כִּמְלַהֵט וּמְנַסֵּר

בֵּין דּוֹלְקֵי־דוֹהֲרֵי מֶרְכָּבָה,

אֲשֶׁר בָּהּ הַמַּצְבִּיא, הַמְבַשֵׂר

חֲסָדָיו לִישִׁימוֹן עֲרָבָה.

בְּיוֹם גֶּשֶׁם

יהודה קרני

גֶּשֶׁם סַחַף, גֶּשֶׁם שֶׁטֶף –

וּמָחָר יִיבַשׁ עַד נֵטֶף

אֵיזֶה מֶרֶד רָן עִם רוּחַ –

וְהַיּוֹם הַזֶּה יָפוּחַ.

גִּיל מִשֹּׁרֶשׁ עַד צַמֶּרֶת –

וּמָחָר יִבְכֶּה כָּל זֶרֶד.

צַהַל רְוָי לְיַד הַשֹּׁקֶת –

וּמָחָר יִקֹּב כָּאן שָׁקֶט.

גֶּשֶׁם, גֶּשֶׁם, שֶׁמֶשׁ, שָׁמֶש –

כְּלוּם עוֹד יֵשׁ בָּאָרֶץ כָּמֶשׁ?

כּוֹכְבֵי־לֶכֶת, כּוֹכְבֵי־שָׁבֶת –

כְּלוּם עוֹד יֵשׁ בָּאָרֶץ מָוֶת?

כָּל הַיְגוֹנִים

יהודה קרני

כָּל הַיְגוֹנִים הַמְזַמְּרִים

בַּעֲצָמַי וּבְשָׂרִי

הָפְכוּ לָחֳרִי

שֶׁל דָּמִים מַמְרִים.

כָּל הַסְפֵקוֹת הַמְיַגְּעִים

יוֹם וָלַיְלָה מֹחִי

הָפְכוּ תּוֹךְ־תּוֹכִי

לְקוֹלוֹת מְשַׁגְּעִים.

אֲנִי חַי בְּאִלְמוּת

וּבְשַׁאֲגַת יְצָרִים;

בִּי בְּאוֹן מִתְגָּרִים

גִּיל הֱיוֹת וְגִיל מוּת.

לַיְלָה רַד

יהודה קרני

לַיְלָה רַד.

עֶצֶב רַד,

צַעַר בִּלְבָבִי;

לָמָּה זֶה

שְׁנָתְךָ תִּדַּד

כּמוֹנִי, כּוֹכָבִי?

לָמָּה רַק אֲנַחְנוּ

עִם הַיְקוּם לֹא נַחְנוּ?

לַיְלָה רַד,

עֶצֶב רַד.

בְּרֹאשׁ דְּרָכִים

יהודה קרני

בְּרֹאשׁ דְּרָכִים סְלוּלוֹת

הִלַּכְתִּי חַתְחַתִּים;

שַׁדְמוֹת חַיַּי כְּקַרְקָעוֹת בְּתוּלוֹת,

שֶׁזִּעְזַעְתִּין וְהֶעֱלוּ נְבָטִים.

שַׁדְמוֹת חַיַּי כֻּלָּן טְרָשִׁים,

כְּמִיהוֹת גְּלוּמוֹת;

עוֹד לֹא טמֵּאתִי קָדָשִׁים

וְלֹא קִדַּשְׁתִּי הַטֻּמְאוֹת.

וּבְמַצְרְפִי בְּיַחַד מִתְיַקְּדִים

הַבָּרִי וְהָאוּלַי;

וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה לְמָה מַקְדִּים –

הִיּוּלֵי עוֹלָם אוֹ הִיּוּלַי.

וְכַטֶּבַע זֶה מָלֵאתִי חֲסָדִים

וְכָמוֹהוּ נְקָמוֹת לִי וְשִׁלְּמִים;

וְאִם עֲדַיִן לֹא קְבַעְתֶּם לִי מְמַדִּים –

הֲרֵי עִוְּרִים אַתֶּם, חֵרְשִׁים־אִלְּמִים.

