א

יהודה קרני

מִימֵי הַטֶּבַח

יהודה קרני

(מִפִּנְקַס 1942–1945)

אֱלֹהַי וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתַי

אֲנִי מַטִּיחַ כְּלַפֶּיךָ חַוּוֹתַי:

כְּלוּם הֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָנוּ עַד הַיּוֹם

כְּדֵי לְבַצֵּעַ בָּנוּ כָּל דִּין אָיוֹם?

כְּלוּם בְּחַרְתָּנוּ מִכָּל עַם וְעָם

כְּדֵי לְהַרְגִּיז תַּחְתֵּינוּ אֶרֶץ וַיָּם?

כְּלוּם עִדַּנְתָּ טַפֵּנוּ וְהַנָּשִׁים

כְּדֵי לְהִשְׁלִיכָם לִפְנֵי נְחָשִׁים?

כְּלוּם יָצַרְתָּ יְסוֹד הָאֵשׁ בְּעוֹלָמְךָ

כְּדֵי לְשַׁלֵּחַ אוֹתָהּ בִּבְנֵי עַמְּךָ?

כְּלוּם יָצַרְתָּ כָּל אַרְבַּע הַמִּיתוֹת

כְּדֵי לָדוּן בָּהֶן יִשְׂרָאֵל בְּכָל הָעִתּוֹת?

רְאֵה וְהַבִּיטָה

יהודה קרני

הָעָם שֶׁבָּחַרְתָּ מִכָּל הָעַמִּים

וְיֶשַׁע שָׂגַב –

בָּנָיו לְפָנֶיךָ עוֹמְדִים נִכְלָמִים

עִם טְלַאי עַל הַגַּב.

הֵעֵם בּוֹ חֹרַת שִׁמְךָ הַמְפֹרָשׁ,

יִחוּדְךָ הַמָּחְלָט –

הַבִּיטָה וּרְאֵה אֵיךְ נֻשַּׁל וְגֹרָשׁ

מִכָּל נַחֲלַת.

הַאִם גַּם אַתָּה, אֶלֹקֵינוּ, תַּסְכִּים

עִם בָּנֶיךָ לִנְדוֹד?

אֶל עִיר קָדְשְׁךָ לְעֵת בֹּקֶר נַשְׁכִּים,

עֵת הִיא עַטְרוֹת אוֹר תַּעֲנֹד

וְנַעֲלֶה וְנִדְרֹשׁ בְּשִׁמְךָ וְנִשְׁאַל

וּנְצַפֶּה לִדְבָרְךָ;

כָּל הַר נִשְׁלָנוּ, אַךְ לֹא, לֹא נִשַּׁל

הָאַחֲרוֹן בְּהָרֵי הַקָּרְחָה.

עָלִים

יהודה קרני

א. יוֹם יוֹם הַלֵּב נִגְדָּשׁ

יוֹם יוֹם הַלֵּב נִגְדָּשׁ

יוֹם יוֹם נִגָּר הַלֵּב;

כְּנֹגַהּ אוֹר בְּבֵית מִקְדָּשׁ

יָגוֹן בִּי מִשְׁתַּלְהֵב;

וְאַף דִּמְעִי יוּקַד

בְּלַהַט שֶׁל שְׂרָפִים.

אֵין זֹאת כִּי בְּקִרְבִּי לֻקַּט

נְהִי הָאֲלָפִים.

ב. אַשְׁרַי שֶׁאֲנָחָה כְּבֵדָה עוֹד תִּפְקֹד

אַשְׁרַי שֶׁאֲנָחָה כְּבֵדָה עוֹד תִּפְקֹד

אוֹתִי וַאֲנִי מֵיטִיב לִבְכּוֹת

בְּכִי אֱנוֹשִׁי פָּשׁוּט

עַל כָּל שֶׁהַיּוֹם יָשׁוּד;

וְאַשְׁרַי שֶׁאֲנִי יָכוֹל עוֹד אֶל גִּיל לִשְׂמֹחַ

וּמִכָּל עָוֶל בְּזַעַם לְהִבָּרֵץ.

וְאֵינָם נִפְתָּחִים הַלֵּב וְהַמֹּחַ

הַכֹּל לְתָרֵץ.

ג. עַל מָה אֶתֵּן תּוֹדֶה לְךָ, גּוֹרָלִי?

עַל מָה אֶתֵּן תּוֹדֶה לְךָ, גּוֹרָלִי?

עַל שֶׁבְּיָד אַחַת תִּמְזֹג כּוֹס רַעַל לִי

וּבַשְּׁנִיָּה – כּוֹס יְשׁוּעָה;

אֶת הַמְּרוֹרִים שָׁתִיתִי עַד תֻּמָּם,

אַךְ לֹא הִגַּשְׁתִּים לְאַחַי, שֶׁלֹּא לְהֻמָּם,

לָהֶם אַקְרִיב כּוֹס נֶחָמָה עִם כָּל שׁוֹאָה.

ד. אֵינִי יוֹדֵעַ מָה

אֵינִי יוֹדֵעַ מָה

אֵינִי יוֹדֵעַ מִי,

אַךְ אָדְמָתִי אָדְמָה,

פָּרְחָה מִלְּשַׁד דָּמִי;

הָאָרֶץ שֶׁרָדְמָה

בְּכִסּוּפֵי עַמִּי

יְרֻנַּן בָּהּ וְיִדְמַע

וְלֹא תֵדַע דֳּמִי.

ה. אֵשׁ מַכְאוֹבָם תִּבְעַר בְּכָל גִּידַי

אֵשׁ מַכְאוֹבָם תִּבְעַר בְּכָל גִּידַי,

לְמַעֲנָם אֲנִי כָּאִיב מִדַּי;

לְמַעֲנָם רִגְּשַׁנִי אֱלֹהַי קְדוֹשִׁי,

כִּי צַעֲרָם אָחוּשׁ בְּכָל שַׂעֲרַת רֹאשִׁי,

אַף זַעֲקָם אֶזְעַק מִכָּל טִפָּה שֶׁל דָּם,

כִּי כְּאֶחָד נִמְזַג חֶלְדִּי בִּי עִם חֶלְדָּם.

ו. שַׁבְּחִי, נַפְשִׁי, שַׁבְּחִי

שַׁבְּחִי, נַפְשִׁי, שַׁבְּחִי

תְּמוּרוֹת גּוֹרָלֵךְ,

שֶׁכֵּן תָּמִיד תִּתְאַבְּכִי,

עִם רֹב עָם אוֹ בְּאָהֳלֵךְ,

בְּגֵאוּת הָרִנָּה וְהַבְּכִי –

וַהֲרֵי זֶה כָּזוֹ יִגְאָלֵךְ.

ז. וְזֹאת לְךָ, רֵעִי, מַזְכֶּרֶת

וְזֹאת לְךָ, רֵעִי, מַזְכֶּרֶת:

אַף כִּי תִשְׁכֹּן בְּמַחֲבוֹאִים –

שִׁירַת חַיֶּיךָ הַנִּגֶּרֶת

בְּאֵין שׁוֹמְעִים וּבְאֵין רוֹאִים

עָמֹק נוֹקֶבֶת וּמְסָעֶרֶת

אֶת כָּל אַדְמַת הָאֱלֹהִים.

שנתון ‘דבר’, תש“ח–תש”ט

בִּכְיִי, צִיּוֹן

יהודה קרני

בִּכְיִי, צִיּוֹן, עָלַיִךְ וּבְתוֹכֵכִי

אֵינֶנּוּ בֶּכִי.

דָּמִי הוּא שֶׁיִּרְנֶה בָּךְ,

שֶׁכֵּן אַחֲרֵי כָּל טֶבַח

תָּשׁוּב רוּחִי וַתֶּחִי.

וְתִדְבַּק לְשׁוֹנִי

יהודה קרני

וְתִדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי

אִם לֹא אֲנַחֵם אֶתְכֶם;

וְאַף כִּי אֲמַרְתֶּם כַּבּוֹת זִקִּי

בְּמוֹ יֶדְכֶם –

תִּשְׁכַּח יְמִינִי אִם אֶשְׁכַּח דִּמְכֶם

שֶׁנִּשְׁפַּךְ לְשֵׁם שָׁמַיִם וּלְשִׁמְכֶם.

נַחֲמוּ, נַחֲמוּ

יהודה קרני

נַחֲמוּ, נַחֲמוּ, נַחֲמוּ עַמִּי,

אַךְ אֵי מְנַחֵם? וּמִי וָמִי?

אִישׁ אִישׁ יְנַחֵם וּבֵן אָבִיו

וְכָל אֲשֶׁר נָצַר שָׁבִיב

בְּתוֹךְ לִבּוֹ לְיוֹם הָאֵיד

יִהְיֶה מְבַשֵּׂר, יִהְיֶה הָעֵד:

לֹא מֵת חָזוֹן וְלֹא יָמוּת

וְלֹא יִכְחַשׁ מָזוֹן חָמוּד,

כָּל צַר אוֹתָנוּ לֹא יַצְמִית

וְאֵין תְּשׁוּעָה אֶלָּא עַצְמִית.

כָּל יֶשַׁע לָנוּ מִבִּפְנִים

וּבְמָעֻזֵּינוּ הַנִּבְנִים.

חוֹרֵשׁ בַּכְּפָר, בַּנַּאי בַּכְּרָךְ,

אִישׁ גַּיְא מָפְרָח, אִישׁ הַר מָקְרָח –

הֱיֵה מְנַחֵם, הֱיֵה מְנַחֵם

לַחֲבֵרְךָ, לָאָב, לָאֵם.

אַל בְּכִי יֵאוּשׁ, אַל צוֹם וָשַׂק,

חֲזַק, חֲזַק וְנִתְחַזָּק.

אֲנַחְנוּ עָם

יהודה קרני

אֲנַחְנוּ עַם, אֲנַחְנוּ עָם,

שֶׁשֵּׁם כְּבוֹדוֹ אֵינוֹ מוּעָם.

אֲנַחְנוּ עַם, עַם הַתַּנַּ"ךְ,

הֶחֱזִיק שִׁלְחוֹ לְיַד אֲנָךְ.

אֲנַחְנוּ עַם, בְּנֵי מַכַּבִּים,

מְעַט נִצַּח אֶת הָרַבִּים.

אֲנַחְנוּ עַם קָשֶׁה, סַרְבָּן,

לִמּוּד קְרָבוֹת וְכָל קָרְבָּן.

שׂוֹנֵא שִׁעְבּוּד, פּוֹרֵק עֻלִּים –

פָּרֹץ וְעָבֹר כַּעֲבֹר גְּאֻלִים.

וְעַד עוֹלָם נַעֲמֹד בִּבְרִית

עִם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִבְרִית.

וּכְהִנָּתֵק פְּתִילֵי פִּשְׁתִּים

כָּךְ נְנַתֵּק חַבְלֵי פְּלִשְׁתִּים.

ב

יהודה קרני

[לָעֲגוּ רֵעַי: שִׁירְךָ יָשָׁן נוֹשָׁן]

יהודה קרני

לָעֲגוּ רֵעַי: שִׁירְךָ יָשָׁן נוֹשָׁן

לְרֹאשׁ מוֹלֶדֶת עוֹד כְּתָרִים אַתָּה קוֹשֵׁר

וַהֲרֵי תִּקְווֹת אָבִיב הִרְכִּינוּ כְּבָר רֹאשָׁן

וְגַן הַחֲלוֹמוֹת הִתְחִיל כּוֹמֵשׁ, נוֹשֵׁר.

עָנִיתִי אֶת רֵעַי: לִי אֵין הִמְנוֹן אַחֵר

שִׁירֵי מוֹלֶדֶת לֹא נָדַם קוֹלָם;

דְּבַר־מָה הִקְדִּים לָבוֹא, דְּבַר־מָה לָבוֹא אֵחֵר,

אוּלָם שִׁירֵי צִיּוֹן חַיִּים חַיֵּי עוֹלָם.

בְּבִרְכַּת הֶחָג

יהודה קרני

חֹגִּי חַגַּיִךְ, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל,

בְּאוֹן מִשְׁנֶה, מִשְׁנֵה תִפְאֶרֶת,

בַּאֲשֶׁר אַתְּ שָׁם,

וְאַל נָא יִשָּׁאֵל

מַה־קּוֹל הַהֲמוֹנִים וּמָה עֲתֶרֶת

הַתְּרוּעָה עִם הַחַגִּים בְּהִתְקַדְּשָׁם.

אִם הֶרֶג רָב הָרְגוּ בָּךְ הַגּוֹיִם,

שֶׁלֹּא הָיָה כָּמֹהוּ

וְלֹא יִהְיֶה אַחֲרָיו.

אַךְ זֶה הָאוֹת, כִּי יֵשׁ עָלַיִךְ אֱלֹהִים

וְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ הוּא –

שֶׁכֵּן הוֹתִיר שָׂרִיד מִן טֶבַח רָב.

כָּבֵד מְאֹד אֶבְלֵךְ, אַךְ לֹא יִמּוֹט

שְׂרִידֵךְ וְהוּא יַכְבִּיר אוֹנִים

לְהִדָּרְשָׁם;

זִכְרִי שְׁנוֹת דּוֹר וְדוֹר וִימוֹת

עוֹלָם: גָּוְעוּ עַמִּים, הוֹבִישׁ שָׁרְשָׁם,

בְּעוֹד שָׁרְשֵׁךְ פָּרַח מִדָּם, מֵאֵשׁ וּמִיגוֹנִים.

חֹגִּי חַגַּיִךְ, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בְּקוֹל עֲנוֹת

כְּאִלּוּ דֶּמַע מִלֶּחְיֵךְ נִמְחָה,

כִּי רַעֲנָן גִּזְעֵךְ וַאֲמִירֵךְ חָסֹן

וּמִצִּיּוֹן אֶל הַתְּפוּצוֹת וְהַמַּחֲנוֹת

בְּעֹז נָרִיעַ: מוֹעֲדַיִךְ לְשִׂמְחָה,

חַגַּיִךְ וּזְמַנַּיִךְ לְשָׂשׂוֹן.

אַךְ עִבְרִית

יהודה קרני

הַלָּשׁוֹן הָעִבְרִית,

שֶׁהָיְתָה אַךְ סִפְרִית,

תְּחִנָּתִית־תְּפִלָּתִית־שָׁמַיְמִית –

אֶת הָאָרֶץ עַל שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם תַּמְרִיד,

תֵּעָשֶׂה גַּם חָמְרִית,

יַבַּשְׁתִּית וְיַמִּית.

כֵּיצַד יַבַּשְׁתִּית?

כָּל מְלָאכָה מַחֲרַשְׁתִּית,

אַף צֵרוּף הַזָּהָב לְרַבּוֹת יַבֵּשׁ טִיט,

כָּל מִפְעַל הַיָּחִיד וּמִפְעָל שֶׁל צִבּוּר

“יְעֻבַּר” עַל פִּי סוֹד הָ“עִבּוּר”

מִשִּׂפְתֵי פִּי חָכָם וַאֲפִלּוּ פִּי־בּוּר.

כֵּיצַד גַּם יַמִּית?

עַל צִיִּים, עִם הֲמִית־

מִשְׁבָּרִים בַּיַּמִּים הַגְּדוֹלִים –

בְּעִבְרִית יִהְיוּ נִדְבָּרִים וְרָנִים

מִתְּרָנִים אֶל תְּרָנִים

סַפָּנִים, מַלָּחִים וְרַבֵּי הַחוֹבְלִים.

וּמִזְרָח אֶל מַעֲרָב

יְאוֹתֵת בְּעִבְרִית,

וּמֵיתְרֵי תֶלֶגְרַף

יֶהֱמוּ אַךְ עִבְרִית

וּנְמָלִים לִנְמָלִים

יִקְרְאוּ אַךְ עִבְרִית,

אַף שֶׁל רַדְיוֹ גַלִּים

יִכְרְתוּ אֶת הַבְּרִית:

אַךְ עִבְרִית, אַךְ עִבְרִית, אַךְ עִבְרִית.

לְ'יוֹם הַיָּם'

יהודה קרני

א. הַסַּבָּל, הַחוֹבֵל, הַמַּלָּח

הַסַּבָּל, הַחוֹבֵל, הַמַּלָּח,

כָּל סוּגֵי יַמָּאִים, מִמַּשַּׁךְ

הַמִּטְעָן וּמְחַזֵּק הַתְּרָנִים

עַד שַׁיָּט וּמַשְׁלִיךְ עֳגָנִים,

דִּרְכוּ עֹז עֲלֵי בָּמֳתֵי יָם,

סְחַר אַרְצֵנוּ שְׂאוּ אֶל עַמִּים,

וּבְשׁוּבְכֶם מֵאֶל עֵבֶר יַמִּים

הָבִיאוּ גְאוּלִים מִשִּׁבְיָם.

