קֻפַּח בְּךָ כְּבָר חוּשׁ הַטַּעַם

וְיִצְרְךָ כְּיֵצֶר דָּג;

חִכְּךָ – כְּמוֹ עָשׂוּי מִשַּׁעַם

שֶׁעוֹשִׂים מִמֶּנּוּ פְּקָק.

אַתָּה שָׁכַחְתָּ טַעַם מֶתֶק,

גַּם לִמְרִירוּת אֵינְךָ רָגִישׁ;

וְלֹא צָרִיךְ כְּבָר חָח אוֹ מֶתֶג

אֶל פֶּתַח פִּיךָ לְהַגִּישׁ.

אַךְ אֲנִי – עוֹד בַּעַל יֵצֶר

וְלֹא אֶעֱזֹב דַּרְכֵי “רָשָׁע”;

חֲבָל שֶׁאֵין לִי יוֹרֵשׁ עֶצֶר

לִמְסֹר לוֹ זֹאת בְּתוֹרָשָׁה.

אַתָּה מְרַחֵם עָלַי בְּעֶצֶב,

לֵאמֹר: "אַתָּה ‘יָרֹק’, ‘תָּמִים’ ";

אֲנִי עוֹנֶה לְךָ בְּקֶצֶב:

“אַתָּה זָקוּק לְרַחֲמִים”.

אֲנִי – לִבִּי עוֹד לֹא שִׁכַּלְתִּי

וּתְמִימוּתִי עוֹד לֹא חָלְפָה;

שִׁלְשׁוֹם נִדְלַקְתִּי עֵת אָכַלְתִּי

עֲנָבִים מִבֵּית־אַלְפָא.

הַשָּׁנָה, אוֹמְרִים, הִקְדִּימָה

בֵּית־אַלְפָא אֶת עֵין־חָרוֹד;

וּבִגְרוּשׁ “תְּנוּבָה” הֵרִימָה

לִי אֶשְׁכּוֹל בְּשַׂקִּיק וָרֹד.

וְאָכַלְתִּי וְלֹא שָׂבַעְתִּי

אַךְ בֵּרַכְתִּי בְּשִׂמְחָה;

וְאֶשְׁכּוֹלִי, אֲהָהּ, נִשְׁבַּעְתִּי,

לֹא חָלַקְתִּי כְּלָל עִמְּךָ.

כִּי אַתָּה כְּבָר שְׁכוּחַ טַעַם,

רֵיחֲךָ כְּבָר סָר וּפָג;

אַךְ אֲנִי – פַּעַם בְּפַעַם

מִתְחַדֵּשׁ עָלַי כָּל חַג.

הארץ, 16.6.1932

עָבַר טֵבֵת, אַךְ גַּם בִּשְׁבָט

אַרְצִי גִשְׁמֵי בְּרָכָה זָבַת,

כִּי שַׂר הַמַּיִם לֹא שָׁבַת:

וְתַפּוּחִי אַף הוּא אַךְ זָב

מִיצִים טוֹבִים כְּכוֹס זָהָב

וּכְמוֹ מַעְיָן אֵינוֹ אַכְזָב.

וּלְפִי שָׁעָה גְשָׁמִים – דַּיָּם

דַּיּוֹ גַם הִשְׁתּוֹלֵל הַיָּם,

גַּלָּיו אַף הֵם קִבְּלוּ שַׁיָּם;

בַּמִּשְׂרָדִים וּבַלְּשָׁכוֹת

מְנַחֲשִׁים (מַרְבִּים לִשְׁגּוֹת);

מָתַי יוֹאֵל הַיָּם לִשְׁקוֹט?

אַף סַבָּלִים שֶׁל הָעַרְבִים

יוֹדְעֵי רְאוֹת בַּכּוֹכָבִים

הֵפִיחוּ הַשָּׁנָה כְּזָבִים;

הֵם יִתְנַבְּאוּ: הִנֵּה הַסּוֹף

וְהַסְּפִינוֹת יִגְּשׁוּ לַחוֹף

וְהַיָּם מַמְשִׁיךְ הוֹמֶה כַּתּוֹף.

סוֹף סוֹף יַשְׁקִיט הַיָּם קִּצְפּוֹ,

כָּל דּוּד יָפִיחַ אֶת רִצְפּוֹ,

יִזְרֹק, יִשְׁלַח גִּיץ שָׁם גִּיץ פֹּה,

וּמֻטְעֲנֵי פְּרִי תַפּוּחִים

שְׁמֵנִים, גְּדוֹלִים כְּמַפּוּחִים

יַפְלִיגוּ לִנְמָלִים בְּטוּחִים.

וְיִמָּשֵׁךְ קְטִיף הֶהָדָר

בִּקְצָת מַפַּא“י וּקְצָת בֵּיתָ”ר,

אֲשֶׁר עָשׂוּ הֶסְכֵּם בַּצָּר;

וְאָז יַעַבְרוּ כִּבְנֵי מָרוֹן

גַּם בְּנֵי חָרָן (לֹא בְּנֵי חוֹרוֹן),

לַבַּיִת הַלְּאוּמִי דּוֹרוֹן…

הארץ, 10.1.1935

(מִתּוֹךְ פִּרְקֵי הֶעָמָל)

בְּאֵר חָפַרְנוּ בְּוַאדִי חַוַארַאת

שֶׁכֵּן מַיִם בְּשֶׁפַע מַעֲמַקֶּיהָ אוֹצְרִים,

אַךְ הֵם מִתְעַלְּמִים

מֵחוֹרְשִׁים וְקוֹצְרִים

וּמְאַלְּמִים;

וַאֲנִי מֹשֶׁה, וַאֲנִי מָרְדְּכַי,

נִשְׁבַּעְנוּ לְהַשְׁקוֹת אֶת אַדְמוֹת הַצְּחִיחַ,

כֹּה לֶחָי, כֹּה לֶחָי

עִם חֶבְלֵי הַמָּשִׁיחַ.