גָּזַרְתִּי

יהודה קרני

גָּזַרְתִּי עַל פִּי מִדַּבֵּר וְעַל עֵינִי מִדְּמֹעַ

וְעַל לִבִּי מִתְּמֹהַּ,

כִּי נִגְלָה לִי סוֹד מִלִּפְנַי וְלִפְנִים,

מִמִּקְדָּשִׁים הֲרוּסִים וְנִבְנִים.

כִּי תִכַּנְתִּי רוּחִי הַנִּסְעָרָה

הַמִּתְלַבֶּטֶת בְּסוּגָרָהּ,

מַמְרִיאָה לִמְרוֹמִים

וְשׁוֹקַעַת תְּהוֹמִים

וּבִלְבַד לְשַׁכֵּךְ הַדָּם הָרוֹתֵחַ.

עַל עַצְמִי דִין קָשֶׁה אֲנִי מוֹתֵחַ:

נִכְנָע וּמִתְמָרֵד,

מְקַשֵּׁר הַנִּפְרָד וְהַמְקֻשָּׁר מְפָרֵד.

יֵשׁ לֵילוֹת

יהודה קרני

יֵשׁ לֵילוֹת מַרְנִינִים הַדָּם,

מַנְגִּינִים הַלֵּב

וְעֶרְגוֹן הָאַהֲבָה, שֶׁרָדַם

בַּטָּמוּן, מִשְׁתַּלְהֵב,

אֲזַי גַּם שָׂטָן, לֹא נִחֵם וְלֹא נֻחַם,

יִכְמַהּ לִמְנַחֵם וּמְלַטֵּף.

מִמַּחְבֶּרֶת אֲבוּדָה

יהודה קרני

כְּפִיָּה

כָּפֹה יִכְפּוּנִי פַּעֲמָיִם:

לִחְיוֹת,

לָמוּת;

וּמִי שָׁמַע אִם

לֹא אֲני בִּכְיוֹת

עַל כָּל שָׂדֶה זָרוּעַ וְשָׁמוּט?

אַךְ מְאֹד הִשְׂכַּלְתִּי לֹא לְתְמֹהַּ

כִּי אִם לִקְלֹט,

וְעַל כָּרְחִי גַם לְהַקְלִיט

מְרִי אָדָם, אִלְּמוּת הָאֶבֶן וְלִכְמֹהַּ

עִם כָּל יְצוּר מִכְלוֹת

הַנֶּפֶשׁ וּמִבַּקֵּשׁ לַיֵּשׁ תַּכְלִית.

צִדּוּק

הַתְּאִימוּת וְהַבְּהִירוּת

שֶׁבַּמַּחְשָׁב,

נִגְלוּ לִי מִן הָעֲרָפֶל וְהַסְּתִירוּת

שֶׁבּוֹ וּמִכְּחָשָׁיו.

וְזוֹ הַהַשְׁלָמָה,

שֶׁבַּתְּחוּשָׁה –

בְּרִית קֹדֶשׁ הִיא אַחְרֵי הַמִּלְחָמָה,

שֶׁהָיְתָה נְטוּשָׁה.

כִּי עַל הֲגִיגִים וּמַעֲשִׂים

מָתַחְתִּי קְשִׁי דִינִים,

בְּחַנְתִּים בְּאֶלֶף הַבְּחִינוֹת;

וְכָל הַכְּעָסִים

וְהַחִנִּים

הִתַּכְתִּי בְּמַצְרֵף בִּינוֹת.

וְרָאִיתִי כִּי הַכֹּל מְשֹׁעָר וְצָפוּי,

וַאֲפִלּוּ מְנֻסֶּה וּבָדוּק;

וְיַעַן כִּי הַכֹּל כָּפוּי,

הֲרֵי הַדִּין צָדוּק.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן

אֵינֶנִּי נִכְנָע.