וְרָאוּ בְּנֵי צִיּוֹן וְיִשְׂמָחוּ

וּשְׁמוֹת צוֹרְרֵינוּ לָנֶצַח יִמָּחוּ.

ב. דַּיָּגִים הַפּוֹרְשִׂים מִכְמָרוֹת

דַּיָּגִים הַפּוֹרְשִׂים מִכְמָרוֹת

בְּיַמִּים, אֲגַמִּים וּנְהָרוֹת,

בִּבְרֵכוֹת וּמֵימוֹת עֲמֻקִּים

וּבְכָל מַיִם מְלוּחִים וּמְתוּקִים,

בִּימֵי חוֹל הַאֲכִילוּנוּ דָגִים

מִכָּל שֶׁתַּעֲלֶה הַחַכָּה,

וְאוּלָם בְּעַרְבֵי הַחַגִּים

וּבְעִקָּר בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת –

כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה מְחַכָּה

שֶׁתַּעֲלוּ לִוְיָתָן בָּרְשָׁתוֹת.

וְאָכְלוּ בְּנֵי צִיּוֹן וְיִשְׂמָחוּ

וְיוֹדְכֶם אֲחִיכֶם, אִם עָשִׁיר וְאִם מָךְ הוּא.

עֲלוּ מִיָּם וְיַבָּשָׁה

יהודה קרני

עִם מַאְפֵּלְיַת הַלַּיְלָה וְעִם הַשַּׁחַר הַמַּוְרִיד

עֲלוּ מִיָּם וְיַבָּשָׁה, צִבְאוֹת עַמֵּי הַבְּרִית,

עַל פְּנֵי אֵירוֹפָּה הַמְשֻׁעְבֶּדֶת;

בְּנַהַם אֲרָיֵי בַּרְזֶל וּבְשַׁאֲגַת נִשְׁרֵי פְּלָדָה

בְּכָל עָצְמַת רִכְבֵי הַנִּצָּחוֹן שֶׁלַּמַּדָּע

בַּשְּׂרוּ יוֹם פְּדוּת לִלְאֹם וּלְאֹם, מוֹלֶדֶת וּמוֹלֶדֶת.

וַיְהִי הַלַּהַט שֶׁבַּזַּעַם קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים

וּבְרַד אַבְנֵי גָפְרִית – מִשְׁלַחַת עֳנָשִׁים

עַל כַּת הַתַּלְיָנִים, קִדְּשׁוּ הַטָּבַח;

נַחֲמוּ עַמִּי, נַחֲמוּ כָּל עָם,

שֶׁהַמְּרַצֵּחַ עֲרָפָם, עִנָּם, קָלָם

בְּסֵתֶר צִינוֹקוֹת וּבְשַׁעֲרֵי הַתָּוֶךְ!

וְאִם חֲזוֹן הָאֵשׁ וְהִמְנוֹנִים לַמַּתָּכוֹת

חָצַבְנוּ בְּגָאוֹן וּבִשְׂמָחוֹת

לְמַעַן שֶׂגֶב הָאָדָם וּמָעֻזֵּי תִפְאֶרֶת –

הַפַּעַם, אַךְ הַפַּעַם, שִׁירוּ עִמָּהֵם שִׁיר אֲבַדּוֹן,

הִמְנוֹן הַשְׁמֵד לְשִׁכּוֹרֵי מִדָּם וָרֶשַׁע וְזָדוֹן,

אַחַר חִצְבוּ שָׁלוֹם לְכָל אֵירוֹפָּה הַמְשֻׁחְרֶרֶת.

בסער, מאסף מוגש לחייל ולחיילת העבריים מאת סופרי ישראל. תש"ג

זֶמֶר יָם

יהודה קרני

הֶאָח, סַבָּלִים,

הֶאָח, סַפָּנִים,

מוֹתְחֵי חֲבָלִים

עַד שִׂיא הַתְּרָנִים.

כְּמוֹ בַּנְּבָלִים

מֵיתְרֵי הָרְנָנִים,

עֲנוּ עִם גַּלִּים

פָּנִים אֶל פָּנִים:

    הַלְלוּ־יָהּ, הַלְלוּ־יָם,

    הַלְלוּ־יָם. הַלְלוּ־יָהּ.

הָעִירוּ שְׁחָרִים

בְּיָם אֵין־סוֹפִים

עַל חוּד הֶהָרִים

הָרֵי הַקְּצָפִים;

מוּצְפֵי זְהָרִים

עִם שֶׁמֶשׁ עָפִים.

שְׂאוּ כַּנְשָׁרִים

רִשְׁמֵי הַשְּׂרָפִים

    הַלְלוּ־יָה, הַלְלוּ־יָם,

    הַלְלוּ־יָם, הַלְלוּ־יָה.

אִם סַהַר יַכְסִיף

רֻכְסֵי הַגַּלִּים,

עָנָן אִם יָעִיב

צִיֵּי חַשְׁמַלִּים –

מַצְפֵּן לֹא יַכְזִיב,

כּוֹכָב לֹא יַעְלִים

מִכֶּם הַנָּתִיב

אֶל כָּל הַנְּמָלִים.

    הַלְלוּ־יָה, הַלְלוּ־יָם,

    הַלְלוּ־יָם, הַלְלוּ־יָהּ.

כֹּה אָמַר שַׂר שֶׁל יָם

יהודה קרני

מוקדש לחי"ל¹

עַל שְׂפַת הַיָּם שָׂרוֹ שֶׁל יָם נִצָּב

וּכְבַד הָגוּת יַאְדִּיר חָזוֹן וִיצַו:

בַּאֲשֶׁר אֶנְעַץ קָנֶה נָמָל יִכּוֹן

וְיִשְׂרָאֵל לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן;

כִּקְהַל שְׁחָלִים יִכְרַע צִיּוֹ אַדִּיר,

גְּרָמָיו פְּלָדָה וְעֶשֶׁת כָּל שָׁרִיר.

סְפִינָה, סְפִינָה תַּעְדֶּה גְאוֹן רַעְמָה –

רַעְמַת עָשָׁן עַל פְּנֵי מִרְבַּץ יַמָּהּ.

עִם הַנְּשָׁרִים תִּשְׁאַגְנָה הַצְּפִירוֹת

וְכָאַרְבֶּה תִּפְשֹׁטְנָה הַסִּירוֹת.

וּבְנֵי זְבוּלוּן יַצִּיבוּ הַתְּרָנִים,

יָרִימוּ נֵס, יִמְשׁוּ הֶעֳגָנִים:

– “לְאָן נַפְלִיג, לְאָן, הַקַּבַּרְנִיט?”

– "אֶל כָּל אֲשֶׁר עֵינְכֶם תַּרְחִיק־תַּבִּיט!

צָפוֹן, דָּרוֹם, מִזְרָח וּמַעֲרָב –

לַכֹּל תָּבִיאוּ סְחַר צִיּוֹן הָרַב.

גַּם דְּבַר צִיּוֹן בַּשְּׂרוּ בְּעָם וָעָם

וּבְרֶגֶשׁ הַלְלוּ־יָהּ וְהַלְלוּ־יָם".

– "שָׁלוֹם, מוֹלֶדֶת, לָךְ, הַרְבִּי שָׁלוֹם,

חֵילֵךְ נִשָּׂא לַכֹּל, שְׁבוּתֵךְ נָשִׁיב הֲלוֹם".

אִמּוֹת בְּצִיּוֹן

יהודה קרני

עם הארונות

אִמּוֹתֵינוּ תִּשֶּׂאנָה בַּסָּךְ דּוֹרוֹנוֹת

לְשִׁמְךָ, אֱלֹהִים, מֵרֵאשִׁית בִּכּוּרִים,

מִמֵּיטַב פְּרִי בִּטְנָן;

רְאִיתִין דּוּמִיָּה עִם מַסַּע אֲרוֹנוֹת

מְהַלְּכוֹת אֲבֵלוֹת בְּטוּרִים,

אַךְ הָיוּ עֲצוּרִים קוֹל בִּכְיָן וְרִטְנָן

כְּמוֹ שֶׁהָיוּ מְקוֹרוֹת דִּמְעָתָן עֲצוּרִים.

כִּי אָמְנָם רַב מְאֹד וְשַׂגִּיא הַשָּׂכָר

לְאִמּוֹת בְּעַמָּן

עִם תִּתָּן כָּל מַחְמָד וּמַחְמָל וּמָבְחָר

מִבְּשָׂרָן וְדָמָן

עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ כָּלִיל;

כִּי אָמְנָם לְמִיּוֹם הַכְּלוּלוֹת הָרִאשׁוֹן

מַקְדִּישׁוֹת הֵן זַרְעָן, בְּעוֹדֶנּוּ שָׁלִיל,

לְעַמְּךָ בְּצִיּוֹן.

כִּי יָדַעְתִּי: כְּמוֹ רוֹמְמוּת הַשְּׁחָקִים הַתְּכוּלִים

יָרוּם לֵב אִמּוֹת לִקְרַאת יוֹם גְּאוּלִים;

וִיהִי מִלְּפָנֶיךָ רָצוֹן, אֵל שַׁדַּי,

לְקַבֵּל בְּרַחֲמִים דַּם נַפְשׁוֹת עֲלָמִים,

שֶׁסָּפְגָה אַדְמָתְךָ, אַךְ עוֹדֶנּוּ רוֹתֵחַ כְּחַי

בְּרֵאשִׁית מַמְלַכְתֵּנוּ וּלְאַחֲרִית הַיָּמִים.

אַחַי הַצְּעִירִים

יהודה קרני

אַחַי הַצְּעִירִים,

בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים,

הֲלוּמֵי מִנִּי אוֹר, מֵאֲוִיר הֶהָרִים.

לְהוּבֵי מַבָּטִים

וּדְקוּלֵי הַקּוֹמָה,

אֲשֶׁר הֶמְיַתְכֶם, הַמְּתוּקָה לִי, דּוֹמָה

לְהֶמְיַת גֵּאוּתָם

שֶׁל גַּלֵּי אֲגַמִּים,

וּשְׂפַתְכֶם הָעִבְרִית – כְּגַחֲלֵי רְתָמִים

תָּמִיד מְלֻבּוֹת,

לוֹחֲשׁוֹת, בּוֹעֲרוֹת;

מָה אָהַבְתִּי אֶתְכֶם, נְעָרִים וּנְעָרוֹת,

כִּי אָרִיחַ בָּכֶם

מֶרְחֲבֵי הַמִּדְבָּר,

אַךְ גַּם רֵיחַ גַּנִּים וְסוֹד שִׂיחַ נִיד בָּר.

אִם שָׁלוֹם אַהֲבְתֶּם

וְחַיֵּי חֹפֶשׁ רָב

אַךְ יֶדְכֶם גַּם לְחֶרֶב לֻמְּדָה בְּיוֹם קְרָב;

וּבְשָׁלְחִי אֲלֵיכֶם

בִּרְכָתִי וּשְׁלוֹמִי

בְּשׁוּם חַג לְבוּשִׁי אוֹ אִם אֵבֶל גְּלוֹמִי –

הֵן יָדֹעַ אֵדַע,

כִּי כְּשֵׁם שֶׁמָּחָר

הַשֶּׁמֶשׁ יַעֲלֶה עַל צַמֶּרֶת וָהָר

בְּעִיר הָאֱלֹהִים,

בִּירוּשָׁלַיִם הָעִיר,

כֵּן יַפְצִיעַ הוֹדְכֶם וְיָפֵז וְיָאִיר

אֶת חַיֵּי יִשְׂרָאֵל

מִבַּחוּץ וּבִפְנִים

וְכָל עִיר וְכָל כְּפָר שֶׁבְּדָמֵינוּ נִבְנִים.

צְנוּעִים וְאַדִּירִים

יהודה קרני

צְנוּעִים אַתֶּם כְּמוֹ צִמְחֵי שָׂדֶה, עֲלָמוֹת וַעֲלָמִים

שֶׁבַּשְּׁפֵלָה וּבָרָמָה;

וְעֵת יוֹמָם וָלֵיל נִשְׁפַּךְ דִּמְכֶם

עֲלֵי דְרָכִים וַאֲבָנִים וּבְחֵיק תְּלָמִים –

לֹא כֶּתֶר גִּבּוֹרִים חִמַּדְתֶּם: אַךְ זוֹ הָאֲדָמָה

כְּבָר חָקְקָה שִׁמְכֶם

וְזִכְרְכֶם בְּכָל נָקִיק וְהַר וְלֹא תִמְחֵם.

כְּאוֹר הַיּוֹם יִיקַר לְשַׁד הַנֶּפֶשׁ הַמְזַמֵּר

בִּוְרִידֵיכֶם – מֵיתְרֵי גּוּפִים־דְּקָלִים,

אוּלָם אִם גּוֹרָלוֹ לְהַנָּגֵר –

הוּא יִקָּוֶה בִּפְעָלִים וּבִסְמָלִים,

בְּדֶקֶל מִדַּקֵּל, בְּכָל שִׁבֹּלֶת וְשִׁזְרָה

שֶׁל גַּרְעִינִים וּבְכָל אֲשֶׁר נִבְנֶה, נִזְרַע.

אַתֶּם מוֹשְׁכֵי חַסְדֵי אֲבוֹת, שׁוֹמְרֵי מָסֹרֶת

הַגְּבוּרָה, אֲשֶׁר תָּמִיד יָשֹׁק אֶל שָׁרְשְׁכֶם הַצָּו

לָשִׁיב לְיִשְׂרָאֵל הַדְרַת גְּאוֹנוֹ;

אַתֶּם תָּעִידוּ, כִּי חָסְנֵנוּ לֹא הָיָה לִנְעֹרֶת

וְלַהֲבוֹת חָזוֹן יַחְצֹב הָעָם כַּאֲשֶׁר חָצַב,

יַעַן כִּי אַדִּיר כַּנֶּצַח הוּא עִם חֲזוֹנוֹ.

תְּפִלָּה עַל הַנֶּשֶׁק

יהודה קרני

אַף כִּי הָרַגְתָּ בָּנוּ הֶרֶג רָב –

כְּאָז אֵלֶיךָ בִּתְפִלָּה אֶקְרַב:

בָּרֵךְ נִשְׁקֵנוּ, אֲדֹנָי, בַּקְּרָב.

יָדַעְתָּ, לֹא זָמַמְנוּ שֶׁפֶךְ דָּם,

בָּנֵינוּ לִמְלָאכָה אִמְּנוּ יָדָם

וְאַף סִקְּלוּ, חָרְשׁוּ, זָרְעוּ שָׂדָם.

וְהֵמָּה לִבְנֵיהֶם אָמְרוּ הָקִים

בֵּית מִבְטַחִים וּבַיִת לֵאלֹקִים

לֵאוֹר בְּאוֹר צִיּוֹן מִן מֵחְשַׁכִּים.

אַךְ הָאוֹיֵב יָשַׁב בַּמַּאֲרָב

וְאִם גַּם אֶל בֵּיתֵנוּ לֹא קָרַב –

הֲרֵי עַל כָּל דְּרָכִים טָרַף שָׂרַף.

אֲזַי תָּפַשׂ הָעָם נִשְׁקוֹ בַּיָּד,

יוֹגֵב, כּוֹרֵם, לַבְלָר, בַּיָּר, סַיָּד,

הֶדְיוֹט, כֹּהֵן – כֻּלָּם כְּאִישׁ אֶחָד.

כַּיּוֹם אִישׁ אִישׁ עַל מִשְׁמַרְתּוֹ נִצָּב,

עָלָיו קַשְׁתּוֹ וּבְאַשְׁפָּתוֹ חִצָּיו

וּלְחַסְדְךָ וּלְבִרְכָתְךָ יְקַו.

בָּרֵךְ נָא אֶת נִשְׁקֵנוּ, אֵל נָאוֹר,

כִּי כָּאן מֵאֲנָשֵׁינוּ הַמִּבְחוֹר

וְאַף הַנֶּשֶׁק הוּא מְאֹד טָהוֹר.

טָהוֹר הַנֶּשֶׁק, כִּי כָּל כָּךְ מְעַט

בִּקַּשְׁנוּ לְעַמֵּנוּ: רַק פְּאַת

אַדְמַת הַחֶלֶד לוֹ לְבַל יִמְעָד.