בְּאֵר חָפַרְנוּ בְּוַאדִי חַוַארַאת.

בַּבְּאֵר עָמַדְנוּ בְּוַאדִי חַוַארַאת

וְעִם שֶׁמֶשׁ לוֹהֶטֶת

בִּיקוֹד צָהֳרַיִם –

חִיל יֹאחֲזֶנּוּ וָרֶטֶט

בַּעֲלוֹת בְּאַפֵּנוּ קְדֻשַּׁת רֵיחַ מַיִם.

אַךְ, אֲהָהּ, גּוּשׁ עָפָר שֶׁנִּתַּךְ מֵאֵל מַעְלָה

כִּסָּמוֹ כְּהָר – וַנְּהִי בַּצָּהֳרַיִם כִּבְמַאְפֵּלְיַּת הַלַּיְלָה,

הוֹי קְחוּ, חֲבֵרִים, שְׁנֵי מַעְדֵּרִים חֲדָשִׁים

בְּאַחַת יֶדְכֶם תַּחְפְּרוּנוּ מִתּוֹךְ הַמַּפֹּלֶת

וְאַחַת מַעֲמִיקָה בְּחוֹלוֹת וּטְרָשִׁים

לְמַעַן מַיִם לַצֹּאן וְלַיֶּלֶד.

כִּי נִשְׁבַּעְנוּ: לְעֵת הָעַרְבַּיִם

יַעֲלוּ וְיָשֹׁקּוּ הַמַּיִם.

בְּאֵר חָפַרְנוּ בְּוַאדִי חַוַארַאת.

הארץ, 15.6.1934

הַתַּרְנְגֹלֶת הַדּוֹגֶרֶת,

לֹא כָּל שֶׁכֵּן זוֹ, שֶׁלֹּא דָגְרָה,

מְקַרְקֶרֶת וּמְשַׁגֶּרֶת

לְכָל אֵשֶׁת חַיִל אוֹ עוֹזֶרֶת

מִכְתָּב אָרֹךְ אוֹ רַק אִגֶּרֶת

(כִּי לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא):

אֲנִי מְאֹד וּמְאֹד טוֹרַחַת,

לְשִׂמְחַת הַתַּרְנְגֹל,

לְהַטִּיל בֵּיצִים לְכָל מִשְׁפַּחַת

וּבְבֵיצָה עִבְרִית לִדְגֹל,

אַךְ אַתְּ, אֲהָהּ לִי, מְזַלְזֶלֶת

בְּבֵיצָתִי הַיּוֹם וּתְמוֹל,

בֵּיצָה שְׁלוּקָה אוֹ מְגֻלְגֶּלֶת

תֹּאכְלִי רַק מִתּוֹצֶרֶת חוּ"ל.

אַל תָּפֵרִי עֲצָתִי

וְאַל תְּקַעְקְעִי בֵּיצָתִי,

זָעַקְתִּי מָר בְּתֵל־אָבִיב

עַכְשָׁו אֶזְעַק בִּירוּשָׁלַיִם:

יִשּׁוּב עִבְרִי, יִשּׁוּב חָבִיב

אֱסֹף בֵּיצַי מְלֹא חָפְנַיִם.

כִּי יְהִי מָה יְהִי הַפְּסָק שֶׁל פִּיל,

וְאִם יֵימִין הַתַּרְנְגֹל וְאִם יַשְׂמְאִיל –

בֵּיצִים הֲרֵי תָמִיד אַטִּיל

לְכָל זֶרֶם, מַעֲמָד וָגִיל

וּבְכָל קָפֶה, וַחֲנוּת מַכֹּלֶת

תּוֹאִילוּ לְבֵיצָתִי לִשְׁאֹל –

כָּךְ תְּקַרְקֵר כָּל תַּרְנְגֹלֶת

וְכָךְ יִקְרָא כָּל תַּרְנְגֹל.

הארץ, 28.4.1937

הַצְּנוֹנוֹת, הַסְּלָקִים, הַגְּזָרִים,

לְרַבּוֹת כָּל שְׁאָר הַיְרָקוֹת

בַּתְּלָמִים אוֹ בְּסַלֵּי הַנְּצָרִים,

מְדַבְּרִים תַּחְנוּנִים וְרַכּוֹת:

עָלִינוּ מִתּוֹךְ הַחוֹלוֹת,

נִמְסַרְנוּ לִידֵי הַיַּרְקָן;

וְנָשִׁים בְּצִיּוֹן יְכוֹלוֹת

לְהָבִיא לְכֻלָּנוּ פֻּרְקָן.

הָיִינוּ אַלְפַּיִם דּוּנַם

נִהְיֵינוּ כְּתִשְׁעַת אֲלָפִים.

אַךְ הַגִּידוּ, הֵיכָן הוּא קוֹנָם

שֶׁל הַגִּדּוּלִים הַיָּפִים?

הַאֻמְנָם יְרָקֵנוּ יִרְקַב

בַּגִּנָּה, בַּמַּחְסָן וּבַשּׁוּק,

וְיָרָק לֹא־שֶׁלָּנוּ יִרְכַּב

עַל זֶה הָעִבְרִי הֶחָשׁוּק?

זִכְרוּ נָא שִׁירֵי בְּרֵאשִׁית

שֶׁשַּׁרְנוּ עִם כָּל עֲלִיָּה;

קְנוּ תוֹצֶרֶת עִבְרִית חַקְלָאִית

וְשִׁירוּ נָא “עַגְבָּנִיָּה”.

הארץ, 18.6.1937