וְעִם שֶׁמֹּחִי בִּחֵן

אֶת הַהֲוָיָה לִפְנִים מִשִּׁכְנָהּ,

אֲנִי קוֹרֵא תִגָּר

מִלְּכַתְּחִלָּה עַל הַדִּינִים,

וְכָל עוֹד לְשַׁדִּי לֹא נִגַּר

וּמְאוֹר עֵינַי לֹא דָעַךְ בַּקִּנִּים

אַטְרִידֵךְ בִּשְׁאִילוֹת

הוֹי, עִלַּת הָעִלּוֹת;

אֲנִי כֻּלִּי תְּהִיּוֹת,

וְאַתְּ כֻּלֵּךְ שְׁנִיּוּת,

סְתִירָה שֶׁבִּסְתִירָה:

חַסְדֵי רַחֲמִים עִם נְקִימָה וּנְטִירָה;

וְהוֹאִיל וּמֻקְשֶׁה עוֹלָמֵךְ

וּמֻקְשִׁים רוּחִי וְגָלְמִי

הֲרֵי אֵינִי יוֹדֵעַ אִם אֲנִי בְּצַלְמֵךְ

אוֹ שֶׁאַתְּ בְּצַלְמִי.

מִדְבָּר

יהודה קרני

לֹא בִּקַּשְׁתִּיךָ בַּמִּדְבָּר

וְלֹא קְרָאתִיךָ מִישִׁימוֹן;

אָמְרוּ: אַתָּה עִם הָעַרְעָר,

אָמְרוּ: אַתָּה בְּגַעַשׁ הֶהָמוֹן,

וְעוֹד אָמְרוּ לִי: בַּתְּחוּשָׁה

אוֹ בַּבַּרְזֶל וּבַנְּחוּשָׁה

אוֹ בַּתִּפְאֶרֶת מִבַּבֹּשֶׁת,

אַךְ לֹא הָיוּ כָּל אֵלֶּה דִבְרֵי קשֶׁט.

עַל כֵּן הָלוֹךְ אֵלֵךְ וּבִקַּשְׁתִּיךָ בַּמִדְבָּר

וּקָרָאתִיךָ מִישִׁימוֹן.

אָמַַרְתָּ

יהודה קרני

אָמַרְתָּ אֶל נַפְשִׁי: חֲיִי – וַתֶּחִי

וְאַף הָלְכָה עִם שֶׁגָּזַרְתָּ: לֵכִי.

אָמַרְתָּ לִי: חַכֵּה – הֲלֹא חִכִּיתִי?

וְאַף כִּי יְצָרַי בְּכָךְ דִּכִּיתִי.

וְשׁוּב אָמַרְתָּ: לֵךְ – וְלֹא סֵרַבְתִּי

אוּלָם לִמְחוֹז־חֶפְצִי עוֹד לֹא קָרַבְתִּי.

עוֹד מְעַט...

יהודה קרני

עוֹד מְעַט וּשְׂרִיד בִּטְחוֹנִי, בִּי גָר,

יִתֹּם לְגַחֵל;

עוֹד מְעַט וְכִלְיוֹן עֵינַי נִגָּר

מִכְּמִיהָה וְיַחֵל.

וְזוֹ תְפִלָּתִי, אֲשֶׁר אוֹתִי שִׂגְּבָה

מִיגוֹנִי בְּאֹרַח נִפְלָא,

אַף הִיא תִגְוַע

וְלֹא תַּחְלִיפֶנָּה אֲפִלּוּ תִפְלָה.

וְכַיּוֹם לֹא פְּקָדַנִי מוֹשִׁיעִי וְלֹא זָכַר

וְלֹא קָשַׁב;

וְאִם יִמָּלֵךְ לְשַׁחְרֵנִי מָחָר –

וּשְׁחָרַנִי אוּּלַי לַשָּׁוְא.