כָּל כָּךְ, כָּל כָּךְ מְעַט לְרִבֲבוֹת

אַלְפֵי עַמֵּנוּ, אֱלֹהֵי אָבוֹת:

הַנְחֵל אֶת נֶשֶׁק יִשְׂרָאֵל כָּבוֹד!

ג

יהודה קרני

תִּשְׁכַּח יְמִינְכֶם

יהודה קרני

תִּשְׁכַּח יְמִינְכֶם אֲשֶׁר שְׁכַחְתֶּם יְרוּשָׁלָיִם!

תִּדְבַּק לְשׁוֹנְכֶם לְחִכְּכֶם!

יַעַן כִּי נִתְרוֹקַנְתֶּם מִן הַמַּעֲמַקִּים עַד הַשּׁוּלַיִם

וּמִצְּפוּנוֹתֵיכֶם שׁוֹאֵג רֵיקְכֶם.

הֲרֵי אֶתְמוֹל וְעוֹד הַיּוֹם בַּבֹּקֶר

אֶת שֵׁם קָדְשָׁהּ נְשָׂאתֶם וְלַפִּידָהּ;

אֵינִי יוֹדֵעַ מָתַי עֲבַדְתֶּם לַשֶּׁקֶר:

עִם הַשְּׁבוּעָה, אוֹ עִם הַבְּגִידָה.

שַׂמְּחִינִי, יְרוּשָׁלָיִם

יהודה קרני

שַׂמְּחִינִי שׁוּב, יְרוּשָׁלַיִם, וְנִשְׂמַחְתִּי!

שֶׁמִּתּוֹכֵךְ כְּוֶרֶד מֵאֶבֶן הָצְמַחְתִּי.

כְּוֶרֶד מֵאֶבֶן, אוֹ כְּאֶבֶן מֵחֹרֶשׁ מְזֻיָּת,

אוֹ כְּיַהֲלֹם־דָּם עַל שִׂפְתֵי כָּל מוּמָת.

שַׂמְחִינִי מְאֹד, כִּי מְאֹד נֶעֱצַבְתִּי –

אַךְ אִם יֶשַׁע שָׂגַבְתִּי;

שֶׁכֵּן בֵּין שֶׁשָּׁכַבְתִּי וּבֵין שֶׁקַּמְתִּי,

בְּאַבְנֵי קֹדֶשׁ נִרְגַּמְתִּי.

קמה, תש"ט

כָּל שְׂרֵפוֹתֵינוּ

יהודה קרני

כָּל שְׂרֵפוֹתֵינוּ מֶשֶׁךְ שְׁנוֹת אַלְפַּיִם

צְפוּיוֹת הָיוּ מֵרֹאשׁ בְּאֵשׁ יְרוּשָׁלַיִם

כְּשֵׁם שֶׁכָּל הַפִּזּוּרִים וְהָעֻלִּים

הָיוּ בַּקּוֹלָרִין הָהֵם כְּלוּלִים

וְכָל הַשִּׁעְבּוּדִים וְכָל הַגָּלֻיּוֹת

הָיוּ מִן הַכְּבָלִים הָהֵם חֻלִיוֹת.

עַל כֵּן עִם בְּכִי הָאִישׁ מֵעֲנָתוֹת,

כַּאֲשֶׁר רָאָה בְּהֶרֶס הַשָּׁתוֹת,

בָּכוּ דּוֹרוֹת, צָוְחוּ אָבוֹת עַל הַבָּנִים

כִּי הַחֻרְבָּן הָיָה עִלַּת הַחָרְבָּנִים.

וּכְשֵׁם שֶׁעִם אוֹתוֹ חֻרְבָּן יָצָא דִּינָהּ

שֶׁל הָאֻמָּה לִשְׁבִי, לְטֶבַח וּלְקִינָה

כָּךְ עִם קִמּוּם יְרוּשָׁלַיִם קוֹם יָקוּם

הָעָם וְיִגָּאֵל מִשִּׁעְבּוּדֵי עַכּוּ"ם.

יְרוּשָׁלַיִם אֵינֶנָה עִיר...

יהודה קרני

יְרוּשָׁלַיִם אֵינֶנָּה עִיר בֶּעָרִים,

הִיא כְּלִיל עוֹלָמוֹת גְּלוּמִים

וְכָל הַגֵּיאָיוֹת וְהֶהָרִים

צוֹפְנִים אוֹצָרוֹת בְּלוּמִים

וְכָל הַשְּׂמָחוֹת וְהַיְגוֹנִים

בָּהֶם מְקֻפָּלִים וַחֲתוּמִים

עִם שַׁאֲגַת אֲרָיוֹת וְגַעְגּוּעֵי יוֹנִים,

וְכָל הָעֲתִידוֹת, חֲלוּמִים וְשֶׁאֵינָם חֲלוּמִים,

וְכָל חָזוֹן לַמּוֹעֵד

מְלַבְלְבִים בָּהֶם לְעוֹלָם וָעֵד.

כִּי הֵיכָן וְעַל אֵילוּ בָּמוֹת

נִשְּׂאוּ לֵאלֹהִים וְאָדָם תְּפִלּוֹת רָמוֹת

וְהִמְנוֹנוֹת נִשְׂגָּבִים

כְּמִתַּחַת שְׁמֵי יְרוּשָׁלַיִם הַנָּאוִים,

וְהֵיכָן נִתָּן לִטְעֹם

טַעַם חַיִּים וּמָוֶת וְרוֹמְמוּת הַהֲוָיָה

וְהֶבְדֵל בֵּין רוּם לִתְהוֹם,

בֵּין אֱמֶת לְשֶׁקֶר, בֵּין מְצִיאוּת לַהֲזָיָה

אִם לֹא בִּירוּשָׁלַיִם זוֹ

וּבְנוֹפָהּ עִם גִּלּוּיוֹ וְרִמְזוֹ.

וּפַעַם בָּכִיתִי רַב בֶּכֶה בְּעִיר זֹאת,

כִּי הִרְשֵׁיתִי יְגוֹנִי לְהִנָּגֵר פְּרַזוֹת,

וְהַבְּכִי הָיָה כָּל כָּך תְּהוֹמִי,

שֶׁבְּאֵיזֶה אֹרַח־פֶּלֶא פִּתְאוֹמִי

הָפַךְ לְשִׂמְחָה שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי שַׁחְרָהּ

וּמַה זֹּה עוֹשָׂה,

יָדַעְתִּי רַק, כִּי יְרוּשָׁלַיִם הִגִּישָׁה לִי כּוֹסָהּ,

וָאֵשְׁתְּ מִמֶּנָּה עַד לְשָׁכְרָה;

וְלֹא הָיָה לִי כַּיּוֹם הַהוּא לְנֶחָמָה,

לִבְרָכָה וּלְיֶפַע

וְלִשְׁאָר הַחֲסָדִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

כְּמִקֶּרֶן שֶׁל שֶׁפַע.

תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן

יהודה קרני

א. תִּינוֹקוֹת בֵּית רַבָּן

תִּינוֹקוֹת בֵּית רַבָּן

תִּינוֹקוֹת יִשְׂרָאֵל,

כִּי יִשְׁאַל הַמַּלְאָךְ

הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל:

אֵיךְ שְׁנִיתֶם הַתּוֹרָה

אָלֶף, בֵּית, וְגִימֶל,

אֵיךְ קִיַּמְתֶּם בְּרִיתְכֶם

עִם אָדָם וְעִם אֵל –

וַעֲנִיתֶם כְּמוֹ

שֶׁעָנוּ הָאָבוֹת:

לָמַדְנוּ תוֹרָה

מִתּוֹךְ אֵשׁ לֶהָבוֹת.

    קָמָץ אָלֶף אָ

    אָבִינוּ שֶׁבַּשָׁמַיִם,

    וְדָּמֵנוּ נִשְׁפָּךְ כַּמָיִם

ב. לְכוּ נְרַנְּנָה לַאֲדֹנָי

לְכוּ נְרַנְּנָה לַאֲדֹנָי

לִקְרַאת שַׁבָּת

בְּאֵשׁ וָדָם:

לְכוּ נְרַנְּנָה לַאֲדֹנָי

עַל הָרֵי צְפָת

עִם סוֹפֵר סת"ם

וּבֵן וָבַת;

לְכוּ נְרַנְּנָה לַאֲדֹנָי

כִּי הוּא אֶחָד

וּשְׁמוֹ אֶחָד.

הארץ, 17.8.36

אַתָּה אֱלֹהַי

יהודה קרני

אַתָּה, אֱלֹהַי, יוֹדֵעַ וָעֵד

כִּי לֹא זָנִיתִי אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכָר,

וְאַף כִּי לֹא עֲנִיתָנִי לַמּוֹעֵד,

וְאַף כִּי יִשְׁעֲךָ מְאֹד אֵחַר,

וְאַף כִּי נֶעֱזָב הָיִיתִי וּמְשׁוֹמָם

וּשְׁכוּחַ חַסְדְּךָ הָרַב –

קָרָאתִי אֵלֶיךָ יוֹמָם

וְגַם בַּלַּיְלָה אוֹתְךָ אֲשַׁו

לְנֶגְדִּי בְּשִׂמְחָה

וְכָל דָּמִי יֹאמַר שִׁמְךָ.

מחברות לספרות, תשרי תש"י

VARIA

יהודה קרני

קְרָב אֲוִירוֹנִים

יהודה קרני

בִּשִׁמֵי שָׁמַיִם – תִּמְרוֹנִים,

שֳָם יִתְנַצְּחוּ אֲוִירוֹנִים,

שָׁם שְׁנֵי בְּרוּאֵי פְּלָדָה רוֹנִים.

בִּשְׁמֵי שָׁמַיִם שְׁנֵי עַמִּים

אֶל פְּנֵי אֱלֹהַּ נִלְחָמִים

לַיַּבָּשׁוֹת וְלַיַּמִּים.

אֶחָד מוּל הַשֵּׁנִי נִצָּב

וְזֶה אֶל זֶה יַפְרִיץ גִּצָּיו

שְׂרָפִים יִשְׁלַח מִמַּפְצִיצָיו.

אֶחָד נִצַּח אֶחָד גָּבַר,

אָז יִסְתַּחְרֵר כְּמוֹ שַׁוָּר,

כִּכְרֹךְ הַחֶבֶל עַל צַוָּאר.

שֵׁנִי נִפְגַּע וְהוּא צָנַח,

אַחַר נִתְלַשׁ בְּקַו אֲנָךְ

וּפִאַת שָׂדֶה דָמוֹ חָנַךְ.

אָז מִישֶׁהוּ צָהַל: הֶאָח,

וּמִישֶׁהוּ צָוַח: אֲהָהּ;

אַחַר שָׁקַט הַכֹּל, הוּנַח,

אַךְ עוֹד דְבַר־מָה בַּיְקוּם רָהָה.

שִׁיר־לֶכֶת

יהודה קרני

עַל צוּק בַּמּוֹלֶדֶת

מָצָאנוּ נָדָן,

בּוֹ חֶרֶב מָחְלֶדֶת

מִזְּמַן וְעִדָּן;

בַּצּוּק נַשְׁחִיזֶנָּה:

פְּלָדָה בִּפְלָדָה,

מִלַּהַב תִּזֶּה־נָא

בָּרֶקֶת חַדָּה.

בִּשְׁחוֹר עַרְבִּי

תַּכְסִיף חַרְבִּי,

יוֹמָם תַּזְהִיב

כְּפֶלַח שֶׁמֶש הָאָבִיב,

אוּלָם תִּלְהַט כְּחוּט שָׁנִי

מֵהֹלֶם בִּמְשַׂנְאִי.

לִי חֶרֶב נוֹקֶמֶת

וְיָד חֲזָקָה

בַּחֹמֶשׁ הוֹלֶמֶת,

חוֹלֶפֶת רַקָּה.

אוֹיְבֵנוּ מִמַּחַץ

יִכְרַע וְנָהַם.

נִקַּח מִבְּנֵי שַׁחַץ

נִקְמַת דַּם הָעָם.

בִּשְׁחוֹר עַרְבִּי

תַּכְסִיף חַרְבִּי,

יוֹמָם תַּזְהִיב

כְּפֶלַח שֶׁמֶשׁ הָאָבִיב,

אוּלָם תִּלְהַט כְּחוּט שָׁנִי

מֵהֹלֶם בִּמְשַׂנְאִי.

הַכּוֹשֵׁל

יהודה קרני

אָמַרְתִּי כִּי הִכֵּיתִי שָׁרָשִׁים

עַל אֶרֶץ רַבָּה

וְכִי בְּאַהֲבָתִי נָשִׁים

אֶמְסֹר אוֹנִי לָעוֹלָם הַבָּא;

אָמַרְתִּי כִּי סֶלַע אֲנִי עִם סְלָעִים

לְבַל אֶמּוֹט

וּשְׁמִי לֹא יַעֲשֶׂה תּוֹלָעִים

כְּכָל הַשֵּׁמוֹת;

אָמַרְתִּי אֶקָּבַע בָּרִקְמָה

שֶׁל דּוֹר וָדוֹר

וּבִכְבוֹת כּוֹכָבִי – זִיק־מָה

עוֹד יָאִיר בַּמִּסְתּוֹר.

אַךְ שָׁמְטוּ שָׁמַי וְשָׁמַט הַקַּרְקַע

לְפֶתַע פִּתְאֹם

וְעַל פְּנֵי הֲוָיָתִי הַמִּתְפָּרְקָה

אֲרַחֵף כְּעַל פִּי תְּהוֹם.

לֵיל חָג

יהודה קרני

הַלַּיְלָה נִשְׂגָּב, קִמְרוֹנוֹ מְיֹרָח,

כֹּה אַדִּיר וְכֹה רָךְ.

הַלַּיְלָה יֵיטִיב לְאַשְׁכֵּל כּוֹכָבִים,

אֵין נוֹשְׁרִים וְכָבִים.

הַלַּיְלָה מוּרָם וְעָמֹק אַךְ שׁוֹקֵט.

אֵין עָקוּד וְעוֹקֵד.

הַלַּיְלָה מַשְׁוֶה כָּל רָמָה עִם שִׁפְלָה,

הוּא נָקִי מִתִּפְלָה.

הַלַּיְלָה יָשִׂיחַ תּוֹהִים וּבוֹהִים:

אֲדֹנָי אֱלֹהִים.

רָשְׁמֵי אָבִיב

יהודה קרני

אָבִיב בָּעִיר אֵינוֹ מַפְתִּיעַ בְּשִׁפְעַת

צְבָעִים, כִּי גַם סְתָוָהּ שׁוֹפֵעַ כְּחֵלֶת וְשָׁרָק;

אֲבִיב הָעִיר מוּחָשׁ יוֹתֵר לָאֹזֶן, כִּי חָזְרוּ הַדּוּכִיפַת,

הַקּוּקִיָּה, הָעוֹרְבָנִי וְהַשְּׁרַקְרַק.

אָמְנָם בְּיֶרַח זֶה מַסְמִיק בָּעִיר תּוּת־הַגִּנָּה

וְאַתָּה תוֹקֵעַ וֶרֶד צִידוֹנִי אוֹ גְלַבְקִיּוֹן בַּדָּשׁ,

אֲבָל בִּכְלָל קוֹלֵט הָעִירוֹנִי אָבִיב כְּמַנְגִּינָה

וְלֹא כְּמוֹ צִיּוּר צְבָעִים חָדָשׁ.

כֵּן, לֹא הַרְבֵּה תִיגַע יַד הָאָבִיב בָּעִיר,

רַק פֹּה וְשָׁם עַל הַדָּהוּי תּוֹסִיף שָׁנִי עִם עֲדָנִים;

וּכְמוֹ פַּיְטָן עוֹבֵר בְּקֻלְמוֹסוֹ עַל שִׁיר

כָּךְ הָאָבִיב עוֹבֵר בְּמַכְחוֹלוֹ עַל פְּנֵי גַנִּים.

עַל כֵּן נִמְצָא רָשׁוּם בְּיוֹמָנִי:

אָבִיב בַּכְּפָר הוּא רַב פְּעָלִים וְרַב תְּכוּנָה,

אֲבָל בָּעִיר אֵינֶנּוּ מְצַיֵּר צִיּוּר חָדָשׁ וְרַבְגּוֹנִי,

אֶלָּא עוֹשֶׂה רַק בֶּדֶק בַּתְּמוּנָה.