בִּדְרָכִים לֹא כְּבוּשׁוֹת

יהודה קרני

בִּדְרָכִים לֹא כְּבוּשׁוֹת מָעֲדוּ קַרְסֻלַּי

וְרַגְלִי בַּחוֹלוֹת הַקּוֹדְחִים עַד הָעֶצֶם תִּשָּׂרֶף.

קָרָא קוֹל טָמִיר לִי: אוּלַי

עַד מַעֲלוֹת הַשַּׁיִשׁ תַּגִּיעַ עִם עָרֶב.

עִם עֶרֶב, כִּי אֶהְיֶה אֵין־כֹּחַ מִלֶּכֶת

וְגַחְלֵי הַפְּצָעִים עֲשֵׁנוֹת,

נִגְלָה לִי הַשַּׁעַר, עָלָיו מְסוֹכֶכֶת

הַכְּתֹבֶת: פֹּה עֵינוֹת

הַחֶדְוָה, פֹּה תַרְנִין הַדְּמָמָה

כָּל בַּת־עָיִן,

כָּל לֵב שֶׁבִּקֵּש בַּצָּמָא

אֲפִיק מַיִם – וָאָיִן.

וּמִלְמַעְלָה לַשַּׁעַר

וְלַכְּתֹבֶת מִלְּמַעְלָה

תִּרְפַּד שִׁירַת צַעַר

עַל עַנְנֵי לַיְלָה.

אֲבֵלָה,

בְּהַשְׁלִים מַחְזוֹרָהּ,

עִם תְּפִלָּה וּשְׁאֵלָה

תְּיַחֵל לְתוֹרָהּ.

וָאֶפֹּל עַל פָּנַי

וָאֶשַּׁק בְּיִרְאָה

אַדְנֵי הַשַּׁעַר – אֲדָנַי

וָאֲקַו, כִּי הַדֶּלֶת תִּסֹּב, עַל צִירָהּ

וְאֶעֱלֶה בְּמַעֲלוֹת הָאוּלָם

וְְכִהַנְתִּי בַּקֹּדֶשׁ מֵעָתָּה.

אַךְ הַשְּׁעָרִים נָעֲלוּ מַנְעוּלָם

וּדְמוּת לֹא הוֹפִיעָה וְיָד לֹא הוּשָׁטָה.

רָחַצְתִּי רַגְלַי וְהִדַּקְתִּי שְׂרוֹכֵי סַנְדָּלַי –

וָאָשׁוּב לְמַעְגָּלָי.

נוסח ראשון של השיר נכלל ב’עַד בּוֹקֶר' (כרך א, עמ' 98–99).

ה

יהודה קרני

קַוַּיִךְ

יהודה קרני

הַקַּוִּים,

קַוֵּי הַחֲמוּדוֹת,

שֶׁיִּרְמְצוּ, עִם חַשְׁמַלִּים כָּבִים

בְּבֵין שְׂרִידַיִךְ כִּשְׂרִידִים שֶׁל לְהָבִים

בֵּין עַמּוּדֵי טִירוֹת שְׁדוּדוֹת

בְּתוֹךְ מִדְבָּר, יֶאֶבְלוּ בּוֹ יְעֵנִים –

עוֹד יֵשׁ בָּהֶם כְּדֵי נַפֵּחַ לֶהָבָה;

אָמְנָם בְּתוֹךְ יֵשַׁיִךְ עוֹמְמִים כְּבָר הָאֵינִים,

אַךְ עִם נֹאדַיִךְ נוֹתְרָה עַכֶּבֶת שֶׁל יֵינִים

וּבְאוּדַיִךְ – גַּחְלִילִית הָאַהֲבָה.