שְׂמַח, אָדָם

יהודה קרני

שְׂמַח, אָדָם, בְּיוֹם עֲצֶרֶת,

לָאָסִיף בֵּיתְךָ הַתְקֵן;

אוֹר שְׁקִיעָה עַצְבוּת תַּשְׁכֵּן,

אַךְ דְּבַשׁ נוֹטְפָה עוֹד כָּל כַּוֶרֶת.

יֵשׁ כָּאן בַּיִת. אֵי הַבַּיִת?

עִיר הָיְתָה כָּאן. אֵי הָעִיר?

עַל מְתִים וְעַל בְּעִיר

כְּבָר הַלַּיִל רַד כְּעַיִט.

שְׁתֹל עֲצֵי שִׁקְמִים בְּשֶׁפַע

עַל הַנַּחַל הַשָּׁקֵט;

דַּם רִמּוֹן וְחֲלֵב שָׁקֵד

עוֹד יוֹסִיפוּ חֵן עַל יֶפַע.

שָׂא סַלֶּיךָ עַל הַשֶּׁכֶם,

טֹעַן בָּר וּפְרִי עָנָף;

אַל תָּשֵׁב רֵיקָם פָּנָיו,

פְּנֵי הָאִישׁ, בִּקֵּש פַּת לֶחֶם.

כִּי בְּעוֹד גָּדוּשׁ הָאֹסֶם

בָּא מוֹעֵד שֶׁיִתְרוֹקֵן;

דַע, מָחָר אַתָּה זָקֵן

וְלֹא לָנֶצַח, עֶלֶם, חֹסֶן.

שְׂמַח, אָדָם, בְּיוֹם אַסֶּפֶת

טֶרֶם אֹסֶף עֲצָבִים;

כִּי זוֹרְחִים עוֹד כּוֹכָבִים

לַיְלָה עַל כָּל גַּן וָרֶפֶת.

שָׁאוּל טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי

יהודה קרני

בְּיוֹם הַשְּׁלשִׁים לְמוֹתוֹ

א. הָיָה וְהָרַעְמָה הַזֹּאת

הָיָה וְהָרַעְמָה הַזֹּאת

הִסְתָּעֲרָה, מָרְדָה עַזּוֹת

כְּמוֹ אָמִיר, סְעוּר עַלְעוֹל.

אֲזַי הֶעֱבִיר עָלֶיהָ עֹל

וּבְמַסְרְקוֹ שִׁדְּלָהּ וְהִדְבִּירָהּ

כְּהַדְבִּירוֹ כָּל חֹמֶר יְצִירָה;

הָיוּ הַלָּלוּ סַרְבָּנִים,

מַקְשֵׁי הָעֹרֶף, מַזְעִימֵי פָּנִים

מֵהִכָּנֵס לִדְפוּס וּדְמוּת,

אַךְ הוּא זִמְּנָם לִקְרָב חַיִּים וָמוּת

וְעֵת שֶׁלִּרְצוֹנוֹ כָּפָם

נִעֵר רַעְמָה, הֵיטִיב שָׂפָם.

כִּי בְּשָׁלוֹם יִרְדֶה מִלַּהַב הַכִּבְשָׁן

יְצִירוֹתָיו, שֶׁכַּגְּבִישִׁים גִּבְּשָׁן.

ב. הָיָה בּוֹ מִן הָרֹךְ וּמִן הַמַּנְעַמִּים

הָיָה בּוֹ מִן הָרֹךְ וּמִן הַמַּנְעַמִּים,

מִצַּעַר בְּחִיר הָעֲלָמִים,

וְעִם אֲשֶׁר לִבּוֹ סָעַר, שָׂגַב, רָהַב –

כְּעֶלֶם בַּיְשָׁנִי אָהַב.

כָּעֶלֶם הֶעָנֹג לִיקַר חֶמְדָּה כָּמַהּ,

לְחֶסֶד לֶטֶף יָד חַמָּה.

וַיְהִי בִּפְרֹחַ בְּצִיּוֹן הַכַּלָּנִית

תִּנָּה, כִּי זוֹ הַשַּׁכְחָנִית

אַף לֹא עָלֶה קָטְפָה לִשְׁמוֹ מֵהַר וָגָיְא,

כִּי אוֹי, “אוֹהֶבֶת אַתְּ עַל תְּנָאי”,

וּבְאֶרֶץ אֲבוֹתָיו, עִם שֶׁמֶשׁ וּשְׁמֵי תְכֹל –

“אֲבוֹי, כִּי אֵין לִי כֹּל, אֵין כֹּלֹ”.

אֲבוֹי אֲבוֹי – וְלֹא הוּשַׁר אֲזַי כָּלִיל

מַחְזוֹר “שִׁירֵי אִלְאִיל”.

ג. שָׁאוּל רָדָה בְּכָל הַמַּתָּכוֹת

שָׁאוּל רָדָה בְּכָל הַמַּתָּכוֹת,

מְפֹרָדוֹת וּמְגֻבָּשׁוֹת,

מִבְּדִיל וְכֶסֶף וּזְהָבִים וְעַד

נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל עָשׁוֹת.

וְהַגְּלָמִים, רָבְצוּ הֶפְקֵר נִגְלִים

וְשֶׁחָצַב מִמְּעֵי מַטְמוֹן,

הִתֵּךְ, לִטֵּשׁ עַד הַבְזִיקָם גִּצִּים –

עַדֵּן חָדָשׁ, חַדֵּשׁ קַדְמוֹן.

וּבִמְחוֹלַת שַׂרְפֵי מֵרוּק נִגֵּד

הִמְנוֹן צִיּוֹן עַל גַּב הַסְּדָן

וּמִפְעֲלוֹת עֱזוּז בָּעָם מֵאָז

וְעַד עַתָּה רוֹמֵם חַסְדָּן.

אַף כַּטַּרְסִי־אָמָּן גָּלַף, חָרַט,

שָׁזַר עֲדִי הַפִילִיגְרָן

וּגְלִיפוֹתָיו וְרִקְמוֹתָיו לִשְׁתִי

וְעֵרֶב רִקּוּעָיו שִׁגְּרָן.

וּבְהַמְרִיאוֹ לַתְּכֵלֶת עִם עֵיטוֹ

יָדוֹ לַכּוֹכָבִים הָדָה,

כִּי לַמַּדָּע רָתַם רִכְבֵי שִׁירָה

וְלַשִּׁירָה – רִכְבֵי מַדָּע.

וּכְדוֹקְטוֹר פַאוּסְט בִּשְׁקִידָה חָקַר

לְכָל תַּכְלִית, וְכִי שָׂבַע –

אֶת שֵׁם מֵפִיסְטוֹ לֹא בִּטְּאוּ שְׂפָתָיו –

מֵעֹצֶם אֱמוּנָה וְאַהֲבָה.

לֹא קָרָאתִי לָאָסִיף

יהודה קרני

לֹא קָרָאתִי לָאָסִיף

וְלֹא פָּתַחְתִּי לִקְרָאתוֹ אֲסָמַי,

כִּי שְׂדוֹתַי עֲדַיִן חָשִׂיף

מוּל מַחְלְצוֹת שָׁמַי.

זֶה אַךְ שָׁלְמָה חֲרִישָׁתִי הָעֲמֻקָּה

וַהֲפִיצוֹתִי הַמִּזְרָע

וְכֻלִּי חֲרָדָה מְתוּקָה

לַשִּׁבֹּלֶת וְנִזְרָהּ.

אֲנִי מְיַחֵל לְטַל ולְמָטָר,

שֶׁיּוּחַן וִיבֹרָךְ

מַה שֶּׁרוּחִי זָרַע וְנָטַר

וּמַה שֶּׁכֹּה נַעֲמָן וְכֹה רָךְ.

בִּשְׂדֵה כַּלָּנִיּוֹת

יהודה קרני

מָה רַב הַגִּיל עִם הַכַּלָּנִיּוֹת

בְּגֵי וָהָר בִּימֵי נִיסָן;

נָאוֹת הֵן, חֲסוּדוֹת, מַמָּשׁ צַיְלָנִיּוֹת,

אַךְ יַעַן כִּי הַשֶּׁמֶשׁ מַרְנִינָן וּמַתְסִיסָן, –

הֵן מַחְצִיפוֹת וְנַעֲשׂוֹת קוֹלָנִיּוֹת

בָּאֹדֶם שֶׁלָּהֶן עַד בְּסִיסָן.

וְאַף כִּי מִתְבַּקְּשׁוֹת אַתֶּן לְהִקָּטֵף מֵעַל שְׂדֵכֶן –

חֲלִילָה לִי מִקְּטֹף אֶתְכֵן

אַחַת, אַחַת אַף לֹא יַחְדָּו בַּחֲפִיסָה;

מוּטָב עָקֹר כָּל הַשָּׂדֶה עַל הַתְּלָמִים

אוֹ הָרְגָבִים

וְעַל כַּפַּי לְהַגִּישׁוֹ מִטַּעַם עֲלָמִים

אֶל כָּל אַיֶּלֶת אֲהָבִים

וּלְכָל תִּינוֹק, הַמִּצְטַחֵק בָּעֲרִיסָה.

מִצְחַק אָבִיב

יהודה קרני

עִם בֹּקֶר בַּעֲלוֹת

בַּשַּׁחַק יוֹם וָרֹד

חָפְזוּ מִסְּטָיו שֶׁל בַּיִת

שְׁלשֶׁת נְעָרוֹת.

לִקְרֹא לָהֶן שֵׁמוֹת?

מַרְאָן וְתִלְבָּשְׁתָּן?

זֶה סוֹד כָּמוּס עִמִּי

וְעִם כֻּלָּן שְׁלָשְׁתָּן.

לְיַעֲלוֹת הַחֵן

לֹא כְּחָל וְלֹא סָרָק,

אַךְ כָּל לְחִי תִפְרַח

כְּפֶרַח הַפָּרָג.

זָלַף הָדָר בָּשְׂמוֹ,

פָּרְחוּ אִזְדָּרָכוֹת,

אַךְ שְׁלשֶׁת הַבָּנוֹת

בָּשְׂמָן אֵינוֹ פָּחוֹת.

קָרְאָה אַחַת בְּגִיל:

אֶל תַּחַת הַשִּׁקְמוֹת!

אָז צָחֲקוּ כֻּלָּן:

שָׂרְדוּ שָׁם שֵׁשׁ, עִקְמוֹת.

קָרְאָה שְׁנִיָּה: לַגָּן,

אֶל בֵּין הַשִּׁלְהָבִים!

שׁוּב צָחֲקוּ: שָׁם טוֹב

עִם צֵאת הַכּוֹכָבִים.

קָרְאָה שְׁלִישִׁית: לַיָּם,

יַמֵּנוּ הַתִּיכוֹן!

אָז צָהֲלוּ שְׁלָשְׁתָּן

בְּיֶתֶר עֹז וָרֹן.

עָבַר כָּאן תֵּימָנִי –

סַבָּל עִם חֲבָלָיו

וּבְצָחְקוֹ עִמָּן

הֵן צָחֲקוּ עָלָיו.

אֲזַי נֶהָג הִכְרִיז:

אֶשָּׂאֲכֵן רָחוֹק

שֹׁמְרוֹן וְהַגָּלִיל!

אַךְ הֵן הֶאְדִּירוּ צְחוֹק.

וְהִתְגַּלְגֵּל הַצְּחוֹק

וְהִצְטַחֵק הַכֹּל

וַתְּהִי גִילַת־רַנֵּן

בְּעֶצֶם יוֹם שֶׁל חֹל.

אָבִיב נָתַן מָשׂוֹשׂ,

גַּנּוֹת – אֶת נִיחוֹחָן

אַף שְׁלשֶׁת הַבָּנוֹת

פָּרְחוּ מִתּוֹךְ תּוֹכָן.

שִׁירִי

יהודה קרני

שִׁירִי מְרֻכָּז וְקָצָר

וּמְסֻגָּר בְּגָדוֹת

כִּי בֹּקֶר וָעֶרֶב אָצַר

תַּמְצִית הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת;

וְלָמָּה אַאֲרִיךְ בִּלְשׁוֹנִי

וּבְמַעֲשֵׂי חָרָשִׁים

הֲרֵי בְּבַת אַחַת יֹאחַז קִלְשׁוֹנִי

בַּצַּמָּרוֹת וּבַשָּׁרָשִׁים.

ד

יהודה קרני

עִמִּי...

יהודה קרני

אוֹדְךָ, אֱלֹהֵי יַעֲקֹב

שֶׁלֹּא דִלַּלְתָּ מַעְיָנַי

וְעוֹד אָקֵר אוֹתְךָ

מִכָּל אוֹנַי.

נִסִּיתַנִי אִם אֶכְפֹּר בְּךָ,

אַךְ לֹא אֶכְפֹּר;

מִתְּהוֹם כַּחְשִׁי

אֶת יֵשׁוּתְךָ אֶחְפֹּר.

וְאִם זַעְמִי לֹא תִזְעַם

וְלֹא תִמְחֶה דִמְעִי –

רֵד אֵלַי

לְהֵעָקֵד עִמִּי.

הַלְלוּהוּ

יהודה קרני

הַלְלוּהוּ בְּפֶלֶד

הַלְלוּהוּ בִּנְחֹשֶׁת,

בְּטֹהַר הַיֶּלֶד

וּבְצַעַר הַבֹּשֶׁת,

הַלְלוּהוּ בְּסַעַר,

הַלְלוּהוּ בְּשֶׁלֶו,

בְּמַעַר וּבְיַעַר

וּבְהַרְרֵי אֶלֶף.

הַלְלוּהוּ בְּצֶבַע

הַלְלוּהוּ בְּשֵׁמַע;

הַלְלוּהוּ פִּי שֶׁבַע

בְּאֵלֶם הַכֵּמַהּ.

אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ

יהודה קרני

אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ בְּאֵלֶם,

וּבְלֹא מִלִּים לְךָ אֲשַׁוַּע,

כִּי לְשׁוֹנִי דָבְקָה לְחִכִּי וַתֵּלֶא

לְהֵעָנוֹת לַמַּחֲשָׁבַה;

כִּי לְשׁוֹן הַבְּכִי לְיִרְמְיָהוּ

וּלְשׁוֹן אִיּוֹב הַחַרְבִּית

דָּהוּ וְקָהוּ

מֵרִיב וּמִבְּכִי שַׁחֲרִית וְעַרְבִית,

עַל כֵּן אָמַרְתִּי: אַחֲרִישׁ

אוּלַי אִלְמִי שָׁמֶיךָ יַרְעִישׁ.

הֶעֱמַקְתָּ הֲוָיָתִי

יהודה קרני

מִתוֹךְ מַחְבֶּרֶת אֲבוּדָה

הֶעֱמַקְתָּ הֲוָיָתִי כָּל כָּךְ,

שֶׁסַּכָּנָה לָרֶדֶת

אֶל תַּחְתִּית הַמַּעֲמָק,

כִּי מֵהֵיכָן שָׁם יָלְקַח

לְרַגְלִי הַמּוֹעֶדֶת

מַעֲמַד קַרְקַע מֻצָּק?

גַּם שִׁסַּפְתָּ הַכֹּל עַד זַעֲוָה

וְאֵימַת הַמַחְשׂוֹף,

וַאֲנִי לֹא בִּקַּשְׁתִּי אֶלָּא הֶאָרָה

בְּנֵר שֶׁל שַׁעֲוָה

וְעַמְקוּת – שֶׁלֹּא עַד הַסּוֹף

וְהָאֵינוּת הַקָּרָה.

בִּקַּשְׁתִּי קְצָת תְּמִימוּת וּתְעִיּוּת

אוֹ לְהִתְהַלֵּךְ בַּחֶלֶד

כְּעִוֵּר וְחֵרֵשׁ.

אַךְ אַתָּה גָזַלְתָּ מִמֶּנִּי פַּשְׁטוּת הַחִיּוּת,

זוֹ שֶׁלַּצִּפּוֹר וְלַיֶּלֶד

וְלַצֶּמַח וְלָאֵשׁ.

הארץ, 16.2.45

דַּפִּים מִמַּחְבֶּרֶת אֲבוּדָה

יהודה קרני

א. אֲנִי נֶחְפָּז מְאֹד בְּעוֹלְמֵי הָרוּחַ

אֲנִי נֶחְפָּז מְאֹד בְּעוֹלְמֵי הָרוּחַ,

אַךְ בָּאָרֶץ אֲהַלֵּךְ עָקֵב בְּצַד אֲגוּדָל;

הַיִּעוּד וַדָּאִי: אֵי־שָׁם אֲנִי קָרוּא, אַךְ

גַּם שָׁם לֹא אֲכֻפַּר וְלֹא אֲשֻׁדַּל,

כִּי אֵין כַּפָּרָה וְשִׁדּוּל

לְחֵטְא יֵצֶר הַגִּדּוּל.

אוּלָם אִם בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ

     תְּפֻתַּע וְתִכְרַע –

חַטָּאתְךָ תִּמָּחֶה וְאָבַד אֲפִלּוּ זִכְרָהּ.

כִּי כָּל מַה שֶּׁיָּזַמְתָּ לַעֲשׂוֹת

הֲרֵי כְּבָר מָעוּךְ וְדָרוּס וְאַפְסִי;

בְּרַם אַתְּ, נַפְשִׁי, אַל תִּכָּשְׁלִי בָּזֹאת

וְאַל לִכְרִיעָה תִּתָּפְשִׂי.

וּתְהִי זוֹ נֶחָמָתֵךְ, לְפָחוֹת,

כִּי בְּחַיַּיִךְ לֹא חָדְלוּ אֳרָחוֹת

אֶלָּא נָהֹה וְכָסֹף

וְהָמֹה עִם רוּחַ וְגָאֹה עִם הָר,

עַד שֶׁמֵּאֵלָיו יְפַעֲמֵן הַסּוֹף

הַמַּר וְהַנִּמְהָר.

ב. וְיֵשׁ שֶׁעוּקְצֵי הָעִצָּבוֹן לוֹפְתִים לִבְּךָ

וְיֵשׁ שֶׁעוּקְצֵי הָעִצָּבוֹן לוֹפְתִים לִבְּךָ,

כְּחוֹחִים אֶת הַוַּרְדִּינָה,

וְכָל יְקָר וּמַחְמָל, שֶׁרוּחֲךָ טִפְּחָה,

נִפְצַע עַד מַעֲמַקָּיו מִגְּזַר דִּינָהּ

שֶׁל אוֹתָה עַצְבוּת,

שֶׁאֵין לָהּ שִׁעוּר וְתֵאוּר

וְאֵין לִמְצֹא לָהּ בֵּאוּר

אֶלָּא בַּתִּמָּהוֹן עַל עֶצֶם הַהִתְהַוּוּת

וְעַל תַּכְלִית הַפְּרִיחָה וְהַכְּמִישָׁה

בִּמְעֵי הָאֲדָמָה וּבְרֶחֶם הָאִשָּׁה,

וְאָבְדָה הַבְּחִינָה בֵּין תְּהוֹמוּת לְרָמוּת,

וְאִם טוֹב לִחְיוֹת מִלָּמוּת

וְנִפְרְצָה הַמְחִצָּה בֵּין קְדוּשָׁה

לְטֻמְאָה,

בֵּין מִדָּה גְדוּשָׁה

לְמִדָּה זְעוּמָה

שֶׁל רַחֲמִים וְחֶסֶד מֵאָדָם לְאָדָם

וּמַה הַהֶבְדֵּל בֵּין דָּם לְדָם

וּמֵעָצְמַת הַדְּוָיִים יֵשׁ שֶׁהַלֵּב וְהַבָּשָׂר

וְכָל חוּשֶׁיךָ קֵהִים,

וְאִי אַתָּה יָכוֹל לִקְרֹא מִן הַמֵּצָר

לֹא לַשָּׂטָן וְלֹא לֵאלֹהִים.

ג. וְאַף עַל פִּי כֵן גּוֹרָלִי לֹא אָמִיר

וְאַף עַל פִּי כֵן גּוֹרָלִי לֹא אָמִיר,

בְּשׁוּם גּוֹרָל,

לֹא שֶׁל צֶמַח וְלֹא שֶׁל צִפּוֹר בָּאָמִיר

אַף לֹא שֶׁל אָדָם עִוֵּר, שֶׁהֻלַּךְ שׁוֹלָל.

כִּי אָהַבְתִּי אֶת הַמְפֻלָּשׁ לִצְמִיתוּת

וְלֹא אָפֵר עִם הַדַּעַת בְּרִיתִי,

עַד אִם שָׁתִיתִי מִכּוֹסָהּ כָּל הָאֲמִתּוּת

בְּיַחַד עִם אַחְרִיתִי.

וְכַאֲשֶׁר שֻׁסַּפְתִּי כֵּן אֲשַׁסֵּף וַאֲתַכֵּן

מְרוֹמִים וּתְהוּמִים בַּבַּרְזֶל הַמְפֻלָּד

וַאֲלַמֵּד גַּם צְמָחִים בַּגַּן וְצִפֳּרִים בַּקֵּן

לוֹמַר שִׁירָה מִתּוֹךְ דַּעַת עַצְמָם וְהַזּוּלַת.

ד. וְאוּלַי וְאוּלַי וְאוּלַי

וְאוּלַי וְאוּלַי וְאוּלַי

עוֹד תַּפְצִיעַ שְׁעַת גְּאוּלַי

וְנָשׁוּב כְּבַתְּחִלָּה לְזַמֵּר

כְּצִפּוֹר וּכְדֶקֶל מִתַּמֵּר.

וְהַבַּרְזֶל הַמְפֻלָּד יִלָּבֵב,

יֹאהַב נְעִימוֹת וְיֵאָהֵב,

וּמָטוֹס יְעַטֵּר מִמְרוֹמִים

אֶת הַכֹּל עִטּוּרִים שֶׁל שְׁלוֹמִים,

וְיבֹרַךְ לָעוֹלָם, כְּגֻלַּת

כֹּתַרְתּוֹ, כָּל יֶלֶד יֻלַּד

וְכָל עָשׁוּק וְכָל גֵּר וְיָתוֹם

בֶּן צֶבַע לָבָן וְשָׁחוֹר וְכָתֹם,

וְיָשְׁלַם דְּבַר אַחְרִית הַיָּמִים

לְיִשְׂרָאֵל בְּבֵיתוֹ כְּמוֹ רָמִים.

עתים, סיון תש"ז

אֵין לַחְקֹר מִדַּי...

יהודה קרני

אֵין לַחְקֹר מִדַּי וְאֵין לִשְׁאֹל

לְדֶרֶךְ אוֹ מִשְׁעוֹל.

כִּי סוֹפְךָ לִהְיוֹת מִכֻּלָּם נִשּׁוֹל.

יוֹמָם גּוֹרָלְךָ לֵילֵךְ

אֵילֵךְ וְאֵילֵךְ

עַד שֶׁמֵּעֲיֵפוּת תַּחְתֶּיךָ תִּשָּׁלֵךְ.

וּבַלַּיְלָה כִּי שָׁמַיְמָה תַּבִּיט

וְרָאִיתָ כּוֹכָב פָּשׁוּט אוֹ שָׁבִיט –

וְהֶאֱמַנְתָּ כִּי הוּא לְךָ קַבַּרְנִיט.

וּתְהִי נָא דַרְכְּךָ אֱמוּנָה וּבוֹטְחָה

כִּי בְּכָל נַפְשְׁךָ וּמְאֹדֶךָ

אִם חַיֶּיךָ לֹא קִיַּמְתָּ – קִיַּמְתָּ מוֹתְךָ.

עַל שְׁנֵיהֶם...

יהודה קרני

זֶה כַּחֹק וְכַדָּת עַד כְּדֵי אִוֶּלֶת

וּפָשׁוּט וְרָגִיל עַד לְאֵימָה,

וְאַתָּה שָׂא לָאִוֶּלֶת וְלָאֵימָה וְעַל תֵּהָם:

עַל שְׁנַים כְּאֶחָד תִּתְהַפֵּךְ הַמַּאֲכֶלֶת –

עַל הַבְּהֵמָה

ועַל הַבֶּהָם.

רָאִיתִי הַבְּהֵמָה כְּשֶׁהִיא מָכְרַעַת

לְיַד הֶחָח בְּבֵית הַטְּבִיחָה,

וּבְבֵית־הַחוֹלִים עַל מִטָּה

מֻצַּעַת

הֻטַּל הַבֶּהָם, אֲשֶׁר עִם גְּנִיחָה

נִמְתַּח עָלָיו דִּין מִיתָה.

וְהוּא בִּקֵּשׁ יֶשַׁע, אַף הַבְּהֵמָה בִּקֵּשָׁה;

אַךְ בְּעֵינֵיהֶם הַקָּמוֹת

לַשָּׁוְא כָּל הַיְקוּם בְּעֶלְבּוֹנוֹ צָוַח:

וְעַל שְׁנֵיהֶם, נְקִיִּים מִפֶּשַׁע,

חַלַּף הַנְּקָמוֹת

הִבְרִיק – וְטָבַח.

יוֹנַי הַשְׁתַּיִם

יהודה קרני

זוּג בְּנֵי יוֹנִים, צִבְעָם אָרֹד

וּזְהַבְהַבּוֹת הַכֹּתָרוֹת,

אֶל אֶדֶן חַלּוֹנִי, שֶׁלֶּחָצֵר נִשְׁקָף,

יָרְדוּ בְּצָהֳרֵי יוֹם לְשֵׁם מִשְׁכַּב

מְנוּחָה: וּמָה אֶשְׂמַח, כִּי שְׁתַּיִם הַיּוֹנִים

מֵאָז יום־יוֹם תִּבְחַרְנָה חַלּוֹנִי מֵחַלּוֹנִים

רַפֵּד עָלָיו עִם לַהַט שֶׁמֶשׁ יְצוּעִים

אוֹ סְתָם לָשֶׁבֶת וּלְגַעְגֵּעַ גַּעְגּוּעִים.

הָיְתָה לִי גַם תִּקְוָה כְּמוּסָה, כִּי בֵּעָטֵף

רוּחָן תַּסְכֵּמְנָה לְשַׁתֵּף

בִּיגוֹנֵיהֶן גַּם יְגוֹנָי.

וּמָה אֶעֱשׂה וְלֹא עָשִׂיתִי לְיוֹנָי?

גַּרְעִינִים? – יַעַזְרֵנִי כָּכָה אֱלֹהֵי אָבִי,

אִם לֹא מִמִּשְׁמַנֵּי שָׂדֶה לָהֶן אָבִיא,

וּמֵי מַעְיָן כַּבְּדֹלַח בַּבְּקָרִים הַשְׁכֵּם

בִּיקַר כֵּלַי אַשְׁקֵן,

וְשׁוּב יַעַזְרֵנִי אֱלֹהֵי אָבִי וְגַם אִמִּי,

אִם חָלִילָה מַחֲשָׁבָה זָרָה הָיְתָה עִמִּי

בַּקֵּשׁ שָׂכָר מֵהֵנָה חֵלֶף עֲמָלִי,

וְאַף שַׂעֲרַת־זָהָב אֶחָת! אַךְ רֹעַ מַזָּלִי

פִּתַּנִי וָאֶפָּת (וְלִכְאוֹרָה הֲרֵי טִבְעִי זֶה וּמוּבָן: )

לַבִּיעַ לַיּוֹנִים תּוֹדָה עַל שֶׁגָּמְלוּ טוּבָן

עִם אֶשְׁנַבִּי מִכָּל הָאֶשְׁנַבִּים.

וּמָה רָצִיתִי? לְלַטֵּף אוֹתָן בְּרַחֲמִים רַבִּים!

וַיְהִי אַךְ קְצֵה יָדִי אֶל הַאַחַת מֵהֶן שֻׁגַּר –

וַתִּתְפָּרֵץ כְּמוֹ שְׁבוּיָה מִתּוֹךְ סוּגַר

וְהַשְּׁנִיָּה אַף הִיא פָּרְחָה בְּכָל אוֹנָהּ,

וְכָךְ מִשְּׁתַּיִם הַיּוֹנִים לֹא נִשְׁאֲרָה יוֹנָה,

רֵיקָם שָׁבָה, אֵיפוֹא, יָדִי

וָאִוָּתֵר בַּצָּהֳרַיִם לְבַדִּי.

הוֹי, לָמָּה זֶה נִגְרַם לִי עִלָּבוֹן,

הַאִם הָיָה בְּמַחֲשַׁבְתִּי אַף קֹרֶט מֶעָוֹן?

הֲרֵי לָהֶן יָדוּעַ, כִּי חִלַּקְתִּי עִמָּהֶן פִּתִּי

וְזוֹ וְזוֹ הָיְתָה לִי כְּאָחוֹת, אוּלַי אֲפִילוּ כְּבִתִּי.

יוֹנַי הַחֲמוּדוֹת, וַדַּאי אֵי־שָׁם יֶשְׁכֶן,

מְאֹד מְאֹד אֲבַקֶּשְׁכֶן

לָשׁוּב אֵלַי וּבֵאלֹהִים נִשְׁבָּע אֲנִי

לִבְלִי בָּכֶן לִנְגֹּעַ אַף בְּקָטֳנִי,

רַק מֵרָחוֹק אַבִּיט וְגַם אֶשְׁמַע

אֶת הֶמְיַתְכֶן וְיַחַד עִמָּכֶן לַחֲסָדִים אֶכְמַהּ.

שׁוּבוֹ נָא אֵלַי וְטוֹב יִהְיֶה לָכֶן

וְטוֹב גַם לִי בַּצָּהֳרַיִם בִּגְלַלְכָן.

ה

יהודה קרני

לַמְּשׁוֹרֵר

יהודה קרני

אַתָּה אָדָם בָּשָׂר וָדָם,

מַה מַּבְדִּילְךָ מִכָּל הַשְּׁאָר?

סוֹעֵר יוֹתֵר דָּמְךָ הַחַם,

כָּאִיב בְּשָׂרְךָ מִכָּל בָּשָׂר.

זוֹעֵק אַתָּה מִן הַמְּצָרִים,

פּוֹרֵץ אַתָּה סוּגַר וָתָא.

אַךְ עֵת תִּשּׂוֹר עַל הַיְצָרִים –

אָדוֹן אַתָּה עַל הַ“אַתָּה”.

אַתָּה נִחַשְׁתָּ כָּל סוּפָה

וּמִדָּמְךָ תֶחֱזֶה עָתִיד;

אָמְנָם אַתָּה בֶּן הַתְּקוּפָה,

אַךְ לַתְּקוּפָה אַתָּה לַפִּיד.

(מן העיזבון)

כָּל שִׁיר שֶׁלְּךָ...

יהודה קרני

כָּל שִׁיר שֶׁלְּךָ הָיָה כִּדְבַר הַחֹק

וְסִפְרְךָ – לִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הָאָרוֹן;

עִם שִׁיר שְׁלֹמֹה חִדַּשְׁתָּ בַּת־הַצְּחוֹק

וְעִם הַוַּת אִיּוֹב שָׁפַכְתָּ כָּל חָרוֹן.

וּבֵין בַּחֲצּב שִׁירֵי הַהֲרֵגָה

וּבֵין בִּפְרֹט עַל נֵבֶל הַתִּקְוָה –

עִמְּךָ נַעֲלֶה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה,

עִמְּךָ נֵרֵד אֶל סֵתֶר כָּל נִקְבָּה.

זִכָּרוֹן לְשָׁאוּל

יהודה קרני

שָׁאוּל, שָׁאוּל, הִנֵּה שָׁנָה שְׁנִיָּה עָבְרָה

לְמִן הַיּוֹם שֶׁבִּמְעָרָה נִגְנַזְתָּ;

מֵאָז שִׁירַת אָדָם עַל כּוֹכָבִים חָוְרָה,

בַּאֲשֶׁר “כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם רְחוֹקִים”

     אַתָּה כִּנַּסְתָּ.

וְדִמְעוֹתֵינוּ הָרוֹתְחוֹת, שֶׁרוּחֲךָ אָסְפָה,

שִׁבַּצְתָּ גַּם אוֹתָן בַּסֵּפֶר לְמִשְׁמֶרֶת;

אַךְ זֶה שְׁנָתַיִם לֹא נוֹסְפָה

לְךָ דִּמְעָה, כִּי זוֹ מִחוּץ לִגְבִיעֲךָ נִגֶּרֶת.

שָׁאוּל, שָׁאוּל, הוֹי בְּחִיר הָעֲלָמִים,

כִּנּוֹר הַבְּכִי וְהַגְּבוּרָה לְיִשְׂרָאֵל,

עַתָּה כְּאָז כָּל לֵיל תָּמִים וְיוֹם תָּמִים

לְכוֹכָבֶיךָ וּלְדִמְעוֹתֶיךָ יִשָּׁאֵל.