הַעַל כֵּן לֹא אֹהֲבֵךְ כְּמוֹ שֶׁאֲהַבְתִּיךְ –

וּשְׂרִיד מִתְקֵךְ עֲדַיִן לֹא הוּמָר;

מַגָּע אֶחָד עִם לַהַט פִּיךְ

וּכְבָר שְׂרַפְתִינִי, אַחַר שְׂרַפְתִּיךְ.

אָכֵן, עַזָּה עַכֶּבֶת יֵין חַגֵּנוּ הַמְשֻׁמָּר.

דְּבַשׁ

יהודה קרני

חָמִים, מָתוֹק, דָּבִיק הַדְּבָשׁ,

חָמִים,

מָתוֹק,

דָּבִיק;

עוֹד יֵשׁ עִמָּנוּ לֵב תָּמִים,

עָמֹק,

עַתִּיק –

וְהוּא תָּסִיס, רוֹנֵן, חָדָשׁ.

אֶל מָה תִדְמֶה סְגֻלַּת הַדְּבָשׁ? –

רֵעוּת,

אַהֲבָה,

דּוֹדִים;

וְכַדְּבוֹרִים לְלֹא לֵאוּת

כֵּן בֶּן־אָדָם וּבַת־חַוָּה

דִּבְשָׁם רוֹדִים,

שֶׁכַּגְּבִישִׁים יָגְבַּשׁ.

יַהֲלֹמִים שֶׁמֵּתוּ

יהודה קרני

בִּרְקֵי הַיַּהֲלֹמִים

שֶׁבִּנְזָמַיִךְ

לְמָה הָיוּ דוֹמִים?

לַבְּרָקִים שֶׁבִּזְמָמַיִךְ

וּלְגִצֵּי הַחֲלוֹמִים

שֶׁבְּכוֹכְבֵי שָׁמַיִךְ,

וְכֻלָּם נִדְלוּ מִן הַתְּהוֹמִים

שֶׁל לֵילוֹתַיִךְ וְיָמַיִךְ

עֵת טָרְפוּ בִּי כָּל שְׁלוֹמִים

בְּהִטָּרֵף שְׁלוֹמַיִךְ;

וַאֲהָהּ, בְּחֶטֶף פִּתְאוֹמִים

נֶאֱסַפְתְּ אֶל עַמַּיִךְ

וַאֲהָהּ, בְּחֶטֶף פִּתְאוֹמִים

נֶאֱסַפְתְּ אֶל עַמַּיִךְ

עַל אוּרִים וְעַל תֻּמִּים

וְכָל קָדְשֵׁי דָמַיִךְ,

שֶׁהָיוּ גְלוּמִים

בְּרֶטֶט נְזָמַיִךְ

וּבְבִרְקֵי הַיַּהֲלֹמִים.

אַהֲבָתְךָ

יהודה קרני

אַהֲבָתְךָ בִּי נִגָּרָה

כְּמִן אָפִיק;

אַהֲבָתְךָ חַמָּה, בָּרָה

כִּדְבַשׁ דָּבִיק.

אַהֲבָתְךָ – לָהּ רֵיחַ שְׂרָף

וְהַלְּבוֹנָה;

קָלוּי זִִנַּקְתָּ לַלֵּבָב,

לְבַב יוֹנָה.

וּכְהִתְמַזְּגִי בְּךָ תָּמִים –

רוּחִי תִּמְּרָה

תִּמּוּר אֵדִים, תִּמּוּר בְּשָׂמִים,

תִּמּוּר זִמְרָה.

נוסח מקוצר של השיר, כפי שהובא במחזור ‘שירי מצרים’ (כרך ב, עמ' 164).