אִגֶּרֶת לְשָׁאוּל:

יהודה קרני

בִּמְלֹאת אַרְבַּע שָׁנִים לְהִגָּנְזוֹ

הַגִּידָה לִי, יָדִיד עָגוּם־רָחוֹק, שָׁאוּל,

אַתָּה כְּבַשִּׁבְיָה אוֹ מִתְהַלֵּךְ גָּאוּל

בְּגַן הַנֵּצַח הַדּוֹמֵם וְהַנָּעוּל?

כִּי לֹא אִגֶּרֶת מֵעִמְּךָ אַף לֹא פִּתְקָה

לְמִן הַיּוֹם, אֲשֶׁר כַּף רַגְלְךָ נִתְּקָה

מִזּוֹ אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ וּמְשֻׁכַּת חִדְקָהּ.

הַגִּידָה לִי, עַתָּה מַה שִּׁיר לְךָ וּדְמוּת

עִם שֶׁשָּׁכַנְתָּ בְּעוֹלַם אֵין־מוּת?

וַדַּאי כְּאֶשְׁתַּקֵּד אַתָּה זַמַּר עַלְמוּת.

וְאוּלַי מֵרֹב הָגוּת תִּלְבַּשׁ תַּגַּת חָכָם

שֶׁרַק רָמֵי רָמִים לְמֶחְקָרָיו תָּחַם,

וְרָז עִמְּךָ וָפֶלֶא עִם כִּבְשׁוֹן עוֹלָם.

אֲנִי מַאֲמִין בְּךָ, שָׁאוּל, כִּי זֹאת גַּם זֹאת –

שְׁתֵּי הֲוָיוֹת כְּאָז אַתָּה קוֹשֵׁר עַזּוֹת

וְסוֹד סִנְתֵּזָה הֶעֱמַקְתָּ לַחֲזוֹת.

רָחַקְתָּ, אַךְ כְּבוֹדְךָ בָּאָרֶץ לֹא נִפְקַד,

גַּם תְּכֵלֶת יַקּוֹרָנְדָה, גַּם שִׁלְהָב יִיקַד

יַרְחִישׁוּ שֵׁם שָׁאוּל, וְשָׂא נָא גַּם בִּרְכַּת

מַעֲרִיצְךָ עַתָּה כְּאָז – יְהוּדָה קַרְנִי.

קַו מִפַּרְצוּף ז. שְׁנֵיאוּר

יהודה קרני

זְקָנוֹ מֻחָד סִגְנוֹן שָׂטָן,

שְׂפָמוֹ עָשׂוּי עִם שְׂפַם נָמֵר;

וְהִזָּהֵר נָא, בֶּן־אָדָם; וּבְיִחוּד אַתָּה, פַּיְטָן,

הִזָּהֵר וְהִשָּׁמֵר.

הוּא יִטְרֹף, יֹאכַל, יָמֹץ

וְלֹא יוֹתִיר.

הוּא יִשְׁחַק אֶת עַצְמוֹתֶיךָ וְיִזְרֵן כַּמֹּץ

יַחַד עִם הַשִּׁיר;

אַךְ אַתָּה, פַּיְטָן “נָבִיא” הִזָּהֵר בִּפְרָט,

הוּא יַעֲקֹד וִיגַרְדֵּם:

הוּא יַטְבַּע אוֹתְךָ בְּחִדֶּקֶל וּבִפְרָת,

בְּוִילְיָה, בְּסֵיינָה, בַּיַּרְדֵּן.

אַךְ אֲנִי – דַּרְכִּי הֱיוֹת שׁוֹקֵט וְגַם מַשְׁקִיט,

וּמֵ“רִשְׁעוּתוֹ” אֵינֶנִּי מִתְפָּעֵל;

סוֹף סוֹף הוּא אוֹהֵב מְאֹד גַּם “אִיטַלְקִית”

וְגַם – בַּת יִשְׂרָאֵל.

בְּיַאלִיק ז"ל אֶת מַטְבְּעוֹ טָבַע,

וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר:

בַּשְּׁחַרְחַר הַזֶּה יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אַהֲבָה,

שֶׁהוּא מֻכְרָח לְ“הִתְשַׂטֵּן” וּלְ“הִתְנַמֵּר”.

מִזְמוֹר לְדָוִד

יהודה קרני

הוֹא קְצַר קוֹמָה,

אֲבָל מֻצָּק, אֶפְשָׁר לִבְנוֹת עָלָיו חוֹמָה;

וְעַל רֶקַע זֶה בּוֹלֶטֶת כַּעֲנָק סִיגָרָה עֲשֵׁנָה

בֵּין פִּתְחֵי פִּיהוּ – בְּהָקִיץ וְעִם שֵׁנָה;

וּמִבִּפְנִים בּוֹקֵעַ קוֹל מָלֵא, עָבֶה,

כִּצְלִיל רָגָב בְּגַן רָוֶה –

סִמָּן לְכֹבֶד רֹאשׁ, אַךְ הוּא יֹאהַב גַּם צְחוֹק וַהֲלָצָה,

עַל כֵּן הֶעֱמִיק לַחְקֹר עַד שֶׁמָּצָא,

כִּי הַמַּקֵּל שֶׁל בְּיַאלִיק מְצַחֵק הָיָה לָרֹב

בִּשְׁעַת נְפִילָתוֹ עַל מִדְרָכָה בָּרְחוֹב¹.

קִצּוּר: תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ: כֵּן, שָׁלֵם, אָטִים (: “מַאסִיב”),

בֵּין בַּקְּרִי וּבֵין בַּכְּתִיב.

וְכָךְ הוּא שָׁר וָשָׁר

עֲדֵי שֶׁשְּׂעַר רֹאשׁוֹ נָשָׁר,

אַךְ הוּא מִן הָאִישׁים,

שֶׁלֹּא יִיגְעוּ לָשִׁיר עַד קֵץ הָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁים –

סִמָּן כִּי מִזְמוֹרוֹ אֵינוֹ מִקְרִי,

"אֵינוֹ “מֹחִי”, אֵינוֹ “חִקְרִי”,

כִּי אִם נוֹבֵעַ מִמָּקוֹר בָּרוּךְ,

מִמְקוֹר דָּמוֹ, מֵחֲלָצָיו (כִּבְנוֹ שְׁמוּאֵל, אֲשֶׁר אַחֲרָיו כָּרוּךְ),

וְהָעֵט תָּמִיד דָּרוּךְ:

שִׁיר לִירִי,

שִׁיר סַטִּירִי,

אִלְיָה

וְאִידִילְיָה

וּפוֹאֵמָה,

וְהֵא לָךְ שָׁי

“בַּחֲשָׁאי”.

וּבְכֻלָּם יַכְרִיעַ הַ“בָּרִי” וְלֹא הַ“שֶּׁמָּא”.

הוּא אַחַד הָרִאשׁוֹנִים,

לְהַדְלִיק בַּיַּעַר בַּחֲדֵרָה אִישׁוֹנִים,

הוּא אִזֵּן וְחִקֵּר וְתִקֵּן

אֶת הָ“אַף־עַל־פִּי־כֵן”,

הוּא שֶׁעֶגְלוֹנִים יִבֵּל בִּתְקוּפָה שֶׁל פֶּרֶד וּפִרְדָּה

וְהוּא אֲשֶׁר יַדְהִיר אֶת הַ“נֶּהָג”

עַל פְּנֵי הָאָרֶץ בִּימֵי מִרְדָהּ,

וּכְאִישׁ הָעָם לָהוּט הוּא אַחֲרֵי חַזָּן בֶּחָג.

אוּלָם בְּכָל שַׁבָּת בְּשָׁעָה חָמֵשׁ

יַתְקִין סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית: תֵּה עִם תּוּפִינִים;

הִיא, הַגְּבֶרֶת, כִּכְבוֹדָה בַּת־מֶלֶךְ, שׁוֹכֶנֶת מִבִּפְנִים,

וְאֶת אוֹרְחָיו הַמֶּלֶךְ מְשַׁמֵּשׁ.

וּפַעַם בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים יָחֹד חִידָה:

יַגִּישׁ שְׁיָרִים שֶׁל פַּשְׁטִידָה,

אַךְ בֵּין שֶׁהִיא בַּת אֹרֶז וּבֵין מִגֶּזַע אִטְרִיוֹת –

רְצוּיָה הִיא, כִּבְעָלֶיהָ, לַבְּרִיּוֹת.

וְשׁוּב קִצּוּר: הוּא כֻּלּוֹ מָרְכָּב כְּפַשְׁטִידָה,

עַל כֵּן אֵין “וַעַד מֶרְכָּזִי”, “וַעֲדָה”, “וְעִידָה”,

יַרְחוֹן אוֹ קֹבֶץ –

בְּלֹא שִׁמְעוֹנוֹבִיץ.

אַךְ כָּאן אֲנִי מוּכָן בּוֹ לְהַרְבִּיץ

בִּזְכוּת הַ“בִיץ”;

אֵינִי אוֹהֵב כָּל “בִיץ” בְּאֹפֶן סִיטוֹנִי אוֹ קִמְעוֹנִי,

אֲנִי גוֹרֵס רַק שֵׁם עִבְרִי יָפֶה,

כָּזֶה אֲשֶׁר עוֹבֵר בַּגִּמְנַסְיָה מִפֶּה לְפֶּה –

“דָּוִד הַשִּׁמְעוֹנִי”.

עֵטוֹ שֶׁל ר' נַחוּם סוֹקוֹלוֹב

יהודה קרני

עֵטוֹ לֹא נַעֲשָׂה בְּבֵית יְצִיקַת מַתֶּכֶת

וְלֹא נִתְקַע כְּצַעֲצוּעַ מְטֻלְטָל

בְּכִיס עֶלְיוֹן אֲשֶׁר לְמַדָּיו;

עֵטוֹ הָיָה דָבָר אוֹרְגַנִּי בְּמַסֶּכֶת

כָּל גּוּפוֹ, שֶׁלֹּא דֻלְדַּל –

בְּמַסֶּכֶת רמ“ח אֲבָרָיו ושס”ה גִּידָיו.

עַל כֵּן תָּמִיד כָּתַב, בַּבַּיִת וּבַדֶּרֶךְ,

עִם לֶכֶת וְעִם שֶׁבֶת,

עַל כֵּן דְּבָרוֹ שָׁטַף כַּנַּחַל הַשּׁוֹטֵף

וְלֹא “עָבַד בְּפֶרֶךְ”,

וּכְלֵי כְּתִיבָה עִמּוֹ בְּכָל סְפִינָה וּבְכָל רַכֶּבֶת,

אַף בַּחֲלוֹם הָיָה כּוֹתֵב.

כִּי כְּתִיבָתוֹ הָיְתָה מִין תּוֹפָעָה שֶׁל טֶבַע

וְלֹא מָחַק וְלֹא תִקֵּן;

הָאוֹת זְעִירָה כְּמוֹ חֻדָּהּ שֶׁל מַחַט,

בִּמְקוֹם דִּקְדּוּקֵי עֲנִיּוּת הוֹסִיף עַל אַחַת שֶׁבַע,

וּבְתוֹךְ שׁוּרָה אַחַת – מֵאוֹת פְּנִינִים שִׁכֵּן.

וְאַתָּה קָרָאתָ וְאַף שָׂבַעְתָּ נַחַת.

כָּל זְמַן שֶׁהוּא עַצְמוֹ מִלֵּא שְׁלִיחוּת מִמַּעַל –

עֵטוֹ גַם הוּא,

כְּאֵבֶר מֵאֲבָרָיו,

לֹא הָיָה עִמָּנוּ וְעִמּוֹ בַּמַּעַל;

עַכְשָׁו אֵרַע דְּבַר־מָה:

גּוּפוֹ כְּאִלּוּ צֻנַּן, יָבַשׁ, חָרָב.

בַּמֶּה, אֵפוֹא, נִגְמֹל אַחֲרוֹן הַחֶסֶד

עִם רַ' נַחוּם סוֹקוֹלוֹב, זֶה אִישׁ הַפֶּלֶא,

בְּעָמְדֵנוּ לִפְנֵי קִבְרוֹ?

נַנִּיחַ שָׁמָּה עֵט וּנְיָר וְקֶסֶת,

הֵן הוּא לֹא מֵת וְעוֹד יִחְיוּ גַם אֵלֶּה

וּמֵעֲפָרוֹ יִפְרַח פְּאֵר דְּבָרוֹ.

יַעֲקֹב רַבִּינוֹבִיץ בֵּן שִׁשִּׁים

יהודה קרני

(סְקִיצָה לְפוֹרְטְרֵט)

רֹאשׁוֹ גָדוֹל, מִצְחוֹ רָחָב,

עֵינָיו יוֹשְׁבוֹת עַל מַעֲמַקִּים;

וְיֵשׁ אֲשֶׁר פִּתְאֹם תָּחַב

שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת, מִתּוֹךְ פִּרְקֵי יָדָיו הַמְדֻקָּקִים.

אֶל תּוֹךְ מִצְחוֹ, וּמִן קְמָטָיו

מַתִּיז גִּצִּים, וְאָז יַצְלִיף בְּכָל שׁוֹטָיו,

וְאָז יְתַנֶּה גַם אֲהָבִים,

וְזֹאת גַּם זֹאת – כִּבְדֶרֶךְ אֲגָבִים.

וְאֵלֶּה הֵמָּה סִמָּנָיו:

הוּא יִמְצָא וְאַף יִשְׁאַב

מִן הָאָדָם אֶת כָּל אֵיגָיו

וְכָל יֵשָׁיו

בְּשִׁיר, בִּפְרוֹזָה,

רוֹמַן, סִפּוּר,

וְהַכֹּל – בְּלִי יָזַע.

אוֹמְרִים שֶׁהוּא אֵינוֹ מַרְבֶּה בְּ“עִבּוּד”,

וַדַּאי, כִּי הוּא סוֹפֵר לְלֹא אִפּוּר

וּלְלֹא שִׁעְבּוּד,

הוּא כֵּן וַאֲמִתִּי

אֶת עַצְמוֹ, אִתְּךָ וְגַם אִתִּי.

וְעַל הַכֹּל קָרָא

וְעַל הַכֹּל כָּתַב,

דּוֹמֶה שֶׁשַּׂר הָאוֹתִיּוֹת רַק בִּשְׁבִילוֹ בָּרָא

תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה וְשֶׁבִּכְתָב,

וּכְשֶׁהוּא מַרְבֶּה תָּמִיד לֵאמֹר:

“אַתָּה מֵבִין?” –

אֲנִי מֵבִין: וְאִידָךְ זִיל וּגְמֹר:

מַעֲשֶׂה בְּר' חֲנִינָא וּבְקַב שֶׁל חָרוּבִין…

הארץ, 13.1.1936

יַעֲקֹב קְלַצְקִין

יהודה קרני

מַרְאֵה פָּנָיו שָׁקֵט וְלֹא־שָׁקֵט,

אֲבָל חַיֵּי הַפְּנִים שֶׁלּוֹ כֻּלָּם מַמְרִים;

תִּימְרוֹת עֲשַׁן סִיגָרָה, עַכְשָׁו כְּאֶשְׁתַּקֵּד –

עֵדִים, כִּי תִמּוּרָיו גַּם פְּנִימָה מִתַּמְּרִים.

הוּא הוֹגֶה דֵעוֹת, אַךְ תּוֹרָתוֹ – אַרְצִית,

הוּא נַתְחָן שֶׁל הַיְצָרִים;

מִמֶּלֶךְ הַבְּרִיאָה וְעַד קַרְצִית,

מֵאֶרֶז בַּלְבָנוֹן וְעַד חַרְצִית –

כֻּלָּם בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין שָׁרִים.

וְלֹא בִּכְדִי יֹאהַב כָּל כָּךְ צוּרוֹת

וְלֹא יֵדַע שָׂבְעָה וְלֹא יָחוּשׁ רִפְיוֹן;

עִם זֶה יַחֲרֹז פְּסוּקִים וְאַף יִרְצֹף שׁוּרוֹת

כְּמוֹ פְּסִיפָס, כְּמוֹ פְּסִיפוֹן.

וְרָאִיתִי גַם מִשְׂחָקוֹ בְּאַשְׁקוּקָה

וְגַם בָּזֶה הוּא נֶהֱנְתָּן עַמְקָן,

וְאִם נִצַּח אוֹ אִם הֻכָּה –

גַּם כָּאן

כְּאָמָן וּכְשַׂר צוּרוֹת

בְּטֶקֶס רַב יוֹבִיל הַשַּׁח אֱלֵי קְבוּרוֹת.

הַפָּרָשׁ עַל סוּסוֹ הַלָּבָן

יהודה קרני

¹

מִי נִשָּׂא כַּסּוּפָה

בְּמִדְבַּר תַּלְאוּבָה

עִם שְׁחָרִים מַכְסִיפִים,

עִם עַרְבֵי־אַרְגָּוָן?

מְאֹהָב וּמָלְהָב

כְּלִמְחוֹז אֲהוּבָה

יִנָּשֵׂא שָׁם פָּרָשׁ

עַל סוּס לָבָן!

אָן דּוֹהֵר וְגוֹלֵשׁ

מִסַּלְעֵי יְהוּדָה,

הַפָּרָשׁ עַל סוּסוֹ

הַסּוֹעֵר וּמַסְעִיר?

בֵּין תַּנִּים הַבּוֹנִים

וְעָפְרָה הַפְּחוּדָה –

אֶל יְסֻד עִיר־מַחְמָל

יְמַהֵר לְהַמְהִיר!

וְאִם הַסּוּס בְּמִכְשׁוֹל

אֶת רַגְלֵהוּ יִגֹּף

וְכָרַע בַּמִּדְבָּר

וְנָפַל אֵין־תְּקוּמָה?

אָז יַשְׁמִיט הַפָּרָשׁ

אֶת רַגְלָיו מֵאַרְכּוֹף,

וּבְרַגְלָיו יְדַהֵר

לִקְרַת (!) עִיר חֲלוּמָה.

שַׂר הַחַשְׁמַל

יהודה קרני

וְאֵלֶּה סִמָּנָיו שֶׁל הַ“מֻּכָּ”ז"

מֵאָז וְעַד כָּאן:

חָצוּב כְּסֶלַע וּמְרֻכָּז,

אָטִים, שַׁתְקָן.

הִלּוּךְ זָרִיז, מִפְנִים חַדִּים,

אַף כִּי גוּפוֹ רְחַב חָזִית,

כִּי הַהַסָּקָה שֶׁל הַדְּוָדִים

הִיא חַשְׁמַלִּית וּמֶרְכָּזִית.

וּמִפָּנָיו יֵרוֹמוּ עֲמָקִים,

יִשַּׁח רוּם הָר, יִסֹּב יַרְדֵּן;

בְּכֹחַ אוֹר יָהֵלּוּ מַחֲשַׁכִּים

וּבְכֹחַ מַיִם צְחִיחַ מִתְוַרְדֵּן.

רוּם תִּפְאַרְתּוֹ

יהודה קרני

(לכ' תמוּז)

לְוִילְנָא בְּמַסָּע מָהִיר נֶחְפַּזְתִּי – וּרְאִיתִיו

וּבְבַּזֶל אַחַר־כָֹךְ מִדַּבְּרוֹתָיו שָׁמַעְתִּי;

מֵאָז אַקְשִׁיב הֵד פְּעָמָיו עַל כָּל נָתִיב

וּלְגִלּוּיוֹ אֶכְמַהּ מִשֶּׁכָּמַהְתִּי.

וּכְכָל שֶׁמַפְלִיגָה הַדְּמוּת

לְמֶרְחַקִּים עַד אַפְסֵי חֶלֶד

כֵּן אֲשַׁוֶּה לוֹ יֶתֶר הוֹד קַדְמוּת

וְכֵן תִּשְׂגַּב הֲוָיָתוֹ הַנֶאֱצֶלֶת.

לִבִּי, לִבִּי לָכֶם, אַתֶּם

אֲשֶׁר לֹא חֲזִיתֶם אֶת הַתִּפְאֶרֶת,

אַךְ אַשְׁרֵיכֶם, שֶׁלֹּא תֵדְעוּ מַה נִּתְיַתֵּם

הַדּוֹר לְהוֹדָעַת הַפֶּתַע הַנִּסְעֶרֶת:

“בִּנְיָמִין אֵינֶנּוּ” שֶׁהִגִּיעַתְנוּ אָז מֵאֶדְלַךְ;

שְׁאַל, יָדִיד, פִּי הַזָּקֵן וְהוּא יַגֵּד לָךְ

אִם לֹא בָּכָה בַּיּוֹם הַהוּא כָּל יִשְׂרָאֵל,

כָּל מִי אֲשֶׁר נָצַר קִרְבּוֹ שָׁבִיב לְהִגָּאֵל,

כָּל מִי אֲשֶׁר רָאָה נֵכָר, עַבְדוּת וְרִקָּבוֹן

לֹא כְּאָסוֹן בִּלְבַד, כִּי אִם גַּם כְּעָוֹן.

וּמַה גָּבְהָה אָז הַבָּמָה

כְּשֶׁעָלֶיהָ הֶרְצֵל בַּהֲדָרוֹ נִצָּב,

הָעָם רָאָה, שָׁמַע וְכֵן תָּמַהּ

לִיפִי דְבָרָיו, לֶעֱזוּזָם וּלְהַבְזָקַת גִּצָּיו,

שֶׁנֶּחְצְבוּ מִתַּחַת פַּטִּישׁוֹ

לְמַעַן לְחַשֵּׁל עָתִיד וַהֲחִישׁוֹ.

מְאֹד חָזְקוּ עָלֵינוּ הַפַּטִישׁ וְהַהַלְמוּת

אַךְ רַךְ הָיָה מִבְטָא שְׂפָתָיו כְּמוֹ קְטִיפָה;

Ruhe, Ruhe הִתְגַּלְגֵּל קוֹלוֹ בְּנֶגֶן מֵרָמוּת

כִּסְאוֹ וַיְהִי הַקּוֹל מַרְגִּיעַ כִּלְטִיפָה,

תָּמַהְנוּ זֶה לָזֶה: כֵּיצַד, מָתַי וּמֵהֵיכָן

נִגְלָה הָאִישׁ, אֲשֶׁר נֵחַן

בְּכָל מַתְּנוֹת הַטֶּבַע,

בְּכָל חַסְדֵי הָרוּחַ וְהַגּוּף בְּשֶׁפַע?

עַל כֵּן אֻמְלַלְנוּ מְאֹד־מְאֹד

בַּיּוֹם הַהוּא בְּכָף תַּמּוּז

עִם הִסְתַּלֵּק מֵעַל רָאשֵׁינוּ דְמוּת הַהוֹד

שֶׁרוּם כְּבוֹד מַלְכוּתֵנוּ בָּהּ הָיָה רָמוּז.

ו

יהודה קרני

זֶמֶר

יהודה קרני

יְפֵה הַנּוֹף,

בּוֹ דֶקֶל מִתַּמֵּר,

יַרְדֵּן עַל גַּב

כִּנֶּרֶת מִזְדַּמֵּר,

וְנֶשֶׁר טָס

מֵעַל הָרִים לַיָּם,

וְשֶׁמֶשׁ עָז

בִּתְכֵלֶת שַׁחַק רָם,

וּשְׁרַב מִדְבָּר

הָיָה לַאֲגַמִּים,

וּשְׂפַת חוֹזִים

בְּפִי עוּלֵי יָמִים, –

אַרְצִי הִיא זוֹ

נָאוָה וְנִשְׂגָּבָה,

בָּהּ עַם נוֹדֵד

יִשְׁכַּח כָּל דְּאָבָה,

בָּהּ אֲסָמֵינוּ

יִמָּלְאוּ שָׂבָע:

וְלֶחֶם עֲמֵלִים

וּדְבַר חָזוֹן –

וְיִשְׂרָאֵל לָעַד

גָּאוּל, חָפְשִׁי, חָסוֹן.

מחברות לספרות, אייר תשי"א

בְּזִיו נִיסָן

יהודה קרני

חֲמֻדוֹת אַתֶּם לִי, לֵילוֹת וְיָמִים

שֶׁל פְּרִיחַת הֶהָדָר

בְּחֹדֶשׁ נִיסָן,

עִם זְלִיפַת הֲמוֹן רָאשֵׁי בְּשָׂמִים

וּפִתּוּחַ הַסְּמָדַר

וּמֶתֶק בְּנוֹת הָרוּחַ,

שֶׁהַשָּׁרָב לֹא הֱנִיסָן.

וִירִיעוֹת הַתְּכֵלֶת שְׁקוּפוֹת לִצְפּוֹת דַּרְכָּן

לִפְנַי וְלִפְנִים: וְהַגַּן בְּנִצָּתוֹ מְטֹרָח

וְהַשָּׂדֶה בְּנוּרִיּוֹת מְקֻשָּׁט

וַאֲפִלּוּ הַבַּרְקָן,

שֶׁבֵּין הַצְּמָחִים, מְפֹרָח,

וּמְסֻלָּח כָּל שֹׁד,

שֶׁהַנֶּפֶשׁ תּוּשָׁד.

וְאֵין כְּלָל צֹרֶךְ לִדְאֹג לְבֵיתִי הַדָּל

וְלַחֲצֵרִי הַפְּנִימִית

וּלְקִיּוּמִי הַשָּׁרוּי בַּעֲנָוָה

אִם כָּל אֶבֶן וְאֶרֶז וְעָדָל

וְאַרְיֵה וְנִימִית

שְׁכוּנִים בְּחַסְדֵי אָבִיב

לְשִׂמְחָה וּלְאַהֲבָה.

וַהֲרֵי כֻּלָּם בִּי אוֹ אֲנִי בְּכֻלָּם,

בַּצּוֹמֵחַ וּבַחַי

וּבַדּוֹמֵם

לִבְלִי דַעַת מַה תַּחַת הַטּוֹבָה יְשֻׁלָּם –

שֶׁהָיִיתִי כְּדַאי וְזַכַּאי

לִחְיוֹת בְּזִיו נִיסָן,

שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵם.

בִּשְׁרַב תַּמּוּז

יהודה קרני

פָּרוּץ, עָתָק הַשֶּׁמֶשׁ עִם תַּמּוּז,

אַךְ מָה רַכָּה וְצוֹנְנָה סְבִיבָהּ הַתְּכֵלֶת,

נַפְשָׁם יָשִׁיבוּ בָּהּ כָּל עֵץ עָנֵף וְעֵץ גָּמוּז,

כָּל גֶפֶן הַמְאֻשְׁכֶּלֶת

וְכָל עָלֶה גַמְלוֹן צָרוּב, אֲשֶׁר לַמּוּז:

וְנַפְשְׁךָ, אָדָם, אַף הִיא בָּהּ מִצְטַלֶּלֶת.

אַךְ יֵשׁ בְּצָהֳרֵי יוֹם וּמִמִּדְבַּר עֲרָב

דּוּמָם תִּזְחַל־תִּלְחַךְ לַהֶבֶת,

זֶה רוּחַ הַשָּׁרָב,

אֲשֶׁר תַּכֶּה הַתְּכֵלֶת בְּצַהֶבֶת

וּשְׂרִיד הַלַּחְלוּחִית שֶׁבַּשְּׁלוּלִית חָרַב

וְשָׁוְא לְשׁוֹן כְּלָבִים לְנַחַל מִשְׁתַּרְבֶּבֶת.

נִבַּטְתָּ שָׁמַיְמָה – הֵם הָפְכוּ לִנְחשֶׁת,

לָאָרֶץ – הִיא רוֹבֶצֶת עֲלֵפָה

מֵאֵין אֲשֶׁר כַּד מַיִם בַּצָּמָא לָהּ יוֹשֶׁט;

אֲזַי מִסֶּלַע אַרְצְךָ אוֹ מִסִּתְרַת כֵּפָהּ

תִּזְעַק עִם הַצּוֹמֵחַ וְהַחַי מִיבשֶׁת:

“נַפְשִׁי כְּאֶרֶץ עֲיֵפָה”, “נַפְשִׁי כְּאֶרֶץ עֲיֵפָה”.

שִׁיר הַשִּׁקְמִים

יהודה קרני

בִּקְצֵה הָעִיר הָיֹה הָיוּ

שִׁבְעָה עָשָׂר עֵצִים –

וַדַּאי בְּנֵי שְׁלשׁ מֵאוֹת סְתָוִים

וּשְׁלֹש מֵאוֹת קֵיצִים.

    שְׁבַע עֶשְׂרֵה הָיוּ שִׁקְמוֹת,

    זְקוּפוֹת וְגַם עִקְמוֹת.

וַיְהִי הַיּוֹם וּבְעֵץ אֶחָד

מַשּׂוֹר גָּדוֹל נָסַר –

וַאֲהָהּ, מֵאָז לֹא נִשְׁאֲרוּ

כִּי אִם שִׁשָּׁה עָשָׂר.

    שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה עַכְשָׁו שִׁקְמוֹת

    זְקוּפוֹת וְגַם עִקְמוֹת.

נַחֲמוּ, בָּנִים, עִיר שַׁכּוּלָה,

נִקְמוּ נָא נִקְמָתָהּ:

נִטְעוּ שִׁקְמָה – וְלַשְּׁפֵלָה

תּוּשַׁב נָא שִׁקְמָתָהּ.

    שְׁבַע עֶשְׂרֵה הָיוּ שִׁקְמוֹת

    זְקוּפוֹת וְגַם עִקְמוֹת.

צִמָּאוֹן בַּחֹרֶב

יהודה קרני

אֲנִי צָמֵא, אֲנִי צִחֵה צָמָא,

נַפְשִׁי וּבְשָׂרִי לְמַיִם זוֹעֲקִים,

מִיבשׁת הָיִיתִי מְלַקְלֵק אֲדָמָה,

מְגַמֵּא כָּל תְּכֵלֶת הַשְּׁחָקִים:

הָיִיתִי מְשַׁרְבֵּב לְשׁוֹנִי הַיְבֵשָׁה

אֶל גְּדוֹת כָּל נַחַל בּוֹגֵד

לִמְצֹץ טִפַּת מַיִם מִן הַטְּרֵשָׁה

וּלְכַבּוֹת בְּעַצְמוֹתַי אֶת הַמּוֹקֵד.

הָיִיתִי מְלַחֵךְ

כָּל שָׂרִיד בָּעֵשֶׂב, כָּל גִּבְעוֹל צָרוּב,

כָּל שׁוֹטֶה שֶׁבֶּחָרוּב

אוּלַי יַרְטִיבוּ מַשֶּׁהוּ הַשְּׂפָתַיִם וְהַחֵךְ;

אֲנִי צָמֵא, אֲנִי עָיֵף מִשְּׁרָבִים,

אֲנִי אֵין־אוֹנִים;

הַאֵין זֶה מִקְסַם כָּזָב – אֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים

וְכוֹס עֲסִיס רִמּוֹנִים?

שִׁבְעָה דְקָלִים

יהודה קרני

שִׁבְעָה דְקָלִים גְּבוֹהִים

עַל שֹׁרֶשׁ וְאָמִיר

יָצְאוּ בְּאֵין רוֹאִים

מִגַּן קִבּוּץ לָעִיר.

מָתַי הָלְכוּ מִשָּׁם?

כֵּיצַד הִגִּיעוּ כָּאן?

פִּתְאֹם כָּל שִׁבְעָתָם

שְׁתוּלִים בָּעִיר, בְּגָן.

וְכָל עוֹבֵר וָשָׁב

לָהֶם עֵינָיו יָרִים;

יִהְיֶה מֵהֶם לוּלָב

וְגַם אֶשְׁכּוֹל תְּמָרִים.

יַהֲלֻמִּים

יהודה קרני

עַל פְּנֵי הַחוֹלוֹת הַחַמִּים,

קַרְקַע תֵּל־אָבִיב הַזָּהֹב,

אֶרְאֶה יַהֲלֻמִּים וּשְׁהָמִים

נוֹצְצִים מוּל הַשֶּׁמֶשׁ לָרֹב.

וּלְאֹרֶךְ הַיָּם הַכָּחֹל,

בֶּחָצֵר וּבָרְחוֹב וּבַגָּן

הֵם יוֹצְאִים בְּמַעְגָּל בְּמָחוֹל,

וִירֹעַע וִירֻנַּן וִינֻגָּן.

בַּבֹּקֶר יְדֵי הָאִמּוֹת

מְשַׁבְּצוֹת אַבְנֵי־חֶמֶד בָּעִיר;

כָּל אֶבֶן – עִם שֵׁם וְעִם אוֹת:

“אֶרְאֶלָה”, “חֶרְמוֹנָה”, “יָאִיר”.

עִם עֶרֶב לוֹקְטָה אֶת הַטָּף

וְאוֹסֶפֶת הַבַּיְתָה כָּל אֵם;

בָּרוֹם כִּי יָקִיץ כָּל כּוֹכָב –

בָּעִיר כָּל כּוֹכָב יֵרָדֵם.