אִשָּׁה מִן הָרַחֲצָה

יהודה קרני

בֵּין יָם וְשֶׁמֶשׁ נִתְוַרְדֵּן בְּשָׂרֵךְ,

יִיֵּן, הָמָה כְּחֶמֶר;

נִשְׁבַּעְתִּי: צוּר שַׁדַּי עִם

בֹּקֶר זֶה הֲלוּם־רֵיחוֹת

    נֵעוֹר כְּעֶלֶם לְבָרֵךְ

    בִּרְכַּת הַגֶּמֶר

    עַל רִמּוֹנוּת שָׁדַיִם,

    עַל רֶטֶט יְרֵכוֹת,

עַל חִטּוּבֵי כָּתֵף וָמֹתֶן

עִם כִּסּוּפֵי זִכְזוּך הַבָּטֶן.

כִּיצִיר בְּרֵאשִׁית עָלִית מֵחִבּוּקִים

וָלֶטֶף –

מִזְּרוֹעוֹתָיו שֶׁל יָם

לִקְרַאת הַשֶּׁמֶשׁ, אֲפָפֵךְ בְּלַהַט;

    וְחֵי רֹאשִׁי, לֹא נֶחְקְקוּ חֻקִּים

    שֶׁל קֶטֶב

    עָלַיִךְ, בַּת אֵלִים וּמְתִים, נִבְלָם, כֶּלְיָם,

    וְעַד עוֹלָם עָלַיִךְ לֹא תַעֲלֶה תּוֹלַעַת.

כְּעַמּוּד הַיּוֹם דָּמִית, וּכְלַהַב סְנֶה צַח

הָבְעַרְתְּ, אִשָּׁה גְדוֹלָה, בַּיּוֹם הַהוּא לָנֶצַח.

בְּכִי הָאֵם

יהודה קרני

אֲנִי הָאִשָּׁה וּקְרָאתַנִי חַוָּה;

כְּשֵׁרָה אוֹ נַעֲוָה

אַךְ גְּדוּשָׁה אַהֲבָה.

כְּשֵׁרָה אוֹ נַעֲוָה אַךְ כָּל אֵגֶל דָּמִי

מִתְרוֹנֵן בַּהֲמִי

מִתְּשׁוּקַת אֲדָמִי.

וּרְאֵה נָשִׁיּוּתִי, שֶׁפָּרְחָה וְעָלְתָה;

אִמּוּתִי מִכָּל תָּא

לִפְרִי בֶּטֶן כָּלְתָה.

וְאַלְלַי כִּי הִרְבֵּיתָ מִנֹּעַם חֶבְלִי –

מַכְאוֹבִי וְאֶבְלִי:

רִיב קֵינִי עִם הֶבְלִי.

הָרִיתִי שְׁנֵיהֶם לְאִישִׁי לְאָדָם,

אַךְ אַתָּה הִקְרֵיתָם

בַּשָּׂדֶה לְבַדָּם;

וָאֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיהֶם, מַחְמַדֵּי בַּת־עֵינִי;

הָרֶצַח הִכְרִית אִמּוּתִי לְקֵינִי

וְהַמָּוֶת הִפְרִיד בֵּין הֶבְלִי לְבֵינִי.

חָנֵּנִי

יהודה קרני

תְּפִלָּה לִזְקֵנָה כִּי תַעֲטֹף:

יָלַדְתִּי בָּנִים וְהֵינַקְתִּים בְּשִׂמְחָה,

אַךְ בְּשָׂרִי, שֶׁנָּטוֹף

נָטַף עֲלוּמִים, פְּאֵרוֹ נִמְחָה;

אָמְנָם, עֵינַי עָמְקוּ

וְלִבִּי מַעְיַן אִמָּהוּת,

אַךְ, שָׁדַי, אֲהָהּ, צָמְקוּ

וְחֶמֶד מָתְנַי כְּבָר מָעוּט.

חָנֵּנִי, אֱלֹהַי, וּזְכוּתִי לִי זְכֹר,

שֶׁכֵּן כָּל חִנִּי וְחַסְדִּי, נְצוּרֵי אֱמוּנִים,

מָסַרְתִּי לִילָדַי, לְמִן הַבְּכוֹר

וְעַד לְבַת הַזְּקוּנִים.