ז

יהודה קרני

פִּתּוּי

יהודה קרני

(קֶטַע)

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מֵעֲרוּמִים

וַיִּתְפַּתֵּל, חָנֵף,

מוּל הָאִשָּׁה, נִצְּבָה בְּמַעֲרֻמִּים,

אַחַר כָּךְ הִצְטַנֵּף

בִּגְמִישׁוּתוֹ כְּמוֹ כַּדּוּר

וְשׁוּב מֵחֻלְיוֹתָיו לְפֶתַע הִשְׁתַּלֵּף

וַיַּעֲלֶה נָמִיר, הָדוּר

עַל גּוּף חַוָּה עַד הַגִּיעוֹ לַלֵּב

וּבְאֶרֶס לְשׁוֹנוֹ לִקְלֵק־הֶחֱלִיק: מַה יָּפְיָפִית,

אַךְ לֹא הִרְוֵית וְלֹא רָוִית

דּוֹדִים עִם הֱיוֹתֵךְ רַק רַאֲוָה;

כְּלוּלִים מָתְנַיִךְ וּבִטְנֵךְ,

אַךְ אֱלֹהַיִךְ לֹא יִתְּנֵךְ

לִפְנֵי אָדָם לְאַהֲבָה

וּלְהִדָּבֵק עִמּוֹ בְּרוּחַ וּבָשָׂר.

עָרוּם הוּא אֱלֹהִים, עַל כֵּן אָסַר

בְּפַחַד מָוֶת מְדֻמֶּה לִטְעֹם מֵעֵץ הַדַּעַת שֶׁבָּרָא

לְבַל תֵּדְעוּ כָּמוֹהוּ טוֹב וָרָע.

אַךְ אַתְּ הָעֵזִּי נָא, קִטְפִי, אִכְלִי

הַפְּרִי יֵיטִיב כֹּחֵךְ, גַּם הַגּוּפָנִי, גַּם הַשִּׂכְלִי;

וְאַף אִם מוֹת תָּמוּתִי – טוֹב אָכֹל וָמוּת

מִמְּשֹׁךְ חַיֵּי אֵין־אַהֲבָה וּמַנְעַמֵּי אִמּוּת.

וְהַנָּחָשׁ נָשַׁק לָהּ בֵּין שָׁדֶיהָ

הַחַמִּים,

כִּשְׁנַיִם עֳפָרִים הַמְתֹאָמִים,

אֲזַי חַוָּה לַפְּרִי הוֹשׁיטָה שְׁתֵּי יָדֶיהָ.

מַלְכוּת הַפְּרָט

יהודה קרני

אִשָּׁה, יָקַרְתְּ לִי מִן הַכֶּתֶר,

נָעַמְתְּ מִן הַשַּׁרְבִיט;

בִּמְקוֹם לִנְחוֹל כְּבוֹד מֶלֶךְ – יֶתֶר

חֵן לֵישֵׁב עִמָּךְ טַן־דּוּ לְתֵה עַרְבִית.

אִשָּׁה, בָּחַרְתִּי לִי מַלְכוּת אַחֶרֶת,

עִמָּךְ שָׁפְרָה לִי חֶלְקָתִי;

רָחוֹק מִלּוֹנְדוֹן, בְּפִנָּה נִסְתֶּרֶת

אֲנִי לָךְ מֶלֶךְ וְאַתְּ הִיא מַלְכָּתִי.

וְתַחַת שֶׁדְּבָרִי יַרְדְּ יָם וְגַם יַבֶּשֶׁת –

מַלְכוּת הַפְּרָט שֶׁלִּי הוּא יַרְדְּ;

וַהֲרֵי כְּדָת וָדִין אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת

לִי לְאֶדִי – לְשֶׁעָבַר הַמֶּלֶךְ אֵדוּאַרְדְ.

בְּכִי עַלְמָה

יהודה קרני

כָּרִי צָחֹר מִצְּחוֹר,

סְדִינִי אֵינוֹ קָמוּט,

אַךְ יְצוּעִי אֶרְפַּד

לְלֹא יָדִיד חָמוּד.

לִפְנֵי שֵׁנָה גוּפִי

רָחַצְתִּי לְמִשְׁעִי

וְרֹאשׁ בְּשָׂמִים אַטִּיף

עַל כֻּתָּנְתִּי־מִשְׁיִי;

וּבְהוֹרִידִי הַתְּרִיס,

פָּרַעְתִּי הַצַּמּוֹת,

אַךְ מַסְרֵקִי, אֲהָהּ,

יָשִׂים בָּהֶן שַׁמּוֹת.

וּבְמִטָּתִי אֶפְרֹשׂ

זְרוֹעַי כְּעֵץ עָנֵף

וּבְאֵין לְמִי לַחְבֹּק –

מִצַּעַר אֶצְטַנֵּף.

כָּל לַיְלָה אֲבַקֵּשׁ

רֵעִי עַל מִשְׁכָּבִי,

אַךְ בֹּקֶר שָׁב רֵיקָם

חֵיקִי עִם לְבָבִי.

כָּל רֵעוֹתַי גּוּפָן

פָּרַח וּפְרִי גָמַל,

אוּלָם דּוֹדִי בּושֵׁשׁ

לָבוֹא וְלֹא חָמַל.

מוֹת סַבְתָּא

יהודה קרני

מִתּוֹךְ נְעִימוֹת־עָם

בְּאֵיזֶה בַּיִת, בְּאֵיזוֹ שְׁכוּנָה,

בְּאֵיזוֹ פְּאַת מִטָּה חוֹרֶקֶת

מֵתָה סַבְתָּא, לֹא רְשָׁעָה וְלֹא צַדֶּקֶת,

אֶלָּא אִשָּׁה פְּשׁוּטָה, הַמְכֻנָּה

חַיָּה אוֹ שָׂרָה, שֶׁהִגִּיעָה לְזִקְנָה

וּכְלוּם בְּחַיֶּיהָ לֹא תִקְּנָה

מִלְּבַד שֶׁהֶעֱמִידָה יְלָדוֹת וִילָדִים,

וְהַלָּלוּ בְּבוֹא פִּרְקָם הֶעֱמִידוּ לָהּ נְכָדִים

וְנִינִים בְּלֹא “עֵין הָרָע”,

כִּי לֹא לְתֹהוּ בְּרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ.

וְהָיְתָה הָאִשָּׁה מִתְפַּלֶּלֶת

כָּל יָמֶיהָ לְפִי תֻמָּהּ

לֹא עַל כְּלָל הָאֻמָּה

אֶלָּא עַל כָּל יַלְדָּה וְיֶלֶד,

שֶׁלָּהּ וְשֶׁל הַבָּנִים,

שֶׁיִּהְיוּ בְּרִיאִים וְיַאֲרִיכוּ יָמִים וְשָׁנִים

וְלֹא יֵדְעוּ אָסוֹן וָצֶלַע

אָמֵן סֶלָה.

וּכְשֶׁהִגִּיעָה הָאִשָּׁה לְזִקְנָה מֻפְלֶגֶת

וְעֵינֶיהָ כָּהוּ מִהְיוֹת סוֹרֶגֶת

בִּשְׁבִיל מַחְמַדֵּי נַפְשָׁהּ סוּדָרִים וְגַרְבַּיִם

מִן הַבֹּקֶר עַד הָעַרְבַּיִם

וְהַיָּדַיִם רוֹעֲדוֹת וְהָרַגְלַיִם חַלָּשׁוֹת

וְשִׁנַּיִם אֵין לִטְחֹן וְרַק חֲנִיכַיִם לָשׁוֹת

וְהִיא עוֹר וַעֲצָמוֹת כְּאִלּוּ יָשְׁבָה יָמִים רַבִּים בְּתַעֲנִית –

וַתִּתְכַּנֵּס הָאִשָּׁה בַּמִּטָּה

וַתֹּאמֶר בְּבַת־שְׂחוֹק סַלְחָנִית:

אֲהוּבֵי לִבִּי, קָרוֹב, כַּנִּרְאֶה, יוֹם הַמִּיתָה;

וּלְאַחַר שֶׁקָּרְאָה וִדּוּי עִם בְּנָהּ־בְּכוֹרָהּ

הוֹסִיפָה: מֵעַתָּה אֵין יוֹם־הַדִּין מַטִּיל עָלַי מוֹרָא.

וּמִשֶּׁמֵּתָה כְּבִנְשִׁיקָה הִלְבִּישׁוּהָ תַּכְרִיכֶיהָ הַלְּבָנִים,

שֶׁהָיוּ מֻנָּחִים בְּקַמְטָרָהּ עִם שִׂמְלַת הַחֲתֻנָּה מִשָּׁנִים,

וּכְשֶׁשָּׂמוּהָ בָּאָרוֹן הִיא הָיְתָה כָּל כָּךְ גּוּצָה

שֶׁנִּדְמָה, כִּי כָּאן תִּינוֹק, רַחֲמָנָא לִצְלָן, לִקְבוּרָה מוּצָא.

וְהַגּוּפָה הַדַּלָּה שֶׁל הַסַּבְתָּא

בֵּין כָּתְלֵי הָאָרוֹן הִתְלַבְּטָה

עַד שֶׁהֱבִיאוּהָ לְבֵית הַקְּבָרוֹת.

כָּאן חַזָּן זָקֵן, עָנִי מָרוּד,

עָשָׂה לָהּ “אֵל מָלֵא” בְּקוֹל צָרוּד,

אַךְ דְּמָעוֹת גַּם פֹּה לֹא הָיוּ נִגָּרוֹת

וַיְהִי כְּאִלּוּ הַיְקוּם הִשְׁלִים עִם הַמָּוֶת

וְכִי זֶה מִלְּכַתְּחִלָּה נִתָּן לְחֶסֶד וְלֹא לְשָׁבֶט.

וְרַק יַלְדָּה אַחַת, נֶכְדָּה,

שֶׁשָּׁתְקָה אַף הִיא כָּל זְמַן לֶכְתָּהּ

אַחֲרֵי הָאָרוֹן, זָעֲקָה פִּתְאֹם זַעֲקַת שֶׁבֶר:

“סַבְתָּא, סַבְתָּא”, אַךְ זוֹ חִיְּכָה כְּבָר בַּקֶּבֶר.

פּוֹלִיטוֹן קָטָן

יהודה קרני

אֶחְטָא בִּשְׂפָתַי, אֶפְתַּח פֶּה לַשָּׂטָן:

חָשְׁקָה נַפְשִׁי מְאֹד בְּפַרְדֵּס’ל קָטָן.

רַק שְׁמוֹנָה דּוּנַאם, רַק שְׁמוֹנָה דּוּנַאם –

וַאֲנִי מְאֻשָּׁר וְחֶלְקִי כְּבָר מֻנְעָם.

אֵינֶנִּי בַּעַל הוֹן וְאֵינֶנִּי שַׁדָ"ר

וּבְקֻפְסָתִי – לֹא פַּגִּים, לֹא סְמָדַר.

וְכִי זֶה סֵדֶר עוֹלָם וְזֶהוּ מִשְׁטָר,

לְהַשְׂבִּיע יִצְרוֹ בִּקְרִיאַת הֶ“הָדָר”?

וּמַדּוּעַ גַּם לִי לֹא נִתְּנָה אַדְמַת חוֹל,

אוֹ הַלְוָאָה מִמַר וִויטְלִיס אוֹ מוֹל,

מִבַּנְק הַפּוֹעֲלִים אוֹ מֵאַפָּ"ק,

לִבְנוֹת לִי בִּיתָן בְּ“יַרְקוֹן”, אוֹ בִּ“שְׁפַּאק”?

וּמַהוּ חֶטְאִי וּמַהוּ פִּשְׁעִי?

שֶׁחֲרוּזַי רְחוּצִים לְמִשְׁעִי?

בָּרוּך הַשֵּׁם; יֵשׁ דַּי חֲרוּזִים,

אֲבָל תַּפּוּחַי אֵינָם אֲרוּזִים.

בָּרוּך הַשֵּׁם, חֲרוּזַי דֵּי קְלוּשִׁים,

אֲבָל דִּינָרַי אֵינָם עוֹד כְּבוּשִׁים.

לִי אֵין פַּרְדְסִים וְאֵין לִי כְּרָמִים

וְכָל הַלֵּילוֹת לְרַבּוֹת הַיָּמִים

אֲבַקֵּשׁ מֵאלֹקִים: מִשֶּׁתַּתְחִיל “לְחַלֵּק” –

תְּפַצֶּה גַּם אוֹתִי וַאֲנִי מִסְתַּלֵּק.

עַל עֲשִׁירוּת אֵין אֲנִי מִתְרַפֵּק,

קְצַת חוֹל וּקְצַת מַיִם וַאֲנִי מִסְתַּפֵּק.

בִּימִינִי הַכְרָזַת בַּלְפוּר, וּבַשְּׂמָאלִית

אֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים וַחֲצִי אֶשְׁכּוֹלִית.

אֵינֶנִּי רוֹאֶה כַּאן לֹא סְקַנְדָל וְלֹא גֶזֶל,

וְאֵינֶנִּי מֵבִין אֶת הַפִּזּוּל בְּפֶזֶל.

הַלְוָאָה לְקַבְּצָן וּפַרְדֵּס וְסַנְדָּל –

כְּלוּם זוֹהִי גְזֵלָה וְזֶהוּ סְקַנְדָּל? –

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֵהֵיכָן וּמִנַּיִן

כָּל הַקִּנְאָה וְכָל צָרוּת הָעַיִן?

ר' אֵלִיָּהוּ בַּעַל הַקַּנְקַנִּים

יהודה קרני

יְהוּדִי עַבְדְּקָן, אַךְ שַׁתְקָן וְעָנָו

מְהַלֵּךְ בִּרְחוֹבֵנוּ עִם שְׁנֵי קַנְקַנָּיו;

וְהַקַּנְקַנִּים כָּל כָּךְ מַכְבִּידִים

שֶׁנִּמְתָּחִים בְּיָדָיו הַגִּידִים.

וּמִיהוּ הַלָּזֶה? הֱוֵה אוֹמֵר: הַחַלְבָּן

לִבְנֵי הַשְּׁכוּנָה עַל תִּינוֹקוֹת בֵּית רַבָּן.

אִמָּהוֹת מְכִינוֹת מִבְּעוֹד לַיְלָה כְּלֵיהֶן

וְלַבֹּקֶר – כְּאִלּוּ מִתְמַלְּאִים מֵאֲלֵיהֶם,

אַךְ הָעַבְדְּקָן הוּא הַמְהַלֵּךְ מִמָּבוֹא לְמָבוֹא

וְיוֹצֵק לְתוֹךְ הַכֵּלִים מֵחֲלָבוֹ.

וְהוּא עוֹסֵק בְּמִשְׁלַח יָדוֹ כְּבִדְבַר קְדֻשָּׁה.

הַמִּדָּה מִדָּה גְדוּשָׁה

וְהֶחָלָב טָהוֹר וְרֵיחָנִי כְּמוֹ שֶׁמַּתִּיזִים

עֲטִינֵי הַפָּרוֹת אוֹ הָעִזִּים.

כֶּסֶף? אֵין דּוֹחֵק. אֶפְשָׁר לְאַחַר שַׁבָּת

אוֹ לְאַחַר חֹדֶשׁ יָמִים,

הָעִקָּר, שֶׁלֹּא יֶחְסַר לְפִי הַטָּף,

לִפְנֵי לֶכֶת לְבֵית רַבָּן, קְצָת חָלָב חָמִים.

וַדַּאי־וַדַּאי, שֶׁהַחַלְבָּן אַף הוּא מְשֻׁפָּע

בְּבָנוֹת וּבָנִים,

שֶׁצָּרִיךְ לְפַרְנְסָם וּלְגַדְּלָם לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה

וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים מִן הַקַּנְקַנִּים,

וּבְכָל זֹאת שׁוֹאֲלוֹת זְקֵנוֹת: מִיהוּ וּמַהוּ,

הַאֻמְנָם יִתָּכֵן כִּי זֶהוּ אֵלִיָּהוּ

הַנָּבִיא הַטּוֹב, שְׁלִיחַ מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ?

וְאוּלַי בֶּאֱמֶת כְּדִבְרֵיהֶן כֵּן הוּא,

כִּי הַחַלְבָּן עַצְמוֹ עַנְוְתָן וְשַׁתְקָן

וְאֵינוֹ מַגִּיד מִי שְׁלָחוֹ עַד כָּאן.