קִסְמֵי שָׁטִיחַ

יהודה קרני

קֶטַע

מְרַאֲשׁוֹתַי עַל קִיר לָבָן תָּלוּי

בַּחֲמִשָּׁה וָוִים שָׁטִיחַ,

טָרוּס פְּלוּסִין;

יָשָׁן־נוֹשָׁן הוּא וְטָלוּא,

אַךְ כִּי אֶכְבֹּשׁ רֹאשִׁי בּוֹ עוֹד אָרִיחַ

מֵרֵיחַ יוֹחֲסִין.

דָּהוּי־מָהוּהַּ וּכְשֶׁתְּפָרָיו רַבִּים

לִקְסֹם לִי עוֹד יֵיטִיב

עִם עַתִּיקוּת צְבָעָיו.

לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּדֶרֶךְ עַקְרַבִּים

לָאָרֶץ הֲבֵאתִיו

מִבֵּית הָאָב.

נִצַּל הוּא פַּעַם מִדְּלֵקָה

שָׂרוּף, חָרוּךְ,

אַךְ אֶת שְׂרִידָיו אָסְפָה הָאֵם

בְּתוֹךְ חֵיקָהּ

וּבְטַעַם־אֵם בָּרוּךְ

הִשְׂכִּילָה לְתָאֵם

אֶת חֲלָקָיו הַמְחֹרָכִים

וְקַו לְקָו וְכַפְתּוֹרִים אֶל מוּל פְּרָחִים –

וַיְהִי שָׁלֵם כְּאָז בְּהַגִּישׁוֹ אָבִי בְּרֶגֶשׁ לְאִמִּי

לְשֵׁם קִשּׁוּט אוּלָם הַבַּיִת הַפְּנִימִי.

הַקִּנְאָה הָרִאשׁוֹנָה

יהודה קרני

וַיְהִי אַךְ טָעֲמָה חַוָּה

מֵעֵץ הַדַּעַת – וַיַּעַן בָּהּ הַחֵטְא,

וּכֹה צָוְחָה מִזַּעֲוָה:

"פִּתַּנִי הַנָּחָשׁ לִטְעֹם

מִטּוֹב וָרָע – וַיִּדְחָפֵנִי

אֶל פִּי תְהוֹם.

הִנֵּה מוּלִי הַמָּוֶת בָּא,

נַפְשִׁי יִקַּח;

וְעֵת בְּמַחְשַׁכִּים אֶטְבַּע

יִבְרָא הָאֱלֹהִים אִשָּׁה שְׁנִיָּה

לָאִישׁ, וּבְצֵל הָהָר

ולְרַחַשׁ נְבִיָּה

יִשְׁכַּב וְזֶרַע יְחַיֶּה עִמָּהּ, –

וַאֲנִי בְּשָׂרִי הִמֹּק יִמַּק,

רַחְמִי יִשְׁרֹץ רִמָּה.

אֲהָהּ לְךָ, אָדָם, שֶׁרַחֲמַי

עָלֶיךָ נִכְמָרִים,

אַךְ הַקִּנְאָה כָּאֵשׁ בַּעֲצָמַי.

לֹא, לֹא, יַחְדָּו נִרְפַּד מִשְּׁכָּב,

אֱכֹל וָמוּת –

וּבִזְרוֹעַי בִּשְׂאוֹל עִמִּי תִּרְקַב".

“וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ”, אוּלָם לֹא מֵת

גַּם הוּא, וּמַעֲרֻמֵּי חַוָּה

הֵחֵל חוֹמֵד.

וְאַף כִּי לֹא הָיְתָה אִשָּׁה בִּלְתָּהּ – מִן עַתָּה

אָרְבָה חַוָּה לְמִצְעֲדֵי אָדָם,

בַּאֲשֶׁר כַּמָּוֶת קִנְאָתָהּ.